מכסחי הדיכאון

הרבה לפני שמיהרנו לאבחן בו אחרים, השתמשנו בו כסלנג או נדהמנו לגלות שהשחקן רובין וויליאמס התאבד כתוצאה ממנו - הדיכאון נודע כהפרעה נפשית כבר בימי קדם.

בתקופת המקרא האמינו שהגורם לדיכאון הוא רוח רעה התוקפת את האדם מבחוץ. דמות תנ"כית מפורסמת שכנראה לקתה בו היא שאול המלך. כדי להקל על הדיכאון שלו, ניגנו לפניו בכינור. אחריו הגיע היפוקרטס היווני, "אבי הרפואה המערבית", אשר קבע כי מדובר במחלה, ואחד הטיפולים הנפוצים לשיטתם של היוונים היה הקזת דם, שטיהרה לכאורה את החולה. בתוך כך, קלאודיוס גלנוס, רופא יווני בחצר רומא, סבר כי הטיפול בכלל צריך להיות באמצעות שחרור נוזלים מיניים במעשה האהבה.

מאז הפגין הטיפול בדיכאון לא מעט יצירתיות - טקסי גירוש שדים בימי הביניים, סיפורים על השתלת אשכי קופים ועזים בחולים בסוף המאה ה־19, וגם אנשים שהועלו על המוקד בעקבותיו. עד שהגיע אחד משלנו, זיגמונד פרויד, שבתחילת המאה ה־20 הציג לעולם אפיונים של ההפרעה הנפשית כפי שאנו מבינים אותה היום.

הבנת הדיכאון והגורמים לו התקדמה רבות במשך השנים, אך עדיין אין הבנה שלמה והיבטים מסוימים של הדיכאון מהווים נושא לדיון, למחקר ולעיתים גם לתעלומה של ממש. בקיץ האחרון פירסמה אוניברסיטת קולומביה בארה"ב נתונים על אודות ניסוי שנערך בקרב שמונה חולים שסבלו מדיכאון קליני, אשר עמיד בפני תרופות. הפרשנים בתקשורת העולמית התחלקו לשניים: מי שטענו כי הניסוי מצומצם למדי והדרך לפתרון עוד ארוכה, ואחרים שדיברו על פוטנציאל לפריצת דרך בתחום הדיכאון.

אך גם הציניקנים לא הרפו מהניסוי, מכיוון שבמרכזו נמצא החומר קטמין, סם הרדמה סינתטי שנמצא בשימוש רפואי זה 50 שנה כחומר הרדמה ואלחוש בעיקר עבור בעלי חיים, שייתכן שיהיה הקלף המנצח שיוכל להוביל לפריצת דרך אמיתית. אף שהקטמין מוגדר כסם מסוכן בחקיקה באירלנד, באוסטרליה, בבלגיה, ביוון, בלוקסמבורג, בצרפת ובארה"ב, כיום קיימת מרפאה במנהטן שמציעה הזרקת קטמין לסובלים מדיכאון קליני בעלות של 525 דולר לעירוי, ובישראל הסם אינו נכלל בפקודת הסמים המסוכנים.

הניסוי, כאמור, נערך באופן עצמאי על ידי אוניברסיטת קולומביה, אולם השילוב בין שימוש בקטמין לחומרים האחרים הוא פטנט מוגן של חברת NeuroRX, שהוקמה לאחרונה על ידי האחים הרופאים פרופ' דניאל וד"ר ג'ונתן ג'אוויט בדאלוור שבארה"ב, וכיום החברה האם מוקמת בישראל. מטרתה של התרופה היא למנוע התאבדויות בקרב מטופלים, תוך כדי ניצול תכונותיו המרגיעות של הקטמין ותיעולן להרגעת מהירות מחשבותיהם של המטופלים, השליליות לעיתים.

"הגענו לישראל גם כדי לפצח את אחד הדברים הכי מסקרנים בעולם. המטרה שלנו היא לבדוק את נושא ההתאבדויות בעקבות דיכאון", מסביר ד"ר ג'ונתן ג'אוויט. "התופעה משפיעה על מיליון אנשים בכל שנה והורגת 500 אנשים כתוצאה מהתאבדויות בכל יום. אין סרטן שיש לו את שיעורי התמותה האלה. ועדיין, אין טיפול שמצליח למנוע זאת", מוסיף הפסיכיאטר פרופ' דניאל ג'אוויט.

 

"מחפשים את הפיצוח"

הבנים הבכורים מתוך ארבעה לבית משפחת ג'אוויט הדתי־לאומי שבניו יורק לא איכזבו את ציפיות המשפחה. הם הלכו בדרכו של אביהם הרופא, למדו כתף אל כתף בבית ספר לרפואה והפכו לאנשי מקצוע מוערכים. פרופ' דניאל ג'אוויט (57), אב לארבעה וסב לשניים, מיהר לעלות ארצה לאחר אירועי 11.9 בארה"ב ובעקבותיהם, וכיום מתגורר עם משפחתו בירושלים. הוא חוקר זה 30 שנה את תחום הדיכאון, כתב יותר מ־250 מאמרים בנושא וברשותו עשרה פטנטים.

אחיו הבכור, ד"ר ג'ונתן ג'אוויט (59), מנתח עיניים ואב לשלושה, עלה לאחרונה לישראל בעקבותיו. כיום הוא מתגורר בזכרון יעקב עם משפחתו ועם שלושת כלביו. ד"ר ג'ונתן נחשב ליזם סדרתי עם רקורד הצלחות עשיר, שמכר חמש חברות בתחום המידע הרפואי בסכום שעולה על מיליארד דולרים. הוא מייעץ לבית הלבן בנושאי בריאות, כיהן כיועץ מומחה לממשלי רייגן ובוש ועמד בראש צוות היגוי רפורמת הבריאות של הנשיא קלינטון.

"כשגולדה מאיר פגשה את סאדאת בביקורו בירושלים לפני קרוב ל־40 שנה, היא שאלה אותו 'מה לקח לך כל כך הרבה זמן?' אותה השאלה נוגעת גם אלינו. לקח לנו הרבה זמן להגיע לישראל, אבל לבסוף עשינו את זה", אומר ג'ונתן. הוא בחר בהתמחות ברפואת עיניים משום שמדובר בתחום עשיר, וכן משום ש"ההבנה של העין היא מדהימה ומשפיעה. אנשים זכו בפרסי נובל כי הצליחו להוכיח שמה שהעין רואה המוח מפרש. קסם לי מאוד הקשר". כיוון שגם ברפואת עיניים מצא ג'ונתן קשר ישיר אל מה שמתחולל בראש האנושי, הוא בחר להתקרב בשנים האחרונות לתחום ההתמחות של אחיו דניאל - פסיכיאטריה.

נוסף על כך, סיפור אישי של אחד מחבריו הטובים של ג'ונתן, שהתאבד בעקבות מחלת המאניה דפרסיה, חיזק את רצונו למצוא פתרון "בטיחותי יותר" למי שזקוקים לטיפול. "ידעתי שחברי סובל מדיכאון. הוא אמר לי שהוא נפגש עם פסיכיאטר, מקבל תרופות ושהוא בידיים טובות. הוא קיבל טיפול תרופתי שתיעל סוף כל סוף את כוחותיו לצאת מהמיטה, אך כשהצליח לצאת ממנה הוא רץ לחנות וקנה לעצמו חבל תלייה", נזכר ג'ונתן.

מהסיפור הטרגי של חברו של ג'ונתן אפשר ללמוד הרבה. הוא היה מדען מכובד שהצטיין בלימודיו באוניברסיטת ייל, מרצה שהסטודנטים העריצו, אך את סוג הדיכאון שפיתח לא היה אפשר לזהות בקלות שכן לא היה בולט כלפי חוץ. לפי פרופ' דניאל, "אנשים שלוקים בדיכאון הם לרוב האנשים הכי מבריקים בחדר. אנשים שכולם רוצים להיות לידם כיוון שהם יצירתיים, קורנים ונותנים לאנשים להרגיש טוב עם עצמם. הבעיה היא שכשהם נופלים, זה ממש כמו נפילה מצוק". דניאל מבהיר בנוגע לסובלים מדיכאון שאינו ניתן לזיהוי בהסתכלות ראשונית, כי "מדובר באנשים שהחיים שלהם נעים בין 'בסדר' ל'עצובים'. קשה לזהות אותם והטיפול התרופתי המסורתי כיום לעיתים מריץ את מחשבותיהם במהירות שמנתבת אותם לאזורים שליליים. הם נמצאים בסיכון גבוה להתאבדות".

האחים ג'אוויט מסבירים כי דיכאון הוא למעשה מחלה חמורה שמתפרצת בדרך כלל אצל בני נוער, אבל כאשר יורדים לעומק מגלים כי קודם לכן היה אפשר לגלות בוודאות היבט גנטי שעובר במשפחה. למעשה, בכימות למספרים מסתבר כי כ־40% מהסובלים מדיכאון יעבירו זאת בירושה לילדיהם.

 

והישראלים? "למרות המצב - הם דווקא אופטימיים"

את הטיפול הפסיכיאטרי בישראל מגדירים האחים ג'אוויט כלא פחות ממצוין. "בארה"ב צורת הטיפול היא בושה גדולה. לחולים יש אפשרות להיות משוחררים ממוסדות, האחריות חלה עליהם והסביבה משלמת על כך מחיר", מסביר דניאל, "חלק גדול מהאנשים מוצאים את עצמם חוזרים למקום סגור בדמות של כלא. זאת הסיבה שבגינה בארה"ב הטיפול הפסיכיאטרי הרחב ביותר ניתן בכלא, ולאו דווקא מחוצה לו. בניגוד לישראל, שלא זורקים את האנשים החוצה ומקפידים על טיפול ארוך טווח".

"הישראלים נחשבים לאנשים מהאופטימיים בעולם. למרות המצב הביטחוני ואף שישראלים מכורים לחדשות", מבהיר דניאל. 

הוא בוחר לסכם את הנושא מנקודת מבטו האישית: "אני זוכר שהגענו לכאן לטיול בר המצווה שלנו והיה פה הרבה פחות: הפריג'ידרים פה עוד היו במרפסות, לא היו מזגנים באוטובוסים, אבל אנשים היו שמחים. ישראלים טובים בלחגוג את הדברים הטובים בחיים, הם יודעים להתמקד בזה. הישראלים ברמה הרפואית נחשבים למאושרים".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו