הליך השתלת אונת כבד במבוגרים נחשב נדיר ומסובך מאוד. בזמן שעשרות בני אדם תורמים בכל שנה כליה מגופם להצלת קרוב משפחה או אפילו כתרומה לאדם שאינם מכירים, כשמדובר בתרומת כבד לחולים מבוגרים המחיר לא פשוט: גודל הכבד שצריך להוציא מגוף התורם הוא כ־60 אחוזים משטח הכבד שלו, דבר שהופך את הניתוח למורכב וסיכויי התמותה של התורם הם כחצי אחוז. סיכון לא פשוט.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
בביה"ח בילינסון בפ"ת מתחילים רק עכשיו בביצוע השתלות כבד במבוגרים בצורה שגרתית, לאור המחסור באיברים ומצוקת החולים. בשנה וחצי האחרונות בוצעו בביה"ח שמונה השתלות כבד במבוגרים, רובן בחולים במצב קשה מאוד, שללא ההשתלה חייהם היו בסכנה מיידית. שניים מהחולים שקיבלו כבד נפטרו.
הבחירה באפשרות של תרומה שכזו מתחדדת כשרואים את הנתונים הקשים: רק כ־60-50 חולים עם מחלת כבד מתקדמת זוכים בכל שנה לתרומה מאדם מת, כ־90 חולים מתווספים בכל שנה לרשימות הממתינים לתרומת איברים וכמעט אחד מכל שלושה חולים שמחכים להשתלה ימות במהלך ההמתנה. המצב גורם לכך שהחולים מגיעים להשתלה כשהם כבר במצב ירוד וסיכויי ההחלמה שלהם קטנים יותר.
לאחרונה פורסם כי בשנת 2015 חולי הכבד הם אלו שמתים הכי הרבה בזמן ההמתנה להשתלה. 40 אחוזים מהממתינים, שהם 53 חולים, נפטרו בזמן ההמתנה. בשנה וחצי האחרונות החלו בבילינסון להפעיל תוכנית של השתלת כבד מאנשים חיים, מה שמאפשר זמינות של איברים ותכנון של ההשתלה.
ותודה ל"דה וינצ'י"
בעקבות עבודת ההכנה והקריטריונים שנקבעו, מתכננים בבילינסון לעשות כשתי השתלות מסוג זה בחודש וכ־20 בשנה. "לצערי, שיעור ההסכמות לתרומה הוא נמוך וזה עניין תרבותי", אומר פרופ' איתן מור, מנהל מחלקת השתלות בבילינסון, "זו המציאות הקיימת וזה גרם לנו לצאת מהחשיבה הסטנדרטית ולהיכנס למים הסוערים של השתלת כבד מהחי. האלטרנטיבה היא להמתין ללא נודע ואפילו למות. חולה שממתין זמן רב להשתלה יגיע אליה כשהוא כבר במצב לא טוב וגם סיכויי ההצלחה נמוכים יותר".
איך זה עובד? איך אדם חי יכול לתרום כבד מגופו? "לכבד יש יכולת רגנרטיבית, יכולת שמאפשרת גדילה מחדש", מסביר פרופ' מור, "העיקרון של תרומת אונת כבד במבוגר הוא שיש להשאיר לתורם 35 אחוזים מרקמת הכבד, זהו גבול שנקבע בעולם. כשמדובר בתרומה לילדים זה נחשב ניתוח מאוד בטוח לתורם, ניתוח הכריתה הוא קל ומהיר יותר ו'טכני' בעיקרו. הסיכון לתמותה הוא כמו בתרומת כליה - 1 ל־3,000. אבל תרומת אונה ימנית של הכבד למבוגר - זו כבר הקרבה רצינית. מי שעובר כריתה סובל במשך 4-3 שבועות מחולשה וחוזר לפעילות רק כעבור שבועות".
החתך שעושים הרופאים לצורך הוצאת הכבד הוא אורכי ורוחבי ונחשב לגדול מאוד. לאחרונה נעזרו בבילינסון ברובוט הניתוחי "דה וינצ'י" כדי "לחסוך" לתורמים חתך רוחבי ולקצר את משך האשפוז. אחת התורמות, צעירה שתרמה אונת כבד לאמא שלה, שוחררה בתוך שבוע מהניתוח.
"החולה האחרונה שניתחנו הידרדרה ונכנסה להשתלה ממש בדקה התשעים. זו הרגשה לא נעימה. בארה"ב הפסיקו לבצע אותה בגלל תמותה של תורמים. זה עסק מפחיד", מודה פרופ' מור.
סלקציה לתורמים
כדי להגדיל את הבטיחות בהשתלות כאלו נשלחו 3 כירורגים מבילינסון, ובהם מור עצמו, להשתלמויות בקנדה ובדרום קוריאה כדי ללמוד מניסיונם של מרכזים שמבצעים 300 השתלות כאלו בשנה. נקבעו גם קריטריונים נוקשים לסינון התורמים ולבחירת כאלו שהסיכון לסיבוך אצלם הוא נמוך. התורמים צריכים להיות מגיל 20 עד 60, בעוד בגילי 50 עד 60 נלקחת תרומת אונת בד רק מאדם שהוא "סופר בריא", כהגדרת פרופ' מור.
האפשרות לתרום כבד מוצעת רק לבני משפחה בדרגת קירבה ראשונה, והתורמים צריכים להיות במשקל גוף תקין וללא השמנה, לא סובלים מנטייה לקרישיות יתר או מכבד שומני. שיעורי התמותה בקרב התורמים הם כחצי אחוז, אך ההערכה היא שבבחירה נכונה של תורמים בריאים אפשר להגיע לשיעור תמותה של 0.2 אחוז.
"ברגע שאתה עושה סינון נכון של התורמים, אתה נכנס עם ראש בריא למיטה בריאה והסיכון יורד. צריך לעבוד בצורה מדוקדקת. הופקו הרבה לקחים מהעולם. אני הרבה שנים במקצוע ההשתלות וזו ההשתלה הכי מורכבת שיש. וגם התוצאות יהיו בהתאם. זה לא פרפקט, אבל אין לנו ברירה. לא נשיג ישועה רק מהשתלות מהמתים", מסכם פרופ' מור.
• • •
התורמת: אמא
גרגורי התגבר על הסרטן ועל ההשתלה המסוכנת
גרגורי (משמאל) עם פרופ' מור. ניצח את הכימותרפיה
אמו של גרגורי סוסלין מראשון לציון העניקה לו חיים פעמיים: בפעם הראשונה לפני 20 שנה ובפעם השנייה לפני כחודשיים, כאשר סבל מגידול בכבד והיה בסכנת חיים. "לגרגורי היה גידול גדול בכבד. ניסיתי להכניס אותו למקום הראשון ברשימת הממתינים אבל בשל הידרדרות נאלצנו לעשות השתלה מהחי", סיפר פרופ' מור.
כשהיה תינוק, גרגורי חלה בלוקמיה. בעקבות טיפולים הבריא מהסרטן אך נדבק בהפטיטיס B (דלקת בכבד) ממנת דם נגועה שקיבל במהלך הטיפול בו בבריה"מ. לאורך השנים היה במעקב ועבר בדיקות דם. לפני שנתיים וחצי בערך אחת הבדיקות חזרה עם תוצאה לא טובה. "היפנו אותי לבדיקה ואז התגלה הפטיטיס B. קיבלתי פטור מיידי מהצבא ויש תרופות שאני צריך ליטול כל החיים", הוא מספר.
באחת הבדיקות שעבר, בדיקת אולטרה סאונד, הבחינה הרופאה בממצא חשוד והיפנתה אותו לבדיקת MRI. "אמרו לי שיש לי גידול סרטני בכבד. ניסו להבין אם אפשר לנתח ולהוציא את הגידול ובסוף קיבלתי כימותרפיה. זה עבד, אך מכיוון שהיו הרבה נגעים שלא את כולם אפשר להסיר החליטו שהפתרון הטוב ביותר למצב שלי הוא השתלה. הגעתי לתל השומר לפגישה עם מנהל מכון הכבד והוא נתן לי שתי אופציות - לטוס לטייוואן, שם הניתוח הזה שכיח, או לעבור השתלה בבילינסון".
ד"ר תמר אשכנזי, מנהלת המרכז הלאומי להשתלות, אמרה: "אני מברכת על היוזמה למצוא פתרונות נוספים ולתת מענה לציבור הממתינים להשתלה. המשתילים עברו הכשרות בחו"ל ולמדו את השיטה ואנחנו בהחלט תומכים ומאמינים שהיא תביא מזור לחולים. המרכז הלאומי להשתלות מספק כמובן לתורמי הכבד את מטריית ההגנה שכוללת פיצוי על ימי מחלה, אובדן השתכרות, החזרים, ביטוחים וטיפול פסיכולוגי".
אמו של גרגורי תרמה לו 60 אחוז משטח הכבד שלה. הוא מסכם: "היום אני מרגיש בסדר. אחרי שני אירועים דרמטיים, הסרטן וההשתלה, אני מרגיש שקיבלתי את החיים במתנה".
לחתימה על כרטיס אדי לתרומת איברים, התקשרו 6262*.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
