ביום שני השבוע, ערב הכרעת בית המשפט העליון בערעור בפרשת הולילנד, ישב פרקליט המדינה שי ניצן נינוח למדי במשרדי הפרקליטות בקריית הממשלה בתל אביב. "אני מאמין בתיק הזה", אמר. "טובי האנשים בפרקליטות השקיעו בו עבודה רבה".
ביום שלישי, בתשע וחצי בבוקר, החליטו שופטי בית המשפט העליון לזכות את ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, מהאישום המרכזי נגדו בפרשת הולילנד. הם הותירו על כנה את הרשעתו בלקיחת שוחד בפרשת חברת "הזרע". עונש המאסר שהוטל עליו הופחת משש שנים לשנה וחצי.
כעבור כמה שעות נשמע ניצן נחרץ ותקיף בדבריו. "אני גאה לחיות במדינה שבה כולם שווים בפני החוק, ושבה ראש ממשלה שכשל וסרח נותן את הדין וייכנס לכלא כאחד האדם. אהוד אולמרט יכול לומר מאה פעמים שלא לקח שוחד. היום בית המשפט העליון קבע פה אחד שקיבל גם קיבל".
הזיכוי בתיק הולילנד לא מאכזב מבחינתך?
"מאכזב? נראה לך? לא היה כדבר הזה בתולדות מדינת ישראל. אני לא מבין, זה נראה לכם מובן מאליו? מדובר בהישג דרמטי לפרקליטות ולמשטרת ישראל. ראש ממשלה הורשע סופית בשוחד. עשרה אנשים הואשמו בפרשת הולילנד, פרשת שחיתות אדירה בגודלה. יש פה רק סיבות לגאווה".
רוצה להיות נגיש לציבור
ניצן מתראיין, באופן חריג, במלאות שנתיים בתפקיד, "כי אני חושב שפרקליט המדינה צריך להיות נגיש לציבור ולהשיב לכל השאלות". אבל דומה שהחלטתו לְפנות שעות רבות לראיון הזה, בימים שבהם הוא בקושי מוצא זמן לאכול, נובעת בראש ובראשונה מהביקורת הציבורית שמוטחת בפרקליטות בשנה האחרונה.
מינויו לוּוה בהתנגדות מצד הימין וציבור המתנחלים, שמול חלקים ממנו ניצב ניצן בעבר כראש צוות אכיפת החוק על מתנחלים בשטחים וכממונה על העמדה לדין בעבירות המרדה והסתה לגזענות ולאלימות. מתנגדיו טענו שהוא מוטה נגד הציבור הזה. לפני חמש שנים אף הוצמדה לו אבטחה אישית, בעקבות איומים על חייו. עכשיו, בעקבות מעצר החשודים ברצח בדומא וחתונת השנאה, הוא שוב מוצא את עצמו ניצב מול הימין הקיצוני.
אתה חושש מהתחדשות גלי המחאה נגדך?
"זה לא מעניין אותי. אני לא מפחד מאף אחד. ההחלטה שלי אם יוגשו כתבי אישום בפרשת דומא וברצף פיגועים של טרור יהודי, שההצתה בדומא היא חלק ממנו, לא תושפע כהוא זה מהדיבורים נגדי. כל השנים קיבלתי החלטות שהאמנתי בהן, וזה גרר התקפות. גם השמאל נהג לתקוף אותי, במיוחד כשייצגתי את המדינה בנושאים ביטחוניים, כמו ההאשמות נגד השב"כ בבג"ץ של הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל. אם יש ראיות מגישים כתב אישום. זהו".
תעמידו לדין רבנים מרכזיים על הסתה?
"אני לא התרגשתי מזה אף פעם. זאת אחת הסיבות שתקפו אותי. הייתי מעורב בחקירת הרבנים דב ליאור ויעקב יוסף, כי נתנו הסכמות לספר 'תורת המלך', והרבנים בצרי, שמואל אליהו ואחרים, בחשד להסתה. עבירה של הסתה היא רגישה, משום שהיא משיקה לחופש הביטוי, אבל לאף אחד אין חסינות מהעמדה לדין במדינה שלנו. ואני חותם על המשפט הזה.
"בפרשה הזאת אני רואה שיש בידול בין קבוצה קטנה יחסית של ימין קיצוני לבין הרוב בימין, שמבין שיש פה מעשים קשים של הפרת חוק. סרטון חתונת השנאה הפיל אסימון להרבה אנשים. אני צפיתי בו שבוע לפני הציבור, וממש נחרדתי. אין לי מילים, רק תחושות של זעזוע ודאגה עמוקה.
"יש שם כמאה אנשים באולם, שרוקדים בלהט. לא מדובר באדם אחד או שניים, מדובר בקבוצה גדולה. אז מעבר לזעזוע האישי, יש לי תפקיד, ואני ממלא אותו. אנחנו מלווים את החקירה שנפתחה בחשד להסתה, ונקבל החלטות".
למה התהליך נמשך כל כך הרבה זמן?
"יש תיקים, כמו רצח הנער מוחמד אבו חדיר, שפוענחו מייד, כי הפושעים עשו את עבודתם בצורה רשלנית יותר. בחקירת דומא הסיפור אחר. זו חקירה קשה מאוד, שהושקעו בה המון משאבים. הטענות שלא הושקעו מספיק מאמצים כיוון שמדובר בטרור יהודי ולא ערבי מופרכות לגמרי.
"כדי שחקירה תצליח, אתה חייב שיהיו לך ביד מספיק חומרים וראיות. מדובר בחבורה שהיתה מעורבת לא רק במקרה הזה".
מהיכרותך עם השב"כ ועם דרכי עבודתו, מה התייחסותך לטענות של "מעוני דומא"?
"אני לא אוהב את הביטוי 'מעוני דומא'. אני יודע בוודאות שחלק גדול מהטענות הוא שקרים בוטים. דיסאינפורמציה מכוונת ומניפולציה שנועדה ליצור לחץ ציבורי על גורמי הביטחון - שיסיימו את החקירה, שייבהלו, שיחששו לקריירה שלהם. עוד לפני שהנחקרים נפגשו עם עורכי הדין כבר קראתי טענות של באי כוחם שמענים אותם. איך אתם יודעים?
"אבל הנה - במידה מסוימת, זה הצליח להם. באו אלף איש להפגין מול ביתו של ראש השב"כ, יורם כהן. זה לא נעים, אבל הוא עושה את מה שהוא חושב שצריך לעשות, ואין לי ספק שהוא לא ישנה מדרכו בפסיק, גם אם תהיה הפגנה של עשרת אלפים איש.
"שירות הביטחון הוציא הודעה מאוד חדה ונחרצת שמדובר בשקרים, ואני משוכנע שההודעה נכונה. מהיכרותי המעמיקה עם שירותי הביטחון לאורך הרבה שנים ובמאות תיקים, אני שקט שככלל, הדברים נעשים כהלכה. אני לא אומר שלא יכול להיות אף פעם כשל נקודתי. אבל כגוף, מאז פרשת קו 300 השב"כ עובד באופן מאוד מסודר ומבוקר".
מודאג מסערת זדורוב
גם הניצחון של הפרקליטות בערעור זדורוב בבית המשפט העליון לא הפחית את הביקורת הציבורית נגדה. להפך. שי ניצן לא מבין למה.
"מה שקורה סביב התיק הזה הוא סכנה אמיתית, ואני לא מגזים. זה באמת מפחיד אותי. אשתי, שעובדת כמחנכת כיתה י"ב בתיכון במעלה אדומים, אמרה לי השבוע: 'תשמע, אני לא יודעת מה לעשות עם התלמידים. הם משוכנעים שזדורוב חף מפשע'.
"אני לא מסוגל להבין לעומק את התופעה המדאיגה הזאת, שאני מכנה 'תסמונת זדורוב'. בפייסבוק רצים עשרים נימוקים לכך שזדורוב הוא לא הרוצח של תאיר ראדה, שנערות ונערים שלמדו איתה עשו את זה. התלמידים שלה יודעים שהיא אשתו של פרקליט המדינה, והיא לא מצליחה לשכנע אותם. אצלם האמת היא בפייסבוק, לא ב־300 עמודים של פסק דין ואלפי עמודי ראיות.
"התופעה המסוכנת הזאת גורמת לאובדן אמון במערכות החוק. הילדים האלה חושבים שאנחנו חיים בתוכנית ריאליטי. זה לא מפתיע, כשרואים שעיתונאים עושים סקר בטוויטר, 'מה דעתכם, זדורוב חף מפשע או אשם?'
"בעיניי זה הזוי. על סמך מה הציבור יכול להחליט שזדורוב חף מפשע, למרות החלטות בשלוש ערכאות ושופטים שהפכו וחפרו בכל ראיה וראיה?
"הסתכלתי בפייסבוק וראיתי איזה שטויות מתפרסמות. אחת הטענות הפופולריות היא שבידי תאיר ראדה נמצאו שערות של ילדה, ולכן סביר שהרוצחת היתה אחת מחברותיה. השבוע היתה לנו ישיבה של הנהלת הפרקליטות, וביקשתי מפרקליטת מחוז צפון לתת סקירה של מערך הראיות. שאלתי אותה על העניין הזה, והיא אמרה שנכון, קווצת שערות נמצאה בידי תאיר ראדה, הן נשלחו לבדיקה במעבדה בחו"ל, והתגלה שמדובר בשערותיה שלה. כנראה בזמן האירוע היא תלשה משערותיה. כלומר, רץ שקר מוחלט בפייסבוק ואנשים לוקחים את זה בשיא הרצינות.
"בתיק זדורוב יש כמות עצומה של ראיות מפלילות. בסופו של דבר, בכלל לא מדובר בתיק כל כך קשה".
רומן זדורוב, החודש בבית המשפט. "רץ שקר מוחלט בפייסבוק ואנשים לוקחים את זה בשיא הרצינות" // צילום: גיל יוחנן
ועדיין היתה דעת המיעוט של השופט יורם דנציגר, שבחר לזכות אותו.
"שני שופטים אמרו שמדובר בהרשעה חזקה, מעוגנת היטב. גם השופט דנציגר כתב שהוא היה כפסע מהרשעה. שרק צירוף מקרים נדיר יכול להביא לכך שזדורוב חף מפשע".
הפסע הזה לא מטריד אותך, במיוחד כשמדובר בתיק רצח ובמאסר עולם?
"כדי להרשיע נדרשת רמת שכנוע של 99 אחוזים, כזאת שלא תותיר ספק סביר. דנציגר אמר, בעצם, שהוא משוכנע ב־98 אחוזים שזדורוב אשם. הוא לא עבר את הסף של 99 האחוזים, אבל הוא כפסע ממנו. הוא לא אמר בשום אופן שהוא משוכנע בחפותו.
"הסיוט של החיים שלנו, הפרקליטים, הוא לשלוח אדם חף מפשע לכלא. הרבה יותר מאשר לשחרר לחופשי אדם שעל פניו הוא אשם. במקרה הזה - אני שקט לגמרי".
אז איך אתה מסביר את חוסר הנוחות והפקפוק שיש בציבור ביחס להרשעה של זדורוב?
"אין לי הסבר. אני מנסה לחשוב על הסיפור עצמו. רצח מזעזע של נערה צעירה, שבו לא הכל לחלוטין פתור, כמו למשל המניע של הרוצח. אם כי בפסק הדין דובר על המניע. הילדים היו מעצבנים את זדורוב ולועגים לו. הוא הודה שכל הזמן היה מתאפק 'לא לפרק את העצמות לילדים האלה'.
"גם האמא מתקשה לקבל שהוא הרוצח, ואיתה חבורה של אנשים שהתלבשו על המקרה הזה, מומחים מטעם עצמם, שמריצים תיאוריות קונספירציה מגוחכות. ויש גם אנשים רציניים, פרופסורים, שיודעים להגיד ש'הספק יישאר לעולם'. אני משתגע מזה. רגע אחרי שניתנה ההכרעה, הם עוד לא קראו את פסק הדין - אבל הם כבר יוצאים בהצהרות מפוצצות. נו, באמת".
במסגרת ניהול ההליך ניצת המאבק של הפתולוגית ד"ר מאיה פורמן. היא זאת שטענה מטעם ההגנה שהלהב של הסכין שבה בוצע הרצח היה משונן, וזדורוב הודה בשימוש בסכין יפנית עם להב חלק.
"אני אהרוס את החגיגה. שאלת הלהב לא כזאת חשובה. ההגנה העלתה אותה על ראש שמחתה, אבל חשיבות העניין מזערית. זדורוב אמר, אני רצחתי בסכין יפנית. אנחנו מכירים את הסכין היפנית מהבית, עם הלהב החלק. אבל תעשי גוגל ותראי שיש גם סכין יפנית עם להב משונן. ויש עוד אלף הסברים. מספיק לחדד את הסכין על אבן, כפי שעשה זדורוב, כדי להשפיע על צורת הלהב.
"בכלל, השופטים לא היו בטוחים שלהב הסכין אכן היה משונן. מדהים אותי שהדברים התפרשו כאילו שלושת השופטים קיבלו את עמדתה של פורמן שהסכין משוננת. לא כך הדבר".
הפרקליטות ניסתה למנוע מד"ר פורמן להתמנות לתפקיד במכון לרפואה משפטית, שעליו התמודדה במכרז וזכתה כחוק. הצעד הזה הצטייר כנקמה.
"אני לא יודע מה הצטייר. אני יודע את העובדות. ראשית, אני לא מכיר את ד"ר פורמן. לא פגשתי אותה בחיים שלי. אין לי דבר בעדה או נגדה.
"שנית, לאחר שהיא נתנה את חוות הדעת בבית המשפט, חוות דעת שלא תאמה את עמדת הפרקליטות, היא ניגשה למכרז במכון לרפואה משפטית. באותה נקודה לא חשבנו שזאת בעיה, ולא התערבנו. הרי זה עניין של יום ביומו, שמומחה נותן חוות דעת נגד הפרקליטות. על מה כל המהומה?
"אבל כחודש לאחר מכן, בית המשפט המחוזי נתן את פסק הדין שלו, ובו הוא מתח ביקורת קשה ביותר על אמינותה ועל מקצועיותה של פורמן. בעקבות זאת בהחלט חשבנו שיש בעיה, שלאחר שנמתחה עליה ביקורת כה קשה כאשת מקצוע, היא תשמש, מתוקף תפקידה במכון, כעדה מטעם המדינה. מטעמנו.
"עד צריך להיות אמין, ללא רבב. חששתי שנבוא לבית המשפט עם תיקים פליליים, וכל סניגור מייד ישלוף את החלטת המחוזי ויערער את המהימנות של פורמן כעדה מטעמנו. לכן העברתי את החומר למנכ"ל משרד הבריאות והבעתי את עמדתי, שאליה הצטרף היועץ המשפטי לממשלה. ערכנו פגישה, ואני הצעתי להמתין להכרעת העליון.
"היתה סבירות מסוימת שבעליון ישנו את ההחלטה, ולכן אמרתי שיש להמתין להכרעה בעליון. אפילו הצעתי שפורמן תתחיל לעבוד במכון, אבל לא תעיד בבתי משפט עד שיובהר העניין. היא לא קיבלה את ההצעה, פנתה לבית הדין לעבודה וזכתה. בסדר, לא כתוב בתורה שאנחנו צריכים לזכות בכל משפט.
"לא הלכנו אישית נגדה, כי היא נתנה עדות נגדנו בתיק זדורוב. אם היינו רוצים לפעול נגד מינויה, היינו עושים את זה עוד כשניגשה למכרז לתפקיד.
"ברגע ששופטי העליון מתחו ביקורת על שופטי המחוזי, שקבעו קביעות בוטות כלפי פורמן שלא לצורך, כתבתי מייד למנכ"ל משרד הבריאות שהוסרה העננה הכבדה מעל לראשה. ואת יודעת, לא הייתי חייב לכתוב את המכתב הזה".
תצליח לעבוד איתה בשיתוף פעולה?
"בוודאי. ד"ר קוגל, מנהל המכון הנוכחי, נתן חוות דעת במאות תיקים נגד הפרקליטות. מישהו ניסה למנוע ממנו להתמנות למנהל המכון? אנחנו עובדים איתו, פרקליטים נפגשים איתו, הוא בא להעיד. אין פה עניין אמוציונלי. ובואי נזכור: מאיה פורמן נתנה חוות דעת אחת, בתיק אחד, ובנושא שהוא לא כל כך חשוב".
הילה גרסטל // צילום: דודי ועקנין
השופטת בדימוס הילה גרסטל, נציבת הביקורת על הפרקליטים, האשימה אותך אישית האשמות קשות על סילופים, אי אמירת אמת וחוסר תום לב. זה בהמשך למה שתואר כניסיון התערבות של פרקליטה בתוכן תצהיר של ד"ר חן קוגל במסגרת משפט זדורוב.
"אני מאוד מצטער שהגברת גרסטל עברה לפסים אישיים. זה שיח שממש לא מקובל עלי. המכתב שהיא כתבה בעייתי ביותר, והשאלה הנשאלת היא, על מי הוא באמת מעיד? על כותבו או על נמענו?
"היא כתבה בעבר ביקורת על פרקליטה, שהעירה הערות לשינוי בתצהיר של ד"ר קוגל לבית המשפט. חשוב לציין שלבסוף קוגל הגיש את התצהיר כפי שרצה. בעניין זה אני כתבתי ליועץ המשפטי לממשלה שגרסטל חרגה מסמכותה, כי אסור לה, על פי מסמך העקרונות שמסדיר את עבודתה, לבדוק שיקול דעת מקצועי של פרקליט. מה גם שהפרקליטה פעלה כדין, בתיאום ובהנחיית שתי משנות ליועמ"ש.
"בניגוד לגרסטל, אני כתבתי מכתב משפטי, ענייני. היא הקדישה חלקים נרחבים ממכתבה למתקפה אישית על פרקליט המדינה. היא לא אהבה שפניתי ליועמ"ש בעניינה. בסדר, אין לי שום כוונה להתנצח איתה. יש גורם אחד מעל שנינו, והוא היועץ וינשטיין. הוא יכריע בנושא בימים הקרובים".
למה הפרקליטות מתנגדת למוסד הביקורת שגרסטל עומדת בראשו?
"חייבת להיות ביקורת, ללא ספק. אבל לפרקליטים יש תחושה של חוסר צדק כלפיהם, והיא מוצדקת. על הפרקליטות יש המון גופי ביקורת: נציבות תלונות הציבור, שמקבלת תלונות על כל עובדי המדינה; לשכת עורכי הדין שמקבלת תלונות על כל עורכי הדין; אגף חקירות משמעת בנציבות שירות המדינה. גם בתי המשפט יכולים להעביר ביקורת על פרקליטים המופיעים מולם. ובנוסף, ישנו מבקר הפנים של הפרקליטות.
"אין שום גוף במדינה, חוץ מהשב"כ אולי, שהוא כל כך מבוקר. אני חושב שהמנגנונים האלה מספיקים, למרות שאני מקבל את העמדה ההפוכה, שטוענת שמכיוון שלפרקליט יש כוח להגיש כתב אישום, צריך ליצור עוד מנגנון ביקורת.
"אבל כמו כל גופי הביקורת, חשוב שיהיו הגנות מסוימות. למשל, נושא הסודיות של התהליכים הנבדקים. או הפרדה בין תלונות פרטניות לבין תלונות מערכתיות. קשה לצפות לשיתוף פעולה של אנשים בבדיקות מערכתיות, כשהם חשופים גם באופן אישי. זה קשה לנו מאוד.
"הצגנו את המנגנונים מול הוועדה בראשות השופט אליעזר גולדברג, והוא עצמו אמר שזה יצור כלאיים, ערבוב בעייתי, והמליץ להפריד בין מנגנון פרטני לבין מנגנון מערכתי. אנחנו ממתינים להחלטת שרת המשפטים בעניין".
אם תהיה הפרדה כזאת, המנגנון יהיה מקובל עליך?
"זה יהיה הרע במיעוטו. לביקורת מערכתית אנחנו לא מתנגדים, כל עוד היא תהיה מעוגנת בכללים ברורים ותעניק לפרקליטים הגנה. לגבי ביקורת פרטנית, אנחנו מרגישים שיש מספיק מנגנונים. זה כמו חיסון. טוב לקבל חיסון נגד שפעת, אבל לא חמישה חיסונים בבת אחת. כי חיסון יתר יפגע בגוף ויחליש אותו מאוד. בואו נזכור שהפרקליט הוא לא גדול הפושעים, שצריך להתנפל עליו מכל כיוון.
"אני שולח פרקליט לבית המשפט וחייב שהוא יהיה חזק ונחוש ובעל שיקול דעת עצמאי. אנחנו נאבקים מול אנשים לא פשוטים. פושעים קשים, עבריינים מפחידים פיזית, בעלי הון עם ציים של יחצנים ועורכי דין, ויועצים שיכולים להשמיץ את הפרקליטים.
"66 אחוזים מאנשי הפרקליטות הן נשים. הולכת לבית המשפט בחורה צעירה ונחמדה, אמא לשני ילדים קטנים, ונאבקת לבד כדי לשכנע את בית המשפט להרשעה. זאת עבודה מאוד קשה. אין לה נשק, אין לה הגנה, מעליבים אותה.
"מי שרוצה פרקליטות חזקה, שלא מהססת ללחום נגד שחיתות, נגד אילי ההון הגדולים ביותר ונגד בכירי המדינה, מוכרח להבין שהיא חייבת לקבל גיבוי. מי שרוצה פרקליטות שנלחמת ללא מורא, עד כדי שליחת נשיא וראש ממשלה לכלא, צריך לעמוד על חיזוק אנשיה.
"אנשי הפרקליטות עושים את תפקידם מתוך אידיאולוגיה. אנחנו כאן משום שברצוננו להיות עורכי הדין של המדינה, ולא של עבריין כזה או אחר. אם ידרכו על הפרקליטות ויחלישו אותה, מי שיפסיד הוא רק הציבור.
"כל כך קל היום לתקוף פרקליטים. יורים תלונות לכל עבר, והפרקליט מפרפר בין גופי הביקורת. גורמים אינטרסנטיים, בעלי עוצמה וקשרים, מנצלים את זה ורוצים להחליש את הפרקליטות, כדי שהיא לא תוכל לגעת בהם".
הסיר את הכיפה בגיל 23
ניצן (56) הוא יליד ירושלים, בוגר הישיבה התיכונית נתיב מאיר. בצה"ל שירת בצנחנים. הוא מחזיק בשלושה תארים אקדמיים - תואר ראשון בהיסטוריה של עם ישראל ומדע המדינה, תואר ראשון ושני במשפטים ותואר מהמכללה לביטחון לאומי - "כולם בהצטיינות", הוא מתגאה.
"גם בישיבה הייתי מצטיין. אני כנראה יודע לעשות את זה. נתנו לי שם תפקיד ריש דוכנא, ראש הדוכן. כלומר, כשרב היה נעדר, אני הייתי ממלא את מקומו".
את הכיפה הסיר מראשו בגיל 23, אבל הוא עדיין מנהל אורח חיים דתי. הוא מתגורר בירושלים, אב לחמישה ילדים. הגדולים שבהם תאומים, בן ובת, בני 21. הצעיר תלמיד תיכון בן 15.
"הבית שלנו הוא בית דתי. לגבי עצמי אני לא אוהב להיכנס להגדרות. אנחנו שומרים שבת וכשרות, וכל ילדיי למדו ולומדים בבתי ספר של מערכת החינוך הדתית".
את כל מסלולו המקצועי עשה בשירות המדינה. ב־1989 החל לעבוד במשרד המשפטים, כעוזר האישי של פרקליטת המדינה דאז, דורית בייניש. לאחר מכן שימש כפרקליט במחלקת הבג"צים, ובשלב מסוים הפך לרפרנט לעניינים ביטחוניים מטעם פרקליטות המדינה.
בשנת 2002 מונה למנהל תחום תפקידים מיוחדים בפרקליטות, וב־2004 מונה למשנה לפרקליט המדינה. כעבור שמונה שנים מינה אותו היועץ המשפטי לממשלה וינשטיין לשמש כמשנה שלו לתפקידים מיוחדים. ב־2013 בחרה בו ועדת איתור בראשות וינשטיין לתפקיד פרקליט המדינה.
אתה עובד בצמידות למשטרה. האמון שלך בה לא נסדק לנוכח פרשות הניצבים?
"בשנה וחצי האחרונות לא היה נעים להיות שוטר במדינת ישראל. ניצבים מסוימים הכתימו את כל המשטרה, ולא בצדק. יש 30 אלף שוטרים שעובדים בפרך ונותנים את נשמתם. אנשים טובים ומסורים, שהולכים בדרך ישרה. אין שום סיבה שיתביישו במדי המשטרה.
"הנזק הוא אדיר. זה נורא. במשך תקופה ארוכה השוטרים הלכו שפופי כתפיים. ממש כאב לי הלב. זה רע למדינת ישראל. בסוף אנחנו נשפוך את התינוק עם המים. אנשים לא ירצו להתגייס למשטרה, והציבור יאבד את אמונו במשטרה.
"בעיצומה של פרשת הניצבים פגשתי את הסופר עמוס עוז, והוא אמר לי משפט מדהים: 'ריח הביוב הכי מסריח ברגע שפותחים את המכסה'. מח"ש, שהיא היד הארוכה שלי בהקשר הזה, פתחה את המכסה ומנקה את הביוב. כשהסירחון הקשה יתפוגג, יובן שנעשה פה תהליך ניקוי משמעותי, והמשטרה תצא מחוזקת ממנו. והתהליך נעשה.
"לשמחתי, המפכ"ל היוצא יוחנן דנינו עזר לנו ושיתף פעולה. מפכ"ל אחר היה יכול להסתגר, להתכווץ ולהתנגד, והוא פעל בדיוק הפוך.
"את רוני אלשיך אני מכיר המון שנים. עוד כשהיה חוקר שב"כ צעיר הוא הצטרף אלי לבתי המשפט בתיקים שבהם הגנתי על השב"כ, וכך הכרנו לעומק. הוא איש מעולה, שיכול להצעיד את הארגון קדימה ולהוציא אותו מהרבה בורות".
מה הרגשת כששמעת על ההתאבדות של ניצב אפרים ברכה?
"עם אפי עבדתי הרבה. הוא היה אדם מקסים, שתקן, מופנם, רציני ומשקיען. לא שוטר טיפוסי. חוקר מאוד מתוחכם, ואני מאמין שהיה אדם ישר. מי שהכפיש אותו, מי שאימלל, מי שהשמיץ בלי הרף, צריך לעשות חשבון נפש גדול. קבוצה עבריינית רדפה אותו ורצתה ברעתו. אנשים אינטרסנטיים שהוא פעל נגדם, כמו גם גורמים מהתקשורת. ולכולם ברור למי אני מתכוון".
אתה מרגיש שנתתם לו מספיק גיבוי פומבי במהלך הבדיקה בעניינו?
"עשיתי דבר חריג ביותר ופירסמתי הודעת דובר, שלפיה ההשמצות שהושמעו נגדו הן שקר בוטה. חודש לפני מותו דיברתי בכנס לשכת עורכי הדין באילת והבהרתי חד־משמעית שמה שעושים לאפרים ברכה הוא דבר נורא, והעיתונות צריכה לחדול מלצקצק בלשונה ולומר שאולי יש משהו בדברים.
"לא פתחנו נגדו בחקירה. בדקנו את הדברים כי אנחנו מחויבים לבדוק, גם כשמדובר באדם שמשוכנעים שהוא בסדר. לכן יש בדיקה, בניגוד לחקירה.
"ישבתי עם אפי בהרבה פגישות, כולל ברמה האישית בארבע עיניים, וחיזקתי אותו. התחושה שקיבלתי ממנו היא שהוא מעריך את הדברים. אי אפשר להוציא כל יום הכחשות פומביות. ולא שיערתי בליבי שזה מה שהוא יעשה לעצמו".
הוא רצה שהמדינה תנהל חקירה בחשד ללשון הרע נגד חלק מהפרסומים נגדו.
"הוא שקל את זה. זה דבר שלא נעשה הרבה מאוד שנים. העברתי את הנושא לקבלת חוות דעת, אבל אמרתי לו שכדאי שישקול היטב, כי יש גם מחיר לצעד כזה. אחרי כמה ימים הוא אמר לי לשכוח מזה".
פורסם שאלמנתו, איילה, אמרה לך בשבעה: "מילה אחת שלך ואפרים היה איתנו".
"מקומם אותי שעיתונאים מצטטים דברים שנאמרו בשבעה. לא עולה בדעתי להתייחס לזה. אני יושב בשבעה עם אלמנה נסערת וכאובה, ויושבים שם עיתונאים ומצטטים שיחות? אני לא תופס את זה".
הרב פינטו לא קיבל מהפרקליטות הנחות מפליגות?
"הרב פינטו עשה מעשה חמור, הוא ניסה לשחד קצין משטרה. לצד זה, הוא מסר מידע על מעשים פסולים שביצע לכאורה קצין משטרה בכיר, ניצב מנשה ארביב. מאוד נזהרנו ובדקנו וחקרנו, עד שהיינו במצב שבו היה מובן שיש אינטרס עליון לברר את התנהלות ארביב.
"הרבה פעמים, כשאתה חותם עם אדם על הסכם, אתה לא יודע מה יקרה בסוף. חתימת ההסכם לא מותנית בתוצאה, אחרת אף אחד לא יחתום איתך.
"לא הסכמנו בשום אופן לרבים מהתנאים שפינטו רצה. הוא לא הולך הביתה, ובטח שלא כמו חתן. הוא נידון במחוזי לשנת מאסר, ואני מקווה שערעורו לעליון לא יתקבל. עמדתנו הנחרצת היא ששנת המאסר תישאר על כנה.
"צריך לזכור שהעונש הכי כבד שנגזר על נותן שוחד הוא שלוש שנים וחצי - וזה ניתן בפרשת הולילנד, בגין מתן שוחד של מיליונים רבים, לא 200 אלף דולר. כך ששנת המאסר היא לא רחוקה מהעונש שפינטו היה צפוי לו אלמלא הסדר הטיעון. בהנחה שהיה מורשע, שלא היה בורח מהארץ, שהיו מסגירים אותו, וכן הלאה.
"מעל לכל, לא היה אפשר להתעלם מהחומרים שהוא נתן, שיצרו תיק פלילי נגד ארביב. האינטרס הציבורי מקבל כך מענה מקיף ביותר. ההסדר הוא סביר ביותר".
ובינתיים לא קורה דבר בנוגע לארביב.
"יקרה בקרוב. עדיין אין החלטה, והבדיקה מסובכת. כבר עכשיו, כתוצאה ישירה מהסיפור הזה, ארביב לא עומד בראש יחידת החקירות הכי חשובה במשטרה. זה כבר הישג גדול".
מבחינת אחוזים, כמה מהתיקים בטיפולכם מסתיימים בהסדרי טיעון?
"כשמונים אחוז. בארה"ב האחוזים גבוהים בהרבה, קרובים למאה. זה לא שישראל השתגעה. אני לא יודע למה אנחנו לא מצליחים להסביר לציבור את חשיבות הסדרי הטיעון.
"הסדרי טיעון לא נעשים מתוך עצלות, כדי להקל את העבודה. בלעדיהם המערכת לא תוכל לתפקד. המשטרה פתחה בשנת 2015 יותר מחצי מיליון תיקים. לפרקליטות מוגשים 30 אלף תיקים בשנה, ואנחנו מגישים בין 5,000 ל־6,000 כתבי אישום בשנה. אלה מספרים מטורפים.
"כדי להימנע מהסדרי טיעון צריך קודם להכפיל את מערכת המשפט פי חמישה. שיהיו 5,000 פרקליטים ו־3,000 שופטים. אין דרך אחרת. במקרים רבים יש בעיה בראיות. אתה יודע שהאדם אשם, אבל לא משוכנע בוודאות שתוכל להוכיח את הדברים בבית המשפט. שני הצדדים קונים סיכון. ככה זה עובד".
פועל ליצירת מגוון אנושי
אחד מיעדיו הבולטים של ניצן בתפקיד הוא העלאת האיכות והגברת המגוון החברתי בשורות הפרקליטות. "יש לנו פרקליטות מעולה. אנשים נורא ישרים, מסורים, שנותנים את נשמתם לעבודה. אני מכיר אותם. 1,700 איש, מתוכם 950 פרקליטים, 350 מתמחים, 220 עובדים מנהליים ו־50 חוקרים.
"אני אמור להשאיר מאחוריי פרקליטות יותר חזקה ואיכותית ממה שקיבלתי. זאת משימתי בהון האנושי. אני משקיע אינסוף אנרגיה במשיכת מתמחים מצטיינים. אני עובד בזה. חשוב לי מאוד שיהיה מגוון אנושי. היום אני משתתף בכנס שנועד לאוכלוסיות שאינן מיוצגות כראוי בשורות הפרקליטות - ערבים, דרוזים, צ'רקסים, יוצאי אתיופיה, בעלי מוגבלויות. כרגע יש רק שלושה פרקליטים חרדים. אחרי ששיגענו את כל העולם, בשנה הבאה יתמחו בפרקליטות עשרה סטודנטים וסטודנטיות חרדים".
איך אתה מנסה למשוך אותם להצטרף לפרקליטות?
"אני אומר להם שלכל אדם צריכה להיות משמעות בחיים. כל אחד צריך להחליט מה הייעוד שלו. לעשות הרבה כסף, גם על חשבון העניין - או לבוא למקום הכי מעניין ומאתגר, שיש בו שליחות לאומית. עם כל הציניות שאליה אנחנו מורגלים, זה עובד. אני הדוגמה לזה. כל חיי רציתי להיות שליח ציבור.
"אני לא פה בגלל הסוגיות המשפטיות המרתקות ובגלל שאני מת על משפטים. שיגעו אותי ללכת ללימודי דוקטורט, כי זה היה אלמנטרי. הרי תמיד הייתי תלמיד מצטיין. אבל לא מעניין אותי לצלול למעמקי העולם המשפטי, כמו שחשוב לי להשפיע ולתרום מבחינה ציבורית".
ומצד שני, היתה לכם פרקליטת מחוז לשעבר, שמואשמת בשיבוש הליכי חקירה וקבלת נכסים שהושגו במירמה.
"חשנו זעזוע והלם שאחת מתוכנו מעורבת בפרשה כזאת. עם זאת, רות דוד הועמדה לדין על דברים שנעשו ארבע שנים לאחר שעזבה את הפרקליטות. עדיין, זה חמור".
ניצן. "במעט הפנאי שיש לי אני רוקד ריקודי עם" // צילום: זיו קורן
הועלו טענות גם לגבי התנהלותה בתקופת עבודתה בפרקליטות.
"הדברים נבדקים במשטרה ויובאו לפתחו של היועץ כשתהיה החלטה.
"בארבעים השנים האחרונות, זה המקרה האחד והיחיד של פרקליט שכשל בפלילים, למעט ההדלפות של ליאורה גלט־ברקוביץ' בפרשת סיריל קרן. ויש לציין שדוד עדיין לא הורשעה בדבר.
"בסך הכל, אני מסתכל על זה כדבר מדהים, עד כמה היוצא מהכלל לא מלמד על הכלל. באיזה מגזר נוסף קיים מצב כזה? מקרה בודד של כשל, שעודנו נבדק, במערכת כה גדולה".
יעד נוסף שעליו הצהרת הוא המאבק באלימות.
"בהחלט. בהרבה מדי תיקי אלימות הענישה בישראל קלה מדי, ממש קלה. אני נדהם לפעמים מעונשים שנותן בית המשפט. השופטים רחמנים, וכך לא מצמצמים תופעה קשה. זה נושא מרכזי, שמחייב התייחסות אחרת של מערכת המשפט. בעבירות מין היתה תופעה כזאת, והפרקליטות נלחמה בנושא - הגישה ערעורים, הביעה עמדות נחרצות. ואכן, רף הענישה עלה. כך נעשֶה גם בתיקי אלימות, בתקווה שהדברים ישתנו".
זירת אלימות מרכזית היא הרשת החברתית.
"ספרי לי על זה. אנחנו נאבקים מאבקים מרים בנושא והחמרנו מאוד במדיניות שלנו. אני כבר לא יודע מה יותר גרוע, הסתה ברחוב או הסתה ברשת, שאליה חשופים עשרות ומאות אלפים. במהלך השנה החולפת לא מעט אנשים נשלחו למאסר רק בגלל הסתה ברשת. במשטרה דיווחו לי השבוע שהם כבר רואים ירידה בתחום הזה".
אין שליטה על הנעשה ברשת
הרשת היא גם זירה שבה מתנהל משפט ציבורי. למשל, בפרשת סילבן שלום: מצד אחד, גבר מואשם בעבירות מין ודינו נחרץ ללא משפט; מצד שני, המתלוננות סופגות שיימינג אכזרי, מקבלות איומים מפורשים וזהותן נחשפת בניגוד לחוק. החוויות האלה ימנעו מנשים להתלונן.
"בנוגע למה שקורה ברשת, לא על הכל יש לנו שליטה. למשל, נשים שעושות שיימינג לגברים. יש תהליכים חברתיים, העולם זז, זה חורג מהשטח שלי ומשליטתי. לא מלוא כל העולם משפט".
אתה מבין נשים שיוצאות ברשת ולא מוכנות להתלונן במשטרה?
"אני מבין שהן מפחדות, מה הן צריכות את זה. מצד שני, הן לא יכולות להחריש. אני לא אישה, אבל אני מסוגל להבין את זה. צריך להגיע למצב שנשים יוכלו להתלונן מבלי לחשוש. למשל, על ידי נקיטת מדיניות קשה יותר כלפי פרסום שם מתלוננת. אנחנו מאוד משתדלים לשמור על המתלוננות, לעטוף אותן. לפרשת סילבן שלום לא נוח לי להתייחס, כי הדברים נמצאים בבדיקה".
ואם הדברים יגיעו לפתחכם?
"אם בתיק יש ראיות, ואתה מתלבט אם להגיש כתב אישום, מובא בחשבון המחיר שאנשים שילמו, כמו פרישה מתפקידם הציבורי".
תיק הבר־נוער, אחד מתיקי הדגל שלכם, היה פלופ גדול. המדינה עומדת לשלם לחגי פליסיאן פיצוי של 2 מיליון שקלים.
"אז אני רוצה לומר לך, שתיק הבר־נוער הוא אות כבוד לפרקליטות. היו ראיות לא רעות בכלל. היה עד מדינה, ופליסיאן הודה בפני מדובב. כתב האישום הוגש באישור כל הדרגים המוסמכים. ובכל זאת, הפרקליטה, אושרה גז, לא היתה רגועה.
"פליסיאן טען שבאמצעות ווטסאפים, עד המדינה אמר לו מה להגיד בהקלטה שהפלילה אותו. זה נשמע סיפור מצוץ מהאצבע ופנטסטי, נכון? ובכל זאת, הפרקליטה התעקשה לברר את העניין, גם לנוכח חשדות נוספים שהתעוררו לגבי אמינותו של העד. המשטרה לא הצליחה לשחזר את הווטסאפים שנמחקו. ניסו עוד ועוד שיטות ודרכים - ללא הצלחה, אבל הפרקליטה לא הניחה לזה עד שנמצאה השיטה לשחזר את ההודעות.
"לתדהמתנו, פליסיאן צדק. בתוך שעות ספורות שיחררנו אותו ממעצר. אני התעקשתי שלא יישאר במעצר אפילו לילה אחד נוסף, במצב שבו מאזן הראיות השתנה כך באופן דרסטי.
"אמרתי לפרקליטה שלא מדובר בהפסד. להפך, שמה ומעשיה יירשמו בספר דברי הזהב של הפרקליטות.
"באשר לפליסיאן, האיש ישב למעלה משמונה חודשים במעצר, מבלי שהיתה לכך הצדקה. כמובן שלא התרשלנו פה, אבל לא מופרך שיפוצה כראוי על תקופת המעצר".
צריך לגמור עם תיק הרפז
הוא אומר שיעד מרכזי נוסף שלו הוא צמצום הפיגורים בפרקליטות. "יש המון תיקים, ובעבר דברים לא נעשו באופן מסודר מספיק. שיניתי את סדרי העדיפויות, כי בקצה כל הליך נמצא אדם שיכול להמתין ארבע וחמש שנים להחלטה אם לסגור את התיק נגדו או להגיש כתב אישום.
"עשיתי מבצע אדיר לחיסול הפיגורים. השבוע אנחנו מגיעים ליעד שהצבנו לעצמנו, שזמן ההמתנה המירבי יהיה שנתיים, למעט מקרים חריגים. גם את הטווח הזה אנחנו שואפים לקצר לשנה. בעיניי זה יעד בר השגה".
יש תיקים חשובים ביותר מבחינה ציבורית, שעדיין תלויים ועומדים. תיק הרפז, למשל.
"נכון, צריך לגמור עם התיק הזה, ובקרוב תתקבל החלטה סופית לגבי כל המעורבים".
יש חקירה חשובה נוספת הנוגעת לאהוד אולמרט ולעורך דינו נבות תל צור, בחשד לשיבוש הליכים. אם החקירה היתה מתקדמת והיה מוגש כתב אישום, אתה חושב שהיתה תוצאה אחרת בערעור הולילנד?
"המידע במקרה הזה הוא תוצר של קלטות שולה זקן, שכידוע, הגיעו לידינו בשלב מאוחר ובמסגרת הסדר הטיעון. כשהחומרים הגיעו, הטיפול בתיק הולילנד כבר הסתיים בבית המשפט המחוזי, ולא יכולנו לכלול אותם. מתנהלת בעניין חקירה, והמשך יבוא".
היית ממנסחי ההחלטה על סגירת תיק חברות הקש של אביגדור ליברמן. מנהלת התיק מטעם הפרקליטות, עו"ד אביה אלף, טוענת שזו החלטה אומללה ולא מוצדקת.
"אני מאוד לא אוהב שאדם פורש ומנצל מידע שהיה בידו וכותב ספר, כפי שעשתה אלף. החלטת הסגירה היתה סבירה. מדובר בתיק מורכב, מסובך, שכולל ראיות נסיבתיות. היועץ החליט, בג"ץ אישר, וזהו.
"היועץ וינשטיין הוא אדם עם 40 שנות ניסיון בדין פלילי. הטענה שהוא בדק את התיק מנקודת מבט של סניגור פרטי לא מקובלת עלי".
לקודמך בתפקיד, משה לדור, לא היו יחסים כל כך חמים עם וינשטיין.
"יחסיי עם וינשטיין מצוינים. אני חושב שהוא מטפל בתיקים ביושר, באמונה ומתוך ניסיון רב. אם מסתכלים על רשימת הנושאים שהוא טיפל בהם בשנתיים האחרונות - פואד בן אליעזר, מצגר, תיק 242, תיק 512 של הפשיעה המאורגנת, פרויקט מניפ"ה המשלב כוחות פליליים ואזרחיים נגד יעדים של ארגוני פשיעה - הוא עושה עבודה טובה מאוד".
התפקיד שלך משאיר לך פנאי?
"כמעט ולא. אני לא מספיק לקרוא ספרים, אלא כשאני בחופש, מה שכמעט לא קורה. בימים אלה אני מנסה לקרוא את 'השלישי' של ישי שריד, וממתין לי ספרה האחרון של נורית גרץ. במעט הפנאי שיש לי אני רוקד ריקודי עם, ואני אוהב תיאטרון, קולנוע, מחול ומוסיקה קלאסית.
"אני מאוד אוהב את מוזיאון ישראל ומשתדל לבקר בתערוכות כמה שיותר. אנחנו הולכים כמעט לכל ההצגות של תיאטרון החאן, ואני הולך להרצאות בהיסטוריה, תנ"ך, שירה וספרות בכל מיני מקומות בירושלים".
מה יהיה התפקיד הבא שלך?
"אין לי שמץ של מושג. תני לי לגמור את התפקיד הזה בשלום, דייני".
naamal@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו