כשהייתי נער בן 14, לפני יותר מ־50 שנה, נהגתי להגיע בימי שני, שלישי ורביעי בשעות אחר הצהריים למשכן הכנסת הישן בבית פרומין בלב ירושלים, כדי לאסוף אוטוגרפים (חתימות בכתב יד) של שרים וח"כים. זכור לי שניגשתי אל מנחם בגין, יגאל אלון, חיים לנדאו, יוסף ספיר ואחרים בהגיעם ברגל למשכן, הושטתי בביישנות את הפנקס שבידי וביקשתי מהם לחתום את שמם. מרביתם נענו ברצון וכך התגאיתי באיסוף של כ־40 חתימות של שרים וח"כים.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
בשבוע שעבר, כשסיפרתי על כך להדסה גרינברג־יעקב, מנהלת פרויקט ההקמה של מוזיאון הכנסת באותו בית פרומין, היא ביקשה שאעביר לידיה את פנקס החתימות שלי כדי שיוצג בין מאות תצלומים ומסמכים אחרים שיתעדו את שנותיה הראשונות של הכנסת.
בימים אלה החלו עבודות השיפוץ של בית פרומין. הן יימשכו כשנתיים ועל פי התוכניות, ב־2017 ייערך טקס הפתיחה החגיגי של המוזיאון אשר בהקמתו יושקעו יותר ממאה מיליון שקלים.
הקמת המוזיאון מתאפשרת הודות לחקיקתו ב־2010 של חוק מיוחד שאושר ברוב גדול ביוזמת קבוצת ח"כים, אשר הזדעזעו מהמחשבה שבניין הכנסת נמכר לאיש עסקים וייבנו מעליו דירות.
אפילו המזנון ישוחזר
השחזור המתוכנן של הבניין משתרע על שטח של 2,500 מ"ר, כולל שחזור מלא של הקירות החיצוניים של הבניין בן שלוש הקומות ושל אולם מליאת הכנסת, שישמש החלל המרכזי של המוזיאון. כמו כן, ישוחזר מזנון הכנסת ויוקמו חללי תצוגה וכיתות לימוד. על פי התוכנית, שפרטיה נחשפים כאן לראשונה, אולם המליאה ההיסטורי שיהווה את לב המשכן ישוחזר לפרטיו, לרבות המושבים, וישמש אולם למופע אור־קולי והן אולם הרצאות, הקרנות ופעילויות הדמיה של פעילות הכנסת. גם מזנון הכנסת ההיסטורי ישוחזר ברוח שנות ה־50.
על פי התוכנית שגיבשה האוצרת מיכל ברושי, את פני הבאים למוזיאון יקבל מיצג אור־קולי שיימשך כ־20 דקות ויתבסס על הסרט "הכנסת" שהפיקו בשנת 1965 נתן גרוס ומיכה שגריר, בתוספת חומרים מצולמים מאותה תקופה, קריינות חדשה ואמצעים אור־קוליים מגוונים.
בקומה השנייה של המוזיאון ישוחזרו התא של נשיא המדינה ובצידו תצלומים מאותה תקופה, תא העיתונאים שכולל מאמרים שפורסמו בעיתונים מאותה תקופה ותא של קול ישראל שבו יותקנו אמצעים לשמיעת דיונים של מליאת הכנסת. כמו כן, ישוחזרו בקומה השנייה שתי שורות של יציע האורחים, שאיפשר לקומץ האזרחים שזכו להיכנס אליו לצפות בדיונים במליאת הכנסת.
בתוך המוזיאון, על פני 16 מסכים גדולים שיוצבו על הקירות, תוצג על כל מסך שנת פעילות אחת של הכנסת שתכלול את המאורעות החשובים שהתרחשו באותה שנה במהלך 16 השנים שבהן פעל בית פרומין, כפי שהשתקפו בראי העיתונות, וכן בתצלומים, בקריקטורות וביומני קולנוע מאותן שנים.
נוסף על כך, במוזיאון יוצגו תערוכות קבע, שאחת מהן, למשל, תספר על נדודיה של הכנסת מאז טקס ההכרזה על הקמת המדינה. הכנסת נדדה ב־20 החודשים הראשונים בין ארבעה מקומות שונים בתל אביב ורק ב־1950 עברה לירושלים. בתערוכה אחרת יסופר על מלאכת החקיקה החשובה שנעשתה בכנסת באותן שנים.
"בזבזני - לא, מכובד - כן"
גרינברג־יעקב אומרת כי היא מודעת לעלויות הגבוהות הכרוכות בהקמת המוזיאון, אולם היא מבטיחה ש"לא נקים משהו מפואר ובזבזני, אבל בהחלט מוזיאון מכובד". לדבריה, המטרה העיקרית בהקמת המוזיאון היא חינוכית: "קהל היעד העיקרי שלנו הם ילדים החל מכיתה ז', שבה מתחילים ללמוד אזרחות, ועד כיתה י"ב, כדי לספר להם על עיצובה של הדמוקרטיה והריבונות הישראלית. להסביר להם בעזרת אמצעים והמחשות ויזואליות איך הוקמה המדינה, אילו מאבקים התנהלו בתוכה ואילו אירועים דרמטיים התרחשו בתוך הבניין הזה, מהסכם השילומים עם גרמניה ועד לכידתו של אדולף אייכמן".
האיש המופקד על מימוש החוק וביצועו הוא יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, שמסתייע בוועדה מייעצת הכוללת פוליטיקאים לשעבר (שלושה ח"כים לשעבר, שני נציגי אקדמיה וכן נציגים של משרד האוצר, עיריית ירושלים ומועצות הארכיונים והמוזיאונים). הוועדה, בראשות מזכיר הכנסת לשעבר אריה האן, מתכנסת אחת לכמה חודשים, אך ממעטת לעסוק בנושא התקציבי. חבר הוועדה, ח"כ לשעבר רן כהן (מרצ), שהיה בין יוזמי החוק, אומר כי "אנו מעורבים יותר בתכנים ופחות בצד התקציבי. אני סבור שיש חשיבות רבה להציג לציבור ובעיקר לנוער את שורשיה של הדמוקרטיה הישראלית, גם אם זה עולה כסף".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו