איך פיצוי נולד?

חדשות לבקרים עוסקים בתי הדין לעבודה בתביעות של נשים הרות נגד מעסיקיהן. תיקים אלו מזמנים לשופטים, מעבר לפן העובדתי, גם דיון בשאלות ערכיות מן המעלה הראשונה כגון איסור הפליה מטעמי מין.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

כך, לדוגמה, קיבל לאחרונה בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב את תביעתה של לינוי דבח, חיילת משוחררת ונשואה טרייה, שפנתה לאחד מסניפי רשת המרכולים ברקת בגן יבנה וביקשה לעבוד כקופאית - ונדחתה. דבח אמרה לקופאית הראשית שהיא בחודש השישי להריונה, ונענתה מייד בסירוב ציני: "לא כרגע מאמי, לא כרגע, בחורות בהריון בכלל לא". 

תביעתה של דבח בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה התקבלה במלואה, ונפסקו לטובתה פיצויים בסך 50 אלף שקלים. כמו כן, קיבל השופט אורן שגב את בקשתו של פרקליטה של דבח, עו"ד רונן בן צבי, וחייב את החברה בהוצאות משפט משמעותיות בסך 20 אלף שקלים.

באסופת פסקי דין שניתנו לאחרונה בעניינן של נשים הרות בולט פסק דין עקרוני של בית המשפט הארצי לעבודה, שדן בעניינה של רויטל אילוז. פסק הדין מקפל בתוכו מאבק משפטי בשלוש מערכות, וחשיבותו העמוקה היא בכך שהוא קובע אמות מידה מוגבלות לגבי התערבות בהחלטתו של הממונה מטעם משרד הכלכלה להתיר פיטורי נשים בהריון.

עו"ד בן צבי, המתמחה בדיני עבודה, מסביר כי מעסיק המבקש לפטר אישה בהריון בעלת ותק של שישה חודשים לפחות, חייב לקבל היתר מהממונה במשרד הכלכלה (כיום שרית יהודאי) על מנת לאשר את הפיטורים, וכן עליו להוכיח שאין קשר סיבתי בין ההריון לבין הפיטורים. 

עו"ד רונן בן צבי  //  צילום: גדעון מרקוביץ'

ובחזרה לתקדים. אילוז הועסקה על ידי זמירה גולן, שהפעילה סוכנות לביטוח. לימים שכרה גולן משרדים בירושלים. ההתקשרות בינה לבין בעלת הנכס נעשתה באמצעות בנה של בעלת הנכס, אברהם לוי. כעבור זמן מה התגלעו חילוקי דעות בין גולן ללוי, ובסופו של דבר פינתה גולן את הנכס. בין לבין נרקמו יחסים רומנטיים בין לוי לאילוז, וזו הרתה לו והודיעה על כך למעסיקתה גולן. גולן פנתה לממונה וטענה כי חלה הרעה בהתנהגותה המקצועית של אילוז ולכן היא מבקשת לפטרה. הממונה דחתה את הבקשה וקבעה כי אי אפשר לפטרה, שכן ההריון הוא אחת הסיבות לבקשת הפיטורים.

המערכה השנייה התרחשה בביה"ד האזורי לעבודה בבירה, אשר קיבל את הערעור שהגישה גולן וקבע כי ההריון לא היה הסיבה להידרדרות יחסי העבודה.

המערכה השלישית היתה בביה"ד הארצי לעבודה בהרכב של חמישה שופטים: סגנית הנשיא ורדה וירט־ליבנה, אילן איטח, נטע רות ושני נציגי ציבור. וירט־ליבנה קבעה כי הסמכות לפיטורים של עובדת בהריון הואצלה לממונה, וכי בית הדין "איננו ממיר את שיקול דעתו של הממונה". לגופו של עניין, השופטת קבעה כי "לאחר שאילוז הודיעה על הריונה, מערכת היחסים הידרדרה עוד יותר הן מצד אילוז והן מצד גולן, ואי אפשר להטיל את מלוא האשמה רק על אילוז". 

עוד ציינה השופטת כי לממונה התברר שגם גולן החלה להתנהג כלפי אילוז באופן יותר אמוציונלי, "תוך שנאמרות גם אמירות בקשר להריונה הן לגבי היעדרותה עקב בדיקות והן אמירות כמו דאגה מצידה למתח שבו אילוז שרויה בזמן ההריון, וזאת כתוצאה ממערכת היחסים ביניהן". 

השופט אילן איטח הזהיר כי אין לקבל את העמדה, שלפיה במסגרת הערעור, על החלטת הממונה על ביה"ד לעבודה לשמוע ראיות נוספות ביחס לקשר הסיבתי בין ההריון לבין הפיטורים. לדבריו, "ההתערבות בקביעת הממונה אפשרית במקום שבו קביעתו חורגת ממתחם הסבירות, ולא כך הוא המקרה שלפנינו".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו