פתיחת העונה השלישית של תוכנית תחקירים בסיפור מעורר ספקות באשר למותו של יוסף סלמסה, ישראלי בן 22 ממוצא אתיופי, היא החלטה אמיצה ולא שגרתית. "המערכת" של מיקי חיימוביץ' לא הלכה על באנקר רייטינג - למשל, ראיון חושפני עם מקורבת לפוליטיקאי בכיר שעסקה בפלילים ותספר שוב את מה שכבר סיפרה בעבר - אלא הימרה על הקלף הפופולרי פחות בחבילה, הקלף החברתי. הרצון לשנות משהו במציאות - לגרום לאנשים לבדוק את הפנסיה שלהם, או להביא לפתיחת חקירה במקרה של תיק סלמסה - הוא ההפך מאסקפיזם. זה לא קל במדינה הדורשת מאזרחיה להיות מעודכנים 24/7 פן יפספסו דקירה. הנופים של איים אקזוטיים שבהם מפטפטות דמויות בביקיני או ילדים שרים שירת מלאכים עושים הרבה יותר נעים בעין ובאוזן. אבל מיקי חיימוביץ' לא עושה בידור. בכך היא שונה מ־95 אחוז מאנשי הטלוויזיה המסחרית בישראל.
חיימוביץ' אינה מנסה להצחיק ואינה מתאמצת להנעים את הזמן עבור הצופים. היא מציעה התבוננות במראה - קרוב לחשבון הבנק שלנו, למערכת העיכול שלנו - והמסקנות שלה תמיד מעוררות אי נוחות. יש בחיימוביץ' זעם, והזעם שלה, איכשהו, עדיין אמין ועדיין מוליד אכפתיות. עניין די נדיר בסביבה שבה זעם מוליך את רוב האנשים לפייסבוק, לטוויטר או, בכמויות גדולות יותר, לכלום. האכפתיות של חיימוביץ' מתבטאת בתוכנית תחקירים אמפתית, ההולכת למקומות החשוכים, ובודקת מה בדיוק נעשה שם. בתוכנית פתיחת העונה, התשובות היו "אתם לא רוצים לדעת".
תחקיר מקיף, מגובה במסמכים, בעדויות ובהקלטות, כולל מצלמה נסתרת, אינו תמיד מבטיח תוצאות. אלא שהפעם היו. חיימוביץ' והבמאית לימור פנחסוב רקחו מתעלומת מותו של סלמסה, יליד בנימינה שהפך לאייקון עבור בני הקהילה האתיופית, כתבת VIP. ההפך מהיחס שלו זכה סלמסה בחייו. הכתבה ליוותה את השתלשלות העניינים, מהתקיפה של סלמסה על ידי שוטרים לפני יותר משנה, דרך ההידרדרות שחווה וההטרדה המשטרתית ועד מותו אפוף המסתורין.
יומו האחרון של סלמסה הותיר הרבה סימני שאלה מהדהדים וטרם נענה בצורה חד־משמעית. אוזלת ידן של הרשויות, ובעיקר של המשטרה, אינה חומר שקל לתרגם לטלוויזיה. הרבה יותר משעשע לצפות בחיקוי של שוטר אידיוט או של מפכ"ל מגמגם ב"ארץ נהדרת" מאשר להאזין לאיומי שוטרים, להביט בדו"חות חסרי פשר ולהבין שיש מקומות בישראל שבהם עדיין כולם מנסים לעבוד על כולם.
חיימוביץ' לא נרתעה מהעיסוק בחומרים הלא סקסיים והאנטי־בידוריים האלו. התחקיר שהגישה לא היה חף מפגמים - את הדיון על מכשיר הטיזר אפשר והיה רצוי לקצר, ותפאורת "עבודה המערכת בפעולה" נעה בין מיותרת למגוחכת - אבל גם בצורה הזו, התחקיר ראוי לכל שבריר רייטינג שיקבל.
"המערכת" היא לא פצצת רייטינג, ובמתכונתה הנוכחית אין לה שום סיכוי להיות. במקרה הטוב, היא עשויה להיות עוגן של שפיות וספקנות בלוח השידורים. במקרה הטוב - כלומר, עד שלמישהו יימאס מהמוצר הבלתי קליל הזה. "אנחנו מצפים שמישהו יפקח את העיניים במשטרת ישראל ובמחלקה לחקירות שוטרים", סיכמה חיימוביץ' את התוכנית הראשונה בטון ענייני ולא מתלהם. "אנחנו לא נרפה", הבטיחה לצופים. תישארו איתה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
