בנייה לא חוקית, גירסת אירופה

עדרי הכבשים המלחכות גבעות מדבריות צהובות שהוריקו משפע גשמים פתאומי, משווים לשער המזרחי של ירושלים בואכה מדבר יהודה, מראה פסטורלי, מטעה, מתעתע. ישראל מנהלת כבר שנים קרב בלימה קשה נגד הפלשתינים על המרחב הזה. הפלשתינים חותרים לרצף בין צפון הגדה ודרומה. הוא חיוני בעיניהם בעבור מדינה עתידית. ישראל חותרת לרצף ביטחוני־אורבני, על הציר מערב־מזרח, בין ירושלים לבין מעלה אדומים, בואכה ים המלח וקו הירדן. 

בתוכניות המטה הכללי של צה"ל מוגדרים המרחבים הללו כ"חלק חיוני מהעומק האסטרטגי, הביטחוני וההתיישבותי, שישראל זקוקה לו", כחלק מ"גבולות בני הגנה". על פי אותם קווי מתאר הוא נועד לאפשר לישראל "להגן על בירתה ירושלים" וגם ליצור לעצמה "חגורת ביטחון ליום צרה מול התעוררות אפשרית של 'החזית המזרחית'".

כבר שנים שהפלשתינים בונים שם ללא היתר. ב־20 השנים האחרונות הם צימצמו את מפתח המסדרון בין ירושלים לבין העיר מעלה אדומים מרוחב של כ־2 ק"מ ויותר, לרוחב של קילומטר אחד בלבד ואף פחות. במרכז המסדרון הזה נמתח כביש ירושלים־מעלה אדומים־יריחו; אוטוסטרדה מודרנית, שקהילות הבדואים הנודדות קובעות לצידה את משכנן. בעבר היה זה משכן ארעי, אך עתה, יותר ויותר, משכן קבע. 

האיחוד האירופי מזרים לשם עכשיו מיליוני דולרים. מאות מבני מגורים ומבני שירותים במימון אירופי מוצבים במאחזים הללו ללא כל היתר; סוג של התרסה על הריבונות והאחיזה הישראלית בשטחי C (שטחים שעל פי הסכמי אוסלו הם בשליטה ישראלית מלאה). 

אירופה אינה מסתפקת עוד בחרם צרכני ומדיני על ישראל. היא הופכת עתה לאחד השחקנים בשטח. את טביעות האצבעות של האיחוד ושל האמריקנים ניתן למצוא מאחורי מבול ההתנגדויות להכרזה הישראלית על המורדות המזרחיים של הר הצופים כגן לאומי - ההכרזה הזאת נועדה בין היתר למנוע בנייה פלשתינית בשערה המזרחי של ירושלים - וגם מאחורי הקפאת תוכנית הבנייה E-1, שנועדה לחבר בין ירושלים לבין מעלה אדומים.

אלא שבעוד ישראל, על פי דרישת ארה"ב ואירופה, מקפיאה ומסתפקת בקרב בלימה, מסתערים דווקא הפלשתינים, בסיוע פעיל של האיחוד האירופי, ומעצבים מחדש את פני השטח בבנייה בלתי חוקית. 

בעוד ישראל נמנעת מיצירת הרצף בין ירושלים לבין מעלה אדומים וים המלח על הציר מזרח־מערב, הפלשתינים, בסיוע אירופי משמעותי, תוקעים טריז על אותו ציר ממש, ובונים את הרצף שלהם - הרצף הצפוני־דרומי, בין אזור רמאללה לבין אזור חברון. יתרה מזאת: האיחוד האירופי פועל מאחורי הקלעים, כדי לטרפד מהלך ישראלי לפנות את ההתיישבות הבדואית והאחרת הבלתי חוקית במרחב אדומים בואכה ירושלים, ולשכנה באתר קיבוע חדש בבקעת הירדן, אתר נועיימה (בשטח C צמוד לשטחי הרשות הפלשתינית שם). 

בשנים האחרונות הוכפל ואף שולש היקפה של הבנייה הבלתי חוקית לאורך כביש מספר 1, כביש ירושלים־מעלה אדומים־יריחו, ובמרחבים הסובבים אותו. על פי נתוני המינהל האזרחי שהוצגו לאחרונה בוועדת משנה של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, בראשות ח"כ מרדכי יוגב, קיימים היום במרחב אדומים הרחב כ־1,217 מבנים לא חוקיים, שבהם חיים כ־6,500 נפש. הנתון הזה אינו סטטי. הוא גדל מדי שבוע. הרשות הפלשתינית, בסיוע האיחוד האירופי, מנהלת מירוץ עתיר ממון של בניית מגורי קבע בלתי חוקיים, שתקבע במרחב הזה את האוכלוסייה הנודדת, תסכל את תוכנית החיבור של ירושלים למעלה אדומים וגם תסכל את התוכנית ליישב מחדש את הפולשים ועברייני הבנייה בנועיימה שליד יריחו.

מאחזים פיראטיים. בנייה פלשתינית בלתי חוקית לאורך כביש 1 // צילום: באדיבות "רגבים"

רק לאחרונה נפגשה אביבית בר־אילן, מנהלת מחלקת ארגונים אירופיים באגף אירופה של משרד החוץ, עם נציגי האיחוד האירופי, ותבעה מהם לחדול מהבנייה הבלתי חוקית. 

בישיבת ועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, גילתה בר־אילן כי נציגי האיחוד הבהירו לה שלא זו בלבד שאין בכוונתם לחדול מהבנייה, אלא שהם מכינים עתה תביעת ענק נגד ישראל ומתכוונים לתבוע ממנה פיצוי על פרויקטים שרשויות החוק של ישראל הרסו, פרויקטים שבהם היה מעורב כסף אירופי.

 

תיקים באפילה

הכרזת המלחמה של האיחוד האירופי על השליטה הישראלית בשטחי C (שטחים שעל פי הסכמי אוסלו נותרו בשליטה ישראלית בלעדית), בדומה למדיניות החרם שלו כלפי ההתנחלויות - אינה דבר חדש. עכשיו נוסף עליה נדבך: האיחוד האירופי, יחד עם הפלשתינים, מצליח לא רק לקבוע עובדות במרחבי E-1 רבתי, במקום ישראל, אלא גם למנוע פעולה ישראלית משמעותית נגד הבנייה הבלתי חוקית שלו ושל הפלשתינים באזור זה.

הפלשתינים מצאו את השיטה. תנועת "רגבים", הפועלת "לשמירה על אדמות הלאום" (בעיקר באמצעים משפטיים), מתעדת אותה כבר שנים. הנה הנוסחה ושלביה:

• עברייני הבנייה הפלשתינים לא טורחים להוציא היתרי בנייה ובונים מבנה בלתי חוקי. 

• עם קבלת צו הריסה מפקחי המינהל האזרחי, מוגשת עתירה לבג"ץ כנגד הריסת הבית. 

• בג"ץ מוציא צו ביניים המקפיא את הליכי האכיפה, וקובע מועד לדיון. 

• הפרקליטות מוציאה בקשות חוזרות ונשנות לדחות את תגובת המדינה לעתירה. 

• התיק מעלה אבק בבג"ץ, ולאחר התראות בג"ץ על כך, הוא נמחק בשל חוסר פעילות. 

התוצאה: העתירה נמחקת, צו הביניים נותר על כנו והבית מקבל "תעודת ביטוח".

כבר לפני מספר שנים כתבה יחידת הפיקוח של המינהל האזרחי בדו"חות השנתיים שלה, כי "הפנייה לבג"ץ הפכה לחלק מההליך הסטטוטורי". רגבים עתרה לבג"ץ נגד השיטה הזו. היא טענה, בין היתר, כי אותם עברייני בנייה קונים לעצמם "חסינות משפטית" במחיר אגרת פנייה לבית המשפט הישראלי. 

ב־2011 בג"ץ דחה את העתירה. השופטים התרשמו שהמדינה לוקחת את הטענות לתשומת ליבה; שהנושא בטיפול ראוי. רגבים המשיכה לעקוב. היא נעזרה בחוק חופש המידע, וערכה בדיקה מדגמית של 153 תיקים שבהם פלשתינים עתרו לבג"ץ ובג"ץ הוציא צו ביניים שמנע את מימוש צווי ההריסה.

התברר כי מתוך 153 תיקים שבהם ניתן לבקשת העותרים צו ביניים (בשנים 2011-2008), ביקשה הפרקליטות לדחות את הגשת תגובת המדינה המקדמית ב־139 תיקים (90%). בתיקים רבים הוגשו יותר מ־10 בקשות רצופות לדחייה. בחלק מהתיקים הוגשו 16 בקשות רצופות לדחיית מועד הגשת תגובת המדינה לעתירה, ובממוצע - 7.6 בקשות דחייה בכל עתירה מהרשימה.

בתיקים רבים, כך מצאו תחקירני רגבים, הוציאו רשמי בית המשפט העליון 4 ו־5 ולעיתים אף 7 התראות לפני מחיקה מחוסר מעש. למעשה, ברוב המוחלט של העתירות הוציאו רשמי בית המשפט התראה אחת או יותר. בכל התיקים, למעט ב־9 מהם, לא התקיים כל דיון בעתירה, וזאת מאחר שהמדינה נמנעה מלהגיש את תגובתה לעתירה.

החל מאוגוסט 2013, כשנה לאחר תום המועד שבו התחייבה המדינה להגיש תגובות בכל העתירות, חזרה רגבים וביצעה מעקב שבחן את הסטטוס המשפטי של כל אחת מהן. השאלה שנבחנה היתה - האם המדינה אכן הגישה תגובות ענייניות באותן עתירות, שתכליתן למנוע מימוש צווי הריסה של בנייה בלתי חוקית? 

הבדיקה העלתה כי "ב־138 תיקים, בכ־90% מהעתירות שהגישו עברייני הבנייה - העתירות נמחקו בהסכמת הצדדים, בכפוף להתחייבות המדינה שלא להרוס את הבנייה הבלתי חוקית... וללא שהשופטים קיימו כל דיון בעניין". 

עובד ארד, איש השטח של תנועת רגבים, בועז עידו, יו"ר פורום עוטף ירושלים, וגם ח"כ מוטי יוגב, שוועדת המשנה בראשותו קיימה בשלוש השנים האחרונות שמונה דיונים על המתרחש במרחב אדומים, אומרים כולם, שמטרת הפעילות המוצהרת היא השתלטות פלשתינית על שטחי C. 

עכשיו האירופאים מסייעים להם בגלוי. המימון האירופי שנועד לסייע לפלשתינים בהשגת מטרתם מגיע לכ־100 מיליון יורו. לאחד המיזמים יש שם - "שורשים". הוא ממומן על ידי האיחוד האירופי ומתמקד בגיזרה רחבה של שטחי C, מדרום לבית לחם ועד מצפון לחברון. 

התוכנית מדברת בין היתר על ביצוע, שיקום וסלילה של עשרות קילומטרים של דרכים חקלאיות, טיוב אלפי דונם קרקע לטובת חקלאות, ועוד. בטקס ההשקה של התוכנית ציין שגריר האיחוד האירופי במפורש כי אחת ממטרות התוכנית היא לקבוע עובדות פלשתיניות בשטחי C. 

 

מסדרון שמפריד בין הגושים

מדינת ישראל פועלת מול ההתנהלות האירופית הזאת בידיים כבולות למדי. מצד אחד, היא היתה רוצה להעיף לכל הרוחות יותר מ־500 מבנים שהוקמו בסיוע האיחוד במרחב אדומים ולפנות אותם משם. מצד שני, היא יודעת שבמציאות המדינית הקיימת של חרמות ואיום בחרמות, חופש הפעולה שלה מוגבל. במקרים רבים, מודים בישראל, קיים שיקול נוסף: חלק מהארגונים הבינלאומיים חוסכים למדינת ישראל משאבים רבים באמצעות פעילותם השוטפת בקרב הפלשתינים, משאבים שמלכתחילה היה ראוי שמדינת ישראל היא שתשקיע אותם.

הסיוע האירופי להפרת החוק המאורגנת הזאת מתרחש בכל רחבי יהודה ושומרון, אבל בולט במיוחד במרחב אדומים שבין ירושלים לים המלח. בתוך תחום השיפוט של כפר אדומים הקימו בדואים בשנים האחרונות מבנים ללא היתר והשתלטו על אדמות מדינה שהוקצו לכפר אדומים ועל אדמות פרטיות. לאורך כביש מספר 1 הוקמו מאחזים לא חוקיים רבים. 

בחלק מהמקומות, כך מעלה בדיקה, אין מדובר רק בבדואים אלא בתגבור של תושבים פלשתיניים משטחי A ו־B, שמישהו דאג להביא אותם לשם. המאחזים הפלשתיניים מתחברים פיראטית לקו חברת המים הישראלית, מקורות, ולקווי החשמל שלאורך הכביש. 

המדינה ומע"צ השקיעו מיליונים רבים בהקמת כביש בטיחותי בסטנדרט גבוה, שמחבר את ירושלים עם אזור ים המלח, אבל לאורכו רואים כיום נקודות איסוף רבות של תלמידים ותושבים, טרקטורים ומשאיות שנעים במהירות אפס על הכביש המהיר, ועדרי עיזים שחוצים אותו.

בריכוזי הבנייה הבלתי חוקית משולבים היום מאות מבנים ופריטי ציוד תרומת מדינות האיחוד: קראווילות בצבע לבנבן־אפור, אוהלי בד, גנרטורים, פאנלים סולאריים, ארונות שנאי מתח ומצברים. 

אחד הפרויקטים הגדולים בסיוע אירופי (ממשלת שווייץ) שהרשות מבצעת לאחרונה, הוא פריצה והרחבה של דרך שתחבר את אזור תקוע לאזור ים המלח. הכביש, שהוא גם אינטרס ישראלי, נפרץ ללא אישור, לאורכו של מסדרון ישראלי צר בשטחי C. המסדרון הזה מפריד בין שני גושים גדולים שבשליטה אזרחית פלשתינית. 

העובדה שלא ישראל סוללת את הכביש, אלא הפלשתינים, מאפשרת להם לחבר את שני האזורים "שלהם" ומונעת מישראל (בדומה לתהליך המתרחש בגוש אדומים) לחבר - ואפילו במסדרון צר - את גוש תקוע לאזור מצפה שלם וים המלח. 

עובד ארד ובועז עידו מציינים כי בשנים האחרונות התמיכה האירופית בפלשתינים עברה מסיוע דיפלומטי - כלכלי פסיבי, למצב של שותפות אקטיבית בבנייה בלתי חוקית שהרשות הפלשתינית מקדמת. הח"כים מוטי יוגב ובצלאל סמוטריץ' (לשעבר איש רגבים) מבהירים כי אחד היעדים המרכזיים של הפעילות הזאת הוא לפתח מיזמי בנייה דווקא בשטחי C שנמצאים בשליטה ישראלית מלאה, מתוך רצון לנגוס בהם אט־אט ולקדם רצפים פלשתיניים. 

רצפים אלה נועדו למנוע ממדינת ישראל לפתח את ההתיישבות הישראלית באזור או לתבוע לעצמה אזורים אלה במסגרת הדרישה לגבולות בני הגנה. ח"כ יוגב מציין שכל נציגי המדינה שבאו לוועדה בראשותו, הבהירו שהנחיית הדרג המדיני היא לאכוף את החוק ולשמור על אדמות המדינה בשטחי C בדגש על מרחב כביש מספר 1 וגוש אדומים.

אלא שבפועל הדבר אינו מתרחש. הרשות הפלשתינית, שעובדת עתה בסגנון חומה ומגדל, כלל אינה טורחת להכחיש את מטרותיה. הקראווילות, תרומת האירופאים, נבנות באופן מודולרי בתוך יום עבודה אחד. לצידן מוצבים מבני שירותים. מיכלי מים, חלקם עם סמל האיחוד האירופי, מספקים מים לבתים החדשים. בחוץ מוצבים גנרטורים שמופעלים בסולר ומספקים חשמל למאחזים הפיראטיים. 

האיחוד האירופי רואה בפעילותו סוג של מצווה. אנשיו סבורים שפעולותיה של ישראל בשטחי C הן שאינן חוקיות. לאחרונה נרשמו כמה עימותי שטח עם אנשי המינהל האזרחי. המינהל מצידו מתוסכל מצוואר הבקבוק המשפטי שנוצר בערכאות, בשלב שלאחר הוצאת צווי ההריסה. 

הפרקליטות אומרת בעניין זה כי אין באפשרותה "להתייחס לאמיתות הנתונים של רגבים, המבוססים על בדיקה מדגמית לכאורה, שכלל לא ברור כיצד נעשתה". 

דובר הפרקליטות אומר כי "פרקליטות המדינה בתגובתה אינה מייצגת בבג"ץ את עמדתה שלה, אלא את עמדת רשויות המדינה האמונות על אכיפת בנייה בלתי חוקית ביו"ש, ואלה פועלות בשים לב למשאבים המצומצמים העומדים לרשותן, ובהתאם לסדרי העדיפויות שקבעה הממשלה". 

על פי הפרקליטות, "טענות דומות מצד רגבים כבר הועלו ונדחו על ידי בג"ץ, שפסק כי העתירה נסמכת בעיקר על נתונים שאינם מעודכנים ועל הנחות שרגבים טענה ללא בסיס עובדתי ומשפטי ראוי". 

 

והאיחוד? פירסם החלטה

כך או אחרת, אין ויכוח על העובדה שרק מיעוט מבוטל מבין המבנים הבלתי חוקיים נהרס. באופן בלתי פורמלי, אין גם ויכוח על הסיבה שמבנים אלה נהרסו. מדובר באילוץ מדיני. אנשי רגבים יכנו זאת פחדנות מדינית. במשרד הביטחון מדברים על התחשבות הכרחית במציאות המדינית המורכבת.

המדינה - מכל מקום - מנסה להתמודד עם האילוץ הזה באמצעות הקמת שלושה אתרי קיבוע, שאליהם יפונו בעתיד הבדואים והמתנחלים הפלשתינים הלא חוקיים מהאזור: הראשון באזור קידר, השני באזור אבו דיס, והשלישי, הגדול שבהם, בצמוד לשטחי הרשות הפלשתינית ביריחו, אך באזור C. 

הרשות הפלשתינית כבר מיהרה להציב שלטים ברמת נועיימה שליד יריחו, המבהירים מי בעל הבית על הפרויקט, שמדינת ישראל יזמה. מנקודת מבט פלשתינית, בנועיימה ייושבו "פליטים וחסרי בית" מאזור יריחו. לא מגוש אדומים. מדינת ישראל, כמובן, רואה את הדברים אחרת. השאלה היא אם המדינה מסוגלת לאכוף על "המתנחלים הבדואים" להתפנות לאתר הקיבוע שהיא מכינה כמגורים בעבורם. 

לפני כעשר שנים פונו עברייני בנייה שהשתלטו על קרקע בגוש אדומים לאתר קיבוע ותיק יותר באזור אבו דיס. חלק מהמפונים עשו אז סיבוב על גבה של המדינה. לאחר שפלשו, פשעו וקיבלו לפנים משורת הדין בית במתנה, הם מכרו או השכירו את הבית שקיבלו תמורת פינוי הפלישה וחזרו להתגורר בשטח.

והאיחוד האירופי? הוא קיבל השבוע החלטה חריפה נוספת נגד ישראל, שלפיה ההסכמים בינו לבין המדינה יהיו תקפים רק בגבולות 67'. בינתיים הוא זה שמתנחל יחד עם הפלשתינים, מחוץ לאותם גבולות.

הטקטיקה והכסף של הפלשתינים והאיחוד

פייסל חוסייני, המנהיג הירושלמי של הפלשתינים שמת ב־2001, אמר בעבר גלויות, כי הבנייה ללא היתר באזור ירושלים היא אחד מכלי הנשק של הפלשתינים במאבק נגד ישראל. 

מוחמד נחאל, מומחה לתכנון ערים ב"מכון ללימודים ערביים" שפעל בעבר באוריינט האוס, הכין כבר ב־93' תוכנית לבניית שלוש ערים מסביב לירושלים, כדי להקיף את השכונות היהודיות שנבנו סביבה לאחר 67'. אחת הערים שתיכנן נחאל היתה אמורה לקום בשטחי הכפרים אל־עזריה ואבו דיס, ומטרתה: כיתור ירושלים ממזרח. 

סלאם פיאד, לשעבר ראש הממשלה הפלשתיני, השתתף באירוע שהתקיים באתר הבנייה הבלתי חוקי הידוע כ"חאן אל־אחמר" (במרחב אדומים). פיאד כינה את תושבי המקום "הבדואים שומרי האדמה". 

בתקופת ממשלת ברק דרשו הפלשתינים פורמלית שישראל תמסור לידיהם את שטח E-1; האזור שבו מתוכננת שכונה ישראלית, שתחבר בין ירושלים לבין מעלה אדומים. הפלשתינים ביקשו להפוך את זה לשטח B, שטח בשליטה אזרחית פלשתינית. ישראל דחתה את דרישתם.

עם השנים גברה התמיכה מצד האיחוד האירופי בפרויקטים שמקדמת הרשות הפלשתינית באופן חד־צדדי בשטחי C, לא פעם בניגוד לחוק. בכל שנה מעביר האיחוד האירופי מאות מיליוני יורו לרשות הפלשתינית - הן באופן עקיף על ידי מוסדות האו"ם השונים, והן בתרומה ישירה וייעודית למטרות ספציפיות. בספטמבר 2012 הודיע האיחוד על הקצאת 100 מיליון יורו כתרומה ישירה לקידום פרויקטים למען האוכלוסייה הערבית בשטחי C, כתוספת ל־100 מיליון יורו שהועברו אף הם כתרומה מיוחדת ב־2011.

מסמך המעקב של האיחוד מספטמבר 2014 אחר יישום התוכנית ההומניטרית ב"שטחים הפלשתיניים הכבושים", מגלה שהאיחוד אינו מסתפק בתמיכה פסיבית בפלשתינים, אלא עבר למצב של מעורבות פעילה בהשתלטות הרשות הפלשתינית על שטחי C: "האיחוד האירופי והרשות הפלשתינית מקדמים באופן אקטיבי תכנון ובנייה של שטח C, שאם יצליח, עתיד לסלול את הדרך לפיתוח והרחבת השליטה של הרשות על שטח C. התכנון והבנייה אמורים להגן על מבנים ביישובים קיימים".

המסמך מ־2014 מציין תקציב ייעודי נוסף ( מעבר לתמיכה השנתית הקבועה), בסך 11 מיליון יורו, המיועד למאחזים הבדואיים ("קהילות הרועים") בשטחי C.

הכביש המוקפא

הטיעון המרכזי של הפלשתינים והקהילייה הבינלאומית נגד הבנייה הישראלית במרחב אדומים הוא שהבנייה תמנע רצף טריטוריאלי ממדינה פלשתינית וקשר בין צפון הגדה לדרומה, ועקב כך תכשיל הסדר קבע. ישראל הציעה בעבר פתרון אפשרי לבעיה בדמות "כביש מרקם החיים", הסלול היום בחלקו. תוואי הכביש השלם חולף מצפון לדרום, בין ירושלים לבין גוש אדומים ומקשר בין צפון הגדה לדרומה. הפלשתינים שוללים פתרון זה.

עד כה מדינת ישראל השקיעה בסלילת הכביש קרוב ל־300 מיליון שקלים. תוואי כביש זה נועד לאפשר רצף תחבורתי מאזור רמאללה לאזור בית לחם. קטע הכביש מאזור חיזמה, העוקף את ענתא ממזרח וממשיך דרומה לעבר מחסום א־זעים, כבר נסלל. 

הוא עובר במנהרה מתחת לכביש ירושלים־מעלה אדומים. הפלשתינים יכולים לכאורה לזכות ברצף תחבורתי משלהם, בלי לקטוע את החיבור בין מעלה אדומים לבין ירושלים. 

הסיבה לכך שהכביש טרם הופעל והושמש היא מדינית. גם כאן מונע לחץ של ארה"ב ואירופה את המשך סלילתו. הללו חוששים שהשלמתו תשמוט מתחת לרגליהם את הטיעון בדבר ניתוק אפשרי בין צפון הגדה לדרומה. טיעון העומד כאמור בלב המערכה הפלשתינית נגד הבנייה ב־E-1. 

גורמי ביטחון מציינים כי הפלשתינים מתעלמים מכך שאחרי הסכמי אוסלו כבישי הגדה הפכו לעורקי חיים הן של הפלשתינים והן של הישראלים והשימוש בהם כפול: שימוש תחבורתי מקובל ושימוש שנועד לייצר הפרדה בין הקהילות ולמנוע חיכוך ביניהן. 

עמדתה של ישראל היא ש"כביש מרקם החיים" המתוכנן להקיף את גוש אדומים ממערב, כדי לאפשר תנועה פלשתינית מצפון לדרום, אינו שונה עקרונית מהמעבר הבטוח בין יהודה ושומרון לבין עזה, שאותו תבעו הפלשתינים במסגרת הסכמי אוסלו. כאן ושם מדובר בריחוק יחסי בין שני אזורי התיישבות פלשתיניים, והאמצעי שמחבר ביניהם הוא כביש ולא רצף טריטוריאלי.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו