הדרבי התל־אביבי אמור להיות המשחק הכי טוב שיש לכדורגל הישראלי להציע. הדרבי, שנערך הערב (ש') בבלומפילד - למעט האווירה הנהדרת - לא היה קרוב ברמתו למשחקי הראש בראש הגדולים שראינו, אפילו בעבר הלא רחוק. על השוואות למשחקי דרבי סוערים ואיכותיים מרחבי הגלובוס בכלל אין מה לדבר. אם נקרא לילד בשמו, הניצחון של מכבי ת"א 0:1 על הפועל היה אחד המשחקים החלשים והמעצבנים שראינו עד כה העונה.
כל כך הרבה שחקנים חצו בשנים האחרונות את הכביש בין המועדונים, דבר שפעם היה קורה רק בחלומות, כך שאפילו העובדה שהמשחק של גילי ורמוט הערב היה הדרבי הראשון שלו בליגה נגד האקסית, עבר בשקט יחסי. זה אולי מה שאיפשר למספר 28 בצהוב להיות מהיחידים בקבוצה שלו שהציג משחק טוב.
העיניים של אוהדי שתי הקבוצות היו מופנות לעברם של שני שחקנים על הדשא - ערן זהבי ובן רייכרט. הראשון הוא כמובן עוד אקס אדום, שמאז חזר מאיטליה לישראל והצטרף למכבי, כבש לא מעט שערים נגד האדומים ועזר למכבי להחליף את השליטה על העיר. כמעט כל נגיעה שלו בכדור לוותה בשריקות בוז מאוהדי הפועל. כשהוא ניגש להרים כדורי קרן במחצית הראשונה ליד שער 5, זהבי ספג מטר קללות בכל רמת טינוף שתוכלו לחשוב עליה, וגם כמה שאין סיכוי שתנחשו. הדברים האלה לא משפיעים על שחקן ברמתו של מספר 7 בצהוב, אבל גם הוא לא הצליח לבלוט מעל הבינוניות הערב.
רייכרט, שמעברו בקיץ מקריית שלום למתחם האימונים ע"ש חודורוב היה מהמתוקשרים ומהמכוערים שזכורים בארץ בשנים האחרונות, היה מוקד העניינים בצד האדום. הקשר של הפועל עדיין רחוק מלהגשים אפילו חלק מהציפיות ממנו, בהתאם למי ששולם עבורו מיליון יורו. רייכרט ניסה לדרבן את חבריו בשיחת מוטיבציה רגע לפני שריקת הפתיחה, פה ושם סחט עבירות שעיצבנו את הקהל של מכבי, אבל מעבר לזה לא הצליח להנהיג או להוביל. שיתעסק יותר בכדורגל ופחות בשטויות, אולי זה יעזור לו להתאפס.
אלים ועצבני
הפועל שיחקה הערב בחולצת פסים אדומה־לבנה, די דומה למדים של אתלטיקו מדריד, אולי כדי לגרום לשחקנים לשאוב השראה מהמאמן הארגנטינאי דייגו סימאונה, שדוגל במשחק הקרבה ולחימה. הגימיק היה נחמד, האדומים הצליחו להוציא את מכבי מכלל ריכוז במשחק אלים ועצבני, ובקיצור כן, היתה הקרבה ולחימה.
רייכרט (במרכז). היה במוקד העניינים // צילום: עמי שומן
אבל מה עם היכולת? היא לא באמת היתה קיימת מהצד האדום. האמת היא שאין הסבר ליכולת החלשה שמראה לנו בכל שבוע קבוצתו (עדיין) של המאמן וואליד באדיר. איך ליביו אנטל, אחד הזרים הטובים בשנה שעברה, פשוט נעלם? איפה קלאודיו בומבה, שדיברו עליו כשחקן שנחת פה במקרה ובתוך שנה ימריא לאירופה? נראה שהוא נחת במקום שמתאים לו בדיוק מבחינת הרמה. ועוד שאלה, היכן דודו ביטון? איך יכול להיות שהחלוץ הבכיר מחוץ לסגל? אולי בשבוע או השבועיים הקרובים, כשהנהלת הפועל תמנה את אלי גוטמן או את דרור קשטן, דברים ישתנו, כי הסגל הזה שווה קצת יותר.
ועכשיו - פורטו
לפני המשחק, ובעיקר בגלל מצבה של הפועל בתקופה האחרונה (שני הפסדים רצופים לפני הדרבי), היה ברור שהיא תשחק בעיקר על דלק של מוטיבציה ועל התקפות מתפרצות, אבל מישהו יכול להסביר מה עובר על השחקנים של מכבי? לולא הנגיחה המאוחרת של קרלוס גארסיה, האלופה היתה מוצאת את עצמה מגיעה למשחק נגד פורטו בליגת האלופות אחרי ארבעה משחקים ללא ניצחון. אולי זו עייפות בגלל ההשתתפות במפעל האירופי היוקרתי אך המלחיץ, אולי זו בכלל היהירות שהביאה להפסד נגד בית"ר ירושלים ואולי מדובר בעייפות החומר. על פניו נראה שכל התשובות נכונות, אבל דבר אחד בטוח - סלבישה יוקאנוביץ', שבמחצית השנייה התעכב עם החילופים מסיבה לא ברורה, חייב לעורר בדחיפות את שחקניו בימים הקרובים. יכולת כזו ברביעי באיצטדיון בחיפה נגד פורטו, והסיוט מסטמפורד ברידג' ישוב לעוד סיבוב, הפעם בישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
