הפעם האחרונה שהפועל ת"א נראתה כמו הקבוצה שהיא מתיימרת להיות היתה אי אז בצהרי שישי בסוף חודש ספטמבר, כשהרשימה בניצחון הביתי 66:72 על הפועל ירושלים בגביע ווינר. מאז הספיקה לפטר את עודד קטש ובעיקר לדשדש עם כדורסל קשה לצפייה.
למשך לא מעט דקות הערב (ש'), מול אותה קבוצה, הפועל שיחקה כמו מי שהיא רוצה להיות, רק שאז הגיעה הנפילה הקבועה בדקות האחרונות - 9:0 הפעם בשלוש הדקות האחרונות - ואיתה הפסד ביתי 81:79 לאלופה, שניצלה מצידה מהעמקת המשבר שלה לאחר ההפסד לנפטונאס ביורוקאפ. האווירה אתמול, אגב, היתה נהדרת בזכות שני הקהלים האדומים. חבל שזה קורה לעיתים רחוקות מדי בליגה שלנו.
ירושלים למעשה די גנבה את המשחק בדקות האחרונות. לא מדובר במשהו מפתיע לנוכח התסביך החוזר של המארחים לעשות הכל כדי להפסיד בדקות הסיום. זה כלל ארבע החטאות רצופות של כריס אוואנס מהקו, איבודים מיותרים, היעדר מנהיגות בדקות הקריטיות ואיחורים בפסקי הזמן. רוברט רות'בארט יכול רק להתאכזב שהדאבל דאבל שלו לא עזר לניצחון. האלופה יכולה אולי להיות מעודדת מהתוצאה הסופית אבל כדי שבאמת תוכל להיקרא ככה גם בעונה הבאה היא תצטרך לעבוד קשה מאוד, ובעיקר להימנע מחוסר היציבות תוך כדי משחק.
כיאה לקבוצות במצבן, המשחק נפתח בפאניקה מוחלטת עם איבודי כדור מוזרים של שתי הקבוצות. המארחים ירדו להפסקה ביתרון 40:48 בעיקר בזכות הרבע השני שבו נראו כמו הקבוצה ששרון אברהמי חולם עליה: לחימה חסרת פשרות בהגנה והתלהבות גדולה בהתקפה בניצוחו של טיילור באטל, ששלח פעם אחר פעם את חבריו להלי־הופים מול האין־הגנה של ירושלים.
דונטה סמית' ודיאור פישר ניצלו את רפיון המארחים וצימצמו ל־63:61 ברבע השלישי, לפני שהפועל חזרה ל־72:79, שלוש דקות לסיום, כאשר אותו סמית' מתעסק בעיקר בשופטים ובטראש טוק. למזלה של ירושלים, היו לה גם ליאור אליהו ואי.ג'י רולנד, שקבר סל ענק 31 שניות לסיום והעניק לקבוצה את ההובלה. לא תמיד תהיה בצד השני קבוצה שתגיש לה את המשחק על מגש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
