ראיתי את חברות הכנסת צוהלות משמחה, ולא הצלחתי לעצור את הדמעות", אומרת שירי (שם בדוי). "על מה הן צוהלות? מישהי מהן מבינה בכלל מה המשמעות של אי ביטול החוק הזה? הן הורסות את הילדים, הן הורסות את האבות, בדיוק כמו שהן הרסו את אבא שלי.
"שנים חשבתי שאבא שלי עזב אותי כי לא היה לו אכפת ממני. אף אחד לא טרח להסביר לי שבימים שאמא שלי אמרה שהוא לא בא לקחת אותי אליו, ושהוא לא משלם לה מספיק, הוא עבד מסביב לשעון כדי לשרוד ולהצליח לשלם לה את המזונות. אף אחד לא עצר לרגע אחד להתבונן בי בוכה ימים ולילות, מתחננת שאבא שלי יבוא.
"בסוף ויתרתי, התחלתי להאמין שהוא לא רוצה אותי, שלא אכפת לו ממני. היום אני יודעת שזה היה רחוק מהמציאות. היום אני יודעת שמלחמות על כוח וכסף, שנעשו על הגב שלי, גרמו לכך שלא יהיה לי אבא. היום אני יודעת שגם אז וגם עכשיו מי שאמון על טובתי ועל טובת ילדים להורים גרושים, בגד בנו".
שירי נכנסה אל חיי בפברואר 2013, לאחר שכתבתי במוסף הזה את הכתבה "זכות אבות", על קיפוח זכויות הגברים בגירושים. מאז היא מקפידה להתקשר בכל פעם שאני כותבת על הנושא ומעודדת אותי להמשיך.
הוריה התגרשו כשהיתה בת 4. בשנתיים הראשונות עוד לקח אותה אביה אליו, היא זוכרת במעומעם איך היו הולכים על שפת הים ובורחים מהגלים, איך היה מניף אתה על כתפיו וצוחק מאושר, על שזכה בקצת זמן איתה. היא גם זוכרת כמה בכתה בכל פעם שהיה מחזיר אותה אל בית אמה. ואז, כשהיתה בת 6, הוא נעלם פתאום מחייה, והשאיר חור שחור.
אחרי 12 שנים, כשמלאו לה 18, החליטה ליצור איתו קשר ולבקש תשובות. לאמא שלה לא סיפרה על כך מעולם, מחשש שתאבד אותה.
"באתי לפגישה איתו עם מטען גדול נגדו, רציתי להטיח בו את כל מה שהאכילו אותי כשהייתי קטנה. כשהגעתי לדירת החדר שבה הוא מתגורר וראיתי על הקיר לוח שעם גדול שעליו מודבקות תמונות שלי מהילדות, מבית הספר, מבת המצווה, שהוא לא זכה לקחת בה חלק, ומסיום התיכון - נאלמתי דום והתחלתי לבכות.
"הבנתי שלא מדובר באבא עשיר, שבילה ועשה חיים במקום להיות איתי בקשר. הבנתי שהוא בסך הכל נפל קורבן לחוקים מעוותים, כמו חזקת הגיל הרך וחוק המזונות. חוקים שאין להם מקום בעולם הזה.
היום היא בת 22 וכבר חובקת שני ילדים משלה. "התחתנתי עוד לפני שמלאו לי 19, כי רציתי משפחה משלי. היום, כשאני רואה את הבנות שלי, בנות 3 ושנה, משחקות עם אבא שלהן ועם אבא שלי, אני בוכה. גם מרוב אושר, שהן זוכות לאבא ולסבא שנוכחים בחייהם, וגם מכאב על מה שאני הפסדתי".
אבות במשרה חלקית
שירי לא לבד. היא אחת מתוך אלפי ילדים להורים גרושים, שבעקבות חזקת הגיל הרך, נאלצים להסתפק באבות במשרה חלקית, ולעיתים גם לחיות למעשה ללא אבא.
סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, שנחקק בשנת 1962, קובע כי אם "לא באו ההורים לידי הסכם, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את העניינים האמורים (...) כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם, אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".
המשמעות היא כי אם ההורים המתגרשים לא מצליחים להגיע להסכמה על חלוקת השהות של הילדים, יגורו הילדים אצל אמם לפחות עד גיל 6. אם יש הסכמה, יוכל האב להלין את ילדיו אצלו, ללא קשר לגילם.
על רקע השינויים בתא המשפחתי וכניסתן של נשים רבות למעגל העבודה, מינתה ציפי לבני, שרת המשפטים בשנת 2005, ועדה להסדרת יחסי הורים־ילדים בגירושים, בראשות פרופ' דן שניט. הוועדה באה לבחון את ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושים, ולבחון מחדש את חזקת הגיל הרך - שעליו נטען כי הוא פוגע באופן מהותי בזכותו של הילד לשני הורים ועומד בסתירה מוחלטת לרוח האמנה הבינלאומית לזכויות הילד, שעליה חתמה ישראל ב־1991.
בשנת 2008 הגישה ועדת שניט מסקנות ביניים, שגרמו לזינוק במספר הבקשות של אבות למשמורת משותפת על ילדיהם. אם ב־2007 הוגשו למשרד הרווחה 852 בקשות כאלו (מהן אושרו רק כ־20 אחוז), הרי ב־2009 קפץ המספר ל־1,532 (מהן אושרו כ־20 אחוז).
בשנים שחלפו מאז היתה עלייה מתונה באישור הבקשות. ב־2013 הוגשו 5,376 בקשות של אבות למשמורת משותפת, ומהן אושרו כ־30 אחוז. ועדיין, בשבעה מכל עשרה מקרים המליצו עובדי הרווחה על הענקת המשמורת לאם.
בסוף 2011 פירסמה ועדת שניט את המלצותיה הסופיות, שקבעו כי יש לבטל כליל חזקה של הורה אחד על ילדיו, ובמקומה לקבוע אחריות הורית משותפת. הוועדה הציעה קווים מנחים, שלפיהם תחול על שני ההורים האחריות לקבוע מהי טובת ילדיהם, ורק אם לא יסכימו, יקבע זאת בית המשפט.
קיש. "אבות מדהימים נוּכרו מילדיהם" // צילום: נעם ריבקין פנטון
הצעת החוק "הורים וילדיהם", שהגיש ח"כ יואב קיש (ליכוד) בשיתוף גילה גמליאל, השרה לשוויון חברתי, התבססה על מסקנות ועדת שניט. היא היתה אמורה להחזיר לכל ילד להורים גרושים את הזכות לשני הורים שווים ונוכחים.
"עוד לפני שהייתי חבר כנסת נחשפתי למציאות של חבריי שהתגרשו", אומר קיש. "אבות מדהימים נוּכרו מילדיהם ונאבקו על קיומם היומיומי. היה לי ברור שכשאכנס לפוליטיקה, זה יהיה אחד הדברים הראשונים שאטפל בהם.
"הצעת החוק הוגשה לאחר בדיקה מעמיקה של המציאות, תוך כדי אימוץ מסקנות ועדת שניט. יותר מדי שנים עמדנו מול מציאות שלא השתנתה.
"חשוב לי להדגיש שאני בעד גברים במקומות שבהם נעשה להם עוול, ואני בעד נשים במקומות שבהן נעשה להן עוול, אבל אני באופן מלא בעד טובת הילדים. אני בעד ביטול מלא של החזקה, ולא בעד פשרות ביניים כמו צמצומן. בנוסף, אני פועל כבר עכשיו לאימוץ מסקנות ועדת שיפמן, שבאה להסדיר את נושא המזונות. אני מאמין שהרבה מאוד מהמאבקים ייפתרו כששני הסעיפים האלה בחוק הורים וילדיהם יוסדרו".
ההצעה של קיש, שאושרה בוועדת השרים לחקיקה, נפלה לפני כשבועיים בקריאה טרומית בכנסת, על חודו של קול - 41 תמכו בה, 42 התנגדו. שרת המשפטים איילת שקד לא נכחה בהצבעה.
חברות הכנסת, שפתחו במצהלות באולם המליאה, עוררו עליהן זעם מצד גברים ונשים כאחד. הרשתות החברתיות מלאו בפוסטים, ובהם כאלה שהאשימו אותן שהן "רוקדות על דם ילדיהן". מאות גולשות כתבו שמדובר ביום שחור לפמיניזם הנשי והדגישו שאינן שותפות לפרץ השמחה הזה.
חברות הכנסת, מצידן, השיבו כי לשיטתן, עד שלא יהיה שוויון בשכר הנשים במשק ובבית הדין הרבני - אי אפשר לדרוש שוויון בנושא חזקת הגיל הרך. ח"כ זהבה גלאון (מרצ) כתבה בדף הפייסבוק שלה: "את שינוי החוק אסור לעשות בחקיקה חד־צדדית, המתעלמת מהמציאות המפלה שבה חיות נשים רבות, ועלולה להפוך אימהות וילדים לבני ערובה בהליכי גירושים מכוערים".
"הבעיה הגדולה עם הטענה שהחוק הקיים לא שוויוני, היא שגם המציאות מאוד לא שוויונית", כתבה גלאון. "במציאות היום, ברובם המוחץ של הבתים, הנשים הן עדיין המטפלות העיקריות בילדים. ביטול חזקת הגיל הרך מנסה לשנות את המצב הזה, אבל לא בזמן הנישואים, אלא רק ברגע הגירושים - וזה מעט מדי ומאוחר מדי.
"יתרה מכך, במציאות המשפטית והחברתית בישראל, אין שום דבר שוויוני. דיני המשפחה בישראל נשלטים על ידי הרבנות, מוסד פטריארכלי, שוביניסטי ומשפיל, שדורש מנשים לוותר על רכוש, על זכויות ועל מזונות כדי לקבל גט.
"אם נוסיף למשוואה האיומה הזאת גם את הזכות להחזיק בילד, ילדים רבים עלולים למצוא את עצמם משמשים קלף לסחטנות בהליך הגירושים".
"כמעט תמיד אלו האימהות"
ח"כ מרב מיכאלי (המחנה הציוני) פירסמה סרטון אישי, שבו היא פונה אל האבות: "אני לא במאבק נגדכם ואין לי שום עניין לנצח אתכם. אני, שנאבקת לשוויון, שאומרת תמיד שאימהות היא לא דבר יותר טבעי מהורות של אבות, אלא תוצאה של מבנה תרבותי, חברתי וכלכלי - אני זאת שמדברת תמיד שגברים צריכים להיות שותפים שווים בעבודות הבית ובגידול הילדות והילדים. אז איך זה שאני מתנגדת לביטול העיקרון הזה, שילד הולך עם אמא.
"אבל אם נסתכל על התמונה הגדולה, אין מה לעשות. עדיין רוב הנשים מרוויחות 33 אחוז פחות מגברים, והן בעמדות נחיתות כלכלית, ויש להן פחות כסף לשלם. עדיין, בזמן נישואים, כמעט תמיד אלו האימהות שיוצאות מהעבודה לקחת את הילדים מהגן, וכשהילדה או הילד חולים, האימהות הן אלו שנשארות בבית, והן עדיין אלו שמשקיעות את רוב הזמן ברחצה, הלבשה, האכלה, הרדמה, הסעות וכל שאר הפעולות המאוד לא זוהרות האלו, שמרכיבות את ההורות.
"ואז, בגירושים, פתאום באים ואומרים: שוויון. עכשיו שוויון? איפה הייתם כל השנים האלה, כשאני עשיתי את כל העבודה הזאת? למה אז לא רציתם שוויון?
"בקיצור, חברים, ואתם חברים מבחינתי, בואו ניאבק ביחד על שכר שווה ועל מעונות יום מגיל חצי שנה במשך שעות העבודה, כך שגם אתם וגם הן תוכלו לעבוד בשקט. בואו ניאבק על שבוע עבודה קצר יותר, כדי שיהיה יותר זמן להיות עם הילדות והילדים ולחיות. על שעות עבודה גמישות ועל חופשת לידה שוויונית. אז יהיה לנו שוויון בהורות. בינתיים, בואו לא נקריב את הילדות והילדים שלנו על אף מזבח".
מעבר לשאלה אם חזקת הגיל הרך פועלת לטובת הנשים או מזיקה להן, בכך שהיא מקבעת את ההנחה שתפקיד האישה הוא לגדל ילדים, השאלה המתבקשת היא אם החזקת הילדים כקלף מיקוח בידי האימהות, עד לרגע שבו יהיה שוויון כולל בין גברים לנשים, משרתת את טובת הילד.
פרופ' דן שניט, שישב בראש ועדת שניט, סבור כי שיקולים דוגמת פערי שכר בין גברים לנשים אינם רלוונטיים כשמדובר בילדים קטנים שזקוקים לשני ההורים לידם במידה שווה. "חזקת הגיל הרך עומדת בסתירה מוחלטת לרעיון שלילד יש זכות לקשר משמעותי עם שני הוריו", הוא קובע בנחרצות.
"ברגע שאנחנו קובעים חזקה של הורה אחד ולא אחריות הורית משותפת, אנחנו פוגעים בילד. כל מצב שבו נקבע שלאם יש קשר עודף ולאב נשאר רק קשר של ראייה, אומר שאנחנו לא רואים את האב כנושא באחריות הורית, ולא רואים את הילד כזכאי לקשר משמעותי איתו. לא במקרה כל החברות המערביות כבר מחקו מזמן את חזקת הגיל הרך.
"אי אפשר להתעלם מהטענות של הנשים שמעמד האישה אינו שווה למעמד הגבר, ושהן משתכרות פחות מגברים. אבל כשהן גוררות את השיח למאבק מגדרי, הן חוטאות למטרה של טובת הילד. כששמים את הפוקוס על צורכי האם, ולא על צורכי הילד, השיח חדל מלהיות על הילד וטובתו.
"אם יש שיקולים כלכליים שצריך לפתור, צריך להיעזר בחוק המזונות, שבאמצעותו אפשר לבצע התאמות ואיזון ביחס שבין שכר שני ההורים. כל זה צריך להיעשות במנותק מההסדרים לזמני שהות, שיוצרים מלחמות על גבו של הילד. לא מתקנים עוול באמצעות עוול אחר, ועוד כזה שמזיק לילד".
לדברי שניט, הוועדה קבעה עקרונות יסוד, שלפיהם שני ההורים אחראים לטובת הילד. "אחת הטענות שהעלו בפנינו היא שאבות רבים יבקשו משמורת משותפת כדי להקטין מזונות, אך בפועל לא יקיימו את תנאי המשמורת.
"הצענו פתרון שנותן הגנות לכל אחד מהצדדים. בני הזוג יצטרכו להגיש לבית המשפט תוכנית הורית, שתציג את אופן חלוקת האחריות ההורית. זה לא אומר בהכרח חלוקת זמנים שווה, אלא חלוקה מוסכמת. אם אחד מהצדדים לא יעמוד בתוכנית ויתחמק מאחריותו ההורית, הוא יישלח בשלב ראשון להדרכה הורית. בשלב השני תופעל נגדו סנקציה כספית, וגם יהיה אפשר לתבוע תביעת נזיקין על פגיעה בטובת הילד".
פרופ' אבי שגיא שוורץ, ראש המרכז לחקר התפתחות הילד באוניברסיטת חיפה וחבר בחוג לפסיכולוגיה, שישב בוועדת שניט, מדגיש כי "ילד נולד עם יכולת לפתח קשר גם עם אמא וגם עם אבא. מעבר לכך, העובדה שיש שתי דמויות יציבות נותנת לילד בסיס בטוח בהתפתחות.
"העובדה שדווקא במשבר הכי גדול של הילד, שבו הוריו נפרדים וכל היציבות שלו מתערערת, נמנע ממנו הורה אחד, היא פוגענית. הילד עלול לפתח רגשות אשם ולקחת על עצמו את האחריות לפרידה. אין לו ההבנה למה אבא פתאום נמצא איתו פחות זמן, ולמה הוא לא שם כדי להקריא לו סיפור בלילה או כדי לקחת אותו לגן בבוקר".
אחת הטענות של ארגוני הנשים היא שילד בגילאים הצעירים זקוק יותר לאמא שלו.
"בספרות המחקרית אין שום בסיס לדרג אם אבות או אימהות הם דמויות עיקריות או משניות בחשיבותן להתפתחות הבריאה של ילדיהם. ארגוני הנשים מביאים עדויות מחקר לקויות, וכך נוצרת הטעיה בציבור, שמובילה לקבלה של החלטות שגויות ביחס להסדרי הורים שעלולים לפגוע בטובת הילד.
"בשנת 2014 ריצ'רד וורשוק, פסיכולוג ידוע בעל שם עולמי, פירסם מאמר, שבו ציטט 110 מומחים בינלאומיים מארצות שונות, ששותפים לדעה שתינוקות ופעוטות זקוקים לטיפול לילי של שני ההורים אחרי פרידה או גירושים.
"היתה גם תמימות דעים על כך שתוכניות הורות, שמציעות לאב ולילד להיות יחד במשך פרקי זמן קצרים של שעתיים־שלוש בשבוע, עלולות ליצור לחץ לא רצוי על הילדים; ושלינת לילה אצל האב מסייעת להפחתת המתח הנלווה להחזרת הילד לאמו, ולכן תורמת לשיפור איכות הקשר ולשביעות הרצון ממנו, הן עבור האב והן עבור הילד. לינת לילה היא גם גורם מגן, שמחזק מחויבות מוגדרת של האב לגידול הילד.
"כך שהכל מצביע על העובדה שילד זקוק לשני הוריו, ואני מוכן להתמודד עם כל מחקר שטוען אחרת".
אבא מעורב זה רק טרנד?
ח"כ עליזה לביא (יש עתיד) טוענת שהתמונה לא חד־משמעית. "מאז ומתמיד אני פועלת לשוויון בהורות, והמטרה שלי היא שהורים יחליטו בעצמם איך נכון להם לחלק את זמני השהות עם ילדיהם", היא אומרת.
"אבל במדינה שבה יש מירוץ סמכויות בין בית הדין הרבני, שמעניק יתרון מובהק לגבר, לבין בית המשפט לענייני משפחה - ההסלמה בין הזוגות כמעט בלתי נמנעת. עד שלא תהיה הפרדה כוללת של דיני המשפחה במדינת ישראל, אי אפשר לאמץ חוקים כאלו, שיפגעו בנשים, שגם היום הן עדיין המטפל העיקרי".
האבות טוענים שהיו רוצים לחלוק בטיפול, אבל החוקים לא מאפשרים להם.
"לפי כל הסקרים, האימהות עדיין מבצעות את מרבית המטלות הנוגעות לילדים כאשר הן נשואות. אז למה דווקא בגירושים האבות רוצים משמורת משותפת? אני חוששת שהסיבה העיקרית היא כדי להפחית את המזונות, ולא כדי להיות עם הילדים. בפועל, רובם לא יקיימו את ההורות המשותפת, ואז האם תישאר עם כל העול של גידול הילדים ועם מזונות מופחתים, או ללא מזונות בכלל. ואז מה היא תעשה? במירוץ המטורף של החיים שלה לא יהיה לה כסף ולא יהיה לה זמן לפנות לבית משפט".
ועדת שניט ישבה שש שנים וקבעה אמות מידה ברורות איך צריך לשנות את החוק.
"זה שהם הגיעו למסקנות שלהם עדיין לא אומר שצריך לאמץ אותן באופן גורף. בוועדה נשמעו גם קולות אחרים, שהתנגדו לביטול חזקת הגיל הרך. כך שהדיון לא כזה פשוט. להערכתי, ואני אומרת זאת בצער, עדיין לא בשלו התנאים לביטול חזקת הגיל הרך. אם נגלה שלהיות אב מעורב זה לא טרנד אופנתי, אולי נוכל לחשוב על שינוי".
את באמת חושבת שלאבות לא אכפת מהילדים שלהם?
"כסבתא אני רואה היום מודלים של הורות, שלא היו בדור שלי, ואני באמת חושבת שיש היום יותר אבות שמעורבים בגידול הילדים. אבל כשמדברים על גילאים צעירים, לילדים יותר נוח וקרוב ליד האם. לאימהות יש חרדה קיומית לגורל הילדים, והן מגלות אחריות גם כשאין להן יכולת כלכלית, מה שלא קורה אצל האבות.
"לצערי, אני עדיין רואה בבקרים יותר גברים לוקחים ילדים של האישה השנייה שלהם לגן ולבתי הספר, ולא את הילדים שלהם".
אולי האשמה היא בחוק, שדוחק את האבות החוצה מחיי ילדיהם?
"מי שרוצה להיות הורה מעורב, יכול. בכל מקרה, אני לא יוצאת נגד אבות. לכולנו יש ילדים. אבל לפני שהולכים ומשנים חוקים ככה סתם, צריך לראות איך עושים את זה נכון. אני מייחלת ליום שבו המציאות תאפשר הורות שוויונית. לשם אני מכוונת וחותרת. מעבר לכך, חזקת הגיל הרך מוגבלת בזמן וחלה רק על ילדים עד גיל 6".
הפגנת האבות הגרושים מול ביתה של שרת המשפטים, איילת שקד, בשבוע שעבר // צילום: יהושע יוסף
ח"כ עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת), יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה, אומרת גם היא כי "שוויון באחריות הורית לא בונים על יסודות לא שוויוניים. ברוב המקרים הגברים לא ממלאים אחר המשמורת המשותפת אחרי הגירושים, ולצערי, אני חושבת שגברים משתמשים ברצון למשמורת משותפת כדי לעשות אקזיט בנושא המזונות".
כיו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה, את לא חושבת שהחוק הזה מקבע את האישה כמטפלת בילדים?
"לא. הוא מגן על נשים מסחיטות של מזונות וּויתור על זכויות. נשים הן לא מטומטמות, שירוצו לקחת את כל עול גידול הילדים על עצמן. אבא שרוצה יכול לקחת חלק".
הן מוכנות שיחלקו איתן בעול, אבל לא מוכנות לוותר על דמי המזונות. אולי זה בעצם מקור ההתנגדות שלכן לביטול חזקת הגיל הרך?
"במאבק של הגירושים אין שוויוניות. הגברים הם לא הצד המוחלש פה, אל תתבלבלי. יש מקרים שבהם גבר מסרב לתת לאישה גט עד שהיא תפחית את סכום המזונות או תוותר על רכוש. החוק הדתי מעניק להם אפשרות לסחוט אותה ולהותיר אותה בחוסר כל. מתוך העובדה שאנחנו דואגות לטובתו של הילד, אנחנו צריכות לדאוג שמעמד האישה ויכולתה הכלכלית להשתכר ולעמוד על הרגליים לא ייפגעו.
"למרות השינוי המבורך ברצון של גברים להיות מעורבים, אנחנו עדיין לא שם. אין לי מספרים שיוכיחו את זה, אבל יש לי ניסיון של 35 שנים, עוד מהתקופה שבה ניהלתי את ארגון 'נשים נגד אלימות', שהקים מקלטים לנשים מוכות במגזר הערבי. הייתי רואה את הגברים נעלמים, ואת הנשים נאבקות כדי לשרוד".
עו"ד הילה צאירי ממשרד גדעון פישר ושות', מומחית בתחום דיני המשפחה, סבורה כי ההיאחזות של חברות הכנסת וארגוני הנשים בחזקת הגיל הרך אינה מונעת בהכרח מהשיקול של טובת הילד.
"לצערי הרב, יש פה ניצול ציני של המונח הזה, טובת הילד. כל התיקים שאני מטפלת בהם, שעוסקים במשמורת משותפת, סובבים סביב הכסף והמזונות. באחד התיקים ייצגתי בבית המשפט גבר שמבקש משמורת משותפת וחלוקת זמנים שווה. עורכת הדין של האישה טענה בלהט שהיא מתנגדת, ובאיזשהו שלב השופט קטע אותה ואמר לה: 'אם את חושבת שאני אפחית לה במזונות, תנוח דעתך. אני לא אגע במזונות, גם אם תהיה משמורת משותפת'. ואז פתאום היא נרגעה והסכימה למשמורת משותפת".
את מסכימה לטענות של הנשים שיש פערי השתכרות בין גברים לנשים, ושאי אפשר לבטל את חזקת הגיל הרך בלי שמטפלים בשכר?
"במצב של פערי השתכרות יש דרך להגיע לשוויון. הורה שיש לו כיס עמוק יותר יכול לשלם יותר. ועדת שיפמן, שמונתה ב־2006 כדי לקבוע סטנדרטים אחידים בנושא תשלום המזונות, הביאה בחשבון פערי השתכרות ונתנה לזה מענה. אם יש כאלה שחושבים שהמנגנון שהוצע דורש עוד חשיבה, אז זה ניתן לפתרון ולהתאמה מלאה, כך שפערי השכר יילקחו בחשבון. אין צורך להמציא מחדש את הגלגל, רק להניע אותו.
"אבל לקחת הורה אחד, ורק בגלל המגדר שלו להפיל עליו את כל העול הכלכלי ולהביא אותו למצב של חרפת רעב - זו לא טובת הילד".
צאירי סבורה שהשארת החוק הקיים דווקא פוגעת בנשים. "אימהות שמתגרשות בסוף שנות השלושים לחייהן עדיין יכולות לפתח את עצמן מקצועית ולדאוג לעתידן. אבל אם הילדים נמצאים איתן במשך כל השבוע, קשה מאוד לעשות זאת.
"הפמיניזם החדש יורה לנו ברגל. נשים צריכות להבין שאם הן רוצות לפתח קריירה, אז זה בא על חשבון אימהוּת במשרה מלאה. אם הן רוצות להישאר אימהות במשרה מלאה, אז שלא יבואו וידרשו שוויון. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה".
"הדירו אותי מהאבהות"
אבנר (שם בדוי), בן 43, מנהל רשתות מחשבים בחברה גדולה, אומר שאינו מבין על איזה קיפוח ואי שוויון מדברות חברות הכנסת. הוא גרוש כבר עשר שנים, ולפני שלוש שנים נאלץ לעזוב את ביתו שבתל אביב לטובת דירת חדר וחצי בראשון לציון.
כשהתגרש, היו ילדיו בני 4 ושנתיים. לדבריו, מיום היוולדם הוא טיפל בהם באופן מלא.
"כשבתי נולדה הייתי מובטל חצי שנה ונשארתי איתה בבית, גם אחרי שחופשת הלידה של אשתי הסתיימה. גם כשבני נולד בדיוק פוטרתי, כך שגם את החודשים הראשונים איתו הרווחתי. למעשה, אני בדיוק כמו אמא שלהם, רק ממין זכר. דחיתי קידום בעבודה כדי להיות איתם בבית.
"אני אותה אמא שהוציאה אותם מהגנים ומבתי הספר, ואני אותה אמא שברגע שהיו מתקשרים מהגן להודיע שהם חולים, הייתי עוזב הכל ורץ אליהם הביתה. אשתי תמיד היתה אשת קריירה, וזה היה בסדר מבחינתי. הילדים היו אצלי הדבר הראשון במעלה, ושום דבר אחר לא עניין אותי.
"אבל ביום שבו נאלצתי לעזוב את הבית במפתיע, בעקבות תלונת שווא של אשתי על אלימות - שנבדקה ונסגרה - הרחיקו אותי מילדיי והדירו אותי מהאבהות שלי. הוציאו לי צו הרחקה מגרושתי ומהילדים, וכל זה במעמד צד אחד, ובלי לבדוק בכלל אם יש אמת בתלונה. פתאום כבר לא הייתי מספיק טוב כדי לגדל את הילדים שלי.
"עורך הדין שלי אמר שאין לי אפילו מה להילחם, כי החוק קובע שעד גיל 6 הילדים עוברים אוטומטית לאם. אמרו לי לקבל את המצב כמו שהוא ולפנות מהר לשירותי הרווחה אם אני רוצה שיקבעו לי הסדרי ראייה, כמו שנותנים לאסיר. מאבא מגדל הפכתי לאדם עם הסדרי ראייה.
"גרושתי אמרה לי שעד שאני לא מוותר על הדירה המשותפת שלנו, היא לא נותנת לי לראות את הילדים. זה ממש אירוני, כי ארגוני הנשים מנסים להגן על אימהות מפני סחיטה, וזה בדיוק מה שעשתה לי גרושתי. אבל כנראה שלא נולדתי למגדר הנכון".
מה קרה אחרי הגירושים?
"עברתי לגור עם הוריי, ולא מבחירה. קחי בחשבון שכל אב שבגיל 40 חוזר לגור עם ההורים, זה לא כי הוא מפונק ונוח לו, אלא כי אין לו איפה לגור ואין לו איך לגמור את החודש. הילדים המשיכו להיות איתי מחצית מהזמן, למרות הקשיים.
"תשלומי המזונות שנקבעו לי לא היו גבוהים, לכאורה, כי ויתרתי לה על הדירה והם לא כללו מדור. אבל יחד עם חוגים והשתתפויות במחצית מההוצאות, הגעתי ל־4,500 שקלים בחודש, שהם 40 אחוז מהשכר שלי נטו.
"אחרי שנה שגרתי אצל הוריי והצלחתי קצת להרים את הראש, שכרתי יחידת דיור קטנה לא רחוק מבית הספר של הילדים. אחרי מספר שנים של מאבקים כלכליים והישרדותיים, פניתי אל טוב ליבה של גרושתי וביקשתי ממנה שנחתום על הסכם הורות משותפת, בלי מזונות. היא הסכימה, בתנאי שההסכם יהיה תקף רק לשנה ולא יאושר בבית המשפט, כדי שאם תרצה, היא תוכל להתחרט.
"בשנה הזאת הילדים כבר היו בני 8 ו־10, והמצב היה אידיאלי. שכרתי דירה בתל אביב ליד גרושתי והצלחתי להתאושש מעט כלכלית. הילדים עברו מבית לבית וידעו שיש את הבית של אמא ואת הבית של אבא.
"בסוף אותה שנה גרושתי הודיעה שהיא מבטלת את ההסכם, ואין לה בעיה שנמשיך במשמורת המשותפת, אבל היא רוצה שאחזור לשלם מזונות. רק כדי לסבר את האוזן - היא מרוויחה לפחות פי 2 ממני.
"כדי להחזיק את הדירה באזור היוקרתי שבו היא התגוררה, לקחתי כל הלוואה אפשרית והשתמשתי בכל כספי הפיצויים שלי. לא רציתי לוותר על הזכות שלי להיות אבא מלא. באופן טבעי, לא שרדתי הרבה זמן.
"היו ימים שבהם התלבטתי אם לשלם מזונות או לקנות ארוחת ערב לילדים. זה ממש הגיע לרמות האלו. ברגע שלא עמדתי בתשלומי המזונות, התחלתי לקבל עיקולים מההוצאה לפועל וצווי מאסר. לא ידעתי מה לעשות. פניתי לבית המשפט. הבהרתי את הבהילות של המצב, אבל הדיון שנקבע לי היה כעבור שלושה חודשים, וגם הוא נדחה. התחושה העיקרית שקיבלתי היתה שאין לחץ, מקסימום הם יגורו עם אמם, אתה כאבא יכול לחכות.
"אחרי שנתיים שבהן שרדתי בקושי, נאלצתי להודיע לבעלת הדירה שאני לא יכול לעמוד בתשלומי השכירות. הודעתי לילדים שאין לי יותר איפה לגור. את כל הרכוש שהיה לנו פינינו לרחוב, כי לא היה לי איפה לאחסן את הדברים. לא ידעתי אפילו איפה אני הולך לשים את הראש בלילה.
"הוריי מצאו לי דירת חדר וחצי בראשון לציון, שאני מתגורר בה כבר שלוש שנים, במחיר שגם בו אני בקושי מצליח לעמוד. במשך שנתיים הבן שלי ישַן איתי במיטה, כי לא יכולתי להרשות לעצמי לקנות לו מיטה, וגם לא היה לי מקום. עד שמצאתי את הפתרון של מיטת גלריה בסלון, שמאפשרת לי לנצל כל מטר רבוע בדירה. אני לא מאחל לאף הורה לעמוד בסיטואציה הזו. אני נאבק בשיניים כדי לשרוד".
ואיך הקשר שלך עם הילדים?
"לצערי שילמתי את המחיר הכבד ביותר, והוא איבוד הקשר עם בתי, שהיא היום בת 14 ובחרה להתנתק מכל המלחמות והמאבקים. במשך שנתיים וחצי היא לא דיברה איתי בכלל, אפילו לבת המצווה שלה לא הוזמנתי. לאחרונה זכיתי לחדש איתה את הקשר, אבל הוא עוד רחוק מלהיות אופטימלי. כולי תקווה שזה יימשך.
"כשביקשתי ממנהלת יחידת הסיוע שתבקש מגרושתי לדווח לי בכל שבוע מה קורה עם הבת שלי, שאיתה אין לי כל קשר, היא טענה שאני רוצה לבלוש אחריה, ושהיא סומכת על אמא שלה שהיא דואגת לה, ורק אם יהיה מקרה חירום, אני אעודכן. היא לא הצליחה להבין למה חשוב לי לדעת מה עם הבת שלי ולמה אני מערים קשיים.
"לעומת זאת, הבן שלי בן ה־12 ממשיך לגור איתי כמעט חצי שבוע, למרות שזה כרוך בנסיעות - שאני עושה באהבה רבה. נושא הנסיעות הוא עוד נקודה של אפליה, שממררת לאבות את החיים. כל השופטים מפילים את האחריות של הנסיעות על האבות בלבד.
"המערכת מתוכנתת להגן רק על צד אחד - הנשים. כשהלכתי לרווחה ואמרתי לפקידת הסעד שאני רוצה להוסיף עוד יום עם הילד, כדי שלא יהיה מנותק ממני חמישה ימים, בין יום רביעי ליום שני שאחריו, התשובה שקיבלתי היתה: 'בעידן של היום יש טלפונים וסקייפ, ואפשר לשמור על קשר מרחוק'.
"התחושה היא שבאופן מוחלט, מה שמעניין את הנשים זה כספי המזונות. לי ברור מעל כל צל של ספק שאם הייתי מסכים לקבל את העובדה שמאבא אני הופך לכספומט ולדוֹד שמבלה עם ילדיו פעמיים בשבוע, הכל היה בסדר.
"אבל איך הורה יכול לוותר על ילדיו? כשמישהו ינסה לקחת ממך את האימהות, נראה איך את תתמודדי עם זה. אני רואה את מדינת ישראל אחראית באופן ישיר לפגיעה הקשה בהורות שלי ובילדים שלי. התחושה שלי היא שהמערכת תעשה הכל כדי לא לאפשר את השוויון הזה בהורות.
"אז עם כל הכבוד לחברות הכנסת, הגיע הזמן שהן יירדו קצת אל העם ויתחברו לאבות הטובים, שכל מה שהם רוצים זה לגדל את ילדיהם. אני בעד שהורה שלא עומד באחריות ההורית שלו יטופל בכל האמצעים שעומדים לרשות החוק, אבל אל תענישו את ההורים הטובים, ורובנו כאלה. אל תיפלו בפח, שהאימהות הן החלשות".
עקרון "חזקת הקירוב"
בימים אלה עמלה שרת המשפטים איילת שקד על הצעת חוק מתוקנת, שתובא לוועדת השרים לחקיקה בתחילת 2016. ארגוני הנשים עומלים במלוא הכוח כדי שההצעה תצמצם את חזקת הגיל הרך לגיל 4.
"המטרה היא לקבוע את גיל המינימום שבו לילד יש יכולת של תפיסת זמן, ושהוא יידע שההורים לא נעלמים לו בכל יום", אומרת ד"ר גלית שאול, מנכ"לית מרכז רקמן לקידום מעמד האישה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר־אילן. "אני לא חושבת שתינוק בן כמה חודשים צריך לישון לילה פה ולילה שם. גם לא פעוט בן שנתיים".
שאול מספרת כי "כשאני וחברותיי בארגוני הנשים הבנו שהצעת החוק הולכת לעלות בקריאה טרומית, פנינו לכל חברות הכנסת, מהאופוזיציה ומהקואליציה גם יחד, כדי שיעבדו יחד לטובת הפלתה. לשמחתי הצלחנו, אבל גם אנחנו מבינות שתצטרך להיות פשרה".
לדברי שאול, היא תפעל לכך שהצעת החוק המתוקנת תכלול את עקרון המטפל העיקרי, או "חזקת הקירוב" - שלפיה, מי שהיה ההורה העיקרי במהלך הנישואים, ימשיך להיות הורה עיקרי לאחר הגירושים. הקביעה תתבצע על ידי שופט, שיקבל מבני הזוג תוכנית שיקוף של מה שהיה במהלך הנישואים".
ד"ר גלית שאול
"במדינת ישראל יש מונח שנקרא אפוטרופסות, שלפיו הילד שייך לשני ההורים ושניהם מחליטים עליו", אומרת שאול. "לכן צריך לעשות הבחנה בין משמורת פיזית למשמורת משפטית. הצעת 'המטפל העיקרי' באה לפתור בדיוק את זה. אם האבא היה המטפל העיקרי במהלך הנישואים, הוא יהיה גם אחרי הגירושים. ואם האמא היתה, אז היא תמשיך גם לאחר הגירושים. כך אנחנו לא פוגעים במה שהיה".
את חושבת שזה נכון להנציח מצב שהיה מוסכם על בני הזוג כל עוד היו נשואים, למרות שבגירושים חוקי המשחק משתנים?
"ילד צריך יציבות. אני חוששת ממצב שבו נעניק משמורת משותפת ונבטל את המזונות, או נאפשר מזונות מופחתים, ואז נמצא את עצמנו במצבים שבהם המשמורת המשותפת לא תתקיים, והילדים יישארו רוב הזמן אצל האם - וגם לא יזכו למזונות.
"לצערי, למרות ההתפכחות וההבנה של אבות שהם צריכים להיות שם בשביל ילדיהם, האינטרס העיקרי בבקשת משמורת משותפת הוא הפחתה של כספי המזונות".
ד"ר לילי זמיר, ראש המרכז ללימודי נשים ומגדר במכללה האקדמית לחינוך דוד ילין בירושלים, מתנגדת להצעה של צמצום חזקת הגיל הרך וקביעת מטפל עיקרי באופן שרירותי.
"כל ילד הוא אינדיבידואל, ולכן לחוקים שרירותיים כאלה אין מקום כשמדברים על טובת הילד. אני לא מצליחה להבין מדוע ילד, שכל התא המשפחתי שלו התפרק, צריך להתחיל להתמודד עם היעדר של אחת הדמויות המטפלות.
"הילד הוא לא צד בעניין של הסכסוך בין הוריו, הוא רק רוצה שגם אמא וגם אבא יהיו שם בשבילו. הוא רוצה שמי שהקריא לו סיפור בלילה ימשיך לעשות זאת, ולא שיקבעו עבורו עם מי הוא יהיה. זאת היציבות מבחינתו, ולא אם דמות אחת תיעלם פתאום מחייו, גם אם זה ליומיים או שלושה".
את מצליחה להבין את האחיזה הזו של הנשים ברצון להיות "מטפל עיקרי"?
"האמת היא שלא. נשים לא מוכנות לוותר על ניהול המשפחה והטיפול בילדים, אבל המציאות השתנתה. היום יותר אבות מעורבים בגידול הילדים, וצריך להביא את זה בחשבון.
"מעבר לכך, הרבה נשים צעירות מפתחות אחרי הגירושים מרירות על כך שהגרוש כאילו התקדם ואילו עבורן החיים נעצרו, כי הן צריכות להיות בכל יום ב־1 בצהריים בגן, להוציא את הילדים. פה יש לנו הזדמנות לשוויון בנטל. אנחנו מחמיצות שיפור במעמדנו כנשים וכאימהות".
תחרות מי מוציא מהגן
"אני לא מוכנה לקבל מצב שבו אנשים ייקחו לעצמם את הזכות לגרוע ממישהו את המונח של הורה עיקרי", אומרת השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל, שמטפלת בנושא חזקת הגיל הרך בשש השנים האחרונות, מאז היתה סגנית שר במשרד ראש הממשלה. מאחר שכשרה אין לה האפשרות להגיש הצעת חוק פרטית, היא גייסה למאבק את ח"כ יואב קיש ותמכה בו כשהגיש את הצעת חוק "הורים וילדיהם".
"בחוק הקיים יש מספר כשלים מהותיים, שדרשו שינוי. את חזקת הגיל הרך צריך לבטל לחלוטין, כדי לתקן עוול מתמשך שפוגע בילדים ובאבות רבים. כל הצעת פשרה אחרת, שחברות האופוזיציה וארגוני הנשים מנסים להעביר, כגון צמצום החזקה לגיל 4 או שנתיים וקביעת מטפל עיקרי, תפגע בטובת הילד ותפגע בהורות של מגדר שלם. אני לא יכולה לחשוב לרגע על מצב שבו הורה אחד יהפוך לעיקרי והאחר לשולי או לסוג ב'.
"הטענה של ארגוני הנשים, שרק אחרי הגירושים האבא רוצה פתאום להיות עם ילדיו, לא מתקבלת על הדעת. ברגע שהמשפחה מתפרקת כל חלוקת התפקידים משתנה, והרבה פעמים זו בדיוק הנקודה שבה האב מבין שהוא כבר לא יכול להסתפק בבילוי של שעה בבוקר ושעה בערב עם הילד, כמו שהיה. אז כשהוא רוצה לתקן את המצב הזה ולבלות יותר זמן עם הילד, ולשאת באחריות ההורית שלו - אנחנו לא נותנים לו וחושדים במניעיו.
"התלות של נשים במזונות פוגעת בהן ולא מקדמת את תהליך השוויון, שמתרחש בחברה שלנו בשנים האחרונות. ברגע שנפתח את הדלת להורות שוויונית, נְפנה לאותן נשים חצי שבוע שבו יוכלו לבנות את עצמן מבחינה כלכלית, מקצועית וזוגית.
"אני מתכוונת לעבור עם שרת המשפטים איילת שקד סעיף סעיף בהצעת החוק המחודשת, כדי להגיע להסכמה רחבה לביטול חזקת הגיל הרך".
אבל ארגוני הגברים ממשיכים לפעול בכל הערוצים למען ביטול מוחלט של חזקת הגיל הרך. גיא רוה, יו"ר עמותת "הורות משותפת = טובת הילד", שהיה שותף בניסוח הצעת החוק הפרטית שהונחה על שולחן הכנסת ה־19 על ידי חברת הכנסת דאז גילה גמליאל ובניסוח הצעת החוק הפרטית המתוקנת של יואב קיש, כבר נפגש בנושא עם שרת המשפטים וחברות הכנסת.
"כשנפגשתי עם השרה, הצגתי לה את עמדתנו והבהרתי לה שלא צריכה להיות שום חזקה על הילד, כי זה רק מעצים את המלחמה על גבו של הילד. להפחית את חזקת הגיל הרך בשנתיים או בשלוש שנים לא ישנה הרבה. גם ככה, ברוב המקרים המשמורת שנקבעה עד גיל 6 נגררת עד גיל 18. הרי כשהילד מתבגר, הרשויות באות ואומרות שהוא כבר רגיל לגור עם האמא ולא כדאי לטלטל אותו.
בשבעה מכל עשרה מקרים המליצו עובדי הרווחה על משמורת לאם // אילוסטרציה: GettyImages
"מעבר לכך, אבות יעדיפו לדחות את הגירושים עד שהילדים יגיעו לגיל שבו חזקת הגיל תיגמר, ואז זה ישים את כל התא המשפחתי בבעיה.
"ומה זה בכלל אומר 'מטפל עיקרי'? שיש הורה משני? לפי מה יבדקו? יתחילו לעשות תחרות כמה פעמים בחודש אני הוצאתי את הילד מהגן, וכמה פעמים בחודש האם הוציאה? זה אבסורד, וזה לא מקדם בשום צורה את טובת הילד".
רוה מדגיש שלביטול חזקת הגיל הרך יש תפקיד משמעותי נוסף - והוא לעודד את המגמה של יותר מעורבות מצד האבות. "אם אנחנו רוצים לראות בעתיד יותר אבות שמעורבים בגידול ילדיהם, אנחנו צריכים לתת להם את האפשרות לממש את הורותם, ולא להרחיק אותם. אם לא נקבע בחוק שיש להם אחריות שווה לזו של האמא, אז אל לנו לבוא אליהם בטענות שהם פחות מעורבים".
"מאבקי כוח של קיצוניות"
אמיר שיפרמן, מייסד תנועת האבות "א' זה אבא", אירגן בשבת שעברה עצרת מול ביתה של שרת המשפטים. בעצרת נכחו מאות אבות, וגם אימהות, סבים וסבתות, שקראו לשרה לבטל לחלוטין את חזקת הגיל הרך. ח"כ יואב קיש הבטיח בעצרת להיאבק למען ביטול מלא של חזקת הגיל הרך.
שרת המשפטים שקד, שירדה לשוחח עם הנוכחים, הדגישה שהיא עמלה על הצעת חוק שתביא לפתרון כולל בנושא משמורת הילדים.
שיפרמן: "במצב הנוכחי, אם אמא תרצה שהילד יישן אצל אביו כבר מגיל יום, אף אחד במדינה לא יזדעק ויטען שהילד חייב להיות איתה, נכון? לכן אני מגיע למסקנה שלא מדובר בקידום מעמד האישה ולא בטובת הילד, אלא רק במאבקי כוח של קבוצות נשים קיצוניות, שמחזיקות את הילדים שלנו כבני ערובה, כדי לקדם אינטרסים שאין בינם ובין מה שהן אומרות כל קשר".
אילו אינטרסים?
"אינטרסים פוליטיים, כלכליים ותקציביים. אני סבור שחזקת הגיל הרך מתנגשת ברצון של משרד הרווחה למשוך עוד תקציבים לטובת מרכזי קשר, מומחים והערכות מקצועיות והעלאת השכר לפקידות הסעד. תיקון החוק ייתר את הצורך בכל כך הרבה עורכי דין לצורך ניהול מאבקי המשמורת ואנשי מקצוע רבים, ולכן הוא עשוי להתנגש באינטרסים של משרד הרווחה.
"אל לחברות הכנסת לשכוח שהחוק נפל בגלל קול בודד. הן לא ניצחו, אלא הילדים של כולנו הפסידו. יבוא יום וגם הילדים שלהן אולי יתגרשו, ואז הן ייחשפו לאותה מציאות שאליה אנחנו נחשפנו.
"אני מבטיח לך שאנחנו נעביר את החוק הזה ונדאג שצהלות השמחה שייראו על כל מסך, בכל בית בישראל, יהיו הצהלות של הילדים שלנו".
michali100@gmail.com• • • • • •
תגובות
√ ממשרד המשפטים נמסר: שרת המשפטים לא נכחה בהצבעה על חוק "הורים וילדיהם" מאחר שהיתה מקוזזת מהצבעות במליאה באותו יום, לצורך השתתפות במספר פגישות. שלושה ימים לפני ההצבעה על הצעת החוק במליאה התקיימה הצבעה בוועדת השרים, שבה תמכה השרה בהצעה ונקבע שזו תשתלב בהצעת החוק הממשלתית, שאותה תקדם השרה.
סוגיית חזקת הגיל הרך היא סוגיה חברתית וציבורית מורכבת וחשובה ביותר. עם היכנסה של השרה לתפקידה היא החלה בעבודת מטה, הכוללת פגישות מקיפות עם הגורמים הרלוונטיים - ביניהם ארגוני זכויות גברים, ארגוני זכויות נשים, פסיכולוגים ושופטי משפחה, כדי להבין את העמדות השונות. מכיוון שאנו עוסקים בדיני נפשות ובסוגיה כה עדינה, טרם גובש נוסח סופי להצעת החוק.
יש קשר אינהרנטי בין יישום מסקנות ועדת שניט (חזקת הגיל הרך) לבין מסקנות ועדת שיפמן (מזונות). אי לכך, רק לאחר גיבוש החלטה בנושא חזקת הגיל הרך תקבל השרה החלטות בנוגע למסקנות ועדת שיפמן.
√ ממשרד הרווחה נמסר: המשרד הוא חלק מהממשלה, ולכן הוא פועל ומגיב להצעות חוק, על פי החלטת הממשלה שנקבעת בוועדת השרים. העובדים הסוציאליים לעניין סדרי דין הנם גורם ממליץ, וההכרעה היא של בית המשפט. עמדת המשרד מונחית על ידי שיקולים מקצועיים בלבד של הגורמים המקצועיים במשרד, ואינה קשורה לתקציב.
√ מאיגוד העובדים הסוציאליים נמסר: האגדה האורבנית כאילו העובדים הסוציאליים לחוקים השונים (פקידי הסעד) משתכרים או מתוגמלים לפי גולגולת או כמות הילדים שבטיפולם היא תעמולה והסתה זולה ונלוזה של אותם הורים, שבית המשפט נדרש להחליט בעניינם לאחר שלא הגיעו להסכמה, בעקבות סכסוך ביניהם, על גב ילדיהם הקטינים ותוך פגיעה בהם.
מרכזי הקשר, כמו גם המומחים הנדרשים לקבוע מסוגלות הורית, הם הפתרון ולא הבעיה. הטענות המועלות בכתבה הן עלבון לכל בן אנוש, לחברה, לאינטליגנציה, לעולם הרווחה, לעבודה הסוציאלית ולעוסקים בתחום, הפועלים 24 שעות ביממה בהצלת נפשות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו