התרגום החדש ל"בצל חורש חלב", ספרו הקלאסי של המשורר דילן תומס, מחזיר לחיים את עיירת הדייגים הוולשית, שכבר הפכה לעיר ואם במחוזות הבדיון והשירה של המאה ה־20 - לארגב. תחת ידיו של המשורר והמתרגם ערן צלגוב, קמים שוב לתחייה בני העיירה על שלל מוזרויותיהם ומוסיפים קצת צבע לאווירה האפורה והאפלולית של חבל הארץ הנידח שבו ממוקמת נסיכות וויילס העתיקה, מול חופי אירלנד.
על אבני המדרכה הלחות מטל משוטטות שוב דמויות כגון גוסמר בינון, הנחשקת על ידי כל הגברים בעיירה, או רב החובל קט העיוור, שלא חדל להתגעגע לאהובתו המתה רוזי פרוברט וזוכה מדי לילה לביקורים של צוות המלחים שהלכו לעולמם מזמן. ספונים בבתיהם ניתן לפגוש את מורגן אורגן שחייו ותחומי העניין שלו נעים בין העוגב לאורגן וחוזר חלילה, ואת הכומר עלי ג׳נקינס הפייטן שרושם את דברי ימי העיירה קצת כמו תומס עצמו, אבל בשונה ממנו מקפיד להיצמד לעובדות ולפרטים היבשים. נמצאים פה גם אחרים - כמו פולי ביריות שאף פעם לא קונה גרבונים, ולורד בדולח המקשיש שיש לו שעון אחד לכל שנה משנות חייו.
"בצל חורש חלב", שראה אור לראשונה בשנת 1953, נחשב לאחד משיאי היצירה של תומס, ולכך סייעה בין היתר העובדה ששורותיו האחרונות נכתבו זמן לא רב לפני שתומס מת בגיל 39 משתייה מופרזת. אלא שתומס, שקנה את מקומו בהיכל התהילה של משוררי המאה ה־20 בזכות שירים כגון "ולא תהא למוות ממשלה", ספרים כגון "דיוקן האמן ככלב צעיר" ואולי גם בזכות האגדה המספרת על כך ששמו היה ההשראה לשינוי שם המשפחה של רוברט צימרמן לבוב דילן - לא התכוון כנראה לכתוב ספר שירה במובן המקובל. "בצל חורש חלב" נכתב כמחזה, ויועד להיות תסכית רדיו.
העובדה הזאת, שאולי היתה חדשנית ופורצת דרך בשנות ה־50, מעמיסה על הקורא בן זמננו קושי בלתי צפוי. בהשוואה לספר שירה "רגיל", הקריאה קשה ומאופיינת במכשולים טכניים שנובעים מעובדת היותו מיועד לקריאה על ידי שחקנים/מקריאים ופחות על ידי אדם מן היישוב. למרות שעדיין לא מלאו 100 שנים לכתיבתו, "בצל חורש חלב" מזכיר במידת מה קריאה במיתולוגיות עתיקות אחרות.
משום שזה התרגום השלישי והחדש של הספר לעברית, אפשר לקוות בציפייה שיעסוק במלאכת הגישור וההנגשה בין הטקסט שהתיישן במהירות לקוראי העברית המתחדשת במהירות רבה לא פחות. לשמחתנו, ניתן לומר שהציפייה מתגשמת במידה רבה. על אף עתיקותה, לארגב מצטיירת כיותר מפסיפס אנושי משוגע ולא מזיק, וכיותר מרצף תמונות חכמות ומאופיינות ביד אמן. התרגום של צלגוב מתאים, מטעים ומשמר היטב את הצליל הייחודי שעליו אומר תומס שהוא חשוב אף יותר ממשמעות המילים, ומעניק ליצירה תנופה שמוסיפה לה נשמה יתרה ומעלה אותה למקום שאליו היא שייכת.
בצל חורש חלב / דילן תומסמאנגלית: ערן צלגוב; שוקן, 154 עמ'
