קטסטרופה אדירה ונדירה

פעם בכמה זמן נוחת על מסכינו סרט כל כך גרוע שהמילה "גרוע" פשוט אינה עושה עימו צדק. "ההונאה", שמערבב בחוסר כישרון מוחלט את המותחנים האירוטיים הטראשיים של ג'ו אסטרהש ("אינסטינקט בסיסי", "ג'ייד") עם המותחנים המשפטיים הפופוליסטיים של סוף שנות ה־80 ותחילת שנות ה־90 ("בחזקת חף מפשע", "הפירמה", "פרקליטו של השטן"), הוא דוגמה מושלמת לסרט כזה.

במרכז הסיפור המופרע והלא תמיד קוהרנטי ניצב עורך דין שאפתן, טיפש ונשוי (ג'וש דוהמל, "מקום מבטחים") שנלכד בתוך רשת של בגידות, שקרים ורצח, לאחר שהאקסית הסקסית שלו (מאלין אקרמן) חוזרת פתאום לחייו כדי לפתות אותו וכדי להציע לו מידע מפליל שיביא למפלתו של החבר הנוכחי שלה - מיליארדר מושחת מתחום התרופות (אנתוני הופקינס). עורך הדין הטיפש, שיודע שהקייס המתוקשר ירשים את מעסיקו (אל פאצ'ינו) וישדרג לו את הקריירה, מסכים כמובן, אך עד מהרה מתברר לו כי הוא נמצא הרחק מחוץ לליגה שלו. 

מכאן מתחילה מסכת ארוכה וחסרת כל היגיון של תפניות הזויות ומשעשעות שמבוצעת ברישול מרבי. העלילה מגוחכת, הדיאלוגים מביכים, המשחק מוגזם ומעורר צחוק, הטוויסטים גנובים כולם מסרטים אחרים, טובים פי אינסוף, והסצנות מודבקות זו לזו באופן כה גס ואקראי שלעיתים קרובות לא ברור מה הקשר ביניהן בכלל. 

למרות מיקומם הבולט והמבטיח על הפוסטר, הופקינס ופאצ'ינו מתבזים על המסך למשך כמה דקות בלבד, ורוב הזמן מוקדש לצרותיו הלא נגמרות של דוהמל, שחקן נטול כריזמה שמפגין מידה אפסית של מודעות עצמית. גם אקרמן ואליס איב (שמגלמת את האישה הנבגדת) אינן מבריקות, בלשון המעטה. אך מי שמצליח להתעלות על כולם הוא השחקן הדרום־קוריאני לי ביונג־הון ("ג'י.איי.ג'ו: כוח המחץ"), בתור מחסל קריפטי שמסתובב על אופנוע ומדבר כמו עוגיית מזל שהוטבלה ב־LSD, תוך כדי שהוא דורס למוות מעורבים בפרשה וגוסס ממחלה מסתורית. 

הקטסטרופה האדירה והנדירה הזאת, שבהחלט ראויה להפוך לקאלט, היא סרטו הראשון כבמאי של מפיק הסרטים והטלוויזיה היפני־אמריקני שינטארו שימוסאווה. אפשר להמר שלא יהיה סרט שני. 

ציון: 0

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו