נדמה שעונת הפוטבול יוצרת את ההבחנה החדה ביותר בין טום בריידי לפייטון מאנינג, שבגילים 38 ו־39, בהתאמה, בענף ספורט תובעני כל כך, נשארו עם מעט מאוד תחרות בסביבה. מאנינג, שחקנה של דנבר ברונקוס, הגיע בסוף השבוע לציון דרך נוסף - הוא שבר את שיא היארדים במסירה בכל הזמנים של ברט פארב, אבל עשה זאת דווקא בהפסד שלשום 29:13 לקנזס סיטי צ'יפס.
בריידי שוב המחיש מה הסטטיסטיקה שהוא באמת מתעניין בה. עם כ־15,000 יארדים ו־120 טאצ'דואנים פחות מיריבו, הוא מתעסק יותר בניצחונות ואחריהם בטבעות אליפות. אם יש לבריידי סיוטי מאנינג בלילות, הם לא מפייטון, אלא מאחיו הצעיר איליי - הקווטרבק של הניו יורק ג'איינטס; מי שניצח את בריידי פעמיים בסופרבול, כולל ניצחון שהרס לניו אינגלנד פטריוטס את חלום העונה המושלמת ב־2007.
ביום ראשון זה נראה כמו עוד יום בהיסטוריה הבעייתית של בריידי מול מאנינג הצעיר. שער שדה העלה את ניו יורק ליתרון 24:26, פחות משתי דקות לסיום. אבל אז, אחרי שלוש מסירות לא מוצלחות, לבריידי נותרה מסירה אחת כדי לשמור על העונה המושלמת של הפטריוטס עד עכשיו. הוא השלים אותה לדני אמנדולה. השאר כבר היה ברור והסתיים בשער שדה די מפלצתי (מ־54 יארד) של סטפן גוטקווסקי לניצחון.
ואם בפגרה חשבו רבים שבריידי ייפרוש לאחר שהורחק על ידי הקומישינר, רוג'ר גודל, לארבעה משחקים (בגלל פרשת הוצאת אוויר מכדורים במשחק פלייאוף), התסריט הסביר עכשיו קצת אחר: הקומישינר מעניק לבריידי את תואר ה־MVP של הסופרבול. אולי אחרי עונה מושלמת.
אבל אם יש מי שממחיש את סיפור הפטריוטס כקבוצה הגדולה ביותר בעידן תקרת השכר, זהו דווקא אמנדולה. רסיבר וגם מחזיר בעיטות שמעולם לא נבחר בדראפט, ושבארבע עונות בסיינט לואיס ראמס ובשתיים בניו אינגלנד לא הותיר רושם מיוחד. למזלו, בריידי עושה את מה שעשה לא פעם בעבר.
הוא איבד ברבע הראשון את הרסיבר העיקרי שלו, ג'וליאן אדלמן, וכמעט במיידיות הוציא מאמנדולה משחק של סופרסטאר, כשאמנדולה תופס בהצלחה 10 מ־11 הכדורים שנזרקו אליו - כולל התפיסה ששמרה את הקבוצה בחיים. בפעם ה־6,985 בקריירה בערך, בריידי הופך שחקן רגיל לכוכב.
מקרה הונגרי
ברנד סטורק הוא באמת לא הסיפור של מאמן זר שמוביל נבחרת לאליפות אירופה. עוזר מאמן גרמני בשורה של קבוצות קיבל ב־2008 תפקיד ראשון של מנג'ר ראשי - בניסיון להציל את הקבוצה הקזחית אלמטי מירידה. סטורק, שחקן בורוסיה דורטמונד בשנות ה־80, הציל את הקבוצה, אבל היא מייד פשטה רגל. בקזחסטן התרשמו מספיק כדי לתת לו את הנבחרת הצעירה, ואז גם את הבוגרת ושוב את הנבחרת הצעירה. התחנה הבאה שוב היתה אימון צעירים ביוון, ולבסוף הגיע לנבחרת הונגריה עד גיל 20.
אבל המזל מגיע בצורה מוזרה. המאמן הלאומי פאל דרדאי עבד במקביל עם צעירי הרטה ברלין - המועדון שבו שיחק כמעט כל הקריירה. כשהרטה הסתבכה בעונה שעברה בקרבות תחתית, היא קידמה את דרדאי למאמן ראשי. כשזה הציל אותה מירידה, ביקשה ממנו להפוך למאמן קבוע ולהתפטר מאימון הונגריה. למרות הצלחות סבירות במוקדמות.
סטורק תפס את מקומו, ולמרות שמצפים ממאמן שמונה במקרה, ועם ניסיון כמעט אפסי בכדורגל בכיר כמאמן בוגרים, להיות זהיר, הוא פיטר מייד את כל עוזרי המאמנים - כולל כוכב בית"ר ירושלים בעבר סטפן שאלוי. במקומם הוא הביא את אנדי מולר, שחקן גרמניה ודורטמונד בעבר.
סטורק (מימין). נתן במה לשחקן ליגה שלישית שהחזיר בשער ניצחון בגומלין // צילום: Gettyimages
הוא נראה מאוד חסר מזל בארבעת המשחקים הראשונים. הוא שמט יתרון 0:1 בדקה ה־93 בצפון אירלנד ויתרון 2:3 ביוון ואיבד את העלייה האוטומטית. והתגובה שלו? לתת הופעת בכורה במשחק ההצלבה ללזלו קליינהייזר - שחקן ליגה שלישית בן 21 עם 12 שערים במשחקי בוגרים בקריירה. קליינהייזר כבש את השער מול נורבגיה באוסלו - בניצחון 0:1. גם הכובש בגומלין, תמאש פרישקין המוכר לאוהדי מכבי חיפה, הוחזר לאחר שלוש שנים מחוץ לנבחרת.
מי עוד הוחזר? גאבור קיראלי, השוער בן ה־39 עם מכנסי הטרנינג, בעונת פרישה בקבוצת נעוריו הלדש, אחרי קריירה אנגלית־גרמנית מכובדת.
במשחק המכריע שלשום נורבגיה אחזה ביוזמה, אבל בזכות ניהול מבריק של סטורק כמעט כל ההזדמנויות האיכותיות היו להונגריה. כ־15 שעות אחרי העלייה סטורק הפך למנג'ר הקבוע. ואם קיראלי חשב שיפרוש בשקט בעיירה על הגבול האוסטרי - הוא יסיים את הקריירה בצרפת, כשהוא שובר את שיאו של לותר מתאוס, כשחקן הזקן ביותר להופיע בטורניר.
ד"ש מהמזרח
ומשהו לגבי ישראל. אנחנו מתגעגעים להצלחות הראשוניות שלנו באירופה בעידן שלמה שרף בשנות ה־90, אבל את אחת הסיבות לכך אפשר לראות גם בנבחרת כמו הונגריה. נפילת הגוש הסובייטי ב־1989 הביאה לקריסת הכדורגל המפואר בעבר. מאמני נוער פוטרו, אקדמיות נסגרו, חוק בוסמן רוקן את הליגה מאיזושהי איכות. ביוגוסלביה השכנה היתה גם מלחמה. פולין ורומניה היו שרויות בעוני מחפיר.
ועכשיו המדינות הללו מתאוששות, גם אם באיטיות, אבל הכדורגל לא צריך הרבה. לכולן מסורת של לפחות חצאי גמר במונדיאלים או באליפויות אירופה. הונגריה היא הנבחרת העשירית מהגוש המזרחי שעולה לאליפות. אוקראינה או סלובניה יביאו את המספר ל־11 או 12 (הדברים נכתבים לפני משחקה של בוסניה אמש). לשם השוואה, ביורו 96 היו חמש כאלה וביורו 2000 ארבע (מתוך 16 נבחרות). אז אם למערב אירופה יש את היתרון העצום של הכסף והליגות הגדולות - גם המזרח משאיר אותנו הרבה מאחור.
זהירות, נזק
לא כל כך ברור מי אשם בכך שנבחרת השחמט של ישראל - נבחרת הייצוג החזקה ביותר שלנו - לא נמצאת באליפות אירופה.
מירי רגב היא שרת הספורט והתרבות אז ודאי שהיא אחראית. הצורך שלה להתעמת עם כל העולם בשם איזושהי אג'נדה של תיקון קיפוח הוא אולי משעשע (גם לא) כשזה מול איזה תיאטרון מקומי, אבל לספורט הוא יכול להביא נזק אמיתי. אומרים שגם השרה הקודמת אשמה באי העברת התקציב.
בסופו של דבר זו תרבות לוזרית, שבה דברים לא נשפטים על הצלחה אלא על פוליטיקה. יש סיבה לכך שבמדינות רציניות ספורט מופרד מפוליטיקה ושר הספורט הוא לא פוליטיקאי. ספורט לא סלחני כלפי בינוניות ואינטרסנטיות של פוליטיקה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
