ב־2008 יצא לאור ספרו של דויד גרוסמן "אישה בורחת מבשורה". המבקרים קשרו כתרים יוצאי דופן לספר, שעוסק באישה שיוצאת לטיול בריחה, בלי טלפון ובלי אמצעי תקשורת, במחשבה שכך לא תוכל להשיג אותה הידיעה אם יקרה משהו לבנה, שגויס למבצע צבאי גדול. הספר יצא שנתיים לאחר שגרוסמן בעצמו שכל את בנו אורי, שנהרג במלחמת לבנון השנייה. את הספר החל גרוסמן לכתוב כבר ב־2003, והוא השלים אותו רק לאחר נפילת בנו.
כעת זוכה הספר לעיבוד בימתי בהפקה משותפת של הבימה והתיאטרון הקאמרי, שעלתה בסוף השבוע בהבימה. את ההצגה ביים חנן שניר, שגם עיבד את הספר למחזה. בהצגה מככבים אפרת בן צור, דרור קרן, אמנון וולף, דניאל סבג ועוד רבים וטובים.
"האמת היא שהרעיון לעבד ספר של גרוסמן בא ממנו", מספר שניר, "הוא הציע לי ספר שלא התאים לי, ואני בחרתי ב'אישה בורחת מבשורה' כי אני מאוד אוהב אותו. הרגשתי שאני יכול להתחבר לסיפור הזה".
הבמאי חנן שניר // צילום: קוקו
לדברי שניר (72), "זה ספר מאוד ישראלי. אחד הספרים הכי ישראליים שיש. לקח לי שנתיים עד שזה קרה באמת. לקחתי את הספר איתי באחת הנסיעות ללונדון, בדיוק היה מבצע צבאי והיתה כניסה קרקעית, וזה הזכיר לי את מלחמת לבנון השנייה. נסעתי מלונדון לפולין, ופשוט גרתי בתוך תיאטרון שבו התארחתי וכתבתי במשך שבועיים. נכנסתי לבולמוס של כתיבה. זה המשיך אחר כך און אנד אוף כמעט שנתיים".
במהלך העיבוד התייעצת עם גרוסמן? הראית לו טיוטות?
"לא. כשגמרתי את הטיוטה הסופית היו לי שתי ורסיות. הוא בחר בוורסיה שגם אני חשבתי שהיא טובה יותר. גרוסמן גם היה בקריאה הראשונה של המחזה, שוחח עם השחקנים. היתה פגישה מאוד מרגשת. זו הפעם הראשונה שעבדתי איתו ונוצרו יחסים של אמון והערכה מהרגע הראשון. מההתחלה הוא נתן לי יד חופשית".
יש לך חששות מה הוא יגיד כשיראה את ההצגה?
"יש לי חשש מכל אחד שיצפה. יש לי חשש מהקהל. אני תמיד חושש מהתגובות אבל זה לא משתק אותי. אני יודע שיהיו דעות שונות. יהיו שיאהבו ואולי יהיו שלא. זו הרפתקה, ואני בהחלט חושש. אשרי אדם הפוחד תמיד (צוחק)".
הספר, שמתאר מסע, מכיל המון תיאורי נוף וסביבה. איך מתמודדים עם זה בעיבוד למחזה?
"התהליך הראשון הוא ניפוי. בספר יש 670 עמודים והיה ברור שחייבים ניפוי. הנוף והטיולים שבספר הם כמו הצגה בתוך הצגה. הבמה לבנה וחלקה והשחקנים מציירים את הנוף על הבמה בעצמם. זה סגנון של 'סטורי טלינג'. אנחנו מספרים סיפור עם המון תמונות. יש להקה של שחקנים שנבחרה בפינצטה".
בחנת שחקניות רבות עד שבחרת באפרת בן צור לתפקיד הראשי, והיא בכלל לא שחקנית של הקאמרי או הבימה.
"נכון, ראיתי המון שחקניות תיאטרון. כולן היו טובות אבל יש משהו באפי, שהיא יכולה להיראות גם מאוד צעירה וגם בגיל האמיתי שלה, שהוא כמעט 50. יש לה טמפרמנט שבלט אל מול כל מי שראיתי. האמת היא שהיא התעקשה להיבחן, אני לא פניתי אליה. היא פנתה אלי ואמרה שהיא חייבת לעשות את התפקיד הזה. אמרתי שצריך את האישור של תיאטרון גשר. ברגע שהגיע האישור היא באמת נבחנה וראיתי שהיא הבחירה הנכונה. אני מאוד מרוצה מהליהוק".
בטקס פרסי התיאטרון האחרון זכית בפרס מפעל חיים.
"ידעתי שאקבל פרס על מפעל חיים, ופתאום קיבלתי שלושה פרסים: במאי השנה, הצגת השנה (על 'הכיתה שלנו', מ"כ) ומפעל חיים. הייתי בהלם מכל האירוע הזה. למען האמת אני לא מרגיש שאני מסכם קריירה. אני מביים הצגה אחת בשנה, לא יותר, לוקח את הזמן, בוחר את היצירות שאני אוהב, מעבד אותן, בוחר שחקנים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו