הדוגמה הישראלית

אלפי פליטים שוטפים את אירופה. הם מגיעים מסוריה, מעיראק ומאפגניסטן, חוצים את טורקיה ואת יוון דרך היבשה, או מיטלטלים בלב ים בספינות רעועות. למורת רוחם של אזרחים אירופאים רבים, החליטו חלק מהמדינות באירופה לקבל אליהן את הפליטים. מדינות אחרות, ובהן הונגריה וקרואטיה, החליטו לשמור על עצמאותן ולחסום את גבולותיהן באמצעות גדרות תיל ושומרים. 

עד לפני כמה שנים התמודדה ישראל עם בעיה דומה. עשרות אלפי פליטים מסודאן ומאריתריאה הגיעו לגבול הפרוץ בין ישראל למצרים והציפו את מדינת ישראל, ובעיקר את תל אביב. בניגוד לאירופה, הבעיה בישראל התפתחה במשך שנים. לפי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה, עד שנת 2006 נכנסו לישראל דרך הגבול הדרומי כ־2,700 בני אדם. מלבד כניסת המסתננים, הגבול שימש כר פורה לפעילות פלילית של הברחות סמים, פרוצות, סיגריות ולעיתים גם של גורמי טרור. טרם יציאת כוחות צה"ל מרצועת עזה בקיץ 2005, העריכו בכירים במערכת הביטחון כי הגבול שבין ישראל למצרים ייהפך לנקודת תורפה מרכזית בכל הקשור לפעילות טרור. החשש היה שגורמי טרור מהרצועה יעשו דרכם מרצועת עזה למצרים, ומשם לישראל, דרך גבול מצרים הפרוץ (התנועה כונתה "ציר ה־ח'").

 

סיפורו של מכשול

כדי להתמודד עם הבעיה הגו במערכת הביטחון את תוכנית "שעון חול", שעיקרה בנייה של גדר אלקטרונית לאורך הגבול הדרומי, וכן הצבת אמצעים משוכללים במקום. ואולם, בשל העלות הגבוהה, שנאמדה בכמה מיליארדי שקלים, הוחלט לדחות שוב ושוב את יישום בניית המכשול. 

דחיית בניית הגדר התבררה כשגיאה, כיוון שההערכות המוקדמות במערכת הביטחון לא איכזבו. לאחר נסיגת צה"ל מרצועת עזה החריפה בעיית הגבול הדרומי הפרוץ, והפעילות הפלילית לאורכו רק התרחבה. במקביל, החל זרם של אלפי פליטים סודאנים ואריתריאים לישראל. מנתוני רשות האוכלוסין וההגירה עולה כי בשנת 2008 נכנסו לישראל 8,799 מסתננים, ואילו ב־2009 עמד המספר על 5,235 (ירידה בשל מבצע עופרת יצוקה). 

ההנחיות לחיילי צה"ל היו פשוטות: ברגע שהתברר שאין מדובר במחבלים, הונחו החיילים לאסוף את המסתננים ולהעלותם על טיולית. החיילים קיבלו הנחיה שלא לנסות אפילו להחזיר את המסתננים למצרים. לאחר שזרם המסתננים הפך בלתי נסבל, ולנוכח העובדה שהגבול שימש כר גם לפעילות טרור של מחבלים, הטילה ממשלת ישראל ביולי 2010 על משרד הביטחון להקים גדר גבול בין ישראל למצרים. משרד הביטחון היקצה מינהלת מיוחדת בראשות תת־אלוף ערן אופיר, שגייס את כל משאבי משרד הביטחון ופעל בשיתוף עם אגפי הבינוי, המבצעים וההנדסה.

עם ההחלטה על תחילת בניית הגדר, קפץ מספר המסתננים באופן משמעותי. ב־2010 הסתננו לישראל לא פחות מ־14,702 איש, ואילו ב־2011, כשהעבודות על הגדר היו בעיצומן, עמד מספר המסתננים על 17,312 בני אדם. 

זרם המסתננים הבלתי פוסק הביא את משרד הביטחון להאיץ את בניית הגדר, ובאוגוסט 2011 הוא הודיע כי הגדר תיבנה בקצב של 700 מטרים ביום. שנה לאחר מכן, ב־2012, כשקטעים מהגדר כבר נבנו, הסתננו לישראל 10,441 בני אדם.

לפי משרד הביטחון, במשימה המורכבת של בניית הגדר נטלו חלק יותר מ־100 קבלנים שפעלו במקביל ב־600 קבוצות עבודה, והשתמשו במאות כלים כבדים וביותר מ־1,000 עובדים. כדי לקצר את לוחות הזמנים, העבודה התנהלה בעשרות אתרים לאורך התוואי, בכל ימות השבוע ולעיתים אף בלילות. מעט יותר משנתיים לאחר תחילת העבודות, בדצמבר 2012, הודיעה מערכת הביטחון על השלמת בניית כ־230 ק"מ, למעט קילומטרים בודדים באזור העיר אילת. 

יצוין כי המכשול שנבנה לאורך הגבול אינו אחיד, כיוון שהגבול עצמו מורכב מאזורים גיאוגרפיים שונים לחלוטין, שייצרו אתגר למתכנני הבנייה. לשם ההמחשה, נציין כי חלק מהמכשול פרוס באזור החולות, שהוא אזור מישורי, וחלקים אחרים של הגדר פרוסים ברכסי הרים המתנשאים לגובה של 1,000-900 מטרים (כמו הר חריף). 

בניית המכשול בעוטף אילת היתה המאתגרת ביותר. הטופוגרפיה המורכבת, הכוללת צוקים גבוהים ותלולים וואדיות, הצריכה לא פחות משנה וחצי של עבודה. לפי משרד הביטחון, המכשול בעוטף אילת הוא ה"פרויקט ההנדסי המורכב ביותר בתולדות המשרד, ואחד הפרויקטים המסובכים מאז קום המדינה". זאת כיוון שתוואי המכשול מתאפיין בטופוגרפיה הררית מחורצת, שעד לתחילת העבודות כלל לא היה בה מעבר לכלי רכב. למרות הקושי, במערכת הביטחון ראו חשיבות עצומה בבניית הגדר דווקא בשטח זה, כיוון שמסתננים רבים הגיעו דווקא דרך עוטף אילת. 

לאחר השלמת בניית מקטע הגדר בעוטף אילת, עומד היום אורכו של מכשול הגבול לאורך הגדר על לא פחות מ־242 ק"מ. השפעת השלמת בניית הגדר היתה מיידית: ב־2013 נכנסו לישראל 74 מסתננים בלבד, ו־43 אותרו בגבול. ב־2014 אותרו בגבול 43 מסתננים בלבד. 

מלבד ההשפעה החיובית של הגדר על מניעת כניסת המסתננים לישראל, אי אפשר להתעלם גם מהיתרונות הביטחוניים הטמונים במכשול שעל גבול ישראל־מצרים. במערכת הביטחון הבהירו מאז ומתמיד כי הפעילות הפלילית שעל גבול זה יכולה לשמש בסיס לפעילות חבלנית עוינת ולפעילות טרור נגד כוחות צה"ל ואזרחי ישראל. 

 

הגבול הבעייתי הבא

ואכן, אין זה סוד שבשנים האחרונות הפך חצי האי סיני לקרקע פורה לטרור. בשלב זה מפנים ארגוני הטרור את זעמם בעיקר לעבר כוחות הביטחון המצריים, אך זכורים גם פיגועים נגד ישראל, דוגמת הפיגוע בעין נטפים ב־2011 ופיגוע "גלגלים בוערים" ב־2012. 

ארגון הטרור המרכזי הפועל כיום בחצי האי סיני הוא "וליאת סיני" (מחוז סיני), לשעבר "אנסאר בית אל־מקדס". באוקטובר 2014, בעיקר בשל שיקולים אידיאולוגיים וכלכליים, נשבע הארגון אמונים לדאעש, וכיום כבר בלתי אפשרי להתעלם מיכולותיו המבצעיות באזור. בישראל יוצאים מתוך נקודת הנחה שלפיה זו רק שאלה של זמן עד שהארגון יפנה את נשקו כלפי ישראל. נזכיר רק שבעבר ירו אנשי הארגון רקטות גם לעבר הנגב הדרומי, וכי הארגון משתף פעולה גם עם ארגון חמאס ברצועת עזה.

פתרון זמני. בניית גדר בגבול קרואטיה־הונגריה // צילום: אי.פי.אי

לאור זאת, במערכת הביטחון מציינים כי לולא מכשול הגדר, שבחלקה הופכת בימים אלו ל"גדר חכמה", ישראל היתה נמצאת במקום אחר לגמרי מבחינת האיום על גבולה הדרומי. נסו רק לחשוב, אומרים במערכת הביטחון, מה יכלו ארגוני הטרור לעשות אם בגבול מצרים לא היתה מוקמת הגדר. 

עם זאת, ולמרות המגמה החיובית, חשוב לזכור כי עדיין אפשר לפרוץ את הגדר באמצעים כבדים. כן, גם בעניין המסתננים לא לעולם חוסן. בחודשים האחרונים, ובייחוד מאז החלטת בג"ץ בעניין הגבלת השהייה במתקן חולות, חלה עלייה מסוימת במספר המסתננים מחצי האי סיני. בפיקוד הדרום מציינים כי בחודשים האחרונים הצליחו כמה עשרות זרים לעבור את מכשול הגדר באמצעות טיפוס עליה, לעיתים בעזרת סולמות גבוהים. כמו בעבר, ההנחיות הנוכחיות לחיילי צה"ל הן לא לפתוח באש לעבר מסתננים אם ברור שאין בכוונתם לבצע פעילות חבלנית או פלילית, אלא רק להעבירם למתקן חולות. 

החשש הבא של מערכת הביטחון נוגע לגבול ישראל־ירדן. בישראל מציינים כי לאחר סגירת הגבול עם מצרים, לא מן הנמנע שהגבול הפרוץ עם ירדן, שהוא גם הארוך שבגבולות ישראל, ישמש קרקע  להסתננות ולפעילות חבלנית עוינת. 

במערכת הביטחון מחזיקים תוכנית מגירה לבניית גדר גם בגבול זה, אך משיקולים תקציביים הוחלט בשלב זה לא לבנות גדר לאורך הגבול הארוך. עם זאת, לאחרונה החליט ראש הממשלה על בניית כ־30 ק"מ של גדר בגבול שבין אילת לחולות סמר (מצפון לתמנע). ההחלטה התקבלה בעיקר בעקבות הקמת שדה התעופה החדש בתמנע, שעתיד להחליף את שדה התעופה באילת. עלות עבודות הקמת מקטע הגדר בגבול ירדן היא כ־300 מיליון שקלים, ובמשרד הביטחון ציינו כי המכשול שיוקם יתבסס על המודל שפותח בגבולות מצרים וברמת הגולן, בהתאמות לתוואי השטח הייחודי של הערבה. 

ספק אם 30 ק"מ אלו יספיקו, בייחוד נוכח העובדה שירדן מוצפת בחודשים האחרונים באלפי פליטים שמגיעים מסוריה. נקווה שהפעם תקדים ישראל רפואה למכה. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו