למרות המצב הביטחוני הנפיץ בירושלים, נבחרת ישראל תעלה מחר על הדשא באיצטדיון טדי למשחק נגד קפריסין מול יציעים מלאים. 30 אלף איש ישירו את ההמנון ויגרמו לצמרמורות גם לאלה שלא השיגו כרטיס ויצפו במשחק מהבית.
הגשה: תמר ריפל, צילום: דורון פרסאוד
אבל מה יקרה אחרי שריקת הפתיחה? כבר שנים שהאווירה במשחקי הנבחרת רחוקה מלהיות מחשמלת, בטח לא כזו שמביאה נקודות בקמפיין. זה לא שהקהל לא מגיע; למעט המשחק מול אנדורה, שאליו הגיעו כמעט 20 אלף צופים, כל משחקי קמפיין מוקדמות יורו 2016 הם "סולד אאוט", וכך היה גם בקמפיין הקודם של מוקדמות המונדיאל בברזיל 2014.
כשאלי גוטמן מונה לתפקיד המאמן, הוא ביקש לשנות את המציאות ביציעים ו"להדליק" את האוהדים. במסיבת העיתונאים הראשונה שלו הציג חזון, שבו לנבחרת יהיה קהל תומך ומעודד עם רפרטואר עשיר של שירים. כשהסבירו לו שזה לא כל כך פשוט, הוא נקט צעד חריג ויזם פגישה עם ארגוני האוהדים של כל קבוצות ליגת העל.
למעט ארגוני האוהדים של הפועל ת"א ומכבי חיפה, כל ה"אולטראס" התייצבו במשרדי ההתאחדות וישבו עם המאמן הלאומי, שהתנדב אפילו לכתוב להם את השירים.
"באף מקום בעולם לא ישבו אוהדים עם מאמן נבחרת", סיפר גורם בהתאחדות, "רצינו לקרב את הקהל ואין יותר קרוב מאשר המאמן. היינו בטוחים שזה מה שישנה את התמונה". בהתאחדות לא הסתפקו במפגש עם גוטמן, ועוד לפני שהתגלה הבור בקופת ההתאחדות אנשיה רכשו לאוהדים תופים, דגלים וציוד עידוד בעלות של כ־50 אלף שקלים. אפילו רעיון של הקמת תזמורת אוהדים בדומה לנבחרות כמו אנגליה עלה לאוויר. כמו כן, חולקו מאות כרטיסים לארגוני האוהדים - ובלבד שיגיעו לעודד. לאחר מכן התלוננו אוהדים שלא יוכלו להגיע לאיצטדיונים המרוחקים מהמרכז (חיפה וירושלים), ובהתאחדות העמידו לרשותם הסעות בחינם כמעט מכל חלקי הארץ. גם זה לא ענה על הציפיות, והאווירה במשחקי הנבחרת נותרה יבשה ולעיתים רדומה במשך רגעים ארוכים מדי.
"פחות בשביל הנבחרת"
היריבות בין ארגוני האוהדים ממשחקי הליגה השפיעה באופן ישיר על עידוד הנבחרת מאחר שהם לא הצליחו לנתק את עצמם. אוהדי קבוצות יריבות, כגון בית"ר ירושלים והפועל ת"א, או מכבי ת"א ומכבי חיפה, סירבו לשבת יחד לטובת מטרת הגג. נתנאל שוכנר (23), תושב הוד השרון, לקח על עצמו את תפקיד המגשר והפך למנהיג ארגון אוהדי נבחרת ישראל, אבל הוא מתאר תמונה לא פשוטה בכלל. "הבעיה שליוותה אותנו לאורך כל הפרויקט היא שכל ארגון אוהדים היו מגיעים יותר בשביל הקבוצה שלהם ופחות בשביל הנבחרת", מסביר שוכנר, "אוהדים באו עם צעיפים של הקבוצות שלהם ובתקופות פחות טובות, כשהיה אנטגוניזם כלפי ההתאחדות, חלק מהארגונים קיללו את ראשיה ופחות עודדו את הנבחרת".
בשלב מסוים בהתאחדות פיצלו את הארגונים וחילקו לכל ארגון כרטיסים בחינם ליציעים נפרדים, אבל הכמות הקטנה בכל יציע פגעה באיכות העידוד ומהר מאוד הרעיון נגנז.
"לצערי, מה שעברנו עם האווירה באיצטדיון ר"ג היה מייאש. עכשיו כשיש איצטדיונים חדשים הארגונים התפצלו וקצת התפרקנו. באיצטדיונים כמו סמי עופר וטדי אין בעיה, ואני מקווה שבעתיד נצליח שוב להרים את הכל מחדש", סיכם שוכנר באופטימיות.
"היה שקט מוחלט"
משיחות עם שחקני הנבחרת מתברר שגם על הדשא מרגישים היטב כשהיציעים דוממים. אחד השחקנים נזכר במשחק ההפסד 3:0 מול וויילס בסמי עופר. "היה שקט מוחלט. אחרי השער הראשון היתה ירידה מסוימת, אבל הופתענו שכמעט לא היה עידוד. אחרי השער השני האנרגיות שקיבלנו היו שהקהל איבד אמון שאפשר לחזור למשחק". למרות הדברים, בנבחרת שמחים על הפקרת איצטדיון ר"ג לטובת המתקנים החדישים, שם האווירה ביתית יותר. "המעבר מר"ג הוא התחלה טובה", אמר גורם בהתאחדות, "הליגה הוכיחה שהכל מתחיל ונגמר במתקנים. עובדה שהקהל מגיע. עכשיו צריך שהוא גם יעודד כפי שהוא עושה בכל שבת במשחקי הקבוצות".
בנבחרת מקווים שלעובדה שהמשחק מחר ייערך בירושלים תהיה השפעה חיובית על הקהל, ולא להפך. המצב הרגיל בבירה לנוכח פיגועי הטרור בעיר במהלך השבוע מכניס את הקהל לדריכות, אבל גם מחזק את תחושת הלאומיות. "תבואו עם דגלי ישראל ולא של הקבוצות", מבקש שוכנר, "כאן צריך את האחדות בין כולם וזה מה שיעלה את הנבחרת להצלבה. אם נשיג את הכרטיס להצלבה, אני מבטיח שכבר יראו עידוד ואולי נצליח לחדש את פרויקט האוהדים".
