מכבי ת"א החזירה אתמול לארון את גביע ווינר. באופן סמלי זה קרה מול הפועל אילת, זו שמנעה ממנה מאבק על האליפות כשהדיחה אותה בחצי גמר הפלייאוף בעונה שעברה. זה היה אמנם ניצחון (80:87), אבל עדיין לא כזה שמשיב את הסדר למתכונת הקודמת. הצהובים ידעו לא מעט קשיים ויש להם כמה בעיות מובנות. כך או כך, גיא גודס זוכה בגביע ווינר השמיני שלו מתוך עשרה שהתקיימו, אבל הראשון כמאמן ראשי של מכבי.
גודס ביצע אתמול מהלך עם מסר הגנתי, כנראה כתגובה להגנת הגארדים הבעייתית שלו. הוא פתח עם יוגב אוחיון במקום טיילור רוצ'סטי כדי לשמור על קאליף וויאט. אלמנט הגנתי שני: שמירות לחץ רבות.
בחלק ההתקפי, מכבי המשיכה להציג את הכלים שלה מחוץ לקשת. עד כמה דומיננטית יכולת הקליעה שלה משם תעיד העובדה שאחרי רבע אחד כבר היו לה עשר זריקות משלוש. 41 שלשות היא קלעה בכל הטורניר. אם נכנסות - קשה מאוד לרדוף אחריה, אם לא - זה כבר סיפור אחר. וזה אכן היה כזה, למרות יתרון 19:31 ברבע השני.
התלות הגדולה הזו ביכולת הקליעה לא תתאזן עד שלמכבי לא יהיה שחקן מטרה בצבע. טרבור אמבקווה הוא אמנם מסיים טוב (בייחוד אחרי ריבאונד התקפה), אבל לא הוא האיש שישמש מטרה ויכווץ את ההגנות היריבות. גם ויטור פבארני לא יביא את הישועה בענין הזה, גם אם ייתנו לו עוד זמן להיכנס לכושר. בשני המשחקים האחרונים הוא שיחק רק תשע דקות ביחד. בזמן מצוקה גודס בוחר בבראיין רנדל בעמדה 5.
אפרופו גבוהים: שחקני הפנים של אילת, אלאדי אמינו וסי.ג'י לסלי, אמורים להיות פקטור משמעותי העונה. מדובר בשני "עפיפונים" עם יכולת ריבאונד מצוינת ומטרייה אווירית בהגנה. גם אלישי כדיר סיפק הופעה מצוינת והגיע אל קו העונשין לא פחות מ־11 פעמים.
אילת מחקה את הפער ועלתה ליתרון 53:60 לקראת סוף הרבע השלישי. ארבע שלשות בזמן קצר הביאו למכבי את המהפך. מעל כולם עמד דווין סמית', אותו שחקן שהחמיץ את החלק המכריע בסידרה מול אילת בעונה שעברה ומתחיל את העונה הזאת בצורה מרשימה.
גם ההרכב הנמוך סייע במהפך והביא למכבי בסופו של דבר את הניצחון באותו מתכון שעבד גם מול ראשל"צ בחצי הגמר. האם לכך התכוון המשורר והאם זה יעבוד גם בעתיד?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
