כבר בתחילת הראיון עם גילי ורמוט הצבתי בפניו נתון עובדתי: בכל המשחקים שבהם פתח בהרכב הנבחרת בקמפיין מוקדמות יורו 2016, הנבחרת ניצחה. זה קרה בשלושת המשחקים הראשונים בקמפיין מול קפריסין, אנדורה ובוסניה. "עזוב נו, לא צריך לדבר על זה. טפו טפו", אומר ורמוט מייד ודופק על השולחן. דפקתי גם אני והמשכתי הלאה. בהמשך הקמפיין הוא היה פצוע ולא שיחק בהפסדים לוויילס ולבלגיה בארץ.
ורמוט מציג בשבועות האחרונים יכולת מצוינת במדי מכבי ת"א, ואם מחברים לכך את העובדה שליאור רפאלוב ומאור בוזגלו פצועים, הוא הפך לבאנקר גדול בהרכב של אלי גוטמן מול קפריסין. "נוצר מצב שאנשים מדברים על זה שאני מקבל יחס אחר", אמר ורמוט, אך מיהר להבהיר: "כשבאתי בכושר קצת פחות טוב לפני חודש, הייתי בסגל אבל לא שיחקתי".
היו משחקים בקמפיין, למשל מול בוסניה, שאמרו שלא מגיע לך לשחק. דיברו על רפאלוב שפצוע עכשיו ולא ישחק. איך אתה חי עם הדיון הזה לפני כל משחק נבחרת?
"גם מול בוסניה בארץ הייתי בכושר מצוין, אבל ליאור היה בכושר יוצא דופן בברוז'. בדור שלנו, שנתונים 83' עד 93', רפאלוב הוא ללא ספק אחד הגדולים".
ורמוט במשחק מול מכבי חיפה. מציג יכולת טובה במדי מכבי ת"א // אלן שיבר
ועכשיו, איך אתה מרגיש לקראת צמד המשחקים המכריע מול קפריסין ובלגיה?
"אני שמח על התקופה הטובה שלי. בעונה שעברה נפצעתי בקרסול לקראת סוף פברואר, סיימתי את העונה וידעתי שייקח לי קצת זמן לחזור לעניינים".
אחרי הפציעה אמרו שכבר גמרת את הקריירה.
"אנחנו רגילים כבר לארס, לרוע ולאכזריות שיש ולכן מפתחים שריון, עור של פיל. גם כשנפצעתי בגיל 26 וישבתי בחוץ לחודשיים־שלושה אמרו 'הוא גמר ולא יחזור'. יכול להיות שזה טבע האדם, או הטבע הישראלי, אבל אתה חי עם עצמך ומרגיש אם איבדת משהו. בשום שלב לא הרגשתי שאיבדתי את זה וידעתי שזה רק עניין של זמן עד שאחזור. להפך, יש לי עוד מה להוכיח. אני מרגיש בשיא שלי מבחינה גופנית ונראה עד כמה זה יחזיק. יש כאלה שמחזיקים עד גיל 33 או 34, בכל מקרה אני מקווה להחזיק כמה שיותר".
מה הרגע הכי קשה בתקופה של פציעה?
"אתה אומר לעצמך שזה חוסר מזל. במשחק השלישי שלי במכבי נפצעתי והיתה לי חצי עונה להיות בצד, להתאקלם, להבין לאן הגעתי ושכל הבלאגן ישקע. הסתכלתי על החיובי ועל חצי הכוס המלאה, אבל בכל פעם כשמגיעים למשחק, או בבוקר כשכולם עולים לאימון ואתה בצד, זה מבאס. כשכולם עולים למשחק ואתה בצד זה הכי אכזרי".
בשיחה עם ורמוט הוא משדר ביטחון, אבל כמו האווירה בנבחרת הוא לא מקל ראש במשחק מול קפריסין. בגיל 30, יש לו מספיק ניסיון בקריירה כדי לא לצאת בהצהרות מפוצצות, אבל גם הוא מבין שאם ישראל לא תמצא את עצמה בפלייאוף בקמפיין הזה, הסיכוי לעלות לטורניר גדול בשנים הקרובות ישאף לאפס. "קפריסין בהתקדמות גדולה", הסביר הקשר, "במשחק החוץ שלנו שם ניצחנו בשיניים וכולם ראו את הקושי. כולנו מודעים לחשיבות המשחק ומה יכול לקרות אם ננצח או נפסיד. זה משחק כמו גמר ונתנהל בהתאם. לשמחתנו, המשחק אצלנו בבית ואני מאמין שיש לזה משמעות".
אם לא נעשה את זה עכשיו, אז מתי?
"אנחנו חיים בתוך העם שלנו, כולם חולמים על זה ומודעים למה יכול להיות אם. ננסה לשמח קודם כל את עצמנו וכמובן את כל המדינה. לעלות ליורו זה יותר מכל תואר ששחקן פה לקח, הלוואי שנצליח, זה חלום".
ואתה מאמין שאפשר לעלות ליורו?
"בטח, זה אפשרי. אנחנו בבית, תלויים בעצמנו ומקווים לעמוד בציפיות ולא לאכזב".
מה תעשה ערב לפני המשחק?
"אסגור את הטלפון. אדבר עם המשפחה והכל, אבל לא מעבר לזה. לא פותח אתרים, לא עיתונים ולא חארטות".
למה?
"כי מה זה נותן? גם אחרי המשחק אני לא הולך למקומות האלה. ברור שאחרי משחק טוב אתה נהנה לשמוע שבחים, אבל הביקורות בארץ הן הרסניות".
אי אפשר להתנתק באמת, הרי יש לך פייסבוק, טוויטר וכו', שהם כלי תקשורת לכל דבר בימינו.
"שחקן צריך לדעת להתנתק מזה, לא לתת לזה להיכנס. זה לא שאתה לא נתקל בדברים, אף אחד פה לא חי בבועה. גם כשתהיה בשיא יהיה מי שיגיד עליך דברים לא טובים. אבא שלי תמיד היה אומר לי 'זה כמו בושם - תריח, אבל אל תשתה'. אני משתדל לקחת דברים בפרופורציות. הכל פה לפי תיאוריה של משחק אחרון. לפי משחק אתה מלך או לא שווה שום דבר".
יש בארץ המון אלימות לאחרונה, גם בכדורגל. אתה מזהה פתרון באופק?
"רק מאסר עולם, שאנשים כאלה יישבו בכלא. אכיפה היא הפתרון היחיד. אין מה להעניש קבוצות, להוריד נקודות לקבוצות או לתת עונשי רדיוס דביליים. צריך להתמקד באותו בן אדם ולתת לו עונש חמור למען יראו וייראו. כולי תקווה שאוהדי הכדורגל בארץ יתרכזו בכדורגל ובלעודד את הקבוצה שלהם, לא באלימות ולא בגזענות. תראה מה קורה פה בשנים האחרונות, נהיה כיף לבוא לכדורגל. יש קהל ואין את האורווה את הקופסה בנתניה. יש פה חוויה מסוג אחר ואנחנו מדינה שחיה כדורגל".
ציפור קטנה לחשה לי שגררו אותך לשיעור תורה לאחרונה.
(צוחק) "זה לא קורה יותר מדי, אבל לפני יום כיפור חן עזרא אירגן שיעור תורה, ואיתי שכטר אמר לי לבוא אז הגעתי. מי שהעביר את ההרצאה הוא שניר גואטה, שחקן שחזר בתשובה, אבל הוא לא מאלה שמטיפים לחזור בתשובה ודברים שאני אישית לא מאמין בהם, אלא מספר סיפור מעניין על עצמו ועל מה שהוא עבר. זה סוג של סיפור, מעניין לשמוע, אבל לא מעבר לזה. בסך הכל אני ואשתי אנשים חילונים ממשפחות חילוניות. ביום כיפור, למשל, אני תמיד צם, אבל אני בן אדם פתוח, לא אנטי ולא קיצוני לכאן או לכאן".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
