"המוסיקה של גבי לא תישכח"

אבידה גדולה לעולם המוסיקה בישראל: הזמר גבי שושן שם קץ לחייו, כחודש בלבד לאחר יום הולדתו ה־66. אתמול בבוקר הוזעק צוות של מגן דוד אדום לביתו של הזמר בחולון, אולם לאחר ניסיונות החייאה שלא צלחו - נקבע מותו. 

"אני המומה, כואבת, בוכה ולא מעכלת. הכאב כל כך גדול. אני רוצה להאמין שהוא לא התאבד כי אם הוא כן התאבד ייסורי המצפון לא יפסיקו להציק לי ולכולנו כי מה יכולנו לעשות בשביל הבן אדם ולא עשינו", אמרה מירי אלוני, חברתו ללהקת "אחרית הימים". 

אלוני סיפרה כי "אני יודעת שבזמן האחרון הוא הוציא שירים חדשים ונראה בהתחדשות, אבל עכשיו זה נראה כאילו הוא הכין את הכל למזכרת. לאחרונה פנו אלי מפסטיבל עין גב ורצו שאופיע עם גבי ושנבצע את 'יש לי יום הולדת' ששרנו בלהקה. כמובן אמרתי בוודאי ושזו תהיה חגיגה, אבל השבוע דיברתי עם אחת המפיקות והיא אמרה שגבי לא נתן תשובה ברורה והוא לא יכול להתחייב כי אולי הוא יהיה בחו"ל, והנה הוא 'ברח' לנו". 

שושן, שהיה גרוש בשנית ואב לשניים, נולד ב־13 בינואר 1950 בקזבלנקה שבמרוקו. הוא עלה ארצה עם משפחתו ב־1955. את דרכו במוסיקה החל באמצע שנות השישים, כחבר בלהקת "הגולדפינגרז" עם ניסים סרוסי, ובהמשך בלהקות "השוקולדה" ו"אחרית הימים". הפריצה שלו היתה בקיץ 1970, אז לוהק לגלגולו הישראלי הראשון של המחזמר "שיער", שבו גילם את דמותו של ברגר. ההפקה העכשווית של המחזמר, המציגה בקאמרי, הוקדשה אמש לזכרו. 

"בילינו יחד שנה שלמה במסגרת המחזמר", נזכר צדי צרפתי, שביים את המחזמר ושיחק בו לצד שושן, צביקה פיק, מרגלית צנעני ועוד. "הוא היה חיית במה. שר, שיחק, הרגיש את הבמה והיתה לו אנרגיה נדירה באותן שנים ונוכחות בימתית חזקה. כשהוא חזר מניו יורק היה לו קשה להשתלב בחזרה. כואב מאוד לשמוע, ליבי אליו".  

"חוויה של רוקנרול"

בשנת 1973 יצא אלבומו הראשון "נער שחור עיניים", שחלקו בעברית וחלקו באנגלית, ובתוכו שניים מהלהיטים הגדולים ביותר של שושן - "16 מלאו לנער" ו"בראשית". כמה שנים אחר כך הקליט אלבום נוסף, כולו בעברית, ובו הלהיטים "להשתטות לפעמים" ו"ילדה קטנה". באמצע שנות השבעים עזב את הארץ בניסיון לפתח קריירה בארה"ב, וכעבור כעשור חזר ארצה והתמקד בעשייה מוסיקלית. בשנות התשעים ניסה לשחזר את ההצלחה של "16 מלאו לנער", הקליט שיר המשך ששמו "שובו של הנער" ובהמשך הוציא גם אלבום אוסף ששמו "16+1" ויצא לסיבוב הופעות. 

בשנת 2003 זכה שושן להצלחה נוספת, במסגרת סיבוב הופעות עם שרי ועוזי פוקס. "גדלתי על השירים שלו וכשעשינו את המופע המשותף הגעתי כסוג של מעריצה שלו ושל עוזי", סיפרה הזמרת שרי, "היה לנו חיבור נהדר על הבמה. הוא היה איש מצחיק, סקרן ונורא אהב לדעת הכל ולשאול שאלות. היה כיף לדבר איתו ולצחוק איתו. עדיין צרובה לי בראש התמונה שבה אנחנו על הבמה, עושים קולות אחד לשני. היו לי שעות מדהימות איתו על הבמה וחוויתי איתו חוויות נפלאות. העבודה המשותפת איתו היתה לי חוויה של רוקנרול שאזכור בכיף. עצוב לי". 

לפני כארבעה חודשים בלבד הוציא שושן את אלבומו האחרון, "מקום לשינוי", שלו גייס מימון בהצלחה באתר "הדסטארט". על אף הניסיון וההשקעה, האלבום לא זכה להצלחה גדולה. כשנשאל בראיון אצל יורם רותם בגלי צה"ל מהו חלומו, השיב "להיכנס לפלייליסט של גלגלצ". 

מאיגוד אמני ישראל נמסר כי "אנו המומים וכואבים מהידיעה על מותו של הזמר גבי שושן, מחלוצי הרוק בישראל". יו"ר הארגון, יענקל'ה מנדל, הוסיף: "נדם ליבו של הנער בן ה־16. תרומתו של גבי למוסיקה הישראלית והקריירה העשירה שלו, שהגיעה גם למסכים, לא תישכח".

•  •  •

 הראיון האחרון: הזיק המחודש שניצת בעיניו - כבה אתמול // יעקב לויתם

כשגבי שושן פתח בפניי את דלת דירתו הדחוקה בחולון, ביולי האחרון, במה שהתברר כראיון המקיף האחרון שהעניק בחייו, קשה היה שלא להבחין בזיק המחודש שניצת לפתע בעיניו. מין התעוררות של תקווה חבויה, שכמעט נואש בעצמו שאי פעם תגיע. כמו בלהיט הענק שלו - ליבו פתאום המה.  

העילה לראיון היתה קמפיין למימון הוצאת אלבום חדש, שישוב ויתניע לו את הקריירה. לשם כך נעזר שושן, לראשונה בחייו, באתר מימון המונים. כששעון החול לגיוס הסכום הדרוש הלך ואזל לנגד עיניו, הוא נלחץ יותר ויותר מהכישלון המתקרב. "אם לא אצליח", אמר לי בלחישה ושלא לציטוט, "לא יודע איך אחיה". 

בשנותיו האחרונות חלם שושן על הקאמבק המיוחל, שיסייע לו להשתקם כלכלית ולשוב לתודעה הציבורית כמנצח. החדרון הצר בדירה המחולקת שבה חי לא הלם את מידות תהילתו, והגיטרה שהלכה איתו משנות השבעים נשענה בביישנות על הקיר והוסיפה למראה מכמיר הלב. 

בראיון עצמו הוא האריך, מיוזמתו, הרבה מעבר למקובל. הכין לנו עוד ועוד כוסות תה, אולי כדי להימנע מהבדידות שעלולה לבוא בסוף השאלות. "אני רוצה להודות לך", אמר כשיצאתי מביתו מקץ תשע שעות מרתקות, "בשבילי זה לא היה ראיון, זה היה טיפול פסיכולוגי".

והיו לו, מתברר, לא מעט חרדות מאיימות ושדים פנימיים. בראיון חשף את תחושת העלבון מהיחס של הממסד המוסיקלי המתנשא עליו בשל מוצאו, דיבר בגלוי על פחדיו מאיתני הטבע ומהעולם הטכנולוגי, נגע בקצות הכאב שאותו הגדיר "הפצע הגדול של חיי" והוא יחסיו המעורערים עם ילדיו, אלון (40) והדר (21), וחשף שנעזר בעבר בכדורי פרוזאק שקיבל במרשם מרופאו.  

אבל מתחת לכל אלה רחשו שני הכאבים המצמיתים של ערוב ימיו: מצבו הכלכלי ותחושת ההחמצה מכך שלמרות הקריירה הענפה ומספר ההשמעות המטורף של להיטיו - לא הפך לכוכב העל במידה שהיתה ראויה לו. במקום זה, סיפר בחיוך מריר, הסתפק בתואר "הסלב הכי גדול שיצא מאופקים".

בעקבות הראיון זינקה ההיענות לקמפיין מימון האלבום ובתוך זמן קצר הושלמה המשימה ואף מעבר לכך: הבקשה המקורית היתה 100 אלף שקלים, והסכום שגויס היה 133,660 שקלים. שושן המאושר ערך הופעה חגיגית להשקת האלבום החדש, וכבר תיכנן את המפנה הגדול של חייו. "הפרויקט שלי בא להוכיח שאפשר לחולל שינוי בחיים בכל רגע, תמיד יש סיכוי, שום דבר לא אבוד", כמילותיו בראיון. אך כדרכם של מפנים, לא תמיד הם צפויים. אתמול הסתיימה דרכו של שושן והפעם - ליבנו המה.

 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו