סייבר גלאט כשר

חמש דקות לפני שנתן עלה לעמדת הבידוק הביטחוני בשדה התעופה דאלאס בוושינגטון, בדרכו לישראל, סבא שלו לקח אותו הצידה. "אם זה מה שאתה צריך לעשות, אני מאמין בך", הוא אמר. ונתן סוף סוף נשם לרווחה. 

זה קרה לפני שנה וחצי, כשנתן (23) נסע לבקר את הוריו ושלושת אחיו, שחיים באטלנטה. מגיל 17 הוא חי בישראל לבדו, הגיע כנער חרדי עם הרבה חלומות ואהבה גדולה לארץ ישראל. התוכנית הראשונית היתה ללמוד שנה בישיבה ולחזור הביתה. אלא שבינתיים הוא האריך את השהייה, סיים את הישיבה בהר נוף והתחיל ללמוד לתואר במחשבים במרכז האקדמי לב בירושלים. לפני שנה וחצי עבר לישיבת "דרך חיים" בגן יבנה, ישיבת הסדר טכנולוגית, שמשלבת לימודים עם גיוס ליחידות טכנולוגיות.

"כשסיפרתי את זה למשפחה המורחבת שלי, שבינתיים עברה לגור במרילנד, גיליתי שלא כולם תומכים בזה", הוא אומר בקול שקט, נלחם במבטא האמריקני הקל. "הם כל הזמן אמרו לי, 'מה יהיה עם החיים שלך, עם המשפחה, עם הסיכוי למצוא שידוך'. היקשו עלי. אמרו שאם אני אעסוק במחשבים, זה עלול לפגוע בי.

"לא רק שהייתי צריך להתמודד עם הידיעה שאני לבד בארץ, הייתי צריך להתמודד עם זה שלא כל המשפחה תומכת בי, ועוד מבקשת תשובות שלא ידעתי לתת, כמו מה יהיה עם שידוך ועם הקמת משפחה. קנו לי כרטיס חזרה לארה"ב, כדי לוודא שאחזור.

"אבל בסוף, כשסבא שלי אמר שהוא תומך בי, זה עשה לי טוב. אני יודע שבחרתי בדרך הנכונה". 

הוא הבן הבכור. בחור גבוה ורזה, נעים הליכות, אוהב את הארץ. "מקווה שיום אחד גם המשפחה שלי תעלה לארץ, ולא אהיה כאן לבד", הוא אומר.

ביום שלישי השבוע הגשים חלום. זקוף ונרגש הוא התייצב בלשכת הגיוס בתל השומר, מלווה בחברים וברבנים, ועלה על מדים, מותיר את הציצית מבצבצת מחוץ לחולצה. בעוד כחודש, אחרי שיסיים טירונות רגילה, ישולב באחת מיחידות הסייבר של חיל המודיעין.

לא קל להתקבל ליחידות העילית הללו, שאחראיות ללוחמה במרחב הטכנולוגי. בייחוד לא קל למי שלא נשם אינטרנט מאז שהיה צעיר, בניגוד למתגייסים חילונים. אבל לנתן היתה תמיד גישה למחשבים ולטכנולוגיה, ובבית אפילו היה מחשב לכל בני המשפחה - "עם אינטרנט שמסנן פרסומות ותכנים לא ראויים".

עכשיו בני משפחתו גאים בו. "הם יודעים שהטכנולוגיה היא חלק חשוב בצבא, כי היא חלק חשוב בכל העולם כיום. והם שמחים שאני אוכל לתרום לצבא דרך התחום הזה".

ישיבת ההסדר הטכנולוגית "דרך חיים" בגן יבנה. "זה גם מועיל לצבא, וגם נותן לנו יתרון גדול בשוק העבודה אחרי השירות" // צילום: יהושע יוסף

 

בלי טלפון חכם

נתן לא לבד. ביחד איתו התגייסו עוד עשרה מבני ישיבת ההסדר הטכנולוגית "דרך חיים" בגן יבנה, כולם בוגרי המחזור הראשון של הישיבה. שישה מהם עברו בהצלחה את מבחני הקבלה ליחידות הסייבר של המודיעין. שניים נוספים שובצו להיות חוקרי מודיעין, אחד ישרת באגף הטכנולוגי־לוגיסטי, ואחד ברבנות הצבאית.

השבוע הם עמדו שם, במדור בני הישיבות בלשכת הגיוס בתל השומר, נרגשים מאוד, בחולצות לבנות מכופתרות וכיפות שחורות. מחכים לרגע שבו יצטרפו למוסד הכי ישראלי שיש, זה שלא היה ברור מאליו שרגלם תדרוך בו. 

זה שילוב לא שגרתי: חרדים שמשרתים ביחידות מחשב. הלכות שבת מול לוחמת סייבר משוכללת, שלא מבדילה בין קודש לחול.

בציבור שממנו הם באים, גיוס לצה"ל לא מתקבל בעין יפה. הם מוגדרים שם כ"חוצניקים", כאלו שגדלו בבתים אמריקניים או אירופיים. אבל ערך הרוחניות החרדי זורם בעורקיהם, והם מבטיחים שגם בעולם שכולו שונה מזה שעליו גדלו לא יסטו מדרך אמונתם ותורתם.

"זה דבר גדול שאנחנו מתגייסים ליחידות מיחשוב", אומר ידידיה (20). "זה גם מועיל לצבא, וגם נותן לנו יתרון גדול בשוק העבודה אחרי השירות". ידידיה בא מעולם פתוח יותר לטכנולוגיה. הוא נולד בארץ, אבל כשהיה בן 8 עברה המשפחה לבלגיה.

לפני חמש שנים הוא עלה לישראל לבדו, השאיר מאחור את הוריו ושניים מאחיו הצעירים. האח הבכור, ישעיהו (22), הגיע לארץ שנתיים לפניו, והיום הוא נשוי וחי ברעננה. בקרוב יסיים את שירותו הצבאי בגדוד הנח"ל החרדי נצח יהודה. 

הוא גולש באתרי חדשות חרדיים, לצד אתרים של ערוצי טלוויזיה ועיתונים חילוניים, כדי לקבל תמונת מצב מלאה של הנעשה בארץ. כמו רוב חבריו החרדים, אין לו חשבון בפייסבוק, בטוויטר או בכל רשת חברתית אחרת. "אני מכיר כמה חרדים שיש להם פייסבוק, אבל אני לא מרגיש שאני מפסיד משהו שאני לא שם", הוא צוחק.

גם הטלפון שלו אינו טלפון חכם, ומקבל הודעות טקסט בלבד, ללא חיבור לאינטרנט. "בחור חרדי לא יכול שיהיה לו טלפון חכם, זה איסור מבחינתנו.

"תמיד אמרו לי ולאחים שלי שאנחנו צריכים להיזהר ולהשתמש במחשב בדרך חכמה. היו משחקים שאמא שלי אסרה עלינו לשחק, כמו משחקים אלימים, או משחקים שהדמויות בהם לא צנועות. אני מניח שביחידות הסודיות אין בכלל גישה לאינטרנט, אז לא צפויה בעיה מבחינת השימוש במחשב".

אתה לא חושש שלחילונים שמשרתים ביחידות האלו יש הבנה רבה יותר במחשבים?

"אני לא בטוח שזה נכון. נכון שיש שם גיקים של מחשבים, אבל יש גם חילונים שהידע שלהם במחשבים מסתכם בבגרות במקצוע - שזה בערך כמו הידע שאני קיבלתי בלימודי המחשב בישיבה".

כשהחליט, לפני שנתיים, לעזוב את הישיבה שבה למד ולעבור לישיבה שמשלבת גיוס, היו כאלו שניסו להניא אותו. "הם אמרו לי שאני נותן בזה יד לחוק לגיוס חרדים, ושאני עלול להתקלקל בצבא.

"לאנשים יש בראש את המחשבה שבצבא חרדים מתקלקלים, כי הם חושבים שחייל קרבי לא תמיד מסוגל להגיע לתפילות בזמן, אין לו זמן ללמוד תורה, בקושי יש לו זמן להתפלל, ואם יש זמן, אין לו כוח ללמוד. כשאתה נמצא בחברה שבה לא כולם דתיים, אתה גם יכול להיות מושפע. ואז אומרים שהרמה הרוחנית של מי שהולך לצבא יורדת. 

"אבל בסופו של יום, אני מאמין שכשהבחור חוזר הביתה, ורואים בבית הכנסת שהוא עדיין באותה רמה דתית, ועדיין יושב ולומד, ולא עושה שטויות, מבינים שהוא נשאר בחור רציני גם אם הלך לצבא. אני יודע שאני רגיל לחיות בצורה מסוימת, ולא משנה מה הסביבה שלי תעשה. גם בבלגיה הצלחתי לשמור על הדרך שלי, בין הגויים".

הרב גרוס. ראש הישיבה

 

רוקדים על כל החתונות

כמעט שנתיים למדו הבחורים בישיבת "דרך חיים" בגן יבנה. את רוב שעות היום העבירו בבית המדרש בישיבה, ולקראת הערב עברו לכיתות הלימוד במבנה הסמוך, שם הדליקו את המחשבים, התחברו לאינטרנט של "רימון" (ספק פופולרי במגזר הדתי, שחוסם תכנים לא ראויים) והתעמקו בעולם הטכנולוגי.

בשנתיים הבאות הם ישרתו בצה"ל. אחרי שיעברו את הטירונות הכלל־צה"לית וישתלבו ביחידות המיחשוב, הם ישובו לישיבה מדי ערב, להמשיך בלימודי הקודש. הם יחתמו קבע לשנה או לשנתיים נוספות.

ישיבת "דרך חיים" הוקמה על ידי רבנים בשיתוף עם אגף כוח אדם בצה"ל, האגף הביטחוני־חברתי במשרד הביטחון והרבנות הצבאית. מנכ"ל הישיבה, רמי ליבר, שירת 24 שנים בחיל המודיעין והגיע לדרגת סא"ל. הוא היה ממקימי הישיבה יחד עם הרב כרמי גרוס, רב הישיבה ואיש חינוך שלמד בישיבות גדולות בארה"ב ובישראל, והרב דוד בלוך, ממקימי גדוד נצח יהודה ומנהל עמותת נצח יהודה. 

"הרעיון היה להקים ישיבת הסדר חרדית טכנולוגית, שיהיו בה תורה, טכנולוגיה וצבא", מסביר ליבר. "המוטו הוא להכין לחיים. אנחנו רוצים שהאנשים יעבדו בחברות המיחשוב הגדולות, שתהיה להם המשכורת הכי גבוהה שאפשר, וכך הם לא יצטרכו להתעסק במציאת חלטורות כדי להחזיק את המשפחה, ויהיה להם זמן ללמוד תורה".

"הסלוגן שלנו הוא 'בן תורה בחיי המעשה'", מוסיף הרב כרמי. "אנחנו דנים בהשקפת עולם ואמונה, פותחים אותם לדעות אחרות, שיוכלו להתמודד עם העולם הלא חרדי ולהישאר באמונה חזקה. לימודי הקודש כאן הם ברמה גבוהה, שלא נופלת ברמתה מכל ישיבה גבוהה אחרת.

"במקביל, זו הכנה גם לחיים התורניים, גם לעבודה וגם להתמודדות עם סוגיות אמוניות והשקפתיות. צבא הוא דרך ארץ, צריך ללכת לצבא כדי לתרום. וכשאנחנו מציעים לצבא בחורים שיודעים מחשבים, הצבא רוצה אותם אצלו".

הישיבה שבה למדו הוכרה על ידי משרד הביטחון כישיבת הסדר, ואמורה להיות מתוקצבת על ידי משרדי החינוך והביטחון ככל ישיבת הסדר רגילה. משרד הביטחון אמור להעביר תקציב לישיבה דרך האגף למוסדות תורניים של משרד החינוך, אבל בגלל סיבוכים ביורוקרטיים התקציב יגיע רק החל מהשנה הקרובה. כרגע מתקיימת הישיבה משכר לימוד שנגבה מההורים, בסך 1,200 שקל לחודש, ומתרומות של תורמים מחו"ל - הבולט שבהם הוא דוד הגר, ממקימי הנח"ל החרדי.

נתן החליט לעבור לישיבה כדי שיוכל לשרת ביחידות מיחשוב בצבא. הוא עשה את זה אחרי שנה וחצי של לימודים לתואר ראשון במחשבים, מרחק שלושה סמסטרים בלבד מסיום התואר.

"טכנולוגיה תמיד עניינה אותי, וחשבתי שבמחשבים אני יכול לקבל גם ידע וגם מקצוע לעתיד. בחברה שממנה אני בא בארה"ב יש הרבה חרדים שהולכים לעשות תואר. יש כאלה שיגידו שהם לא היו רוצים שהבנים שלהם יעשו את זה, אבל הם תומכים באלו שכן לומדים.

"לי היה תמיד ברור שאעשה צבא, והשאלה היתה אם להישאר בישיבה עד החתונה או לעזוב קודם. איכשהו יצאה לי האופציה לרקוד על כל החתונות. יכול להיות שאשלים את התואר אחרי הצבא, תלוי לאן יובילו אותי החיים". 

המתגייסים. יהושע: "אני הולך לצבא מתוך אידיאולוגיה. אני חי במדינה, אני צריך להכיר את הטוב שבה ולתת את הכי טוב שאפשר" // צילום: יהושע יוסף

 

עלולים "להיפגם" בשידוך

ליהושע (24) כבר יש תואר ראשון במינהל עסקים מהקמפוס החרדי במכון לנדאו. "למדתי לימודי ערב תוך כדי לימודים בישיבה רגילה. פשוט הבנתי שלימודים רק בישיבה הם לא בשבילי", הוא אומר בפתיחות. הוא מתגורר עם הוריו ואחותו בשכונת הר נוף בירושלים. ההורים עלו ארצה מארה"ב עוד לפני שנולד, "אבל הם עדיין לא מדברים עברית", הוא צוחק. "מסתדרים עם האנגלית".

"הייתי בן 18 כשהבנתי שאני רוצה לעשות משהו עם החיים שלי, ללמוד לתואר ראשון. אבא שלי מאוד תמך בזה, הוא מאמין שצריך לעשות משהו נוסף בחיים. אחרי שהשלמתי את התואר במינהל עסקים, החלטתי ללמוד גם לימודי קודש ולהתגייס, מתוך ידיעה שזה ייתן לי ניסיון בחיים ואפשרות לעשות משהו בהמשך בתחום מקצועי.

"יש כמה גישות בעולם החרדי, שהן המפתח להכל. יש גישה שאומרת, נסגור את העולם ונישאר עם מה ששלנו. ויש גישה שאומרת: יש פה עולם, ואתה צריך לדעת להשתלב בו. אני מאמין בגישה השנייה".

יש לו חשבון פייסבוק, "אבל אני לא משתמש בו הרבה. רק קצת, כדי לשמור על קשר עם חברים בחו"ל, אבל כמעט אין לי כלום בפיד. אני לא מאלה שמשתפים הרבה".

הוא לא חושש מהשירות ביחידת מיחשוב, ועוד לצד חילונים. "יש דברים שנצטרך ללמוד להתמודד איתם רק כשהם יקרו. אני בטוח שיהיו דברים שנצטרך להתעקש עליהם, לעומת עניינים שנוכל 'להחליק'. צריך להבין שהרמה הדתית שלנו היא גבוהה. אני בטוח שאם יהיו דברים שלא מתאימים לי כחרדי, אני מספיק מבוגר כדי לדעת איך להתמודד איתם.

"שמעתי רבנים שאומרים שעיקר הבעיה בשילוב חרדים בצבא הוא שלחיילים לא ממש אכפת מהאחרים. אז אנחנו נצטרך להחליט על מה נקפיד ועל מה פחות, אם נעמוד על שלנו או לא.

"מבחינת התפיסה של החברים שלי, יש בחורי ישיבה ויש בחורים שעזבו את הישיבה והלכו לצבא. אי אפשר גם וגם. יש קו אדום שמפריד ביניהם. ופתאום אתה בא ואומר שאתה יושב על הקו, רגל פה, רגל שם. הם לא מצליחים להבין את זה".

ידידיה מחייך. "האמת היא שדווקא במודיעין הסכנה לרדת מדרך הארץ החרדית היא גדולה יותר. כשאתה משרת עם אנשים על רמה, כמו ביחידות האלו, אתה לא מרגיש יותר מוצלח מהם, ואתה צריך לשמור על עצמך כדי לא ליפול. אבל אני סומך על עצמי".  

חיים (22), שהגיע לארץ עם משפחתו מקנדה לפני כשש שנים, חדור מוטיבציה. הוא נרגש מלבישת המדים, משינוי הסטטוס מתלמיד ישיבה לחייל ומהאופציה לשרת בחיל יוקרתי, ביחידה טכנולוגית מתקדמת. הוא כבר מחכה לשבת הראשונה שבה ייצא הביתה מהטירונות וילבש בגאווה את מדי צה"ל, "גם אם זה יהיה קצת לא נוח לעלות לאוטובוס שמלא בחרדים, שחלקם מכירים אותך ולא חושבים שמחשבים וצבא זה טוב".

"תביני", הוא לוקח נשימה עמוקה, "אלה שהולכים לצבא נחשבים כאילו ירדו מדרך התורה. בחור ישיבה שהולך לצבא נחשב ללא רציני, וכשהוא נכנס לשידוכים או למקומות עבודה, מתייחסים אליו כאל 'פגום'. אתה יודע שכשאתה עושה את ההחלטה הזאת אתה תיפגע. כל אורח החיים יכול להשתנות בגלל החלטה אחת.

"אבל בכל זאת, זה משהו שהחלטתי ללכת עליו. ואני אוכיח להם שהרמה הרוחנית שלי לא נמוכה משל אחרים, למרות שאני הולך לצבא ועוסק במחשבים".

הוא בן שביעי מתוך 11, גר ברמת בית שמש. שלוש שנים למד בישיבת מערבא, ואחריהן עוד שנה בישיבת היכל התורה. "התחלתי לדבר עם חברים שלי וראיתי שיש רבים, בעיקר כאלו שבאו מחו"ל, שהרגישו שמיצו את לימודי הישיבה ורצו לעבור למשהו חדש. משהו שישלב את עולם החומר והרוח.

"חיפשתי משהו שהרמה הרוחנית שלו לא תיפול מזו של הישיבות האחרות, אבל במקביל, שייתן גם ערך מוסף לעתיד. שייתן לנו מקצוע. כשסיפרתי את זה לחברים שלי, הם דווקא לא ביקרו את ההחלטה שלי. הם התחילו להבין שכמו שיש חרדים שמתגייסים אחרי החתונה, אפשר להתגייס וללמוד ולהמשיך את חייך".

"כשאתה עושה משהו כזה, אתה חייב להבין שהצבא הוא לא אמצעי אלא מטרה", מדגיש נתן. "אם אתה לוקח את הצבא כאמצעי להגיע למשהו אחר בהמשך החיים, זה לא שווה את המחיר. המחיר הוא שיסתכלו עליך כעל מי שהולך לצבא כי הוא לא הצליח בשום דבר אחר. ואני הלכתי לצבא בגלל שהצלחתי, לא בגלל שלא הצלחתי".

אף אחד מהארבעה עדיין לא התחתן. חלקם החלו רק לאחרונה להכיר בחורות חרדיות במסגרת שידוך. 

"ברגע שנכנסנו למערכת מסוימת, אנחנו מגבילים את עצמנו לשוק מסוים גם מבחינת השידוך", אומר חיים. "אני מצאתי שזה שוק קטן יחסית: כל החבר'ה בישיבה שהתחילו לצאת לשידוכים יצאו עם אותן בנות, כי אין רבות שמוכנות לצאת עם בחור שהולך לצבא.

"לא רק הצבא הוא מהותי כאן, אלא גם העובדה שאתה לא לומד בכולל, וזה נתפס כלא רציני מבחינת הדת. כשבחורה הולכת לשדכנית, ששואלת אם היא מוכנה לצאת עם מישהו שמשרת בצבא, זה כאילו היא שואלת אותה אם היא מוכנה ללכת עם בחור לא רציני. אבל אנחנו כן רציניים, אז אנחנו רוצים למצוא בחורה שתהיה מספיק פתוחה כדי להבין שאפשר ללכת לצבא ועדיין להיות רציני מבחינה רוחנית". 

ידידיה: "אני לא אתחיל לקבל החלטות לפי השאלה איך זה ישפיע על השידוך שלי. בחורה יותר פתוחה תרצה בעל שעובד, ולא תחפש אברך. אבל אני יודע שהחשש מהשפעה על השידוך מונע מהרבה בחורים להתגייס". 

רמי ליבר. מנכ"ל הישיבה

 

בלי חלב במיקרוגל בשרי

הם נלחמים בשמועות על בחורי ישיבה ש"התקלקלו" בצבא, בטוחים שיעמדו בפני המכשולים. "איך שאני רואה את זה, כשאדם מגיע למקום, הוא מעביר מייד מסר לאנשים שסביבו שהוא בא כדי לעבוד, כדי להתחבר, אבל שיש לו גם קווים אדומים. אני לא אצא אחרי העבודה לשתות עם בנות. אני כן אשמור על הלכות ייחוד והלכות כשרות". 

יהושע: "יש המון דברים שצריך לשים לב אליהם מבחינה הלכתית. אפילו ברמה של מיקרוגל בשרי, שמישהו זרק לתוכו בטעות משהו חלבי. אלה דברים שקשה לשמור עליהם הרמטית, אבל אני מאמין שברמה מסוימת זה יהיה בסדר. 

"אני הולך לצבא מתוך אידיאולוגיה. אני חי במדינה הזאת, אני צריך להכיר את הטוב שבה ולתת את הכי טוב שאפשר. בישיבות קודמות שבהן למדתי הצבא לא היה על הפרק. לא חשבתי על זה כעל משהו עיקרי בחיים. ודווקא יש לי חברים שעשו צבא, וכשבאה ההזדמנות שלי להתגייס, הבנתי שזה לא שורף את החיים. יש הזדמנות לעשות משהו גדול, להצטרף לצבא וגם ללמוד - אז קפצתי על זה. מבחינתי, זאת המשמעות של 'דרך ארץ קדמה לתורה'. יש דרך להיות בן אדם, ולהסתדר".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו