"חבורות שלמות של ערבים הסתכלו וראו את המקרה ולא פצו פה, וצחקו. אני ממש התחננתי לעזרה 'תעזרו, תעזרו לי'", סיפרה אתמול אחר הצהריים (ראשון) אדל בנט, אלמנתו של אהרון בנט ז"ל שנרצח במוצאי שבת ברחוב הגיא בעיר העתיקה בירושלים. "שמעתי קללות, ירקו לי בפנים, זה החטיף לי סטירה. הסכין הייתה עליי על הצוואר, עוד בתוך הגוף שלי. הם החטיפו לי סטירות, צחקו, צעקו אף אחד לא ניסה לעזור", סיפרה אדל על שפלות הרוח והרוע שגילו הסובבים שהיו עדים לפיגוע, בו נרצח גם הרב נחמיה לביא ז"ל.
אדל (22) נדקרה על ידי המחבל, ומצבה הוגדר קשה מאוד. במהלך הלילה היא נותחה בבית החולים הדסה עין כרם, וכשהעירו אותה הרופאים תיארה את רגעי האימה שעברו עליה. בנה בן השנתיים נפגע מירי ברגלו ומצבו הוגדר קל-בינוני, בתה התינוקת לא נפגעה.
"התפללנו בכותל ובדרך חזרה אמרתי לבעלי שאני מרגישה שאין לי ביטחון, פתאום היה נראה שאין סביבנו אנשים. לא היה לנו ביטחון. אמרנו, נתחיל לרוץ ונגיע לאזור שיותר בטוח ונעמוד ליד כוחות הביטחון עד שיבואו עוד קבוצות של אנשים", שיחזרה אדל את הרגעים שלפני הפיגוע, "פתאום הוא יצא מאחת החנויות, אותו רוצח מתועב... אני לא הבנתי מה קורה, הרגשתי משהו בגב ואז ראיתי את בעלי אהרון מתחיל להתעמת איתו. הוא נתן לו בוקסים לפרצוף כי בעלי הוא ממש גדול, הוא ממש נלחם איתו. המחבל היה קטן לעומתו. לא הבנתי מה קורה ואז הוא עזב את בעלי והמשיך לדקור אותי, ואז עוד פעם הוא חיפש את בעלי...".
אדל גילתה תושייה אדירה בעוד בעלה המשיך להתעמת עם המחבל: "הוא תפס את בעלי והשכיב אותו, והמשיך לדקור ולדקור אותו. אני ניסיתי לחטוף לו את הסכין מהיד ולא הצלחתי, ראיתי שהילדה אצלי אז פשוט תפסתי אותה, כי הרגשתי שאני הולכת ליפול ולא רציתי ליפול. רצתי עד כוחות הביטחון ואמרתי להם 'אני פצועה ויש שם את בעלי ושני התינוקות שלי. בעלי דקור ואני לא יודעת מה איתם'. ואז ישר נפלתי על הרצפה...".
"כשהגענו לזירה לא סתם הלב שלי היה ככה, הם היו בהיכון, הרגשת שיש התכוננות. ניגשתי לערבי אחד, הייתי על הרצפה שכובה, ניסיתי להיעזר בו. אמרתי לו 'אני אשלם לך מיליון שקל רק תרוץ איתי ועם הילדים', הוא אמר לי, 'תמותי'", היא סיפרה.
גם לאחר שהגיע אל עבר השוטרים שהיו במרחק עשרות מטרים מהמקום, המשיכה להרגיש את העוינות מהסובבים: "פתאום יצאו ערבים מכל הכיוונים וניסו לפגוע עוד במי שאפשר, בכוחות הביטחון, בי, זרקו דברים לכל עבר. התחילו להשתולל...".
על הדאגה הגדולה, ועל הרגעים בהם הבינה כי איבדה את בעלה סיפרה אדל: "חשבתי שאני הפצועה קל ובעלי פצוע קשה, אבל אז העבירו אותי לטיפול נמרץ אז חשבתי שבעלי פצוע קל ואני קשה... לא חלמתי להתעורר למציאות כזאת. חשבתי שאני פצועה קשה ואני חיה, אז הוא יחיה והוא יהיה אבא של הילדים שלי, הוא ימשיך לגדל אותם. קשה לי אני לא יכולה לבכות יותר".
מאות ליוו אתמול את אהרון בנט ז"ל בדרכו האחרונה בהר המנוחות בירושלים, זמן קצר לאחר מסע הלוויה של הרב נחמיה לביא ז"ל, שנערכה גם היא בהר המנוחות. מרים גל, חמותו של בנט ז"ל, שהיה חייל בסדיר בפרויקט שח"ר המשלב חרדים בשירות צבאי, קראה בבכי במהלך הלוויה של חתנה: "אכזריות כזאת. שעם ישראל לא יהיה טיפש. תתעוררו. הם עם של רוצחים. זה לא אנושי. כל המהות שלהם זה דם יהודי... דקרו את הבת שלי 11 פעמים... אבידה כזו לא תחזור אלינו בחיים. אהרון היה החתן הכי טוב בעולם. כמה אהבתי אותו. הייתה ביניהם אהבה מושלמת. הוא הבטיח שיעשה לה את חג סוכות הכי שמח בחיים".
בשעות שקדמו ללוויה התנהל מאבק בין משפחתו של הנרצח לבין צה"ל לגבי אופי הלוויה. בנט היה חייל בסדיר במסגרת שח"ר, יוזמה של צה"ל לשלב חרדים בשירות צבאי, ובצה"ל ביקשו לערוך לו לוויה צבאית בהר הרצל. משפחתו של בנט, שהתייעצה עם רבנים בולטים במגזר החרדי, עמדה על כך שהוא ייקבר בלוויה אזרחית. תחילה, רצו בני המשפחה שבנט ייטמן בחלקת ברסלב בבית העלמין בהר הזיתים, אבל בצבא לא ויתרו. דובר צה"ל פרסם הודעה כי הלווייתו של רב"ט בניטה-בנט תתקיים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בבירה. בסופו של דבר, כשאדל התעוררה בבית החולים הדסה עין כרם - היא זו שהכריעה כי בעלה ייקבר בלוויה אזרחית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו