אני חוזר היום אל סיפורי מזכ"ל הסתדרות המורים, יוסף וסרמן, שעדיין נאחז בכיסאו כאילו אין די בפרשיותיו עד כה; כאילו לא השלים עדיין את הרס הדמוקרטיה בארגונו; כאילו לא התנכל מספיק ליו"ר סיעת נחל, גילה קליין, שהעזה לקום עליו באפס אמצעים, לדרוש כלים להתמודדות דמוקרטית אמיתית ולחשוף אותו בקלונו; כאילו לא קבר כסף רב של המורים במלחמתו ההזויה בה.
מגישה: ליטל שמש // צלם: דורון פרסאוד // איפור: אומאי שטרית // ארכיון: משה בן שמחון
אני חוזר אל שדה הקוצים הזה לטובת מורים פעילים, מורים גמלאים וקוראים רבים שאינם מפסיקים "להציק" לי ולעמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת בשאלות בנושא הנפיץ הזה: מה קורה בתיקיו הפליליים; מתי יתקיימו בחירות אמיתיות, ישירות, לראשות הארגון; מה קורה בהליך האזרחי בינו לבין גילה קליין בבית המשפט המחוזי בת"א ומדוע אין מבקר פנימי במשרה מלאה בארגון?
ועוד: מתי יסתיים הליך הסרת החיסיון בתיקים שנתפסו במחסן של פרקליטו הפרטי לשעבר, עו"ד רונאל פישר, שבידיו הפקיד וסרמן גם את ייצוג הסתדרות המורים? כמה זמן עוד יצליח וסרמן לעכב את השלמת חקירת החשדות בעניין מערכת יחסי התן וקח ביניהם? מתי המזכ"ל הזה חובב טובות ההנאה, בתי המלון, טיסות לחו"ל במחלקת עסקים ועוד ועוד ישלם על מעשיו?
ושאלה נוספת, חשובה לא פחות מקודמותיה, שהוצגה לדיין ולשבת כמה פעמים בידי יודעי סוד בארגון: מתי יפסיק וסרמן לסכל בדיקה יסודית ומעקב של נציגי משרד האוצר אחר השימוש במיליונים הרבים שהועברו להסתדרות המורים לטובת הגמלאים?
וסרמן מסכל בדיקה כזאת? חזרתי ושאלתי את אחד המתלוננים, ותשובתו: "ממש כך. וסרמן מתנהג באופן תמוה כאילו אינו חושש מאיש. הוא מצפצף על האוצר, הוא מהתל בנציגיו, הוא סוגר את הדלת בפני הביקורת. מבחינתו, שום גורם מוסמך לא יבקר את השימוש בכסף".
ההבטחה נזרקה לפח
פנינו לגורם נוסף יודע סוד במערכת החינוך והוא אימת את הדברים ואף הרחיב: "כשהוחלט על הצמדת הגמלאות למדד ב־2008, הגיעו אנשי האוצר להסכמה עם נציגי ארגוני העובדים - אלה שיש להם גמלאים בפנסיה תקציבית - שצריך לפצות איכשהו את הגמלאים.
"איך? בעזרת תקציב מיוחד לרווחת הגמלאים. מאז מועברים המיליונים לארגוני העובדים הרלוונטיים, המבוקרים על ידי החשב הכללי, תוך כדי חריגה צורמת באחרונה מצד וסרמן".
לדברי אותו מקור, "ההסדר הזה אמור לחול גם על הסתדרות המורים, אבל באחרונה מסרב וסרמן לדווח למשרד האוצר על השימוש בכ־15 מיליוני שקלים, כפי שמעבירים ארגונים אחרים.
"ומכיוון שמבחינה משפטית הוא הנציג הרשמי של כלל המורים, שהיו זכאים עד 2008 לפנסיה תקציבית כעובדי מדינה, הוא היה אמור להעביר חלק מהכספים לארגון המורים בראשות רן ארז (לטובת גמלאי הארגון) ולא עושה זאת".
- אתה אומר שווסרמן קיבל כסף בשביל כל המורים הגמלאים, והוא מסרב להעביר לגמלאים של ארגון המורים את חלקם?
"נכון, אין כאן טעות".
- למדינה אין כלים ואין שיניים לכופף אותו?
"יש לה שיניים, אבל מסיבותיה היא חוששת לנעוץ אותן בווסרמן. ולא בפעם הראשונה, אגב.
"יש לי הצעה בשבילכם: לברר מה קרה בנושא הזה לפני חודש בישיבה מתוחה בלשכת מנכ"לית משרד החינוך, מיכל כהן. וסרמן, סיפרו לי, שוב היפנה עורף לנציגי האוצר".
בדקנו והמידע נכון: הישיבה בלשכת כהן התקיימה ביום חמישי 24 בדצמבר ונכחו בה אנשי משרד החינוך, אנשי האוצר, רן ארז, וסרמן ואחרים. אם היה מי שציפה שווסרמן יאמר במהלכה שהוא חוזר בו מסירובו - הוא טעה.
"וסרמן ברח הצידה. כאשר נשאל מדוע הוא לא עומד בהבטחותיו ולא חותם על התחייבות לשתף פעולה בביקורת עומק, כפי שעשו יו"ר ההסתדרות הכללית ואחרים, אמר בערך כך: נכון, לקחתי את הכסף והבטחתי לשתף פעולה. אבל אחר כך זרקתי את ההתחייבות שלי לפח".
- וזה עבר בשקט?
"וסרמן לא יצא חבול. אפילו לא שרוט. כאילו אין בארץ שר חינוך ואין שר אוצר, כאילו הכל מותר לו".
ביקשנו את תגובת רן ארז בעניין הכספים שווסרמן לא העביר לגמלאי ארגונו והוא בחר לא להשיב. תגובת וסרמן: "השאלות אינן ראויות. אינך ראוי להתייחסות".
תגובת האוצר: "הנושא נידון במסגרת ועדה משותפת לשני ארגוני המורים ובשיתוף עם משרד החינוך. הצדדים טרם הגיעו להסכמה".
ארבעה תפקידים ופיליפינית
הבטן המלאה של חלק מגמלאי הסתדרות המורים מקבלת ביטוי גם במכתב ששלח יו"ר תא גמלאי סיעת נחל, שלמה אסף, לווסרמן לפני שבוע וחצי. במכתב הזה יש אמנם קטעי ביקורת לא מוצדקים והצעות בלתי ישימות, אבל יש בו גם שאלות וקטעי ביקורת המשקפים את הזלזול של וסרמן בשנים האחרונות ברבבות הגמלאים.
בין השאר, כתב אסף למזכ"ל את הדברים הבאים:
1. הואיל והמחלקה לגמלאים בהסתדרות המורים והעומד בראשה אינם מתפקדים, אינם פעילים ואינם נלחמים עבור הגמלאים, מי אמור לייצג את הגמלאים ולשמור על זכויותיהם?
2. אלפי גמלאים, בפריפריה בעיקר, אינם נהנים מתקציב הרווחה. הם שומעים על אירועים משמעותיים בעיקר לאחר התרחשותם.
3. מחירי הנופשונים מרקיעים לשחקים. בודדים ומקורבים זוכים להירשם אליהם בתנאי שבשנים האחרונות לא קיבלו כל הטבה דומה.
4. האם אתה סבור שטיולים פה ושם, הרצאות הזויות או חוגים לקשישים יבטיחו את פרנסתם ועתידם של גמלאים, שרבים מהם מקבלים השלמת הכנסה מהביטוח הלאומי?
המכתב הזה, שווסרמן טוען בתגובה לפנייתינו שהשאלות בו מנותקות מהמציאות, נכתב כדברי אסף מהבטן. שאלתי אותו אם קיבל עליו תשובה והוא צחק: "תשובה מווסרמן? הגזמת".
שאלתי מי עומד בראש המחלקה לרווחת הגמלאים והוא שוב צחק: "למחלקה הזאת אין בעל בית כי מי שעמד בראשה עד לפני שנתיים, יקי גוב ארי, סר חינו אצל וסרמן והוא נשלח הביתה".
שאלתי עוד שאלת תם: למחלקה הזאת אין מנהל אפילו על הנייר? אין בובה תורנית שהוא מושך בקלות בחוטיה?
כאן הפסיק אסף לצחוק. "באופן פורמלי התפקיד הזה מאויש על ידי העסקן הכי ותיק בארגון, ברוך ניסקה; שהוא באופן פורמלי גם יו"ר ארגון המורים הגמלאים; שהוא באופן פורמלי גם יו"ר עמותת הגמלאים; שהוא באופן פורמלי גם סגנו של וסרמן..."
- למה באופן פורמלי?
אסף: "אני מאחל לניסקה אריכות ימים ובריאות טובה, אבל אתה יודע בן כמה האיש הזה שאמור לנהל את המלחמות הקשות לטובת 37 אלף מורים פנסיונרים? שאמור לדאוג לשיפור רווחתם? בן 97. מה בדיוק אתה מצפה מאדם בגיל הזה? איזו מלחמה אמיתית הוא יכול לנהל כשבעצמו הוא נזקק כבר כמה שנים למטפלת פיליפינית צמודה?"
החשוד נחנק מדמעות
אוי, עוד דבר נורא קרה ליוסי וסרמן באחרונה: פרוטוקול הדיון בבקשת המשטרה משופט השלום בת"א, ירון גת, להורות על הסרת החיסיון ממסמכי עו"ד פישר - בכל מה שנוגע להעסקתו בהסתדרות המורים ובחברת הבת שלה "מסד אחזקות" - נחשף בפני חברי ההנהלה ופעילים אחרים.
אפרת. גם בתו ליאת חשודה
יד אלמונית הפיצה את המסמך באינטרנט ובדרכים אחרות, ואת היד הזאת חיפשה לשווא חצרו של וסרמן. סרן שמועתי חגג, אבל הוכחות אין.
שוד ושבר מבחינת וסרמן. שהרי במהלך הדיון בבית המשפט נקבו נציג הפרקליטות עו"ד יוסי קורצברג ונציג המשטרה, רס"ר עופר קליין, בשמות החשודים בפרשה, שאת חלקם הצגנו כבר לתפארת הארגון: יוסי אפרת, איש סודו של וסרמן, ראש אגף ארועים ותרבות; בתו ליאת אפרת; עו"ד רונאל פישר; וחבר ההנהלה הוותיק יוסף משאלי, המכהן גם כיו"ר חברת הבת מסד אחזקות (החברה שבה היה אמור פרקליטו של וסרמן, פישר, להשתכר מיליוני שקלים).
משאלי. נגרר לביצת החשדות הפליליים בפרשת וסרמן ועו"ד פישר
שוד ושבר מבחינת וסרמן כי לא כולם קורצו מהחומרים שמהם הוא קורץ, ולפחות אחד מהם, משאלי, מתקשה לשאת בתואר חשוד בפלילים.
משאלי, מתברר, לקח קשה לליבו את החשדות, ובישיבת ההנהלה לפני שבועיים, דקות לפני שזו הסתיימה, התחיל לדבר על העוול שנגרם לו ועל כך שלא הוא יזם את העסקת עו"ד פישר במסד אחזקות. רוצה לומר: זה לא אני שהבאתי אותו למסד אחזקות. זה הוא, וסרמן. חתמתי על מה שחתמתי לבקשתו.
אמר ונחנק מדמעות. התחיל לדבר ועצר, המשיך לדבר ושוב עצר. הדמעות זלגו מעיניו והנוכחים כאבו את כאבו.
מה היה לווסרמן לומר לנאמנו שמצא את עצמו בביצה הפלילית? לא הרבה. "מה אתה כזה רגיש", אמר, ומיהר לדקלם את אני נקי וצח כשלג. הוא דיבר על עצמו, כרגיל, כמי שנרקמה נגדו עלילה.
סטירה לגפסו מהשופט
הנה סיפור קטן, עקרוני, שגיבורו הוא שמעון גפסו, ראש עיריית נצרת עילית, שהעסיק רבות את מבקר המדינה, המשטרה והפרקליטות וממתין עכשיו להכרעת הדין בערעור המדינה ובערעורו בתיק השוחד.
תמצית הפרשה: במערכת הבחירות ב־2008 העסיק גפסו באופן פרטי יועץ פוליטי מסוים, וכעבור שלוש שנים, על דעת עצמו, העסיק אותו כיועץ בעירייה בלי שגורם מוסמך כלשהו יאשר זאת. כאשר הגיש היועץ לעירייה חשבוניות בסכום של 18 אלף שקלים, סירב הגזבר, עופר לוי, לכבד אותן.
גפסו. ישלם מכיסו הפרטי // צילום: מישל דוט קום
כשנתיים אחרי הגשת החשבוניות הגיש היועץ הזה תביעה נגד העירייה בסכום של 107 אלף שקלים ואילו העירייה, באמצעות היועצת שלה, עו"ד אולגה גורדון, ביקשה משופט השלום ברמלה, זכריה ימיני, לדחות אותה. היתה לגורדון בקשה נוספת: לקבוע שבמקרה שבו תחויב העירייה בתשלום היא תהיה רשאית לתבוע את הכסף בחזרה מגפסו.
השופט ימיני, שהיה עוין לעירייה ולנציגתה, פסק לטובת היועץ כשהוא נותן בכך בעצם הכשר לראש רשות מקומית לפגוע בכללי המינהל התקין ולהטיל את החיוב הפרטי על העירייה. בנוסף סגר את הדלת בפני הגשת תביעה אישית נגד גפסו. הוא העניק לו מעין חסינות.
העירייה עירערה על חיובה בתשלום, ובנפרד על החסינות לגפסו, ולפני שבועיים קיבל השופט המחוזי, יעקב שינמן, את הערעור בעניין גפסו. אין חסינות לגפסו, קבע, יהיה אפשר לתבוע ממנו את הכסף באופן אישי. כמו כן, מתח ביקורת על שופט השלום שבין השאר ניסה להפקיע מעו"ד גורדון את זכות הייצוג של העירייה.
השופט שינמן. ביטל החלטה תמוהה של שופט שלום // צילום: מתוך אתר בתי המשפט
התוצאה נכון לעכשיו: הצדדים יחזרו לשופט ימיני שיצטרך לקבוע אם גפסו ישלם באופן אישי. במקביל, בית המשפט המחוזי מרכז ידון בערעור העירייה על עצם חיובה בתשלום.
בניהו ופרשת המחשב
אילו אבי בניהו, דובר צה"ל לשעבר, היה ניחן באמת בתכונות שמייחסים לו חבריו; אילו היה לו יועץ אסטרטגי טוב - הוא היה מוריד פרופיל בפרשת אשכנזי מייד אחרי פרסום דו"ח וינשטיין. לא מתבסם מהדו"ח, לא משקר לעצמו ולציבור, לא רץ לאולפן ערוץ 2 כמנצח, כמי שטוהר כביכול, כמי שהוא בכלל הקורבן בסיפור הזה.
אבל זה כנראה חזק מבניהו, והוא בחר בדרך אחרת – כאילו אל"מ וינר והוא לא נשמעו מסכימים ביניהם "לתאם עמדות" לקראת החקירה, כאילו בניהו לא סיכם עם וינר על השמדת ראיות ערב החקירה הפלילית, כאילו אין ראיות לשיבוש החקירה על ידו; כאילו אינו מבין שאזרח אחר, בתקופת יועץ משפטי אחר, עם ראיות ברזל כאלה, היה מוצא את עצמו על ספסל הנאשמים.
לא אחזור כאן אל סיפור המסמכים הסודיים שהוא שמר בביתו ואל פרשיות אחרות שמכמה מהן חילץ אותו היועץ וינשטיין בטענה המוזרה "אין הצדקה להעמידו לדין בעבירה זו לבדה" (כלומר, על פי התקדים הזה הפרקליטות צריכה להתנצל בפני אין סוף מורשעים בעבירה אחת או שתיים של גניבה, מירמה, זיוף או הפרת אמונים).
אדרש לחשד שהוא גנב מחשב נייד צבאי - או לטרמינולוגיה השמורה למיוחסים בעידן וינשטיין: שכח במשך כמה שנים להחזיר מחשב שקיבל מהצבא או "החזיק" במחשב. בניהו נחקר באזהרה בחשד ל"גניבה בידי מורשה", הגניבה הוכחה בצורה ברורה, אבל וינשטיין כמו וינשטיין קבע: "מכלול הנסיבות אינו מצדיק העמדה לדין".
בניהו. מה הוא חוגג? // צילום: יוסי זליגר
למה בדיוק על פי היועץ? סיבה אחת: ערכו של המחשב נמוך יחסית (מחיר מחשב כזה הוא כמה אלפי שקלים). מוזר כי בישראל מעמידים לדין גם מי שגנבו שני בקבוקי בושם בחנות או שלושה בקבוקי יין בסופרמרקט. אין הנחות.
סיבה עלובה שנייה: "נוכח השנים שחלפו". מי גרם בתיק הזה לשנים האלה לחלוף כך? יהודה וינשטיין.
תודה ליהודה יערי
אתחיל בגילוי נאות: יהודה יערי, העורך הלשוני של ספר האזרחות שבתנור של משרד החינוך, האיש שהעז להצביע על עובדות לא נכונות וביקש לעקור אותן מהטיוטות שערך - עבד שנים איתי ועם עוזי דיין ומיכל שבת ב"ידיעות אחרונות".
יערי. במדינה שפויה היה שר החינוך אומר לו תודה // צילום: ערוץ 2
והעיקר: הוא לא הבין איך נולדה פתאום בטיוטה האחרונה של הספר הקביעה שאת רוב מעשי הטרור בחודשים האחרונים ביצעו ערבים ישראלים. עובדה לא נכונה, שהיתה עלולה להצית אש גדולה, ולמרבה השמחה סולקה בסוף מהספר.
אילו אני שר החינוך נפתלי בנט, הייתי אומר ליערי תודה, עשית מה שכל עורך מקצועי צריך לעשות, הצלת אותנו מחרפה. הייתי מבקש גם מעורכים לשוניים אחרים לא להיות ראש קטן - להאיר, להעיר, אפילו לצרוח כשצריך. לא לפחד.
אבל אנחנו בעידן החושך במשרד החינוך, והתגובה לא איחרה לבוא: בדפי הפייסבוק של יערי מצא מי שמצא פרסום תומך של מרצ ב"שוברים שתיקה" והופ, החל הירי לעברו - אף שאין לו קשר עם האירגון הזה ("ואפילו היה", כלשונו, "אז מה?").
