שרה נתניהו הגישה היום ערעור לבית הדין לעבודה בירושלים, על פסק הדין בפרשת מני נפתלי, לו נפסקו פיצויים בגובה 170 אלף שקלים. בערעור נכתב כי "בית הדין הנכבד מתבקש לבטל את פסק דינו, להורות על השבת התיק לבית הדין האזורי ולאפשר למערערת להביא בפניו את ראיותיה ועדיה, בכל הקשור לקביעות שנקבעו כנגדה בפסק הדין. לחלופין, מתבקש בית הדין הנכבד לבטל את הקביעות כנגד המערערת בפסק הדין ולמצער את הקביעות המופרכות כנגדה"
בערעורה כתבה נתניהו כי "בית הדין האזורי הנכבד, בראשות הנשיאה פרוז'ינין, טעה הן בדרך ניהול ההליך בפניו כשלא נתן למערערת הזדמנות להתגונן ולא אפשר לה להביא בפניו את עמדתה וראיותיה במלואן, והן במסקנות הקשות שהסיק כנגד המערערת בניגוד לראיות שהיו בפניו".
נתניהו טענה כי לא היתה צד לתביעה, אלא עדה שנצטוותה על ידי בית הדין להעיד בתצהיר ולפיכך לא יכולה היתה להביא עדים, חיזוקים או ראיות לתמוך בדבריה. למרות זאת, קבע בית הדין שהיא כשלה באי הבאת חיזוקים לעדותה, זאת תוך שבית הדין עצמו הוא שמנע ממנה לחזק את ראיותיה.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
בנוסף, כתבה נתניהו כי "בית הדין קבע כי המערערת לא הביאה ולו 'בדל ראיה' התומכת בטענתה בעניין ההטרדה המינית שביצע התובע בעובדת המעון, למרות שהתובע בעצמו הודה כי עובדת המעון טענה כנגדו בעניין זה, במהלך חקירתו הנגדית. יודגש כי לא רק שהוגשה כנגד התובע תלונה למשטרה בגין הטרדה מינית ומעשים מגונים על ידי עובדת המעון, אלא שגם פורסם שהתובע ביצע הטרדה מינית נוספת של עובדת מעון אחרת.
"כמו כן, קיימות עדויות המעידות על אופיו האלים והפרובוקטיבי של התובע, ובכלל זה ניצול תפקידו כאב בית במעון לצורך קבלת הטבות, התנהגות אלימה כלפי תושבת עירו וניסיון סחיטה באיומים".
שרה נתניהו. "קיימות עדויות המעידות על אופיו האלים והפרובוקטיבי של התובע" // צילום: הדס פרוש / פלאש 90
בנוסף, מפרט הערעור כי "לו היתה ניתנת למערערת ההזדמנות לעשות כן, היא היתה יכולה להביא לבית הדין עדויות חד משמעיות המוכיחות ש'אירוע ההתעלפות ואי הזמנת האמבולנס' עליו העידה אתי חיים, אירע ב-11.6.12, ביום שבו נפצע ראש הממשלה ברגלו, בניגוד לעדותה כי האירוע אירע ביום אחר. ב- 11.6.12 שהה במעון רופאו האישי של ראש הממשלה לצורך טיפול בפציעתו והוא גם בדק את אתי חיים וקבע שאין צורך בהזמנת אמבולנס.
"דווקא כאן לא קיבל בית הדין את גרסת אליהו שלא היה צורך בהזמנת אמבולנס, כיוון שלדבריו אתי חיים טופלה היטב (ע"י פרמדיק שהיה במעון), וקיבל שוב את הגרסה הפוגעת במערערת.
"בית הדין התעלם מהמסקנה הראייתית המתחייבת מהעובדה שהן התובע והן חברו גיא אליהו, שתבע אף הוא את המדינה על העסקה פוגענית כביכול, הביעו את רצונם להמשיך לעבוד במעון למרות שלטענתם הועסקו באופן פוגעני. איך אפשר להסביר רצון זה עם העסקה פוגענית?
"לעניין שעות העבודה, בית הדין התעלם מהודאת התובע ועדים נוספים ולפיה התובע הוא שקבע את היקף שעות עבודתו, וכן מעדותו של גיא אליהו שדו"חות השעות היו "מנופחים", עקב 'פברוקם' על ידי התובע וגיא אליהו. כך גם התעלם בית הדין מהעובדה שהתובע דיווח מספר פעמים על עבודה בשני מקומות שונים במקביל, באותן שעות ממש. זוהי הוכחה ברורה שהתובע כזבן. בית הדין לא אפשר לחקור ולהביא ראיות בדבר חוסר מהימנותו של התובע, וראיות כאלה קיימות למכביר, כמפורט להלן".
בערעור באות לידי ביטוי טענות באשר לאופיו של נפתלי. כך, למשל, נכתב כי "בית הדין לא נתן משקל לעובדה שהתובע הוא אדם אלים, שסולק מעבודתו הקודמת עקב אלימות פיזית ומילולית וכי הוא הסתיר עובדה זו הן מהמערערת והן מעיני בית הדין. בית הדין התעלם מהסתירה הבוטה של טענות התובע בשני משפטים שונים. במשפט הפלילי של אביו טען כי עזב את עבודתו במעון על מנת לסייע לאביו בעבודתו, ואילו בבית הדין טען כי עזב את עבודתו עקב העסקה פוגענית ואי קבלת תקן.
מני נפתלי. "ניצל את עבודתו כאב בית במעון רה"מ לקבלת טובות הנאה" // צילום: אורן בן חקון
"בית הדין התעלם מהעובדה שהתובע הטעה את מעסיקיו בטופס קבלתו לעבודה וכתב כי למד 12 שנות לימוד, בעוד שהוא לא סיים כלל תיכון, באופן שמעיד על הוצאת דבר במרמה, הפרת חובת הגילוי וחוסר תום לב. בית הדין התעלם מהסתירות המהותיות הרבות שבין עדויות אתי חיים ואליהו ביחס לאירוע הסוכך, תוך שהוא מאמץ את הגרסה המרעה עם המערערת, על אף שהיא נסמכה על עדויות שמיעה. בית הדין התעלם לחלוטין משקריו הרבים של העד מטעם התובע, עמנואל סלע, ומהסתירות הרבות שבתצהירו, אשר התגלו בחקירתו הנגדית. למשל, סלע הצהיר כי הועסק בתפקיד אב הבית, אף שלא כיהן בתפקיד זה, וטענתו כי עבד שעות נוספות רבות הופרכה על ידי כרטיס הנוכחות.
"בית הדין טעה בכך שקבע כי למערערת מעמד כלשהו ביחס להיקף שעות העבודה של התובע, על אף שלא הייתה כלל מחלוקת כי מי שהיה ממונה על היקף שעות העבודה היה התובע עצמו, אשר ביקש לעבוד כמה שיותר שעות. בית הדין קבע שהייתה במעון תחלופה גבוהה של עובדים, תוך שהתעלם מעניינו של כל עובד ועובד, לרבות העובדה שההעסקה הייתה במקרים רבים זמנית מלכתחילה, וחלק מהעובדים עזב בגלל אלימותו של התובע עצמו. בית הדין קבע, בניגוד למציאות בשטח ובניגוד לראיות, כי המערערת מנהלת את מעון ראש הממשלה, דבר שאינו נכון ועומד בסתירה לראיות שבפניו. מי שמנהל את המעון ואחראי למעון הוא אב הבית. בית הדין דחה בנימוקים שגויים את עדויותיהם של עובדי המעון לשעבר, אמנון זכאי ועפרה שמעון, כמו גם את עדותו של עזרא סיידוף, בדבר אלימותו ויחסו המזלזל של התובע כלפי עובדי המעון".
לסיכום, נכתב בערעור כי "בית הדין טעה כשלא נתן כל משקל ראייתי לעשרים מכתבי עובדים שתומכים בעמדת המערערת. עמדת בית הדין כי היה על המערערת להביאם לעדות תמוהה. הרי היא לא היתה צד לדיון אלא עדה מכוח צו שיפוטי, ולא היה בכוחה לזמנם לעדות. אילו סבר בית הדין שיש לזמנם לעדות, היה עליו לצוות עליהם להתייצב לעדות, כפי שציווה על המערערת להתייצב ולהעיד (מה גם שהוא דחה בקשה שהגיש התובע לזמנם לעדות). בית הדין החליט בניגוד לדין להתעלם מדברי עדים בתצהיריהם, כיוון שלא חזרו עליהם במהלך חקירתם הנגדית. כאילו זכאים בכלל עדים לחזור על עדותם בתצהיר, במקום לענות על שאלות בחקירה נגדית ע"י הצד השני.
"בית הדין טעה טעויות רבות, כמפורט להלן, בהחלטות ביניים שקיבל. העיקריות שבהן: קבלת טיוטת תצהיר בלתי חתומה של המערערת כראיה, למרות שהושגה ע"י התובע בעבירה; התעלמות מרצונה של המערערת להעיד בעדות ראשית בע"פ ולא בתצהיר, כמקובל לגבי עד המוזמן ע"י בית הדין; מתן רשות לעיתונאי העויין את משפחת נתניהו במשך שנים להקליט חקירה נגדית של עד, בניגוד משווע להוראות חוק יסוד; ופסילה בלתי מוצדקת של שאלות וראיות ביחס לאי אמינותו של התובע ולשקריו בחקירתו הנגדית. כך למשל, בית הדין לא איפשר להגנה לחקור את התובע ביחס לדירה שבה התגורר בעפולה, בשכר דירה מופחת, עקב טענת רעייתו כי היא אם חד הורית, למרות שהיא התגוררה בה עם התובע כבני זוג לכל דבר ועניין. בנוסף, פסל בית הדין שאלות בהקשר לעברו הצבאי של התובע, שהיו יכולות להוכיח כי אף במהלך שירותו הצבאי נהג באלימות, בניגוד לטענתו בתצהירו בדבר עברו הצבאי המפואר. מכלול הראיות מוכיח שהתובע מתנהג באלימות כדבר שגרתי.
"סיכומו של דבר, בית הדין לא אפשר למערערת להגן על עצמה וגרם לעיוות דין, בכך שהתעלם מעדויות חותכות ומפורשות לטובתה וקיבל את עדויות התובע למרות הראיות המפורשות שהעידו שהוא משקר, באופן שזכויותיה של המערערת נפגעו פגיעה קשה ביותר. ויודגש, תמצית זו אינה ממצה את הטענות בערעור גופו, והיא נכתבת להבהרת התמונה ולנוחיות בית הדין הארצי הנכבד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו