ב־1905 התחושה בניו זילנד היתה של בידוד, מכיוון שהמדינה שכנה כמה שבועות הפלגה אפילו מאוסטרליה היחסית קרובה. הניו־זילנדים, למשל, נשבעים שהמציאו מטוס כשנתיים לפני האחים רייט, אבל איש לא ידע.
הכל השתנה כשהוחלט לשלוח את נבחרת הרוגבי למסע סביב העולם. היא ניצחה 34 מ־35 משחקים, הבקיעה כמעט 1,000 נקודות וספגה פחות מששים. התוצאות שודרו לניו זילנד בטלגרף הפרטי של ראש הממשלה וכך נולדה נבחרת שהיא סמל של מדינה.
רוגבי אינו כדורגל, אבל הוא משוחק ברצינות על ידי מעצמות ספורט מרכזיות ביותר - בריטניה, צרפת, אוסטרליה, ארגנטינה, איטליה, דרום אפריקה - ולנבחרת ניו זילנד יש מאזן של 84 אחוז מאז הפך המשחק מקצועני ב־1995. ו־95 אחוזי הצלחה מאז גביע העולם הקודם ב־2011.
אבל ההפסד האחרון שבאלו - בתוצאה 27-19 לאוסטרליה בסידני לפני כחודשיים - הוא הסיבה להערכה שגמר גביע העולם מחר בלונדון בין השתיים הוא עניין פתוח.
הצופה החדש יחסית מתפעל ממשחק המהירות, וכאן אין לסילונים הניו־זילנדים - ג'וליאן סביאה, מא'אה נונו, בן סמית', נהה מילנר־סקאדר וגם הפליי־האלף (סוג של פליימייקר) דן קרטר יותר מדי תחרות. גם אם הפליי־האלף האוסטרלי ברנרד פולי הוא מכוכבי האליפות.
אבל בחדר המנועים בתוך ה"ברייק־דאון", אוסטרליה היא יותר מיריב. הרבה בזכות שחקן שנחשב למפתח להפתעה אוסטרלית מחר, דיוויד פוקוק. יליד זימבבואה שהיגר בגיל 14 לאוסטרליה ודמות אנושית ספורטיבית כמעט גדולה מהחיים. מלבד היותו שחקן קו שני מהטובים בעולם, הוא פעיל סביבתי ואפילו נעצר במהלך הפגנות איכות סביבה. הוא מגייס סכומים גדולים לילדים בזימבבואה. והוא גם מטפס הרים לא זניח - את הקילמנג'רו טיפס פעם במהלך עונת רוגבי. יריבו הכמעט ישיר במשחק יהיה ריצ'י מקאו, קפטן האול־בלקס. הוא כמעט בן 35, וקשה להאמין שזה לא משחקו האחרון. שחקן גאוני שאיכשהו בתוך מאבקי הטרשים רואה צעד קדימה - לא פעם ציני בעיכוב המשחק. משמעות המשחק עבורו פשוטה: אם ניו זילנד מנצחת היא תהיה הנבחרת הראשונה להגן על התואר. זו תהיה באופן קצת מפתיע זכייה ראשונה עבורה בגביע העולם מחוץ לניו זילנד. מקאו ייחשב אז לגדול שחקני ניו זילנד מאז ומעולם, במדינה שהעולם הוא לרוב לא יותר מיריב אימונים שלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
