סופרים לייקים

בידקו את עצמכם. איפה הייתם ב־28 בנובמבר? אם לא הזלתם דמעה מהסיפור קורע הלב על גפן, הנערה הצעירה שניסתה להתאבד, כנראה אין לכם פייסבוק, או שאתם לא קוראים עיתונים, לא מאזינים לרדיו ולא רואים טלוויזיה. למשך יום וחצי היה קשה להימלט מהסיפור על המתבגרת האומללה, שנפלה קורבן לאלימות מינית ברשת, לא יכלה להתמודד עוד עם הפגיעה בפרטיות, ובצעד של ייאוש ניצלה ערב שבו הוריה שהו מחוץ לבית, נטלה את חפיסת כדורי השינה של אמא שלה והתרחקה לשינה שאין ממנה חזרה. כ־20 אלף שיתופים, 3,700 תגובות ו־62 אלף לייקים הזניקו את גפן לכותרות, אך מכיוון שיצירת קשר עם הנערה היתה בלתי אפשרית, הגיעו רוב התגובות התומכות לאבא שלה, מפרסם הפוסט.

"איש אמיץ", "אב השנה" ו"אבא גדול מהחיים" היו רק חלק מהתגובות האוהדות לפוסט החושפני. הורים לנערים בגיל ההתבגרות הביעו הזדהות, אנשי מקצוע הציעו עזרה וגולשים אקראיים מיהרו לשבח את התפקוד האבהי של מפרסם הפוסט, רן אפלברג.

אבל מי שגבר עליו יצר המציצנות וטרח לחפש עוד פרטים גילה מהר מאוד את האמת. גפן לא ניסתה להתאבד, מכיוון שהיא לא קיימת. הפוסט, שנכתב בגוף ראשון ובאצטלה של חשיפה אישית, הוא רק סיפור, אחד מתוך רבים שאפלברג נוהג לפרסם בדף שלו בכל שבוע.

הסטטוס שפירסם אפלברג הציף לתודעה הציבורית תופעה מרתקת. מתברר שבשעה שבה שוק הספרים המודפסים מחפש את דרכו, האפשרויות החדשות שהרשתות החברתיות מעניקות לכותבים ולסופרים בתחילת דרכם קוראות תיגר על תעשיית הספרים המסורתית באופן שמטשטש את ההבדלים ומאיים להגדיר אותה מחדש. שלא כמו בימים עברו, כותבים ללא "גב" של הוצאות הספרים המסורתיות כבר לא כוססים ציפורניים בציפייה לתשובה על כתב היד ששלחו לעורך הכל־יכול של הוצאת הספרים. הם מפרסמים חומרים אישיים בלי שיקולי עריכה, צנזורה או עלויות של הפקת דפוס, ומשווקים את עצמם דרך דפים פופולריים ורשתות חברים.

ספרות זולה?

באקלים האכזרי של הפייסבוק לא כולם שורדים, אבל אלה שזוכים לפופולריות מספרים שבתעשייה המסורתית היו חותמים עליהם בשתי הידיים. לשם ההמחשה, מהדורה מודפסת של רומן ישראלי מכילה כ-2,000 עותקים. במקרים רבים היא לא נמכרת בשלמותה, וחלק מהספרים חוזר אל ההוצאה - ונגרס. באותה שעה, פוסט של סופר רשת מצליח כמו אפלברג זוכה בממוצע למספר דו־ספרתי של לייקים ושיתופים, שמתורגמים לעשרות ואולי אף למאות אלפי צפיות. אפלברג, שמגדיר את עצמו באתר הבית שלו כ"אושיית פייסבוק", הוא רק אחד מתוך רשימה לא קצרה של כותבים שמקיימים קשר הדוק עם קהל הקוראים שלהם בפייסבוק. לרשימה אפשר להוסיף את מרסל מוסרי, שהצלחתה בפייסבוק הובילה לפרסום ספר פרי עטה ולקריירה תקשורתית; אלמוג בר, שהוציאה ספר ביכורים דרך אתר למימון המונים; המשוררת רונית בכר ואחרים.

אבל אל מול המספרים היפים, יש מי שתוהה אם רף הכניסה נטול המחסומים מעודד יצירה אמנותית ברמה נמוכה. למרבה ההפתעה, מוסרי לא פוסלת הנחה זאת על הסף.

גם ל"דוד אריה" יש פרופיל פעיל. ינץ לוי \ צילום: אלון סיגאווי

"אין חובה לעבוד עם הוצאת ספרים", היא טוענת, "אבל הרבה אנשים שמוציאים לאור ספרים דרך הפייסבוק חושבים שהדבר דורש רק אסופת חומרים מספיק טובה וכריכה קורצת. אז לא, חייבים עורך מצוין ומגיה טוב".

הפוסט כיצירה

נוית בראל, עורכת ומנהלת מחלקת מקור בהוצאת "ידיעות ספרים", מנמקת את הצורך בהיצמדות להליך המסורתי של הוצאת ספר. "ספרות היא מדיום לשוני של יצירת אמנות. מדובר במערכת תרבותית שיש בתוכה היררכיה, ויש לה סוכנים ומתווכים. יש להבחין בין ספרות ללא־ספרות, ובין אנשים בעלי כישרון ביטוי בכתב, לבין סופרים.

"יש בהחלט אנשים מוכשרים שמשתמשים ברשת החברתית כדי לפתח את היצירה שלהם, אבל לא אוציא לאור כתב יד גרוע בעיניי מאת פיגורת רשתות חברתיות מפורסמת, רק כי מדובר בדמות מפורסמת שגורפת המון לייקים. אני לא אשת שיווק, אלא ספרות".

גם הסופר ינץ לוי, שספרו "תוחלת החיים של האהבה" ראה אור לאחרונה, לא חושב שפייסבוק הוא בהכרח המקום לכתיבת רומן. "אני מאוד מאמין בעריכה, בתהליכים ארוכים ובעבודה קשה כדי להגיע ליצירה האמנותית שאני רוצה ומחפש. לעומת זאת, הפייסבוק הוא מיידי".

עם זאת, הוא כן רואה ברשת החברתית הזדמנות שיש לברך עליה, ואף מודה שהוא משתמש בה בעצמו. "הדוד אריה, למשל (גיבור סידרת הספרים המצליחה לילדים של לוי, א"כ) - יש לו פרופיל פעיל בפייסבוק והפעילות שלו ברשת החברתית היא יצירה ספרותית, המשך ישיר של העולם הספרותי שבו הוא מתקיים, רק בכלים אחרים. הנה, רק לאחרונה הוא העלה תגובה למינוי ראש המוסד".

לא עוצרת ברשת. מרסל מוסרי \ צילום: ציון פרנקו

אז האם עתיד הספרות נמצא בפייסבוק? נראה שלא. עם זאת, נראה שעם הזמן קהילת הקוראים והכותבים ברשת החברתית ותעשיית הספרים המסורתית זולגות זו לתוך זו, ובכך מתעצמת הדילמה שעומדת בימינו בפני כל כותב צעיר, היכן נכון לעשות את צעדיו הראשונים?

לאפלברג, שעמל עכשיו על ספר ביכורים, התשובה ברורה: "גם אם אוציא עשרות ספרים - אין לי שום כוונה לעזוב את הרשת. הפכתי לסופר בזכות האנשים שבה. בזכות הרשת אני משתפר, וכך גם הכתיבה שלי. היא מאפשרת לי לפגוש קהל ללא מתווכים, וגם לתת לאנשים שאין להם כסף לקנות ספר - ליהנות מהסיפורים".

מוסרי אמוציונלית קצת פחות ומבקשת להבהיר ש"אין ספק שבזכות הפייסבוק סיפוריי הגיעו להמון אנשים. עם זאת, אני לא מתכוונת להשתמש רק בכלי הזה - וזאת ממניעים כלכליים, כמובן. יש בי רעב להרבה יותר מחשיפה וירטואלית".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו