ההודעה הדרמטית של נאס"א על הוכחות לקיומם של מים במצב נוזלי על מאדים תפסה כותרות ראשיות רבות אתמול וגם עוררה סערה לא קטנה: במאי הקולנוע רידלי סקוט, שסרטו "להציל את מארק וואטני" בכיכובו של מאט דיימון המתרחש בכוכב מאדים ייצא היום לאקרנים באוסטרליה ובבריטניה וביום שישי בארה"ב, סיפר כי ידע על תגלית המים לפני כמה שבועות ואף ראה תמונות בנושא לפני כחודשיים.
בנאס"א הכחישו את הטענה שעלתה שלשום ולפיה הם תיזמנו את פרסום הממצאים למועד יציאת הסרט, אך אף אחד אינו מכחיש את העובדה שהפקת הסרט נעזרה מאוד בסוכנות החלל האמריקנית בניסיון להציג סיפור אמין מבחינה מדעית ככל האפשר. סקוט סיפר כי בהקרנה מיוחדת לאנשי נאס"א אחד מהם הביע תקווה שהסרט יסייע לתוכנית החלל בכל הקשור לתוכניות עתידיות ומימון. שיתוף הפעולה ניכר גם באתר של נאס"א, שם פירסמו בין השאר כתבה על תשע דוגמאות לטכנולוגיות אמיתיות של נאס"א המוצגות בסרט.
התזמון החופף עורר את חשדו של העיתון הבריטי "הגרדיאן", ומבקר הקולנוע של העיתון פירסם בבלוג שלו פוסט תחת הכותרת "הסרט ונאס"א, צירוף מקרים טוב מדי כדי להיות אמיתי?" מנגד, סקוט ציין כי התזמון של התגלית לא איפשר לו לשלב אותה בסרט, אך מבחינתו הוא טען שהוא מרוצה מהתוצאה.
המשמעות העמוקה יותר של התגלית - שיש סיכוי גדול יותר למצוא חיים על המאדים - גררה גל תגובות נזעמות, שקראו לנאס"א לבטל את התוכניות להנחית בני אדם על המאדים. המחאה התמקדה באמנה הבינלאומית משנת 1967 האוסרת לשגר רובוטים או בני אדם למקום קרוב למקור מים מחוץ לכדור הארץ, מחשש לזיהום שלהם בחיידקים מכדור הארץ. הגשושיות שנחתו על המאדים עד היום עוקרו מחיידקים לפני שנארזו בתוך טילי השיגור, ונאס"א תצטרך להגביל את עצמה במשימות המאוישות למאדים לפי האמנה, הקובעת באיזה מרחק מהמים תורשה הגשושית לנחות. אזורים שבהם לא יותר לגשושיות לנחות הם קטבים, מערות ואזורים עם פעילות געשית וגם אזורים שבהם יש שכבת קרח בעומק של חמישה מטרים מתחת לפני הקרקע.
בינתיים מתכננים כמה גופים לשגר אנשים למאדים. בשנת 2026 מתוכננת טיסה של Mars1, שמתכננת טיסה בכיוון אחד, וכבר נופו אלפי מועמדים ונותרו כ־100 לקראת הסינונים הבאים. השיגור של נאס"א מתוכנן לשנת 2030, ואילו אילון מאסק מ־SpaceX מתכנן שורה של שיגורים משנת 2032, במטרה ליישב על המאדים כמיליון בני אדם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו