משטרת ישראל, שהפכה לשק החבטות של רבים וטובים, לרבות שלי ושל עמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת; שקנתה בצדק חלק גדול מהביקורת עליה; שמשרתים בה עדיין כמה קצינים מפוקפקים - ראויה בימים האלה ליותר מסתם טפיחה על השכם: מגיע לה בפירוש צל"ש.
מגישה: ליטל שמש צילום: דורון פרסאוד איפור: אומאי שטרית ארכיון: דוברות משטרת ישראל
צל"ש, צריך להדגיש, כי היא מתפקדת היטב למרות התגברות הפיגועים ולמרות הספורט הלאומי החדש של עשרות צעירים ערבים: רצח יהודים בסכינים. היא ראויה לצל"ש כי היא נאבקת ברוצחים האלה ובאנשים שמסיתים אותם לזריעת המוות, בתנאים בלתי אפשריים.
משפט המפתח הוא "בתנאים בלתי אפשריים" כי עם מצבת כוח האדם הקטנה של המשטרה - 19 אלף אנשים ייעודיים, שמהם יורדים אנשי הימ"רים, העיקוב, ההערכה, הסייבר, רוב אנשי להב 433, אלפי שוטרים שחייבים להמשיך לשרת את הציבור בתחנות ועוד ועוד - אנשיו של בנצי סאו אינם מסוגלים לסכל את כל טרור הסכינים של הבודדים.
עם מערך כוחות דליל כזה אין בכוח המשטרה להבטיח את שלום הציבור בכל המדינה בעת ובעונה אחת. אין חיה כזאת, אין קוסם כזה, צריך להודות על האמת.
איך הגענו למצב שבו חסרים כל כך הרבה שוטרים בחזית המלחמה בטרור? התשובה פשוטה: בעבר הרחוק והקרוב ייבשו ממשלות ישראל, בתקציבים ובכוח אדם, את הכחולים. שלא באשמתה הפכה המשטרה לנטל במקום לנכס, לאויב אנשי השררה במקום לבת טיפוחם, לסרח עודף שמפעם לפעם זרקו לו ראשי האוצר כמה עצמות. מישהו חשש כנראה שהיא תתפגר לגמרי.
תהליך הייבוש נמשך 15 שנה לפחות - בממשלות שלא קראו בהן נכון את מפת הקרב. העומדים בראשן לא ראו מטר קדימה; לא הביאו בחשבון שיום אחד תתלקח האש במזרח ירושלים, בערים מעורבות במרכז; בוואדי ערה, בעפולה ובנצרת; בדימונה, בקריית גת ובמקומות אחרים; שלא יהיה אפשר להשתלט מהר על הלהבות.
שרון, אולמרט ונתניהו לא הבינו שעם מספר כזה של שוטרים יהיה קשה להניח יד ביום פקודה על הפורעים והרוצחים, בוודאי לא על מאות צעירים וצעירות מוסתים, שפועלים עצמאית. הם לא הביאו בחשבון שהשמיכה של המשטרה קצרה מדי, שאי אפשר יותר למתוח אותה ושבסוף היא תיקרע.
"עכשיו, כשהתנועה האיסלאמית שוב הבינה שהדת היא הדבר הכי עוצמתי בסכסוך הזה", דברי בכיר במשטרה בראשית השבוע; "כשהיא הפכה את הר הבית, בעזרת פרובוקציה והסתה ברשתות הפייסבוק, לחבית של אבק שריפה; כשהיא גרמה לעשרות צעירים וצעירות לצאת למסע ההרג האכזרי - היא נקרעה. הגענו לרגע האמת".
הבכיר הוסיף: "כאן זה התחיל, כאן זה ממשיך וכאן אני חושש זה יימשך. המסיתים לא עוצרים. הם יצרו רושם כאילו מדובר במלחמת דת ולא במלחמה לאומנית, וגרמו לרבים להאמין שישראל מנסה לפגוע בסטטוס־קוו של המקום הזה".
האם אתה אופטימי, שאלתי, ותשובתו החדה: "לא. נמשיך כנראה לחיות על חרבנו עוד הרבה שנים. אני מחפש את האור שבקצה המנהרה ולא מוצא אותו".
השוטר מרמת הגולן
המשטרה אמנם קיימת בשטח, מפגינה נוכחות מרשימה, מניידת כוחות רבים - אבל אסור לטעות בה: היא נופלת מהרגליים. היא באפיסת כוחות. היא מגרדת אנשים מכל מקום אפשרי, גם כאלה שאינם מנוסים במלחמות במיידי האבנים ובנושאי הסכינים. היא זקוקה לתגבור מיידי של הצבא.
התגבור הזה אכן אושר לה השבוע, על פי החלטת הממשלה, כדי שהיא תוכל להמשיך לתפקד, להילחם הלאה בקיני הפשע, להעניק שירותים רגילים לאזרחים בתחום הפריצות, האלימות הקשה, הרציחות, הסחיטות ומה לא. אבל הפתרון הזה הוא זמני.
"שיהיה ברור", אומר גורם בכיר במשטרה, "לא השבתנו את המלחמה הקלאסית בפשע גם החודש כי אי אפשר לומר לאישה שבעלה מאיים לרצוח אותה, או לתיירת שנאנסה, חכי כמה ימים, אנחנו עכשיו במלחמה בעיסאוויה או רודפים אחרי נער עם סכין בשער האריות. אין מצב כזה ואסור שיהיה. לכן בכל תחנה נשאר כוח מסוים למתן השירותים השוטפים, להארכות מעצרים, לגביית עדויות, להופעה בבתי המשפט ועוד".
שאלתי מאין נשאבים כוחות התגבור, והתשובה: "כמעט מכל מקום. בתי הספר לקצינים ולהדרכה הושבתו בחלקם, מלהב 433 קיבלנו תגבורת של 100 חוקרים, כך גם מיחידות אחרות. כל משמרת באזור ירושלים קיבלה השבוע תגבור של 2,000 שוטרים, וזה סיפור לא פשוט".
ועוד הוסיף: "תחשוב לרגע על שוטר ברמת הגולן שקם בארבע בבוקר, נוסע שלוש שעות למשמרת שלו בירושלים, נמצא עשר שעות בפעילות כזו ואחרת, וחוזר בלילה הביתה לרמת הגולן. אני מצדיע לשוטרים האלה כי הם עשויים מברזל, מבינים שאין ברירה, משקיעים את הנשמה.
"אל תטעה: הם מותשים. הם באפיסת כוחות. זה לגמרי לא פשוט. בניית הכוחות לסיכול הפיגועים, שהולכים ומתרבים, מורכבת מאוד".
שאלתי בכיר אחר במטה הארצי אם צריך לדעתו להכפיל את המשטרה.
תשובתו: "בעיקרון כן, אבל אני מציאותי. זה לא יקרה כי הדבר כרוך בהוצאה עצומה. אילו היה הדבר בידי, הייתי מגייס מייד עוד כמה אלפי שוטרים ומייצר בעזרתם, אחרי הכשרה מתאימה, מה שנקרא נוכחות מוגברת.
הימצאות של הרבה שוטרים ואנשי משמר הגבול ברחובות מרתיעה את אנשי הטרור עם הסכינים מצד אחד, ומחזקת את תחושת הביטחון של הציבור מצד שני. אף אחד מהמתפרעים לא שש למות, תאמין לי, ושלא יספרו לך סיפורים".
סנדו מזור נזכר
כשניצב בדימוס סנדו מזור עלה לארץ באמצע שנות ה־60 והתגייס למשטרה, הוא הוצב תחילה כשוטר בנפה הצפונית בתל אביב - קרי משטרת דיזנגוף. כאן הוא עשה את צעדיו הראשונים במשטרה לפני שטיפס בדרגות עד שהגיע לתפקיד ראש אגף החקירות.
"עבדנו בשלוש משמרות", הוא נזכר, "כשבכל משמרת היינו 100 שוטרים, ובהם היו גם כמה נהגים, יומנאי ואחראי לחדר המעצרים. כל הכוח הזה התכנס בחצר התחנה למסדר, נבדק, קיבל הנחיות ויצא לסיורים ברחובות הנפה שלנו. היתה נוכחות בשטח, בגיבוי מה שנקראו אז אנשי המדור המרכזי, כאשר המשטרה מפגינה ריבונות. לאזרח מהשורה היתה תחושה שמישהו שומר עליו.
"כאשר הפכו מעשי השוד בבנקים למכת עיר ולמכת מדינה, הכניסו לתל אביב את משמר הגבול ונטעו בציבור הרגשה שהמשטרה מתגברת על הבעיה. חילקו אז לאזרחים בדרך הזאת מעין 'כדורי הרגעה' כדי שלא יחששו לטייל ברחובות וללכת לבתי קפה - העניקו להם ביטחון גם מחוץ לביתם. באופן יחסי היה מדובר במסה של שוטרים ברחובות".
- זאת בהשוואה למספר השוטרים הנראים בהם כיום?
"כן, כי כל הגישה השתנתה מאז. מה יש לאזרח היום? ניידות של אגף התנועה שחולפות על פניו כאילו אינן שייכות לביטחון הפנים. משטרה? היא נמצאת בטלפונים הניידים. יש תחושה שהיא לא תמיד בהישג יד אף שזה לא בהכרח נכון".
שאלתי את מזור אם חסרים לדעתו שוטרים ועד כמה מקרין המחסור על ביטחון הפנים. תשובתו: הוא מקרין כי חסרים שוטרים, והרבה. כמה בדיוק? אני לא יכול לומר לך כי שנים אני לא שם.
"אבל אני זוכר שתמיד היה מחסור, שתמיד הנושא הזה צף, שתמיד הופקרה המשטרה, למעט בתקופה של השר משה שחל והמפכ"ל יעקב טרנר. הם השיגו לה תקציבים ותקנים שקודמיהם מעולם לא השיגו".
עוד צל"ש למשטרה
ברשימת הישגי המשטרה, זו שעליה מפקד בחודשים האחרונים בהצלחה מ"מ המפכ"ל בנצי סאו; זו שאנשיה מגוננים בגופם, בתנאים בלתי אפשריים, על אזרחי המדינה - שני הישגים: הראשון, השתלטות הכחולים על רוב ההפגנות והמהומות בכפרים הערביים, כמו גם ביפו ובנצרת, עם מינימום נפגעים ועצורים.
מדיניות האיפוק, ההבלגה וההידברות של המשטרה עם חלק מראשי הציבור הערבי, נשאה נכון לעכשיו פירות. לא כולם, מתברר, מתנהגים כמו ח"כ חנין זועבי, לא כולם מציתים מדורות של שנאה, לא כולם מנסים לייחצן את עצמם על חשבון אזרחי כפרם או עירם.
ראש עיריית נצרת, עלי סלאם, שהטיח בראש הרשימה המאוחדת, איימן עודה, כי בגלל המהומות שהוא וחבריו אחראים להן, "אפילו יהודי אחד לא נכנס לעיר" - אינו היחיד במשפחת השפויים בעיר. הרוב הדומם בנצרת חושב בוודאי כמוהו, אבל מפחד מהמיעוט הקולני האלים. האספסוף מנצח.
יש קווי דמיון גם אצלנו: מול אנשי ימין שפויים ושקולים שהמדינה ואזרחיה יקרים להם והם לא ירימו יד על חפים מפשע ערבים, נמצאים מטורפים מארגונים קיצוניים, כמו גם חמומי מוח "עצמאיים", שיוצרים רושם כאילו כולם כאלה.
גם אצלנו הרוב הדומם מהימין ומהשמאל חושש ממי שיוצאים לציד של ערבים ברחובות, שואלים חשודים מה השעה כדי ללמוד מהמבטא מי הם, עטים על הקורבנות ומפליאים בהם מכותיהם.
במקום הזה בדיוק רשמה המשטרה הישג שני חשוב: היא לא העניקה הנחות לבריונים ולמסיתים יהודים. היא לא חיפשה תירוצים להניח להם לנפשם.
עקבתי אחרי התנפלות הבריון מעפולה על צוות הטלוויזיה של ערוץ 2, שסיקר ביום חמישי לפני שבוע אירוע דקירה, והיכה את הצלם והמקליט; עקבתי אחרי הקללות שהוטחו בכתב פוראת נאסר - וחששתי שהמשטרה תעבור לסדר היום.
טעיתי: משטרת עפולה חיפשה את הבריון שנעלם מהשטח, גרמה לו להסגיר את עצמו ולבקשתה הוארך מעצרו עד יום ראשון. ביום ראשון ביקשה המשטרה להאריך שוב את מעצרו, אבל שופט השלום נענה לבקשת פרקליטיו, עוה"ד יהלי שפרלינג ודורון צור, והסתפק במעצר בית.
המשטרה לא ויתרה ועירערה על ההחלטה. אבל שופט מחוזי בנצרת אישר את החלטת שופט השלום.
הרתעה? לא משהו. כבודם החלישו אותה. אבל מבחינת המשטרה היא עשתה את שלה כאן, כמו בטירת הכרמל, שם היא חשפה בעזרת אנשי הסייבר שני חמומי מוח יהודים שהסיתו לפגוע בערבים.
גם הם נעצרו, גם הם יעמדו לדין, גם הם יבינו בדרך הקשה שאין להם זכות לקחת את החוק לידיים.
מתנה למלכת החוצפה
מנכ"לית בנק לאומי לשעבר, גליה מאור, יחד עם יו"ר הבנק לשעבר, איתן רף, קנו לעצמם "מגרש" בעמודים האלה בזכות אחריותם למעורבות הבנק בהונאת שלטונות המס בארה"ב. המעשים הפליליים האלה נחשפו לפני כמה שנים, גרמו לפתיחת חקירה נגד בנק לאומי ואילצו את הבנק, אחרי פרישת מאור ורף, לשלם לאמריקנים כופר בסכום מדהים: 1.8 מיליארד שקלים מכספי הבנק.
מה היה סכום הבונוסים באותה תקופה שזרמו לכיסי מאור, רף וצבי איצקוביץ, לשעבר ראש החטיבה לבנקאות פרטית, המעורב גם הוא בפרשה? כ־50 מיליון שקלים!!!
על הרקע הזה שאלנו כאן שוב ושוב מתי תיפתח בארץ חקירה פלילית נגד מאור ושותפיה ומתי גיבורי הפרשה יחזירו את כספי הבונוסים. לא קיבלנו תשובה.
השבוע היא בכל זאת הגיעה: ועדה ציבורית חיצונית חייבה אותם להחזיר לבנק 5.1 מיליון שקלים בלבד, כלומר 11 אחוזים מכספי הבונוסים. על פי הוועדה, תיאלץ מאור להחזיר לבנק מכיסה 2.7 מיליון בלבד - במקום עשרות מיליונים - וגם זה עדיין לא סופי. הסיבה: מאור ורף שוקלים לפנות לרשויות המס ולבקש החזר של 50 אחוזים...
עכשיו חוזר הכדור למגרשו של היועץ המשפטי לממשלה, וזה אמור להורות למשטרה על פתיחת חקירה פלילית נגד השלושה. האם יפתיע לקראת סוף כהונתו? האם יעשה זאת?
אני בספק כי וינשטיין עלול להסתפק בתיקי חבורת פאינה קירשנבאום ומקורבים אחרים של אביגדור ליברמן. הם היהלום שבכתר כהונתו. יהלום, יהלום, זה נכון, אבל מדוע רק אחד? מדוע לא למצות את הדין גם עם שיאני החוצפה של בנק לאומי?
פרשת מכתבי האיום
זוכרים את הסיפור שראה כאן אור לפני שבועיים ועסק בהוראה התמוהה של מפקד משטרת זבולון, נצ"מ אילן סרדל, לחקור באזהרה את יוסי פדידה, יריבו הפוליטי של ראש עיריית קריית מוצקין, חיים צורי, כחשוד במשלוח מכתבי איום לצורי?
זוכרים את הסירוב התמוה של נצ"מ סרדל לשלוח את פדידה ואשתו ליליאן, שגם אותה חקרו באזהרה, לבדיקה במכונת אמת? זוכרים את הובלת ליליאן לחקירה בניידת, לצורך השפלתה, כאילו נתפסה פושעת; ואת הבדיקה במכונת אמת שאנחנו יזמנו, שבה נמצא פדידה דובר אמת?
אתם סקרנים לדעת מה קרה מאז ואינני איש בשורה: כלום. כצפוי, אנשיו של סרדל לא הצליחו לגלות מי באמת שלח את מכתבי האיום וגם לא התאמצו. סרדל מתנהג כאילו אין לו רצון לרדת לחקר האמת בתיק, ואנחנו עדיין שואלים את עצמנו מה מסתתר מאחורי התנהגותו.
שואלים ומחפשים תשובה. האם היא תגיע?
השחיתות במשרד החינוך
סיפור מעשי המירמה במכרז למ"מ מנהל התיכון הממלכתי־דתי בקריית גת, שראה כאן אור לפני שבוע, עורר תגובות רבות וגרם ליודעי סוד נוספים להתחיל לדבר. עוד נשוב למידע שלהם, שאינו מפתיע, הנמצא עכשיו בבדיקת דיין ושבת.
בינתיים נאמר בתמצית שבתמצית: נכון לשבוע זה, איש מגיבורי הפרשה לא הושעה או הוצא לחופשה. לא המורה שביקש להיבחר למנהל באמצעות תצהיר שקרי; לא ראש מינהל החינוך הממלכתי־דתי בדרום, מאיר סבג, שהיה מעורב גם באיומים; לא המפקח האזורי זאב אלדר, שהשופט קבע שהיה נגוע במצג השווא.
מנכ"לית משרד החינוך, מיכל כהן, ממשיכה להגן על השלושה. מה עושה השר נפתלי בנט? עדיין שותק.
בין פינטו לדן כהן
לטובת קוראים סקרנים שמבקשים עדכונים בנושאים הרואים כאן אור: השופט לשעבר, דן כהן, שהפך לעבריין שוחד כבד, הוחזר לכלא ויוכל להיערך לקליטת חמישה חשודים נוספים בפרשיותיו אם וכאשר אלה יורשעו; הוועדה במשרד הפנים שהתבקשה לאשר את מינוי המורשע במירמה, אריה פרידנזון, ליו"ר חברת יפה נוף, עדיין לא התכנסה; העבריין הסדרתי יאשיהו פינטו, שאנחנו ממשיכים לאחל לו בריאות שלמה, לא חזר עדיין לארץ.
כרגיל, לא בוער לו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו