במהלך הדיונים בנושא מתווה הגז בוועדת הכלכלה של הכנסת אמר היום ראש המל"ל, המועצה לביטחון לאומי, כי בשנה שעברה במהלך מבצע צוק איתן ניסו ארגוני הטרור מעזה לפגוע באסדת הגז של ישראל.
לדברי כהן, "היו מספר ניסיונות לפגוע באסדת הגז. לשמחתנו אמצעי הלחימה שבהם נעשו הניסיונות לא היו מדויקים מספיק. הניסיונות לפגוע באסדת הגז לא הצליחו. מקומה של ישראל במזה"ת הולך ונהייה מאותגר יותר ויותר, ומחוזק יותר ויותר בזכות שיתוף פעולה עם שכנותינו. זה כרוך עם יכולת אסטרטגית ביטחונית שישראל יודעת לייצר עם מדינות ידידותיות, בראשון מצרים, ירדן, קפריסין, יוון וטורקיה. למרות שעם טורקיה אנחנו במערכה לא גמורה. לנו יש אינטרס לא פחות ממובהק לייצר קשר כלכלי אסטרטגי גם אפרופו הגז הישראלי עם אותן מדינות שציינתי. ככל שיחסינו האסטרטגיים יהיו עמוקים יותר גם בציר פנימי וגם חיצוני מצבה של ישראל באזורינו ישתפר, ומתוך אותה כוונה נכתבה גם חוות הדעת של המל"ל".
כהן ציין כי עיסוק המל"ל בנושא פיתוח שדות הגז החל כבר בנובמבר 2013, אז לדבריו "עלה הצורך לדון עבור ויחד עם ראש הממשלה. ציר אחד הוא מצבה האסטרטגי של מדינת ישראל – ככל שישתפרו יחסינו עם מדינות שכנות כן ייטב. דבר שני שראינו לנכון – צורך מאוד גבוה להגן על נכסים במים הכלכליים של ישראל בכל אופן וכל דרך, לנוכח האיומים במזה"ת, מול אתגרי הביטחון שעלולים חס וחלילה לפגוע באסדות ובאספקת גז שוטפת. זה הוליד תוצאה אחת ברורה – הגנה על המים הכלכליים. רכשנו ספינות מלחמה ייעודיות לשם כך וחיל הים נערך להגן. אז אנחנו מגלים דבר נוסף, בצר לנו לו חס וחלילה במתאר של מלחמה אזורית מול עזה או עזה ואולי לבנון חיזבאללה וזירות נוספות. בהינתן כל עולם הטרור הבלתי צפוי – זה הולך להגביר את האיום על האסדות והגענו למסקנה שישראל לא יכולה ולא צריכה להישען על ציר אספקה אחד או אסדה אחת שתשמש את כל המדינה בעת הנוכחית. נדרשת יתירות והייתי שמח לפרט על האיומים – כבר במהלך צוק איתן היו ניסיונות לפגוע באסדה שלנו ולשמחתנו הנשק הזה לא מדויק דיו ולא הצליח לפגוע. האמל"ח שנמצא בידי ארגוני הטרור הסובבים אותנו כבר יותר משוכלל ומדויק ופגיעותנו עולה".
לסיכום הסקירה אמר כהן כי "בהסתכל על המזה"ת, המאתגר מאוד ברמה הביטחונית, הרצון לחבר אסטרטגית עם מדינות אחרות ולייצר גם אצלן יציבות ובעת הנוכחית זה נכון להוציא ולמכור ולייצב את משק הגז הישראלי, ויפה שעה אחת קודם".
היו"ר כבל התייחס לפרסום של חברת החשמל על זכייתה בבוררות בינ"ל מול חברת הגז המצרית, בסך 1.8-2 מיליארד דולר, ושאל את כהן האם זה עלול להשפיע על מערכת היחסים עם המצרים. כהן השיב כי המל"ל עוקב אחרי הבוררות כבר כמה שנים, אך הוא רוצה ללמוד את תוצאותיה ולא רוצה לתת תשובה לא מוסמכת. עם זאת הוא העריך כי "זה לא יפגע ביחסינו המאוד חשובים".
ח"כ שלי יחימוביץ (המחנה הציוני) אמרה כי כולם רוצים בשיפור יחסים אסטרטגיים עם המדינות באזור, אך המל"ל צריך להשיב איך המתווה מסייע בכך. "המתווה פוטר את חברות הגז להניח צינור שני ומאפשר לייצא עוד לפני שלווייתן יפותח, אז איך זה מעודד יתירות, פיתוח לווייתן מעוכב, איך זה תורם ליתירות?", שאלה יחימוביץ, שהוסיפה כי יש בעיית יתירות מ-2011 וקול המל"ל לא נשמע.
עוד שאלה יחימוביץ האם לא נדרש תיקון בחוות הדעת לאחר שנמצא שדה זור. כהן השיב כי אין בסמכות המל"ל לקבוע האם המתווה הוא הנכון, והוסיף כי "אנחנו טוענים באופן נחרץ שעיכובים נוספים בהוצאת הגז, שיפור היתירות ויצירת קשרים עם המדינות השכנות הוא הנחוץ. פיתוח אסדה שנייה ושדה חדש יותר חשוב מצינור שני. אנחנו נמצאים לפני חידוש מו"מ על הסיוע הביטחוני לישראל – גם משק הגז שלנו עולה כצורך כלכלי יקר להגנה. ככל שישוחררו עתודות מזומנים גדולות יותר בזכות מכירת גז ליצוא יהיה קל להעמיס על כתפינו את אבטחת השדות".
על כך העירה יחימובית כי "זה מופרך. עוד שנייה נשמע שצריך להעלות מסים כדי להעשיר את קופת המדינה".
ח"כ יעקב פרי (יש עתיד) אמר כי לדעתו ישראל לא תוכל לספק גז למצרים לפחות בתקופה שבין שלוש לחמש השנים הקרובות, ולאחר מכן התמונה משתנה באופן מהותי. הוא התייחס לבוררות עם חברת החשמל ואמר כי "מקורותיי טוענים שמצרים לא תעשה שום עסקה, אם עניין הבוררות לא יסתיים. יש עניין של כבוד, הם טוענים שהמדינה צריכה להתערב ולבטל אותה".
כהן שב ואמר כי הוא לא רוצה להתייחס לבוררות לפני שלמד את הנושא, אך עם זאת הוסיף כי "השאלה היא מה האלטרנטיבה. לא להוציא את הגז מהאדמה? להמשיך לעכב את המתווה ולשנות חוקים ורגולציה ולהבריח, כמו שאני רואה את זה גם כאזרח מהשורה, משקיעים. מצרים מדינה גדולה ומתפתחת, האוכלוסייה הגדולה והתעשייה הגדולה שלה תמשיך להיות צרכן של גז ישראלי בכל מתאר. מקווה שנעשה את זה כמה שיותר מהר, שנהייה חלק משמעותי מזה".
ח"כ מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני) אמר כי הכל מתחיל ונגמר בסעיף הראשון של חוות הדעת של המל"ל, המבוסס על ההנחה כי אם המתווה לא יאושר צפוי עיכוב של 4 שנים בהרחבת מערך הפקת הגז הטבעי ויצואו. "ברגע שהמל"ל נדרש לאמירה הזו - הכל נובע ממנה. אם הייתי מקבל את זה ככה הייתי כותב בדיוק אותה חוות דעת, אף אחד לא חושב שטוב לדחות. נאמר שעל פי הגבורה זה הדבר ואין בלתו – או שתיקח את זה כמו שהוא או שלא יהיה כלום, נקודה".
כהן התייחס לכך והשיב כי "אין בכוחו של המל"ל, וגם לא במנדט שלו, לפענח חוות דעת שנכתבות אליו על ידי גורמים מקצועיים אחרים. אני מציע לשאול את מי שכתב למה הוא כתב מה שכתב".
ח"כ דוד ביטן (הליכוד) התייחס להוצאות ההגנה ואמר כי הן חלק מששינסקי 1, שהאופוזיציה תמכה בו. "לקחנו על עצמנו את הוצאות ההגנה כי חשבנו שנקבל הכנסות, והיום מוציאים הוצאות בלי הכנסות ועיכוב המתווה עושה נזק", אמר. הוא שב וטען כי "כל הדיון הזה הוא תיאורטי, מאחר ואם לא יהיה יצוא למצרים, ירדן ואירופה אז לא תהייה עקיפה ולא יהיה מתווה".
ח"כ מיכל רוזין (מרצ) אמרה כי "לצערי גם בחדר סגור אנחנו לא מקבלים תשובות. אין לנו, לנבחרי הציבור והציבור, יכולת לשקול את שיקולי הביטחון כי אין לנו את המידע". היא ביקשה מכהן להתייחס גם לשאלת הביטחון האנרגטי, והאם יש לו המלצה כמה גז לייצא. "המלל לא קם בשביל לעשות קופי פייסט לעמדת משרד הביטחון. למה לא נזעקתם קודם והאם העליתם את עניין הגז רק לאחר שהמתווה החל?".
כהן השיב כי הוא מצר על כך שלא מקשיבים למה שאמר כמה פעמים, והוא שהמל"ל החל לכתוב חוות דעת בנושא עוד הרבה לפני המתווה. "ב- 13.02.14 יש מסמך בחתימתי שאני כותב על היצוא עוד הרבה לפני המתווה. אני לא רוצה לטעות ולמסור לכם חומר שאסור לי למסור - אבל את המסמך תקראו".
הוא הוסיף כי "אחד הקשיים הגדולים בלכתוב חוות דעת ביטחונית היא לא להתריע במקום שאין התרעה. להגיד 'כל העולם איום' זו חולשה. בחלק מהדיונים שאני מנהל מובעות דעות בעד ונגד, בסוף המסמך יוצא בחתימת ראש המל"ל, אבל כמו ששמעתי שיש משמעת בתוך סיעה אז גם אם היו עמדות נגד שדרשו מאתנו עבודה נוספת בסוף יש מסמך בחתימת ידי".
ח"כ רוזין הגיבה ואמרה כי "ההשוואה למשמעת סיעתית היא לא מן העניין. גם אם ועדה ציבורית יושבת נכתבת לא פעם עמדת מיעוט".
כבל סיכם את הנושא ודרש מכהן להעביר לוועדה עמדות שסתרו את העמדה הסופית, ככל שהיו כאלה. כבל הוסיף כי חסרה ההתייחסות להפעלת סעיף 52: "שאלת השאלות היא הפעלת סעיף 52 שמשמעותה סיבות מדיניות ביטחוניות. רציתי שתנוח דעתי, האם ראש המל"ל סבור שמערכת היחסים עם המצרים עלולה להיפגע בצורה שמחייבת את הפעלת 52"?
כהן השיב כי "יש צורך מיידי ודחוף לפתח את משק הגז. סעיף 52 הוא היכולת לאפשר את הדבר הזה – וככה אני מתייחס לזה. אני מבין שהסעיף נועד למצבים שכאלה, לפטור את שר הכלכלה, במקרה דנן ראש הממשלה, לפטור הגבלים עסקיים לפי חוק. אם זו היכולת אז כך צריך להיות. במסגרת החקיקה הישראלית זה מה שניתן למחוקק לשקול שיקולים מדיניים ביטחוניים ולהפעיל את הסעיף לפי שיקול דעתו. האם אני חושב שצריך להפעיל באמצעות 52, אני למד שכן. אם יש יכולת להוציא גז ולייצר יתירות ולשפר יחסים בזמן אמת ולא לאחר את הרכבות כולן, חשוב לעשות כמה שיותר מהר – והדרך החוקית היא הפעלת 52".
הגיאולוג יוסי לנגוצקי אמר כי הוא "מוצא חובה אזרחית להתריע על יישור קו של פונקצונריים עם רוח המפקד". לטענתו, גילוי שדה זור משנה את כללי המשחק ומסמן דרך לתגליות נוספות. לדבריו, ב-2018 למצרים כבר לא תהיה בעיית גז וישראל לא הולכת להושיע אותה. לכן הוא שאל את ראש המל"ל "איך הוא נותן יד לכך שהממשלה מתכוונת לייצא גז למצרים ולרוקן את עתודות הגז ולמה הוא לא זועק שביטחון אספקת הגז למדינה תלוי בצינור אחד".
החוקר אמנון פורטוגלי הוסיף כי "ח"כ טרכטנברג צדק כשאמר שגם אם המתווה לא יאושר אפשר שלא יהיה עיכוב בכלל. "מה שלא ברור לי מדברי ראש המל"ל הוא מה הקשר בין הדברים שלו לבין אישור המתווה – המתווה עושה בדיוק הפוך ממה שהוא אמר".
שר האנרגיה לשעבר, משה שחל, שפנה לוועדה יחד עם שרי האנרגיה לשעבר עוזי לנדאו, יוסף פריצקי ומודי זנדברג, שיבר את היו"ר כבל על הדיונים. היו"ר כבל ביקש משחל להבהיר האם הוא מייצג מי מהצדדים ושחל השיב כי אין לו כל קשר עם חברות הגז בענייני הגז, וכי הוא עוסק באנרגיה לרוב בחו"ל אך גם בארץ בתחום תחנות כוח.
שחל ציין כי "מתווה הגז הוא מתווה סביר. יש בו נקודות חולשה אבל אין מעשה שאין בו מקום לביקורת. לו אני הייתי היום השר הייתי מקבל אותן החלטות". הוא הוסיף כי כיהן בתפקיד בתקופה הכי ארוכה מאז הוקם המשרד – 10 שנים. לדבריו, "החלום הכי רטוב של שר אנרגיה זה למצוא נפט. עד 1984 ניסיתי להביא חברות שיחפשו פה נפט ולא מצאו. נתנו להם מענק 40 סנט על כל דולר השקעה ולא מצאנו כלום. התמזל המזל למדינת ישראל שנמצא גז, ולפתח פתאום המדינה שהיתה מתחננת שימכרו לה נפט מצאה גז והפכה לפתע פתאום מעצמה".
באשר להפעלת סעיף 52 אמר שחל כי הוא לא בטוח שהיה מקדם את המתווה במסגרת החוק להגבלים עסקיים, אלא מעדיף לעשות זאת באמצעות חוק ההסדרים. "מה שחסר בהצעה זה דבר אחד נחרץ וברור – תקבעו שאתם רוצים את הצינור הנוסף ליבשה בצפון. אני לא מבין איך זה שכל הגז מגיע בצינור אחד. שהמדינה תגיד שהיא עושה את הצינור ותחייב את בעלי הזיכיון לכסות את ההוצאה", אמר. הוא סיכם כי "על מצרים אפשר להגיד כך או אחרת, אבל בכל תוכנית אני מעריך שעד 2030-2035 העולם יחזור חזרה לאנרגיה גרעינית".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו