בדיון הסוער במורשתו של קובי בראיינט, נניח לעומת לברון ג'יימס, לא רלוונטי כאן. מה שבראיינט עושה עכשיו הוא ביזיון ספורטיבי, ולא עונת פרישה מכובדת. בראיינט מכפיף את העונה של קבוצתו למסע קפריזי של אגואיזם כדורסלני. רק כדי להמחיש: עם אחוזי הקליעה הנמוכים בליגה, בראיינט במגלומניות זורק את אותו מספר זריקות לדקה שזורק בחור ששמו סטפן קרי, שאולי שמתם לב שהוא מדייק קצת יותר בקליעותיו.
וכך, עם תצוגות קליעה של 4 מ־19, 1 מ־14, 2 מ־15 וגם 4 מ־20 (וזה רק בשבועיים האחרונים), הוא לא עושה דבר כדי לצנן את אלו שסבורים שבצד יכולתו היה עליו צל עצום של אנוכיות. המאמן ביירון סקוט מגן עליו בשם העיקרון שקובי "הרוויח את הזכות הזו". מדובר בסלחנות של המאמן ליכולת עלובה של הכוכב הפורש. ולמרבה הצער, זה מה שנותר מהמורשת של המועדון הכי מפואר באן.בי.אי. במקום שבו תמצאו ביזיון, תצוץ גם תיאוריית קונספירציה, ולפיה "ללייקרס מתאים לסיים את העונה מאזן גרוע". מדוע? מייד תגלו בקטע הבא על בן סימונס. ואם זה נכון, אז הם ראויים לגנאי על כך שהם מביישים את אחד מגדולי שחקניהם.
איתות מהיבשת הרחוקה
הנה שאלת טריוויה פיקנטית, שתהיה רלוונטית בקיץ הבא. באיזו עיר נולדו שלושה שחקנים שנבחרו ראשונים בדראפט האן.בי.אי במאה ה־21? התשובה היא מלבורן, אוסטרליה. כי לאחר אנדרו בוגוט, שהיה בחירה קצת מפוקפקת, וקיירי אירווינג, שנולד די במקרה באוסטרליה, הבחירה הראשונה של 2016 כבר די ברורה. בן סימונס ממכללת LSU הוא סנסציה. לברון בעצמו אמר שהוא בכלל לא נעלב כשמשווים אותו לסימונס.
לא ברור אם הוא יודע לספר בדיחות ביידיש, אבל חוץ מזה הוא מושלם. שחקן בגובה 2.08 מ', שרירי, מהיר ובעל יכולות אתלטיות לסיים מתפרצות. הוא גם מוסר נהדר, נהנה מראיית משחק ויש לו יסודות טובים בריבאונד. גם הוא, כמו כוכבי־על אחרים בתקופתנו, בנו של כדורסלן מקצוען ומצטרף לרשימה שכוללת את בראיינט, טוני פרקר, קליי תומפסון וסטפן קרי. גם דייב סימונס היה בסך הכל בוגר מכללה שמצא עבודה בליגה האוסטרלית, והפך שם לאגדה במדי המלבורן טייגרז. וכמו הרבה מחפשי עבודה זמנית באוסטרליה, מעולם לא עזב.
בריאנט (מימין). עם אחוזי הקליעה הנמוכים בליגה // צילום: אי.פי.איי
תורשה היא כמובן רק חלק מזה, ניסיון הוא הרבה יותר. בעוד דל קרי לימד את בנו לקלוע, דייב סימונס הבין שגם אם בנו הגיע לגובה של 2 מטר בגיל 15, ויכול מן הסתם להשתלט על רחבות בכדורסל נוער אוסטרלי, המעשה הנכון הוא לפתח את הקליעה שלו.
המעשה הנכון הבא היה לשמור אותו באוסטרליה. כי הסוד הלא כל כך שמור בכדורסל הוא שמכון הספורט האוסטרלי, שהוא הבסיס להצלחה העצומה של אוסטרליה בעשרות ענפי ספורט, הוא עכשיו גם בית ספר לכדורסל שאין לו סיבה לקנא בשום מכון באמריקה או בסרביה. מגבוהים עם יסודות דוגמת אנדרו בוגוט, לרול־פליירס כמו מתיו דלבדובה ופאטי מילס, ולשחקנים שמנבאים להם עתיד של שחקני חמישייה דוגמת ג'ו אינגלס ודנטה אקסום ביוטה.
לשנה האחרונה בתיכון נשלח סימונס לפלורידה, המקום שבו הוא אמור להיתקל בפיזיות אמיתית. אבל גם כאן הרקע האוסטרלי רק הועיל, כי עם כל הכבוד לפיזיות בכדורגל, סימונס היה עד גיל 14 שחקן מבטיח מאוד בפוטבול האוסטרלי האלים.
גם LSU הצנועה יחסית, שבעברה הרחוק העמידה את ענקי המשחק פיט מרביץ' ושאקיל א'וניל, היא רק ברכה. דיוק וקנטאקי הן כיום מכללות בית חרושת. הן אוספות 7-8 שחקני־על מהתיכונים להעביר עונה אחת לפני שהם כשירים חוקית לאן.בי.אי, ומשתפות אותם ברוטציה ארוכה תוך עדיפות מוחלטת על רוב היריבות. לקנטאקי, למשל, לא היה השנה שחקן של יותר מ־11 נק' למשחק, אבל המשחק הראשון שהפסידה היה גמר המכללות. אז המקצוענים יודעים שהם מקבלים שחקן אמין, אבל שאלת הסופרסטאר קצת פתוחה. בלואיזיאנה סטייט, לסימונס יש כל הדקות להראות מה הוא שווה: 20 נק', 14 ריב', שישה אסיסטים ו־54% קליעה הם מספרי מכללות נדירים. במיוחד כשלמשל בתצוגה של 21 נק' ו־20 ריבאונדים מול מרקט הוא שיחק רוב הזמן כרכז.
נוויל משריש
כשהכיתה של 1992 - האחים נוויל, פול סקולס, ריאן גיגס וניקי באט (בקהאם לא שותף במיזם הזה) - רכשו את מועדון סולפורד סיטי מהליגה השביעית באנגליה, זה נראה כמו משהו בין שעשוע לרצון להחזיר לקהילה. סקולס וגיגס גדלו בסולפורד הלא רחוקה מאולד טראפורד. אבל עכשיו מתברר שהעניינים קצת יותר מורכבים. כשותף של 50% הם לקחו להם את איש העסקים הסינגפורי פיטר לים. נזיז את הסרט קדימה: לים, שהוא בעלי ולנסיה בספרד, מינה את גארי נוויל למנג'ר ולנסיה.
נוויל. בשרות ז'ורז'ה מנדס? // צילום: Gettyimages
מאז פרישתו היה נוויל פרשן נפלא ברשת "סקיי", בעיקר משום שחזר והדגיש כל הזמן שהרמה בפרמייר ליג בקריסה. כדורגלנים לשעבר יכולים ללמוד ממנו. קולגה באנגליה סיפר שנוויל היה מגיע למשרדי הרשת גם בימים שבהם אין משחקים פשוט כדי לצפות במשחקים אחרים וללמוד. אבל הוא לא ויתר על ערוץ האימון ושימש עוזרו של רוי הודג'סון בנבחרת שהעפילה ליורו עם 100 אחוזי הצלחה.
אבל שאלות חייבות להישאל. אין בעיה גם למועדון כמו ולנסיה להמר על שחקן עבר במועדון גדול. לשחקנים לא־כוכבים ממועדונים גדולים דווקא יש נטייה להפוך למנג'רים לא רעים. השאלה היא מהי בדיוק ולנסיה? התחושה בספרד היא שמי שבאמת שולט במועדון הוא סוכן־העל הפורטוגזי ז'ורז'ה מנדס, והאינטרסים שלו לפעמים קודמים להצלחה במגרש. השאלה היא אם נוויל הוא לא מכשיר להעמקת מעורבותו של מנדס באנגליה, וגם במנצ'סטר יונייטד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו