סרט ישראלי בשם "סופת חול", פיצ'ר הביכורים של הבמאית־תסריטאית עילית זקצר, זכה בפרס חבר השופטים במסגרת התחרות הבינלאומית של פסטיבל סאנדנס, הפסטיבל לקולנוע עצמאי שננעל בסוף השבוע ביוטה שבארה"ב. "סופת חול" התמודד מול 11 סרטים מרחבי העולם.
התחרות הבינלאומית היא אחת המסגרות הרשמיות של סאנדנס. בשני הפרסים הגדולים של הפסטיבל - פרס חבר השופטים ופרס חביב הקהל - זכה הסרט "לידתה של אומה" של הבמאי־שחקן נייט פרקר, שעוסק במרד עבדים שהתחולל בדרום ארה"ב בתחילת המאה ה־19.
סרטה של זקצר, "סופת חול", עוקב אחר שתי נשים בדואיות, אם ובת, שנאבקות בסביבה המסורתית החונקת כדי לשנות את גורלן, כל אחת בדרכה שלה. בסרט מככבות למיס עמאר, רובא בלאל־עספור ("צימאון", "התסריטאי") והייתאם עומארי ("בית לחם").
הסרט מבוסס על "תסנים", סרט קצר שביימה זקצר ב־2010 במסגרת החוג לקולנוע ולטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. "תסנים" השתתף בכ־140 פסטיבלים בינלאומיים וזכה בכ־15 פרסים. את התסריט כתבה זקצר על סמך היכרות רבת שנים עם נשים בדואיות בנגב. "סופת חול" צולם במשך כחמישה שבועות בארבעה כפרים בדואיים בנגב.
עילית זקצר על הבמה בסאנדנס, עם הפרס
"אני עדיין לא מעכלת", אמרה אתמול בשיחה טלפונית זקצר בת ה־35, בוגרת תואר שני בחוג לקולנוע ולטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. "במשך כל השבוע התגובות בפסטיבל היו מדהימות, גם מהקהל וגם הביקורות שקיבלנו. הרגשתי שיש וייב מטורף לסרט, אבל לא היה לי מושג שאזכה. כששמעתי שמכריזים את שמי - הייתי בשוק. מאוד מאוד התרגשתי. סגרתי את הסרט לפני שבועיים. זה הפסטיבל הראשון שאני משתתפת בו עם הגירסה הסופית, ולכן זה היה כל כך מרגש לזכות".
איך נולד הרעיון לצלם סרט על נשים בדואיות?
"אמא שלי היא צלמת סטילס שעשתה פרויקט צילום על נשים בדואיות לפני עשר שנים. שם התחלתי להתחבר לנושא. הסרט הקצר שעשיתי ב־2010 התקבל מאוד יפה גם אצל הבדואים וגם בעולם, אז התחלתי לעבוד על סרט באורך מלא. זה לקח שש שנים.
"לא יכולתי ללהק שחקניות בדואיות, כי הן נשים מסורתיות ואסור לצלם אותן, אז ליהקתי שחקנים ושחקניות ערבים והם למדו את הדיאלקט הבדואי. בין השחקניות יש ערביות מיפו, מנצרת, מעכו, מחיפה, מתל אביב ומרמלה, יש כמה שחקנים בדואים בסרט. היו כמה שחקנים מאוד מקצוענים ומיומנים לצד כאלה שזה סרטם הראשון".
אז מה הלאה?
"אנחנו נמשיך לפסטיבל ברלין, שבו הסרט יתמודד במסגרת הפנורמה, ובמהלך השנה אני מניחה שהסרט יישלח לעוד פסטיבלים. יש לנו חברת הפצה גרמנית, והסרט כבר נמכר להצגה בצרפת. עוד לא ידוע מתי הוא יעלה בארץ".
את חוששת שהקהל הישראלי יתקשה לקבל את הסרט?
"אני מאוד מקווה שהקהל הישראלי יצליח לראות שמדובר בסיפור מרגש ואוניברסלי שמדבר על יחסים בן אם לבת. זו דרמה משפחתית".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו