1966. שמעון "צ'ינגה" שלח זוכה באליפות שנייה ברציפות כמאמן הפועל ת"א. הרבה עבר על הכדורסל הישראלי מאז, אבל איש מחוץ למכבי ת"א לא הצליח לשחזר את ההישג של המאמן האדום. כשדני פרנקו שומע שיש לו העונה הזדמנות לרשום היסטוריה כזאת, הוא לא מניד עפעף: "ההיסטוריות הקטנות האלו לא הופכות מאמנים או שחקנים ליותר רעבים. בסופו של דבר, יש משחק וצריך לנצח אותו, פשוט מאוד".
פרנקו פותח עונה שנייה על הקווים של הפועל ירושלים, שאחרי שנים של אכזבות הפכה לאלופה תחת שרביטו. העובדה שההישג טרם שיכנע את ראשי הקבוצה להציע למאמן חוזה ארוך טווח גורמת לפרנקו, רק בן 41 אבל מכיר כל אבן בשדרת הכדורסל הישראלי, לפתוח במונולוג מפוכח: "דיברנו על זה, אבל זה עדיין לא יצא אל הפועל. לא היתה התעקשות מצידי כי אני חושב שהם צריכים להתעקש על זה. בסופו של דבר, הם יודעים איפה הם רוצים לראות את עצמם בעוד כמה שנים והם צריכים להחליט מי האנשים שיובילו אותם לשם. במקום כמו ירושלים, שכבר עבר את כל המאמנים, כל הזרים וכל הישראלים, מאוד חשוב שתהיה חשיבה לטווח רחוק. אני לא קשיש, אבל כבר אין לי יותר מדי ציפיות מהכדורסל בארץ".
אם מאמן מביא אליפות היסטורית לקבוצה, ולא מתוגמל בחוזה ארוך טווח, מה זה אומר על מעמד המאמן?
"אין מעמד למאמן בארץ. הבעיה אצלנו היא שהמאמנים עסוקים קודם כל בהישרדות ורק אחר כך בכדורסל. בירושלים רוצים לעבוד נכון ויש להם גישה אחרת. בכל קבוצה בעולם שרוצים לקיים בה חשיבה ארוכת טווח, יש דמות שאמונה על הצד המקצועי - מאמן או מנהל מקצועי - והם צריכים שיהיה להם אופק, בלי קשר לניצחון או להפסד מזדמן. ודאי שהייתי רוצה להיות מזוהה עם קבוצה אחת למשך שנים, אבל מי שצריך לרצות את זה יותר זה המועדונים".
אז למה בעצם קצב תחלופת המאמנים גבוה כל כך?
"כי ברוב המקרים יש למאמן חוזה לעונה אחת, וכשלא הולך אז להיפטר מהמאמן זה הפתרון הנוח. אם נתייחס לירושלים, כאן אין הסתכלות רק מעבר לפינה הקרובה ויש הבנה שהצלחה יכולה להגיע אחרי זמן יקר שבו כל המערכת לומדת לעבוד ביחד. גם במכבי הגדולה היו הרבה ניסוי וטעייה עד שמצאו את הנוסחה המנצחת".
בשנה שעברה התפרסם ראיון שממנו עלה כאילו אתה רואה בירושלים קרש קפיצה למכבי. מה השתנה?
"היה מי שסובב את הדברים בצורה כזאת כדי שהם יהיו יותר מעניינים. אני הרי יכולתי ללכת למכבי אבל בחרתי לבוא לירושלים בגלל האתגרים, בגלל שהתרשמתי שיכול להיות פה משהו באמת גדול. לבוא למקום שכל כך הרבה מאמנים, מאמנים טובים, לא הצליחו בו, היה עבורי אתגר. אני היום כל כך טוטאלי עבור הפועל ירושלים, כך שמבחינתי אין שום בעיה להישאר שם לתמיד".
"לא היו לי ציפיות מהרגע הראשון שנהיה ביורוליג. לקחנו אליפות והפילו אותנו כביכול על עונה האירופית שלנו, אבל זה בולשיט. גם אם היינו עושים חצי גמר יורוקאפ לא היינו מגיעים ליורוליג"
דונטה ואני
לירושלים היתה הכנה לא טובה לעונה. ליאור אליהו, דיאור פישר ובר טימור הצטרפו לאימונים מאוחר בגלל אליפות אירופה, והקבוצה נסעה בלעדיהם לטורניר הכנה באיטליה והפסידה בשני המשחקים. בגביע ווינר הפסידה האלופה כבר ברבע הגמר, ועושה רושם שהאדומים מתקשים לקלוע 70 נקודות.
דונטה סמית'. מחזיק מערכת יחסים מיוחדת עם מאמנו
למה בעצם כל כך קשה לכם להיכנס לקצב? הרי השלד החשוב רץ יחד כבר יותר משנה.
"צריך להדגיש: זה שהצלחת עונה אחת, זה לא אומר שתבוא עונה אחר כך, תעשה אותו דבר והכל יעבוד באותה צורה. אני דווקא משתדל לא להתעקש על הגרעין משנה שעברה כי כל החוכמה זה לשלב את החבר'ה החדשים. החתמנו שני שחקנים בעמדות הכי חשובות (אי. ג'יי. רולנד ודיאור פישר, ר"כ) ונראה שהשילוב שלהם קצת יותר מורכב ממה שחשבנו ולוקח קצת יותר זמן. יש הרבה סיבות להכנה הלא טובה שלנו, אבל אנחנו נפתור אותן בזו אחר זו".
ינסי גייטס: בתהליכי הבנייה התקבלה התחושה שאתם לא יודעים מה לעשות איתו, ובסוף הוא מושאל לסין, לליגה בלי הגנות, ושם הוא בטוח לא יהפוך לשחק טוב יותר. יכול להיות שזו היתה החתמה פזיזה?
"גייטס הוחתם בהסתכלות קדימה, הוא צעיר עם כישרון מוכח בליגה. לא היתה כוונה לשלוח אותו לסין, אבל ברגע שהגיעה ההצעה הזאת, של מאות אלפי דולרים לעונה, אתה לא יכול למנוע את זה ממנו. היתרון הוא שהליגה בסין מסתיימת מקסימום בחודש מארס, ואז הוא אולי יחזור אלינו".
נישאר באזור הצבע. הגנתית מסתמן שאתם בבעיה של מסה, במיוחד באירופה. אתם חושבים להביא עוד גבוה בעל אוריינטציה הגנתית?
"אני כן מרגיש שחסר לנו קצת מסה, ואנחנו לא הכי עבים בצבע, אבל בוא נדבר על מי שנמצא פה. טוני גפני הוא הדבק של הקבוצה, ואת האנרגיות שהוא מביא שום סנטר עבה של 2.15 מ' לא היה מביא לנו. ג'וש דאנקן הוא גבוה עם איכויות שקשה מאוד למצוא באירופה. אנחנו תמיד נערכים לתרחיש הגרוע, אבל אנחנו לא רוצים לחזור על מה שהיה עם פופס מנסה־בונסו ולהביא עוד גבוה רק כדי להגיד שהבאנו"
יש לך מערכת יחסים מיוחדת עם דונטה' סמית'. הרבה אומרים שההגעה שלכם לירושלים היתה בעצם עיסקת חבילה.
"לא היתה עיסקת חבילה. יכול להיות שמהניסיון הטוב שלנו יחד בחיפה זה היה קל לשנינו להגיע לאותו מקום. דונטה חושב כל הזמן על הקבוצה לפני שהוא חושב על עצמו, וזה היתרון הכי גדול שלו. הוא עשה בליגה הזאת דברים שאין הרבה שחקנים שעשו, ובהתחלה זה דווקא לא עבד בירושלים. כל העיניים היו עליו אבל הוא למד מזה, והיום כולם יודעים שדונטה הוא שחקן מיוחד.
"כשאני התחלתי לאמן אותו בחיפה הייתי צריך לעשות הרבה ויתורים - וזה לא היה קל לי, אבל בשורה התחתונה הבן אדם לקח אליפויות כמעט בכל מקום שהוא שיחק בו, אז לפעמים צריך לדעת לשנות. דונטה של היום הוא לא דונטה של השנה שעברה, גם אם הוא לא מודה בזה. הוא שונה מאוד משחקנים אחרים, ולפעמים אני צריך להגיד לו שאת א'־ב'־ג' הוא יכול לעשות, אבל שדברים אחרים לא, והוא מקבל את זה".
"המתאזרחים לא מבטיחים אליפויות"
אם יש משהו שגרם להנהלת ירושלים להסס בהתקשרות ארוכת טווח עם פרנקו, זה היה הכישלון המוחץ באירופה בעונה שעברה. העונה הוגרלה האלופה לבית קשה עוד יותר ביורוקאפ, בין השאר לצד גלאטסראיי וניז'ני נובגורוד, אבל המאמן לא חושש משידור חוזר, גם לא לנוכח ההכנה הרעה של קבוצתו. "אני לא מפחד מכלום. אין שום סיבה לתרץ ולהסביר מעכשיו כמה יהיה קשה להגיע מוכנים. מה שהיה בעונה שעברה לא משנה. אני לא אגיד שאנחנו פייבורטים ביורוקאפ, אבל אני גם לא אומר שאנחנו אנדרדוג".
"סוגיית המתארחים עלתה לכותרת בגלל שחקן אחד (טיילור רוצ'סטי) שקיבל אזרחות כי יש לו רקע מסוים ומצד שני מצטלם כל הזמן ליד כנסיות וצלבים. מכבי הצליחה לדוג את הסיטואציה הזו, זו הדרך שלה, אבל זה לא מבטיח לה אליפות"
הפוליטיקה לא הביאה אתכם ליורוליג, וגם האליפות לא הכניסה אתכם לשם. זה לא מתסכל?
"אני יודע איך זה עובד, לא היו לי ציפיות מהרגע הראשון. היה לי ברור שכל פעם ימצאו תירוץ למה זה לא יקרה השנה. לקחנו אליפות והפילו אותנו כביכול על העונה האירופית הלא טובה, אבל זה בולשיט. גם אם היינו עושים חצי גמר יורוקאפ לא היינו מגיעים ליורוליג. יש שתי דרכים להגיע ליורוליג - לקחת את היורוקאפ או לייצר מסורת עקבית של הצלחות. ביורוליג כבר מכירים אותנו, ואני מאמין שבפעם הבאה שנעשה תואר כבר יהיה קשה להגיד לנו לא".
פרנקו: "תמיד אמרתי שאני מעדיף סדרות" // צילום: דודי ועקנין
בתור אחד שאימן המון צעירים במשך שנים, מה דעתך על גל המתאזרחים ששוב שוטף אותנו?
"המצב היום לא שונה בהרבה מהמצב בשנות ה־80. אתה עושה חוק, ותמיד יהיה עוקף חוק. תופעת המתאזרחים היא פועל יוצא של החוק הרוסי. קבוצות מחפשות פתרונות כי אין מספיק ישראלים טובים בליגה. יש חוקים במדינה, ואי אפשר להפלות. מה שהמינהלת יכולה לעשות זה לקבוע קריטריונים למעמד של מתאזרח בליגה. אני לא חושב שצריך להגביל מתאזרח לקבוצה, אלא לקבוע מתי מתאזרח ייחשב לשחקן ישראלי לכל דבר. מישהו יכול לבוא לשחקן כמו ג'ייק כהן, שהוא יהודי, ועשה צבא, ולהגיד לו אי אפשר שיהיו שניים כמוך בקבוצה? הרי בוא נודה- הסיפור הזה עלה לכותרות בגלל שחקן (טיילר רוצ'סטי, ר"כ), שמצד אחד קיבל אזרחות כי אולי יש לו רקע מסוים ומצד שני מצטלם כל הזמן לצד כנסיות וצלבים. מכבי הצליחה לדוג את הסיטואציה הזאת, זו הדרך שלה, אבל זה לא מבטיח לה אליפות. אולי הפתרון הוא להגביל את מספר הזרים".
מתחילים להיווצר פערי רמות בין הדור הנוכחי לדור הבא. אתה שותף לדאגה הזאת?
"תמיד אומרים שהדור הולך ופוחת. בפוליטיקה נזכרים בערגה ברבין ובבגין, ובכדורסל במיקי ברקוביץ'. אבל יש גם דור ביניים שבוא לא נתעלם ממנו. מקל וכספי, שניים מהכי טובים שלנו, הם דור ביניים שיוביל אותנו עוד כמה שנים טובות. אימנתי בעבר קבוצות בתקציבי מינימום ומטה, שהיו שם שחקנים שברגע שקיבלו את הבמה הם הוכיחו את עצמם ועונה אחר כך השתדרגו להפועל ירושלים או למכבי ת"א. בגלל שהמקום של הישראלים משוריין בעקבות החוק הרוסי, זה עלול לגרום להם להיות שאננים, אז פחות משקיעים ופחות עובדים קשה".
ספגת ביקורת מהקהל הירושלמי כששיחקת עם חמישה זרים באירופה. שרו לכם "אל אל ישראל".
"ניסיתי להתאים את עצמי לסיטואציות שנוצרו במשחקים. כמו שחטפתי את הביקורת הזאת, היה מי שביקר אותי על זה שלא שיחקתי יותר עם חמישה זרים. בסופו של דבר, אתה לא יכול לתת לשחקן לייצג את המועדון אבל להגיד לו שהוא לא ישחק עם הזרים האחרים כי הוא נולד בווירג'יניה. הדבר הזה יצר אצל הזרים שלנו משבר אמון מאוד גדול, גם עם האוהדים. הזרים לא מבינים את המשמעות, לא נתקלו בזה אף פעם".
השנה חוזרים לפיינל פור ושוב הכל יקום וייפול על משחק אחד, זה טוב לכם?
"תמיד אמרתי שאני מעדיף סדרות. אני לא רואה חשיבות אם הפיינל פור ייערך אצלנו או בת"א. אם נגיע לגמר, גם אם נשחק במאדים הקהל שלנו יבוא לדחוף אותנו וייתן לנו הרגשה של בית. החוויה שהיתה בארנה בערב האליפות הראתה מה העוצמה שלנו שם. מעולם לא היה דבר כזה מחוץ לת"א".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
