לא, אי אפשר להיות גם אמא וגם קרייריסטית

לפני כמה חודשים סיפרתי בפייסבוק על ראיון עבודה שהיה לי, בו המראיין שאל אם אני מתכננת להביא ילדים בקרוב. אתם בטח מתרעמים עכשיו, ובצדק, וגם התגובות שקיבלתי לפוסט היו זועמות, חוץ מבחור אחד אמיץ שכתב: "לדעתי זו שאלה לגיטימית אם מישהי מתכננת להכנס להריון, וחבל שזה לא חוקי, כל הנושא של ההריון בעיני לא הוגן כלפי המעסיק".

התגובה שלו לא עזבה אותי כמה ימים. לא רציתי להודות בזה, אבל הרגשתי שיש משהו במה שהוא כתב. משהו קטן, משהו פצפון, אבל משהו. למה אנחנו מצפים מאותו מעסיק, שרוצה למקסם הכנסות בעידן הקפיטלסטי בו אנו חיים? זה לא לגיטימי שהוא יחשוש להעסיק מישהי עם סיכוי גבוה שתעלם לו לשלושה חודשים, חצי שנה או אפילו יותר, או שאולי היא בכלל לא תחזור? למה שיקח את הסיכון? איך אתם הייתם מרגישים בתור המעסיקים? ומה אני הייתי עושה במקומו?

מצאתי את עצמי, לראשונה בחיי, מתעסקת בשאלה השחוקה, הלעוסה, הנדושה ועם זאת הרלוונטית מתמיד, השאלה שבוערת עוד משנות ה-60, כנשים החלו להצטרף למעגל העבודה במספרים גדולים יותר, עם פריחתה של התנועה הפמיניסטית: האם נשים באמת יכולות לשלב בהצלחה בין קריירה לאמהות?

אני לא יכולה ליהנות מכל העולמות

ואתם יודעים מה? הרגשתי שהתשובה היא לא. הנה אני, בחורה בת 30, נשואה, תוהה אם זה הזמן הנכון להביא ילדים. עוד לא הגעתי לשיא הקריירה שלי, אני בדיוק בתקופת מעבר, מחפשת את המקום הבא שיהיה לי לבית, כי חשוב לי למצוא מקום עבודה שהוא בית, והריון יעצור את גלגלי השיניים שהתחלתי להניע. אני נמצאת בצומת. ואני מרגישה שאני לא יכולה ליהנות מכל העולמות. נשים תמיד צריכות לבחור. האינסטיקט האימהי לא משחרר. המצפון מצפצף ללא הפסקה, ההקרבה מורגשת, משהו צריך לבוא על חשבון משהו אחר. 

וגברים, גם הם מרגישים ככה? אני מניחה שחלקם כן, לפחות לפעמים, ובכל זאת המציאות היא שסדר העדיפויות שלהם לרוב יהיה שונה משלנו, ובמשוואת ה-'אבהות VS קריירה' הם יבחרו בקריירה, ויעשו את זה במצפון הרבה יותר שקט. בעלי לא מוצא את עצמו נשאל אם הוא מתכנן להביא ילדים בקרוב. הוא לא דואג מה יקרה לקריירה שלו ברגע שנהפוך למשפחה. הוא לא מטריד את עצמו בשאלות כמו "מה יותר חשוב לי כרגע?".

אולי אנחנו פשוט צריכות להשלים עם המצב. הטבע בחר בנו להיות אלו שנושאות עוברים ברחמנו, and with great power comes great responsibility (יש דברים שפשוט נשמעים טוב יותר באנגלית). אז בואו פשוט ניקח אחריות, נבין שאי אפשר הכל בחיים, נקבל את הוויתורים הנדרשים בכניעה ונשתוק. בסופו של דבר, עוד בימי ההומו-ספיאנס העליזים, תפקיד הנשים היה לשמור על הבית ולטפל בילדים ותפקיד הגברים לצאת לצוד, נכון?

לא נכון!  אנחנו ב-2016 אנשים! לעזאזל ההומו-ספיאנס! הרבה דברים קרו מאז, הייתה מהפכה תעשייתית ופמינסטית וטכנולוגית וג'סטין ביבר. המציאות הזאת יכולה להשתנות! 

כמו שאתם מבינים, התחושה שצריך להשלים עם המצב החזיקה אצלי בבטן פחות משבוע. אחד הדברים שלמדתי בחיים זה שאף פעם לא צריך לקבל את הדברים כמו שהם. תמיד אפשר לחתור לשינוי. לפחות לנסות. ואני לא אומרת שזה פשוט, אבל יש לי תקווה קטנה בלב וזה מה שחשוב.

המציאות והפתרונות 

הבעיה היא שהמציאות הקפיטליסטית שאנו חיים בה דורשת מנשים להיות גם אימהות לתפארת וגם לקחת חלק בפרנסת המשפחה. מצפים מאיתנו להיות סופרוומן עם ארבע ידיים (ובזה גם הפמיניזם אשם). וכל עוד החברה תמשיך לדרוש מאיתנו את הבלתי אפשרי בלי לעזור לנו להשיג את המטרה, וכל עוד ערך הכסף יהיה חשוב יותר מערך המשפחה, נשים ימשיכו לרדוף אחרי הזנב של עצמן.

אם רק מישהו בכיר שם בכנסת היה מבין שזה אינטרס מובהק של המדינה והמעסיקים לקדם את ערך המשפחה גבוה יותר בסולם הערכים. הרי אם ישקיעו יותר בערך משפחה, תהיה תפוקה גבוהה יותר מצד נשים, תהיה נאמנות גבוהה יותר, עובדות מאושרות יותר, רגועות יותר, הן ישלבו את הקריירה עם המשפחה בצורה מוצלחת יותר. נגשים את עצמנו. ואחר כך נכבוש את העולם.

אז מה אפשר לעשות? שמחה ששאלתם. אפשר למשל, לטפל בחוסר הסנכרון בין חופשות הילדים וההורים. למה יש כזה פער בין ימי החופש? זה האבסורד בהתגלמותו. 

ומה לגבי מעוני יום במקומות עבודה גדולים? נכון שהתופעה הזו גדלה בשנים האחרונות אך עדיין אנחנו רחוקים ממצב שיכול לעורר שינוי. גוגל השכילו לפתוח לעובדים חדר כושר בבניין כדי למשוך אותם לבלות יותר שעות במשרד. זה יעבוד אותו הדבר עם מעוני יום ואמהות. בדוק.

ושלא נדבר בכלל על שעות העבודה בישראל, שידועה כמדינה וורקוהולית. תל אביב, למשל, מדורגת במקום הרביעי בעולם במספר שעות העבודה הממוצע בשנה. גבוה יותר אפילו מניו יורק ולונדון. גם במספר ימי חופש אנחנו לא מהמתפנקים. ומאחר ואי אפשר להיות בשני מקומות בו זמנית, יש כאן בעיה.

והיכן  כל הנשים בעמדות הבכירות במשק? למה לא שומעים את קולן בנושא? הן חייבות לקדם את האג'נדה, לפעול בתוך המשרד לשינוי ומחוצה לו למודעות. נשים צריכות להילחם במערכת ולסרב לקבל את המצב כמו שהוא.

בקיצור, עזבו אתכם אפליה מתקנת. בואו נוביל לגישה מתוקנת. אולי אנחנו לא יכולות ליהנות מכל העולמות עדיין, אבל יש כאן רשימה יפה של דברים שעם קצת (הרבה.. המון...) מאמץ נוכל ליצור מציאות חדשה. ואני לא יודעת מה אתכם, אבל מבחינתי המציאות הנוכחית די מיצתה את עצמה.

דיאטה, אופנה, מתכונים ועוד המון דברים מעניינים - עכשיו במדור הלייף סטייל שלנו!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו