במחילה מכבודכם

לא רציתי לכתוב את הקטע הזה על בית המשפט העליון. בוודאי לא בימים שבהם בריוני לשון ומקלדת ממגרשי הפוליטיקה מנסים משיקולים זרים להחליש את המוסד הזה - שלא לומר לפגוע בעצמאותו. בוודאי לא בימים שבהם מוכיחים שופטיו שהם השומרים האחרונים של גחלת הדמוקרטיה. 

אבל אין ברירה כי הסחבת בכתיבה ובפרסום של הכרעות הדין בתיקי הולילנד וטלנסקי - בפרשיות השחיתות השלטונית מהמחרידות שהכרנו בישראל - מזמינה את השורות האלה. מזמינה היא לשון רכה, עדינה, מכובסת: היא מחייבת, היא בלתי נסבלת, היא זועקת ממש לשמיים. היא גורמת נזק אדיר לאמינות היושבים במבצר שלטון החוק.

בשערורייה הזאת, שלא זכורה כמותה בבית המשפט העליון, יורים כבודם בעצמם כבר זמן רב. יורים ופוגעים. יורים בשם הטוב שלהם ושל חבריהם לשפיטה.

לכל אחד מכבודם יש בסיפור הזה שם, ואל השמות האלה אני ועמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת פונים: סלים ג'ובראן, עוזי פוגלמן, ניל הנדל, יצחק עמית וצבי זילברטל - שופטים מנוסים ורציניים שרוצים בוודאי רק טוב. אבל במחילה מכבודכם, אתם מתנהגים בתיקים האלה כאילו הם אינם חשובים. כאילו אין סיבה למהר ולקבל בהם הכרעה. 

כאילו בכל יום מורשע בישראל ראש ממשלה לשעבר בקבלת שוחד ובמעשי מירמה; כאילו בכל יום נחשפת כספת סודית של ראש הממשלה שבה הוא מסתיר את מעטפות הדולרים שקיבל בחשאי; כאילו בכל יום נחשפות האזנות סתר שבהן נשמע ראש הממשלה מתאם עדויות עם ראש לשכתו, שותפתו למעשי הפשע; כאילו בכל יום מורשע יו"ר הבנק הגדול במדינה במתן שוחד, וכמוהו בכירים אחרים לשעבר במשק הישראלי.

בנסיבות האלה, מה הפלא שהסחבת שלכם הפכה לשיחת היום לא רק בשיחות סלון של אנשי אקדמיה, אנשי משפט ואנשי תקשורת - אלה המצויים ברזי הפרשיות המחרידות - אלא גם בקרב הציבור הרחב, שרובו אינו מטומטם? 

מה הפלא שגם אחרי ההרשעות המהדהדות של אולמרט וההקלטות של זקן - חלק גדול בציבור אינו מאמין שהעבריין המיוחס הזה יישב פעם בכלא?

נצ"מ סרדל והרב פינטו, קמפיין חדש למענו // צילום: מישל דוט קום

השופטים לא האמינו 

הכתיבה על השערורייה הזאת מחייבת תזכורת והצגת עובדות שאינן יכולות עוד להיות שנויות במחלוקת:

1. אהוד אולמרט לא העיד אמת בחקירותיו ובעדויותיו במשטרה ובבית המשפט המחוזי בירושלים ובת"א. הוא שיקר במצח נחושה, הוא סבל מבעיות זיכרון קשות, הוא ניסה לגלגל את האחריות למעשיו ולהחלטותיו לפתחם של אחרים. השופטים לא האמינו לו וכתבו זאת במפורש. 

2. אולמרט הוא עבריין סדרתי, לא אחד שמעד פעם אחת, לא אחד שהיכה על חטא ויש סיבה להתחשב בו. בצדק טוענת הפרקליטות כי הרשעותיו מונחות על אדני ברזל; בצדק היא התעקשה להציג בבית המשפט את ההקלטות של שולה זקן, החושפות את התנהגותו העבריינית המתמשכת.

בצדק ביקשו נציגיה לקבל כראיה גם בתיק הולילנד חלק מההקלטות כראיות חדשות - ונדחו. בצדק רשאים נציגיה לפרש את הדחייה הזאת כאמירה של כבודם שאין צורך בראיות החדשות - די באלה שהוגשו לשופט רוזן בת"א והתקבלו כדין.

3. ראש הממשלה לשעבר הורשע במשפטו הראשון (ראשונטורס, טלנסקי ומרכז ההשקעות) בארבע פרשיות של הפרת אמונים במרכז ההשקעות, כל אחת חמורה מהאחרת, ולא עירער על הרשעתו. הפרקליטות מצידה הגישה ערעור על העונש המגוחך: קנס ומאסר על תנאי.

4. אולמרט פיתח מערכת יחסים מושחתת עם שמואל דכנר, עד המדינה בפרשת הולילנד, שבמסגרתה נקשר הכוח של הראשון עם הכסף של האחרון. האחד נזקק לשני, האחד עזר לשני, האחד אחז את השני במקום רגיש עד לרגע פתיחת החקירה. 

5. במשפט הולילנד הורשע אולמרט בקבלת שוחד מדכנר במקרה אחד בהיקף של 60 אלף שקלים, באמצעות שולה זקן; במקרה שני בהיקף של חצי מיליון שקלים לטובת אחיו יוסי. גרסאות ההגנה השקריות של ראש הממשלה קרסו בזו אחר זו וכצפוי החמירו את מצבו.

לעומת זאת, השופט דוד רוזן שישב בדין, האמין לגירסת עד המדינה המנוח, שדבריו נתמכו בראיות אחרות, ישירות ועקיפות והשתמש גם בכלי העבודה הכי בסיסי של שופט מקצועי: שכל ישר. על רוזן, למדנו כבר, קשה להערים.

6. אחת העדויות החשובות בפרשת חצי מיליון השקלים ניתנה על ידי מוריס טלנסקי: גם ממנו, אישר איש העסקים היהודי מניו יורק, ביקש אולמרט להעביר כספים לאחיו - במקרה זה 30 אלף דולר - והוא אכן העביר. השופט רוזן נתן אמון בטלנסקי, לא בגירסת אולמרט שהכחיש במשטרה כי אי פעם ביקש כספים ממישהו עבור אחיו, וגזר על ראש הממשלה לשעבר שש שנות מאסר.

7. חשיפת תיק ההקלטות של זקן גרמה לפתיחת תיק טלנסקי מחדש ולהרשעת אולמרט במעשים החמורים שיוחסו לו. על אולמרט (שלא העיד הפעם) גזרו השופטים שמונה חודשי מאסר בפועל וכצפוי הוא הגיש ערעור, הן על ההרשעה והן על העונש. ערעור חסר סיכוי על פניו, אפשר להתרשם, אבל "כלי עבודה" חשוב במאמציו לדחות את הקץ.

מתי יישמעו ערעורו והערעור הנגדי של הפרקליטות? שאלה קשה. מתי תינתן הכרעת הדין בערעורי תיק הולילנד? עוד שאלה קשה. כאן, לצערי, מתחילה החרפה. כאן צריך לחזור אל העובדות כדי להבין את גודל השערורייה. אני נוקט לשון המעטה.  

 

תזכורת ושלושה תסריטים

הערעור של אולמרט ושאר מורשעי פרשת הולילנד הוגש לבית המשפט העליון באוגוסט 2014, והדעת נתנה שייקבע מועד קרוב לשמיעתו. אלא שלנשיא הפורש, אשר גרוניס, לא אצה הדרך: בהנחייתו נשמע הערעור רק כעבור כארבעה חודשים - בראשית דצמבר האחרון.

או אז שמעו כבודם את הצדדים והבהירו לפרקליטי אולמרט כי הניסיון שלהם לשנות בשלב הערעור את קו ההגנה בפרשת 500 אלף השקלים הוא קצת מאוחר. 

לעומת זאת, הם רמזו כי הקלה בעונשו של ראש עיריית ירושלים לשעבר אורי לופוליאנסקי - שהורשע בקבלת מיליוני שקלים שוחד באירועים שונים ונידון לשש שנות מאסר - באה בחשבון. הסיבה: לופוליאנסקי סובל ממחלת הסרטן.

מאז אותה ישיבה חלפה כמעט שנה והכרעת הדין לא נראית באופק. 

נכון, מדובר בעירעורים של תשעה נאשמים, הן על ההרשעות והן על העונש; נכון, מדובר בו בזמן בכמה ערעורים של המדינה על הענישה הקלה יחסית בחלק מהתיקים החמורים; נכון, חקירת עד המדינה לא הסתיימה בידי פרקליטי אולמרט, אף שהשופט היה יכול להתרשם מאמינותו בנושאים השונים ב־80 הישיבות שבהן נחקר בחקירה נגדית; נכון, עלולה להיות מחלוקת בין השופטים, שמשמעותה קבלת ערעור או דחייתו ברוב של שניים מול שלושה שופטים. 

האם זה המצב למרות הר הראיות שעליו נשען השופט רוזן והעובדה ששופטי הערעור אינם מתערבים בשאלות של מהימנות נאשמים ועדים? 

אין לי, כמו לעמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת, שמץ של מושג. אבל אם כן, אפשר להניח שראש ההרכב מנסה עכשיו לגרום לכך שהחלטה, כל החלטה, תתקבל פה אחד. לחלופין, ברוב של ארבעה שופטים. אם כן, אפשר להניח שהרוב מנסים לשכנע את המיעוט ולהפך, ובקרב הזה לא נפלה הכרעה. 

אבל יש אפשרות אחרת: ששופט או שניים מתעכבים בכתיבת חלקם בתיק, והאחרים נאלצים להמתין להם. רוצה לומר: הרשלנים לא מבינים מה חושבים רבים על מגדל השן שלהם; כבודם אינם מבינים שעליהם להתכנס עד שייצא עשן לבן ותתקבל הכרעה. הקרקס הזה חייב להסתיים.

ויש תסריט נוסף, הגיוני אולי יותר מקודמיו: "מכיוון שכבודם יושבים בדין באותו הרכב ממש גם בערעורי הצדדים בתיק ראשונטורס־טלנסקי־מרכז ההשקעות", אומר גורם במערכת האכיפה, "הם מנסים להגיע למצב שבו יכריעו בכל הפרשיות, בשני התיקים, במועד אחד".

- אתה רציני?

"אני רציני. בסיפור הזה, לדעתי, הכל אפשרי".

 

מדוע הוא לא בכלא?

בהנחה שגם התסריט האחרון אכן אפשרי, כלומר הסחבת בתיקי אולמרט תימשך עוד זמן רב, שאלתי גורם במשטרה מתי יישמע לדעתו הערעור בתיקי פרשת טלנסקי. תשובתו הצינית: בקרוב. 

"הערעור הוגש כבר לפני כשלושה חודשים", אמר, "אבל הוא יישמע רק בינואר הקרוב. למה היה צריך להמתין כחצי שנה? גם אני שואל את השאלה ואין לי תשובה עליה". 

צעדתי קדימה: מדוע העבריין אולמרט עדיין לא בכלא? מדוע דחה בית המשפט העליון את בקשת המדינה להורות לו להתחיל לרצות את עונשו?

"שאלה מצוינת", השיב לי אותו גורם והסיף: "לדעתי לא היתה סיבה לעכב את כליאתו. כשיש הרשעה בתיק בודד, ניחא. אין מה למהר. אבל כשיש שתי הרשעות חמורות בתיק שוחד והעונש הוא שש שנות מאסר; כשיש הרשעה בתיק פלילי נוסף - אין ולא היתה סיבה, אפילו לכאורה, להתנגד לבקשה. זה חלק מהשערורייה".

- מבחן בוזגלו מת?

"לפעמים יש הרגשה כזאת, כפי שמלמד התיק של דוד ואנונו מרשות המסים. הוא הורשע בקבלת שוחד בגובה של 250 אלף שקלים, הרבה פחות מהסכום שבו הורשע אולמרט, נידון על ידי השופט דוד רוזן לשש שנות מאסר בפועל וביקש לעכב את כליאתו עד לשמיעת ערעורו. בקשתו נדחתה. העובדה שבניגוד לאולמרט מדובר כאן בתיק אחד ולא בכמה הרשעות - לא הועילה לו".

 

פרשת יונה יהב 

שמו של יונה יהב נקשר השבוע בשערורייה חדשה, שנחשפה בידי חיים ריבלין מערוץ 2, וייחסה לו הפסקת מחקר של אוניברסיטת חיפה בעניין הקשר בין זיהום האוויר במפרץ חיפה להיקף תחלואת ילדים ובגירים באזור. ראש העירייה נראה רע בסיפור הזה.

אביהו האן, חבר מועצת עיריית חיפה מ"סיעת הירוקים", הזכיר לנו השבוע פרשה קודמת שגם בה נראה יהב רע - פרשת איש העסקים אריה פרידנזון שהורשע במעשי מירמה. כזכור התעקש יהב למנות דווקא אותו לראשות החברה העירונית־ממשלתית "יפה נוף" - חברה שהיא בסדר גודל של חברת"נתיבי איילון" בגוש דן.

יהב לא חשף בפני חברי המועצה את הרקורד של האיש המפוקפק הזה וכאשר נלחץ, טען כי המינוי טעון אישור של ועדה בראשות שופט בדימוס במשרד הפנים. הוא גילגל את הכדור למשרדו של השר סילבן שלום, רק שעל פי בדיקה של עוזי דיין - במשרד הזה לא ממהרים לקבל את ההחלטה המתבקשת: לפסול מורשע במירמה לתפקיד יו"ר חברה ציבורית המגלגלת מיליארדי שקלים.

דיין חזר ושאל מה החליטה הוועדה, והתשובה של דוברת המשרד המפואר הזה חוזרת על עצמה: "הנושא בבדיקה".

מישהו מחכה כנראה שעוזי דיין יתעייף. אז לא: הוא לא יתעייף כי אסור שמשרד הפנים יהפוך למכבסה של יונה יהב ושל עיריית חיפה. תפקיד המשרד הזה הוא להילחם בנגע ולא להלבין אותו. 

 

כך גידף נצ"מ סרדל

לפני כחודש וחצי ערכנו כאן לקוראי המדור היכרות קצרה עם נצ"מ אילן סרדל, מפקד מרחב זבולון במחוז חוף של המשטרה. הבענו פליאה על התנהלותו ועל כמה מהחלטותיו בלי שידענו כי ממש באותו זמן מתנהלת נגדו חקירה סמויה במח"ש בחשד לקבלת שוחד ולעבירות נוספות.

סרדל נעצר שבועיים אחרי הפרסום (כאמור ללא קשר אליו), ולבקשתו הוצא צו איסור פרסום שמו. באמצעות עו"ד עיינה נוימן עתרתי עם עמיתיי דיין ושבת לביטול הצו, והעתירה התקבלה. הציבור נחשף מאז לחשדות החמורים נגדו.

מה עושה קצין משטרה בכיר במצב כזה? מכחיש את החשדות, מוריד פרופיל, מבהיר כי יוכיח את ניקיון כפיו, אם וכאשר יועמד לדין. 

מה עשה סרדל נוסף על ההכחשה? כינה בעמוד הפייסבוק שלו את חוקרי מח"ש "חבורת טינופות" והמשיך להשתלח בהם: "נוכלים בני נוכלים, לא אמינים, מושחתים... אני שם זין עליהם... מח"ש עוד ישמעו ממני ואני לא רואה אותם ממטר".

זה האיש, זה הסגנון, זו הרמה - זה הקצין שבידיו הפקיד המפכ"ל לשעבר, יוחנן דנינו, את המלחמה בפשע בקריות. זה הקצין שנחשב מועמד ודאי לקידום לדרגת תנ"צ. 

לנוכח גסות הרוח הזאת, עוד לפני השלמת החקירה נגדו, מותר כבר עכשיו לומר בקול רם: ברוך שפטרנו.

 

מחאת הגז: הרדיפה

כאילו אין די בסוללת הפרקליטים המשרתת את ברוני הגז בקרב על מתווה הגז השערורייתי; כאילו לא היה די עד כה בסוללת היחצנים, הלוביסטים ויתר מפעילי מכבש הלחצים על פוליטיקאים ועיתונאים - הגיע עכשיו תורה של המשטרה "לתרום את חלקה".

משטרה? מישהו נפל על הראש? 

פתאום היא קיבלה על עצמה משימה לאומית: להלך אימים על מארגני ההפגנות נגד מתווה הגז. להפחיד אותם. להתנכל להם. להזמין אותם לחקירה, להחשיד אותם במעשים שלא עשו (ואחר כך להתנצל), להרחיק אותם ממקום מגוריהם כאילו מדובר בפושעים מסוכנים; להתנהג כאילו במדינה דמוקרטית אסור להפגין, למחות, להניף שלטים.

מישהו במשטרה התבלבל. אנחנו לא חיים באוגנדה, בפקיסטן או במדינה מפגרת אחרת. אנחנו חיים בישראל ותפקיד המשטרה כאן הוא להגן על הדמוקרטיה ולא למוטט אותה.  

 

תיאטרון יאשיהו פינטו

לא נחזור כאן על כל מעללי יאשיהו פינטו, עבריין השוחד הסדרתי, מאחז העיניים, איש הקומבינות שהשבוע חשף גיא פלג בערוץ 2 גם את קשריו עם ארגון הפשע של שלום דומרני. לא נחזור כאן על שלל תרגיליו ומצגי השווא שלו.

נאמר רק זאת: פינטו לא הפנים שמקומו בכלא. הוא לא משלים עם שנת המאסר שנגזרה עליו בעקבות הודאתו במתן שוחד - הודעה שניתנה, כזכור, מרצונו הטוב והחופשי. רגע לפני הדיון בערעורו - יצאו אנשיו בקמפיין חדש למען יקירם: פינטו הודה רק כדי לחסוך חקירה מאשתו החולה.

השורה התחתונה: רדפו אותו, לא חשפו בפניו את כל הראיות, הוא בכלל הקורבן ולא העבריין - ועוד בדיחות מהסוג הזה. 

תודו: אין רגע משעמם עם השחקן הזה. הוא מתעקש לשעשע אותנו. בתיאטרון האבסורד שהוא הקים בשנתיים האחרונות, אין שחקן מוכשר ממנו. ¬

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו