אם יש משהו שמאחד את אוהדי רוב הקבוצות הגדולות באנגליה, זו התחושה שהקבוצה שלהם באיזשהו משבר. ואם יש משהו שמאחד הרבה מאוהדי הקבוצות הקטנות, זה שהם חושבים שהם באיזשהו חלום.
בטבלת הפרמייר ליג רק עשר נקודות מבדילות בין המקום הראשון לעשירי, ובין עשר הראשונות לא תמצאו את האלופה. בין חמש הראשונות רק אחת משלוש העשירות של הליגה, ושום קבוצה לא נמצאת אפילו בקצב צבירה של 80 נקודות.
אם לפרק את הסיפור, אז הוא מתרחש ברמת המשחק הבודד. באנגליה (ראה טבלה) ניצחו קבוצות הבית 73 משחקים לעומת 63 של קבוצות החוץ. זה אחוז קטן בהרבה מכל ליגה מתחרה. במשחקים פתוחים כל כך, איש לא בורח לליגה. אז זה קורה לא רק כי ואן חאל או מוריניו נכשלו, ולא רק כי ריאד מאחרז או אודיון איגאלו גיבורים. זה קשור לתמונה גדולה יותר: הכסף שנכנס עוזר לחלשות יותר מאשר לגדולות.
למה הוא לא עזר לגדולות? כי לגדולות באנגליה אין הרבה יותר כסף, אם בכלל, מחמש הגדולות של היבשת.
מבין 23 המועמדים לכדורגלן השנה בעולם, 18 השתייכו לברצלונה, לריאל מדריד, לבאיירן מינכן, לפ.ס.ז' וליובנטוס. רק שחקן אחד מה־23 עבר העונה לאנגליה - קווין דה בראונה, שעבר למנצ'סטר סיטי מוולפסבורג.
תראו לעומת זאת את הקבוצות המפתיעות. ווטפורד היא סינדרלה, אבל ארבעה שחקנים שלה נרכשו ביותר משמונה מיליון פאונד. סטוק קנתה והחתימה שחקנים של אינטר וברצלונה. קריסטל פאלאס ביצעה את שתי רכישות העשרה מיליון פאונד הראשונות בהיסטוריה שלה.
גם לווסטהאם שתי רכישות כאלו - ממארסיי ומיובנטוס. לסטר הוציאה כמעט 40 מיליון על רכש. באתר Transfermarkt מעריכים ש־16 קבוצות באנגליה מחזיקות בסגל ששוויו 100 מיליון יורו. יותר מפעמיים מאשר בכל ליגה אחרת.
עניין לא פחות חשוב הוא שקבוצות קטנות לא מחויבות למכור. כרגע איש לא מדמיין את אודיון איגאלו, ריאד מאחרז או דמיטרי פאייט עוברים קבוצה. המתמטיקה פשוטה: כולן ראו את סוונסי ואת סאות'המפטון מוכרות בכסף גדול ומסתבכות קצת בתחתית. כמעט שום סכום העברה לא יפצה על ירידה מליגה שמשלמת כמעט 100 מיליון יורו בעונה.
פפ גווארדיולה אולי יביא כוכבים גדולים ואולי יבנה קבוצה אנגלית לאליפות אירופה, אבל גם הוא יתקשה לשחק מול סגלים עמוקים כל כך מדי שבוע. השוויון הזה, כמו בליגות הספורט האמריקניות, יביא איתו גם כסף גדול יותר.
בשבת במחזור ה־20: ווסטהאם - ליברפול (14:45); ווסט ברומיץ' - סטוק סיטי; מנצ'סטר יונייטד - סוונסי; נוריץ' - סאות'המפטון; ארסנל - ניוקאסל; לסטר - בורנמות'; סנדרלנד - אסטון וילה; ווטפורד - מנצ'סטר סיטי (17:00).
האיש של פילדלפיה
שחקן השבוע באן.בי.אי, לפחות עבורי, הוא איש סמית', אלמוני מוחלט שהגיע בתחילת השבוע לפילדלפיה. גארד זריז רגליים עם קרוס-אובר מהמם אבל רצון טבעי למסור. זה לא כל כך מפתיע, כיוון ששיתף פעולה בקבוצת AAU (הקבוצות בהם שחקני התיכונים הטובים משחקים מחוץ לבית הספר) עם אחד, סטף קארי.
סמית', שלא נבחר בדראפט, עבר בחמש שנים כבר תשע קבוצות. הוא הובא לפילדלפיה מניו אורלינס ובשלושה משחקים הצית את ההתקפה שלה עם 18 נקודות וכמעט 9 אסיסטים, כשהקבוצה הפתטית שעמדה על ניצחון בודד ניצחה את פניקס וסקרמנטו והפסידה משחק צמוד ביוטה במסע במערב.
הסיפור מאחורי הבאתו מלמד על צורת חשיבה קצת שונה: סמית' הוא המהלך הראשון של מייק ד'אנטוני, שמונה כיועץ להנהלת פילדלפיה בעקבות תלונות על חולשתה של הקבוצה. התלונות הגיעו מהקבוצות היריבות. נמאס להם מהתרגילים של סם הינקי, הג'נרל מנג'ר, שמפסיד משחקים בכוונה כבר שלוש שנים בכדי לזכות בבחירות גבוהות בדראפט. כנראה שלא בונים תרבות מנצחת בשנות הפסדים בכוונה. הינקי עדיין בתפקיד, אבל הקומישינר די הבהיר לבעלים, ג'ושוע האריס, שכדאי שיקשיב ליועצים מנוסים. ככה זה בליגה בה מבינים שעליבות לא טובה לאף אחד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
