ספת הפסיכולוג אמורה להיות המקום הבטוח ביותר עבור המטופל. מקום שבו יוכל לספר לפסיכולוג את כל אשר על ליבו, מבלי לחשוש; בוודאי לא המקום שבו מי שמקשיב לסודותיו עושה בהם שימוש מניפולטיבי כדי להשיג יחסי מין.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
אבל זה בדיוק המקרה שהגיע בספטמבר השנה לאולמו של שופט בית משפט השלום בתל אביב בני שגיא. מדובר בתיק שעסק בפסיכולוג הקליני גיא דיין, שהורשע בשלוש עבירות מין במטופלת שלו: שתי עבירות של בעילה אסורה בהסכמה תוך ניצול יחסי מטפל־מטופל, ועבירה נוספת של מעשה מגונה בהסכמה תוך ניצול יחסי מטפל־מטופל. עם זאת, השופט שגיא גזר עליו עונש קל במיוחד: שישה חודשי עבודות שירות בלבד.
השופט בני שגיא. הקל // צילום: אתר בתי המשפט
הרכב של בית המשפט המחוזי בתל אביב, בראשות השופטת דבורה ברלינר, קבע לאחרונה כי השופט שגיא טעה בקולת גזר הדין, קיבל את ערעור הפרקליטות והחמיר את עונשו של דיין לעשרה חודשי מאסר בפועל.
השופטת ברלינר. החמירה // צילום: אתר בתי המשפט
יצוין כי אין זו הפעם הראשונה שהרכב בראשות השופטת ברלינר מותח ביקורת על גזר דין מקל של השופט שגיא, שבינתיים נבחר לשופט מחוזי. באפריל השנה גזר שגיא על ראש עיריית בת ים לשעבר שלמה לחיאני שישה חודשי עבודות שירות בלבד, וגם אז החליט הרכב בראשות השופטת ברלינר להחמיר את גזר הדין - וגזר על לחיאני שמונה חודשי מאסר בפועל. על השקפתו המקלה של השופט שגיא כתבו שופטי הערעור כי ענישה מקילה אינה תורמת "תרומה אמיתית להרתעת הרבים".
השתלשלות האירועים בתיק זה החלה בשנת 2009, כאשר המתלוננת פנתה אל דיין כדי לקבל ממנו טיפול נפשי. בתחילת 2011 נפרדה המתלוננת מבעלה על רקע אי־נכונותו להביא ילדים לעולם, ועברה משבר בעקבות כך.
כעבור כמה חודשים פנתה המתלוננת אל הנאשם, אמרה לו שאינה חשה בטוב וביקשה להיפגש עימו באופן מיידי. השניים נפגשו במלון מנדרין בת"א, שם אמרה לו המתלוננת שהיא "מפורקת" וחסר לה חום. בתגובה בנה לה הנאשם בחדר המלון "איגלו" מסדינים ואמר לה שהוא מוכן להביא איתה ילד לעולם.
מהמלון נכנסו השניים למכוניתו של הנאשם ועישנו חשיש, ובפגישה זו אמר הנאשם למתלוננת שבכך מגיעים לסיום יחסי המטפל־מטופל שביניהם. על פי הכרעת הדין, במכונית ביצע דיין במתלוננת מעשה מגונה כאשר נישק אותה על שפתיה ונגע לה בחזה. כמה ימים לאחר מפגש זה, בשתי הזדמנויות שונות, נפגש הנאשם עם המתלוננת בבית מלון, שם קיימו השניים יחסי מין.
השופטת ברלינר כתבה כי "ניצול אותו מצב שברירי כדי להביא את המטופל לקיום יחסי מין הוא ניצול שפל ומכוער. ספת הפסיכולוג היא אחד המקומות שבהם אדם יכול וצריך להרגיש מוגן, בטוח ונטול חששות מחשיפת נתונים ורגשות".
לדעת השופטת ברלינר, יש טעם ממשי בטענת התובעת, עו"ד עופרה קרמני מפרקליטות מחוז תל אביב, שלפיה השופט שגיא לא נתן את המשקל ההולם לנזק העצום שנגרם למתלוננת, אשר בעקבות המקרה הגיעה למצב של חוסר תפקוד מוחלט ואושפזה במשך חמישה חודשים במוסד שיקומי.
השופטת ברלינר קבעה כי לא רק החוק, אלא גם השכל הישר וההבנה האנושית הבסיסית "מצביעים על כך שקשר מיני בין מטפל למטופל הוא אסור, בעל פוטנציאל הרסני, והוא בבחינת לא יעלה על הדעת".
חומרה מיוחדת ראתה ערכאת הערעור במניפולציה שביצע דיין בכל הנוגע לרצונה של המתלוננת בבית יציב (בניית ה"איגלו"). לדעת ברלינר, הצעה זו, הכוללת הבאת ילד משותף לעולם, מגלמת את כל האסור והפסול ביחסי מטפל־מטופל. "היא עושה שימוש בתכנים שהביאה עימה המתלוננת. היא מחפשת חום ואהבה; והנאשם מציע לה להקים בית קטן ואינטימי שכאילו עונה בדיוק על כל צרכיה", קבעה השופטת.
בפרק הנוגע לרף הענישה הראוי, השופטת כתבה כי "נראה לנו כי ענישה שאיננה כוללת רכיב של מאסר במתקן כליאה לא תיתן ביטוי לאופייה של העבירה, לא למידת הפגיעה בערך המוגן (יחסי מטפל־מטופל, צ"ה), לא להיבט המוסרי והערכי שגלום בנסיבות הספציפיות של ביצוע העבירה ולא לנזק שנגרם למתלוננת".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו