משי קלינשטיין ועידו רוזנברג // צילום: קוקו // משי קלינשטיין ועידו רוזנברג

טוני ומריה הישראלים

בתיאטרון הקאמרי יעלה בחודש הבא המחזמר המיתולוגי "סיפור הפרברים" • בתפקידים של טוני ומריה: עידו רוזנברג ומשי קלינשטיין, הבת של רמי וריטה • "זו קלאסיקה", הם אומרים, "נפלה בחלקנו הזכות לעשות את התפקידים האלה"

בתיאטרון הקאמרי הציגו אתמול לתקשורת טעימה קטנה מתוך אחת ההפקות המסקרנות שלהם לשנה הקרובה: "סיפור הפרברים".

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

את המחזמר המיתולוגי כתב ארתור לורנס, הוא הולחן על ידי לאונרד ברנשטיין ואת מילות השירים כתב סטיבן סונדהיים. את הגירסה הישראלית מביים צדי צרפתי והיא תעלה ב־17 בפברואר בהשתתפות 45 שחקנים, זמרים, נגנים ורקדנים, ובליווי תזמורת חיה בניצוחו של אמיר לקנר. 

המחזמר, שהוא מעין עיבוד מודרני לסיפור "רומיאו ויוליה", עוסק בשתי כנופיות רחוב אויבות בווסט סייד במנהטן: הפולנים מול הפורטוריקנים. טוני מכנופיית הפולנים מתאהב במריה, אחותו של מנהיג כנופיית הפורטוריקנים, וסיפור האהבה הזה הוא בלתי אפשרי. 

את מריה מגלמת משי קלינשטיין, בתם של ריטה ורמי קלינשטיין, שזהו תפקיד ראשי ראשון שלה בתיאטרון. את דמותו של טוני מגלם עידו רוזנברג. לצידם משחקים רונה לי שמעון, שלמה וישינסקי ועודד לאופולד. 

"אנשים רואים את 'סיפור הפרברים' כסיפור על אהבה, אבל למעשה זה סיפור על גזענות ועל שנאה", אומר הבמאי צדי צרפתי, "זה המחזמר הראשון שראיתי בחיי, ועבורי זה חלום לעבוד במחזמר כזה. קודם כל בגלל המוסיקה. אין תזמורת פילהרמונית בעולם שלא מקדישה ערב למחזמר הזה. אין הרבה דברים כאלה, זה קלאסיקה". 

באופן מפתיע, לתפקידים הראשיים לוהקו שחקני תיאטרון ולא כוכבנים מפורסמים. "צריך להביא משהו חדש", אומר צרפתי, "משי קלינשטיין מדהימה. גנים, גנים, גנים. אתה פתאום שומע צבע אחר, זה מרענן. מהשנייה הראשונה שפגשתי אותה חשבתי לעצמי שזו מריה. ומעבר לגנטיקה, יש בה תמימות, נאיביות, בתוליות - מה שיש במריה. היא אמיתית נורא".

ההפקה, אגב, מקפידה שקלינשטיין ג'וניור לא תישאל דבר וחצי דבר על אמא או על אבא. "באתי לאודישן ונתתי ליקום להחליט בשבילי אם זה מה שאני צריכה לעשות", מספרת קלינשטיין בת ה־23, "כרגע אני מודה על כל רגע שאני שם. אנחנו עובדים קשה, השירים קשים אבל המוסיקה כל כך יפה שאי אפשר לא ליהנות" . לדבריה, רוזנברג, שמגלם את טוני, עוזר לה מאוד. "הוא מציל אותי", היא אומרת, "אם לשנייה אני מתרגשת מדי או בלחץ מדי - אני קוראת לו והוא מאפס אותי".

"אנחנו מחזקים אחד את השני", מוסיף רוזנברג, "אנחנו עובדים על יצירה מטורפת, ונפלה בחלקנו הזכות לעשות את התפקידים האלה. שום עין לא תישאר יבשה. אני רק מודיע להביא טישו למערכה השנייה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו