עבור רבים, נובמבר אינו יותר מחודש אפרורי ומדכדך. אך בעבור רבים אחרים מדובר באקסטזה לשמה: אנחנו מדברים כמובן על ה-National Novel Writing Month, הידוע בכינוי NaNoWriMo – פרויקט שנתי, שהתחיל בסן-פרנסיסקו ב-1999 ומנה 21 איש וכיום חצה את ה-400 איש, והיד עוד נטויה.
למי שטרם נתקל בתופעה, NaNoWriMo הוא אירוע כלל עולמי המזמין כל אחד לכתוב רומן בן 50 אלף מילה לפחות, החל מהראשון בנובמבר ועד השעה 23:59 ב-30 בנובמבר, שעה מקומית, אזי יש להקיש על כפתור השלח; כל שיש לעשות הוא להירשם חינם אין כסף לאתר הפרויקט והפסטיבל מתחיל: אין סוף פלטפורמות, שבהן ניתן להציג תקציר של הרומן המתהווה, להתייעץ עם קולגות מיוסרים, לקבל מיני עצות שונות לכתיבה, התמדה, השראה והתמודדות עם האתגר ומה לא. להיצע הווירטואלי מצטרפים אירועים לוקאליים הפזורים ברחבי העולם המעודדים יצירה של קהילת כותבים.
המנצח ב-NaNoWriMo הוא כל מי שהצליח לעמוד באתגר ולהשלים את מכסת המילים, בין אם אותה מכסה מהווה רומן מוגמר או רק חלק ממנו, בין אם יש צורך לשכתב או לא להוסיף אפילו פסיק ובין אם מתכוון הכותב לשלוח את יצירת המופת לבתי ההוצאה הגדולים או לדחוף אותה היישר למגירה חשוכה. מטרת המרתון פשוטה: לעודד יצירתיות ולגרום לאנשים לכתוב ולהתמודד עם מחסומי כתיבה ושאר ירקות המלווים את התהליך המייסר באמצעות היד הכותבת.
"מה לגבי פיסקה אחת?"
האופטימיסטים מרבים לציין את כוכבי הספרות שצמחו מתוך NaNoWriMo, כגון"Water for Elephants" מאת שרה גרון או "The Night Circus" שכתבה ארין מורגנשטיין וזכו להצלחה. אך גם חובבי המדון יזכו לעדנה בדמות לא מעט מאמרים המסתייגים בכל לשון מהפרויקט המצליח ורואים בגרון ומורגנשטיין יוצא מן הכלל המעיד על הכלל והכלל הוא, ששומדבר טוב באמת לא יוצא מקיומו של NaNoWriMo; אם כבר, מדובר בנזק לספרות באשר היא.
במאמר המצוטט "Better yet, DON'T Write that Novel" ("עדיף שלא תכתוב את הרומן הזה") משנת 2010 - אז כבר זינק מספר המשתתפים בפרויקט ל-200 אלף בשנה - קובלת הסופרת לארה מילר על הפן המצער ביותר בריבוי המפתיע של אנשים ששואפים לפרסם רומן: איך נאמר זאת, הם פשוט לא קוראים. "לא מזמן סיפרה לי הסופרת אן באואר שיותר ויותר אנשים הנתקלים בה באירועים חברתיים נוהגים להתייעץ אתה בנוגע לרומן שהם כותבים", כותבת מילר. "וכשהיא מנסה במהלך השיחה לברר איתם בעדינות מה הם קוראים התשובה תמיד זהה – 'או, אין לי זמן לקרוא. אני בעיקר מתרכז בכתיבה'".
"קל יותר לעשות כסף מאנשים שרוצים לכתוב מאשר מאנשים שרוצים לקרוא", טוענת מילר, ומוסיפה בעוקצנות כי ספרים המכילים עצות לגבי כתיבה נמכרים טוב יותר מאשר טוב יותר מאשר רומנים כשלעצמם.
השנה מצטרף מאמר נוסף וחריף לרשימת המתנגדים. קלייר פאלון תמהה ב"הפינגטון פוסט" על ההכרח לכתוב 50 מילה ולייצר דווקא רומן עב כרס – לא סיפור קצר, לא נובלה, "מה לגבי פשוט פסקה אחת טובה באמת? האובססיה עם כתיבה של רומן דווקא מציבה כמות לפני איכות, רק כדי שנוכל לסמן וי לצד ההתנסות הזו". אם אתם אוהבים ספרים, מוסיפה פאלון, "דעו שאינכם חייבים לכתוב אחד רק כדי לתקף את התשוקה הזו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו