קריית ארבע, יום בחזית

בחדר קטן, נעול במפתח, בקומה התחתונה שבישיבת ההסדר "ניר" שבקריית ארבע עומד קיר הזיכרון להרוגים במלחמות ובפיגועים ועליו מקומות ל־20 תמונות. 15 מהם כבר "מאוישים" בהרוגי מלחמות שלום הגליל, ששת הימים ואירועי טרור או פיגועים אכזריים בחברון. 

חמישה מקומות עדיין נותרו ריקים, אך בשניים מהם הוצבו ממש לאחרונה המסגרות הריקות שמחכות לפיתוחן של התמונות החדשות של בוגרי הישיבה שנרצחו לאחרונה - איתם הנקין ויעקב ליטמן.

גל הטרור הנוכחי מכה בעוצמה רבה באזור קריית ארבע. מלבד שני בוגרי הישיבה, הנקין וליטמן, נרצח גם תושב העיר אברהם (אשר) חסנו לאחר שיצא מרכבו שנפגע מהשלכת אבנים ואז נדרס על ידי משאית; מאיר פבלובסקי נדקר ונפגע באורח קשה, ובסך הכל התרחשו באזור יותר מ־20 מקרים של דקירות וניסיונות דריסה של חיילים ושוטרים שהסתיימו בדרגות פציעה שונות. 

הרב נועם ולדמן והרב אברהם סמוטריץ' // צילום: יהונתן שאול

 

בעקבות המצב אף יצאו ביום ראשון השבוע מאות מתושבי האזור, הורים וילדים, לקריית הממשלה בירושלים והפגינו בדרישה להשיב את הביטחון בכבישים באזור.

השטח של המועצה המקומית הקטנה של קריית ארבע שוכן ממזרח ובסמוך לעיר חברון. פחות מ־7,000 בני אדם, כולם מכירים את כולם, והסיפורים של ההרוגים שזורים זה בזה. 

את עיקר תשומת הלב והאירועים הרצחניים ספגה ישיבת ההסדר "ניר" בקריית ארבע. שניים מהאירועים הקשים ביותר של גל הטרור הנוכחי היכו בבוגריה: הרב איתם הנקין שנרצח עם אשתו מול ילדיהם, והרב יעקב ליטמן שנרצח עם בנו בדרך לשמחת שבת החתן לקראת חתונת בתו, שניהם בוגרי הישיבה. גם מאיר פבלובסקי, שנפצע באורח קשה והתאושש, נהג לפקוד לא מעט את ספסלי הישיבה בשנים האחרונות. 

כולם קשורים בכולם. שלומי לוינגר, אחיו של ראש המועצה מלאכי לוינגר ובנו של הרב הידוע משה לוינגר, הוא גם בוגר הישיבה וגם מנהל בית הספר שבו לימד ליטמן, והוא מנסה לעכל את שאירע להם. 

"שני האירועים בלתי אפשריים", הוא אומר, "מה שאמור היה להיות האירוע הכי משמח, בת שמתחתנת, הפך להיות אירוע הכי כואב. ונכון שלאבד אבא ואמא כמו במקרה של הנקין זה כואב, אבל לאבד בן זה ממש בלתי נתפס. נתנאל ליטמן ז"ל היה בחור מתוק. ילד עילוי. בחור ישיבה עם ציציות בחוץ ופאות. התמהיל הזה של אבא, ובן וחתונה הוא כואב מאוד. לחשוב על דביר, הבן הצעיר, רואה איך מוציאים להורג את אבא שלו ואת אח שלו, זה מעלה אסוציאציות קשות מאוד".

דוכן פיס שהוסב לעמדת שמירה // צילום: יהונתן שאול

 

"ציונות לא צריכה אישור"

ישיבת ההסדר "ניר" בקריית ארבע היא אחת הישיבות הוותיקות בארץ. היא הוקמה ב־1970 על ידי קבוצת מתיישבים. הרב אליעזר ולדמן (79), שהיה ראש הישיבה במשך שנים ארוכות, וממקימי קריית ארבע, מספר: "לא היתה דרך אחרת להתחיל כאן את החיים אלא על ידי שכירת מלון 'פארק' הערבי והפיכתו למקום יהודי. זה היה בהתחלה, כשהוקמה התנועה למען ארץ ישראל השלמה. באותה תקופה פעלו גם מימין וגם משמאל, גם דתיים וגם חילונים למען ההתיישבות. 

"היו אז ישראל מידד וגאולה כהן, יובל נאמן ממפלגת העבודה, והיוזמים הגדולים היו הסופרים נתן אלתרמן, בורלה ועוד כמה", מספר הרב ולדמן על ההתחלה של הכל. "ביקשנו לעלות על הקרקע ולהקים יישוב ולא הצלחנו לקבל אישור ממשלתי. 

"הלכנו לפגוש את שר העבודה יגאל אלון שייתן לנו עצה, וסיפרנו לו שאנחנו מחכים לאישור ממשלתי. הוא אמר לנו 'השתגעתם? רוצים אישור? כך לא פועלת הציונות. אף פעם לא ביקשנו אישורים'. ואז הבנו מה לעשות ועלינו על הקרקע. אם היינו מחכים לאישורים לא היו לנו יישובים. 

"שכרנו את המלון והכשרנו אותו לליל הסדר, ומשם המשכנו לשהות בו. השמאל נלחם בנו, אבל מנחם בגין הציע שתהיה החלטה שמנוסחת כך שהיא אינה מכירה בהתיישבות יהודית מחודשת בחברון, אלא שהממשלה מכירה ב'חידוש הקמת הישיבה בחברון עם נוכחות משפחות סביבה'. זו היתה הפעם הראשונה והיחידה שהממשלה מחליטה על הקמת ישיבה", אומר ולדמן. "תמיד היה שמקימים יישוב והיישוב מקים ישיבה. כאן זה היה הפוך".

בין התלמידים שלמדו בישיבה החל משנותיה הראשונות נמצאים שמות מוכרים מאוד המכהנים בהנהגת ההתיישבות, כמו זאב חבר (זמביש) - מזכ"ל אמנה; בני קצובר - ממקימי תנועת גוש אמונים; נעם ארנון - דובר היישוב היהודי בחברון; צביקי בר חי - ראש מועצת הר חברון, ועוד. 

הישיבה הפכה לשם דבר והגיעו אליה בחורים המזוהים עם הזרם החרד"לי (חרדי־לאומי), הדומה לזה של ישיבת מרכז הרב. בין התלמידים היו גם איתם הנקין ויעקב ליטמן. 

את הנקין לימד בישיבה הרב אברהם סמוטריץ', מבית יתיר, שהיום כבר מוכר יותר כאביו של ח"כ בצלאל סמוטריץ' מהבית היהודי. "הרב איתם למד פה בבית המדרש במשך שנים, וגם אחרי החתונה הוא הצטרף למכון הרבנים וערך את כתב העת של הישיבה", מספר סמוטריץ'. 

"היה לנו קשר לימודי שהתפתח להערכה הדדית וחברית. איתם היה כישרון. כשהוא נהרג ופירסמו שאשתו היתה גרפיקאית, אמרתי שהתחתן גרפיקאי עם גרפיקאית - היה לו כישרון מיוחד לדלות פרטים, למצוא קשרים ולבנות תמונה שלמה. הוא היה אלוף בזה. הרגשות כואבים, אבל המבט הוא על החוסר העצום לעולם".

שלומי לוינגר הוא מנהל בית הספר שבו לימד ליטמן והוא מספר על מורה אהוב ומיוחד. "בתקופתו של שר החינוך הקודם שי פירון משרד החינוך עבר לסלוגן 'עוברים ללמידה משמעותית'; זה בדיוק היה הרב ליטמן. רציתי לראות תוכניות עבודה בתחילת שנה. הוא היה יכול להראות לי מה הוא מתכוון ללמד בד' בשבט, הוא היה מסודר. כשרציתי לדבר על מודל ואיך מחנך צריך להיות מוכן ולהגיע בזמן, נתתי אותו כדוגמה".

החלל שהשאיר ליטמן בכיתה של ילדים בשנתם הראשונה בבית ספר מלמד משהו על החיים המסובכים בקריית ארבע בתקופה האחרונה. ביום ראשון צילם לוינגר שלושה מילדי כיתה א' בבית הספר שהיו תלמידיו של ליטמן כשהם מחזיקים את תמונתו. 

"התלמידים בעיקר שואלים שאלות טכניות, אנחנו לא מחכים שהילדים ישאלו", מסביר לוינגר. "הם מודעים למצב, הם חוששים מזריקת אבנים, הם מדברים על פחד, אבל לא הפחד שלהם, הם מספרים על ההורים שמפחדים, אבל גם יש בהם תחושה של שליחות. כבר מהגיל הזה הם באמת מרגישים תחושה שליחות שמחזקת".

לשיחה מצטרף ראש ישיבת ההסדר, הרב נועם ולדמן, בנו של הרב אליעזר ולדמן שבנו הקטן לומד בכיתה שבה לימד ליטמן ז"ל. "ילדים בכיתות

א'-ב' מבינים שאנחנו שליחים, הם לומדים בפרשת השבוע שמאז חטא המרגלים בתנ"ך כל ארץ ישראל זו שליחות. ודאי שהם יכולים להבין את זה".

הרב נועם ממשיך ומספר: "הבן שלי כבר תקופה ארוכה אומר לנו 'אני לא הולך לצבא כי מתים שם'. זה הגיוני שלילד יש פחד. עכשיו כשהרב ליטמן נרצח, הוא אומר לי פתאום 'אבא, אבל הרב יעקב לא היה רשע ומי שמת הוא רשע. אז למה זה קרה לו?' הסברתי לו שהרב ליטמן צדיק, קדוש ומלאך שמסר את נפשו על ארץ ישראל. 

"הוא שמע את זה ואמר 'אני מוכן ללכת לצבא', כנראה הפחיד אותו שאולי הגיע לו, ועכשיו הוא הבין. זו המציאות של הילדים. הם מבינים, הוא מאוד פוחד ואומר לנו 'אבא, אמא, אתם לא יוצאים מקריית ארבע'. ממש בבכי. ודאי שיש חששות, אבל אנחנו מסבירים שאנחנו צריכים להתגבר. אסור שהחששות האלה יגרמו לנו לשיתוק. זה רק גורם לנו להתכונן נכון ולהמשיך בגבורה בשליחות המיוחדת שלנו בחברון ובכל ארץ ישראל".

שיעור בישיבת ההסדר "ניר" // צילום: יהונתן שאול

 

"אסור לשדר חולשה"

התושבים בקריית ארבע מנסים להמשיך לשמור על שיגרת החיים, אך המצב הביטחוני ניכר השבוע בשטח. בטונדות מוצבות בטרמפיאדות; מעצר צבאי לבדיקת תעודות של גבר ערבי המסתובב ברחבי היישוב; חיילים דרוכים שקופצים למראה רכב ששוהה זמן רב מדי במקום אחד; כרזות על הפגנה נגד הממשלה ונגד הציבור הערבי תלויות על לוחות המודעות ובתוככי הישיבה, ואפילו צילום של צוות עיתונות שאינו נראה כתושב המקום מעורר חשדנות ותגובה מהירה של תושבים דרוכים.

"אנחנו חייבים להמשיך את החיים כרגיל", אומר הרב אליעזר ולדמן. בנו, הרב נועם, מוסיף כי "יש יותר שמירה וסיורים בשעות שאנשים חוזרים מהעבודה. ודאי שזה משפיע על התושבים, יש כאלה שנוסעים פחות. שמסתובבים פחות".

אביו אליעזר מוסיף: "אי אפשר לבוא בטענות למשפחות שעושות את החשבונות של סכנה לגור במקום כזה, אבל באופן כללי, הגישה היא אדרבה, במקום שאין יהודים או שיש מעט יהודים, שם הסכנות גדולות; במקום שיש הרבה יהודים הסכנות פחותות. 

"זה לא אומר שאין סכנות. יש סכנות. הממשלה צריכה לעשות דברים, צה"ל צריך לעשות בצורה כזו שלא תשדר חולשה, ואנחנו צריכים להמשיך את החיים שלנו". 

הרב נועם מוסיף: "אנחנו מאמינים שאם נמשיך לנסוע רגיל, זה ישפיע. הערבים לא פועלים מתוך ייאוש, הם פועלים מתוך תקווה, תקווה לגרש אותנו. בינתיים יותר משפחות מגיעות לכאן, פרויקטים של נדל"ן נמכרים מהר, ואנחנו עושים הכל כדי להרוס להם את התקווה שאנחנו לא נהיה פה".

הרב אליעזר המבוגר מקשיב למהדורת החדשות ברדיו וחוזר מעודד. "מדווחים על הכבדת הלחץ על התושבים הערבים. זה טוב. אנחנו דורשים סגירת כביש 60 - הכביש המרכזי שעובר דרך יהודה ושומרון לערבים. כמו כן, גם האירועים שהם עושים כשמתאספים צעירים וזורקים אבנים על חיילי צה"ל ובקבוקי תבערה עלינו, אם היו מודיעים בגלוי שבאירועים כאלה נירה כדי לפגוע - בתוך יומיים הדברים האלה היו נגמרים. צריך להכריז על מצב חירום. למה בצרפת אחרי פגיעה אחת, אמנם גדולה, מכריזים על מצב חירום, וכאן כשזו פגיעה מתמשכת, לא? אפשר להכריז על מצב חירום".

הרב נועם מסכים עם אביו ואומר כי "צריך לסגור את חברון, להגביר את הלחץ על האזרחים, אם האימהות שמתגאות בילדיהם שהולכים לדקור יהודים יבינו שזה יפגע להן בפרנסה, שהתנהלות החיים הנורמלית תיפגע, אז הן יעשו משוואה של רווח מול הפסד".

במשפחת ולדמן לא חוששים להביע ביקורת גם על הצבא. "אין לנו ספק שהמח"ט הנוכחי (מח"ט יהודה, אל"מ יריב בן עזרא; י"ש) בא ממקום של מסירות נפש ורצון להביא ביטחון. הוויכוח הוא על הדרך. 

"המח"ט יוצא מנקודת הנחה שלא להפריע לחיי התושבים הערבים, אפילו על חשבון מחיר סיכון אזרחים יהודים. זו התפיסה, הוא אפילו חילק פה סוכריות לילדים ערבים מתוך מחשבה שהוא ייצור סביבה נעימה. הבעיה היא שהם רואים מפקד שמחלק סוכריות, הם רואים מפקד חלש, שלא בא להילחם".

 

"מוכנים למסור את הנפש"

למרות המקרים הטרגיים ואולי דווקא בגללם, הדיבורים על ויתור, על ערעור באמונה, לא מתקבלים, אפילו לא בישיבת "ניר" ששכלה עוד שניים מבניה. "האם המחיר לא מערער את האמונה? ודאי שלא", אומר ראש הישיבה הרב נועם. 

"הקשר שלנו עם קריית ארבע הוא קשר היסטורי; הברית היא ברית דמים. יש מוכנות למסור את הנפש. אנחנו רוצים לחיות בארץ הזו. אנחנו אוהבים את החיים, אבל אנחנו יודעים שכדי לקבל אותה, כדי לזכות לה יש מחיר. כל תלמידי הישיבה מרגישים שמסירות נפש היא לא לרגע אחד. זה אומר שלחיים שלי יש ערך גדול". 

למרות שלל המקרים הקשים, מרבית התושבים חושבים וטוענים כי לא מדובר בגל הטרור הקשה ביותר ומזכירים את אירוע סמטת הגיבורים, שבו נרצח אל"מ דרור וינברג ושלושה תושבים שהתייצבו במקום כחלק מכיתת הכוננות, ועוד שלל אירועים. אך גם לדבריהם, גל הטרור הנוכחי שונה. 

"יש משהו בסכינאות שעושה את זה קרוב מאוד", אומר הרב סמוטריץ', "ירייה או אבן זה ממרחקים. סכינאות יוצרת תחושה שכל מי שאתה חולף לידו ברחוב, עלול להיות הסכנה. 

"המפגש הוא מפגש מזעזע כזה של סכין ודם. העולם מתקדם למלחמות 'נקיות' יותר של מטוסים ופצצות. זה אמנם הרסני יותר, אבל לשבת מאחורי הפלזמה זה נקי יותר וסטרילי. אפילו נעמי שמר כתבה ש"‏הערבים אוהבים את הרצח שלהם חם, ‏לח ומהביל, ‏ואם אי פעם יהיה להם חופש להגשים את עצמם, ‏אנחנו נתגעגע לגזים הטובים והסטריליים של הגרמנים".

גורם צבאי התייחס לטענות התושבים נגד המח"ט, ואמר כי "מדובר בטענות מקוממות נגד אחד הקצינים הבולטים בגיזרה ובצה"ל שלא יוצא הביתה בחודשים האחרונים גם בעת שנולדה לו ילדה, כל זאת מתוך מסירות ושליחות".

מדובר צה"ל מסרו: "כוחות צה"ל פועלים במרחב יהודה ושומרון ועושים לילות כימים על מנת להבטיח את ביטחון התושבים. דובר צה"ל מוחה על הטענות המופנות נגד מח"ט יהודה, קצין עתיר זכויות, הפועל זה שנים רבות בחזית הלחימה בטרור באיו"ש בתפקידו הנוכחי וכמפקד יחידת דובדבן בעבר".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו