הגן גם על הציונות וגם על זכויות אדם

תשבחות לרוב ניתכו אתמול על שופט העליון מישאל חשין, שהלך לעולמו בן 79. בקיא במורשת ישראל ובספרות העולם, מי שקרא בתנ"ך ובמשנה ובתלמוד וביצירת צ'כוב, וצלל במכמני המשפט הכללי והעברי; בעל סגנון ייחודי ומליצי, ובעיקר מי שלא הלך שבי אחרי קודמיו, לא צעד כצל בעקבות גדולים ממנו או שכמותו. פעם אמר "אני מייצר את צילי לעצמי".

כאשר שר המשפטים דן מרידור פעל לצירופו של ד"ר חשין לבית המשפט העליון הוא נימק זאת בכך שהמועמד רב־פעלים בתחומים רבים, טיפס ועלה בפרקליטות המדינה ורכש ניסיון באקדמיה, שם למד והרביץ תורה, והיה הפרקליט הפרטי הראשון אשר נבחר למוסד המשפטי העליון. הכל יחד חבר לטובתו, אבל ברקע היתה התחושה שחשין בין המעטים שבכוחו להתייצב מול הדומיננטיות המשפטית הבולטת של הפרופסור אהרן ברק ולהתווכח עימו במאבק שהוא לשם שמיים.

הוא היה שופט בלתי צפוי, מגן התנועה הציונית וזכויות האדם. מצד אחד, אסר את השימוש ב"נוהל שכן" המסכן חיי פלשתיני חף מפשע לטובת הגנה יעילה יותר על חיילי צה"ל, ומצד אחר התקוטט עם ברק לטובת הלוחם הישראלי בשטחים גם במחיר פגיעת־מה בזכויות האדם. מצד אחד הרחיב את מהות העבירה הפלילית במשפט האונס בשומרת, בבחינת מי שקבע כי אין ממש בלחן המפורסם "כשאת אומרת לא למה את מתכוונת?" כי "לא" הוא "לא", ומצד אחר לא סבר כי חופש הביטוי מתיר פגיעה אסורה בשמה של חנה סנש במחזה שכתב מוטי לרנר ב"קאמרי". אילו הכירה מירי רגב את עמדת המיעוט שלו בסוגיה זו, היתה עושה בה שימוש במחלוקת הציבורית שלה על התערבותה בתכני ההצגות.

חשין ונשיא העליון לשעבר ברק. מאורות המשפט \ צילום ארכיון: גיל יוחנן

לוחם בשחיתות

חשין בלט בכל אלה, אך יותר מכל במלחמתו בשחיתות. הוא הסתייג מסגירת תיקו של אריאל שרון בפרשת האי היווני; והתבטא בבירור נגד השחיתות של אישי ציבור; ובפרישתו מהעליון ישב בראש ועדה שהעניקה את תואר "אביר איכות השלטון" מטעם התנועה לאיכות השלטון, וחבריה בחרו ללא משוא־פנים במועמדים שעמדו מול עוולות הממסד ויכלו לו.

טוהר המידות והיושרה היו ה"פורטיסימו" בשירת חייו אשר נגדעה פעמיים - בתאונה הנוראה של בנו שניאור שנהרג בתאונת פגע וברח, ובמלחמתו במחלת הסרטן שהכריעה אותו אתמול. כן, ובתוך כך ניחן גם בחולשות כקוצר רוח והתבטאויות שאינן עולות בקנה אחד עם מה שנדרש באשר ל"מזג השיפוטי", אך גם הן הוסיפו לדמות המופת שלו לוויית חן לצד ביקורת.

•  •  • 

אביר המשפט והמילה

 

רגיש וסוער, נועז בפסיקותיו, בעל לשון ציורית: המשנה לנשיא ביהמ"ש העליון לשעבר, מישאל חשין, היה שופט יחיד במינו √ בגיל 79 הלך לעולמו - נכנע לסרטן, אך גם שבור לאחר אובדן בנו בתאונת פגע וברח

 

בין שהיה בדעת הרוב ובין שבדעת המיעוט; בין שבפסק הדין בפרשת האונס בשומרת כאשר קבע כי "לא" הוא "לא", ובין כשקבע כי מותר לשב"כ לטלטל בחקירה בנסיבות מסוימות; פעמים רבות בפסיקותיו, ותמיד בשפתו העשירה בדימויים - השופט מישאל חשין היה מהאנשים שאינם רק מטביעים חותם, אלא אינם יכולים שלא להטביע חותם. אתמול נכנע מי שהיה המשנה לנשיא בית המשפט העליון למחלת הסרטן, שבה נאבק בשנים האחרונות. בן 79 היה במותו.

מישאל (מישה) חשין כיהן כשופט במשך 14 שנה, שלוש שנים יותר מאביו, ד"ר שניאור זלמן חשין, שכיהן בהרכב הראשון של בית המשפט העליון. הוא פרש לגמלאות בפברואר 2006 עם הגיעו לגיל 70, וארבע שנים אחר כך פקד אותו משבר אישי עמוק: בנו שניאור ז"ל נהרג בתאונת פגע וברח ביוני 2010. בתום משפט באחד ממקרי הדריסה הקשים שזיעזעו את המדינה, הורשע הנהג הדורס טל מור בהריגה ובהפקרת פצוע ובנהיגה בהשפעת סמים ואלכוהול. אחרי מות הבן אמר חשין כי חייו אינם אלא חצי־חיים.

"מישה איננו. הלך לעולמו מורה, רב וידיד, אדם שגלימת השופט והמשפטן שלו ניזונה לא רק מחריפות וצלילות מחשבתו אלא מחום ליבו ומיושר מצפונו", ספד לחשין נשיא המדינה ראובן ריבלין.

רה"מ בנימין נתניהו מסר את תנחומיו למשפחת חשין. על השופט אמר כי היה "מבכירי המשפטנים ובעל מוח חריף, מקוריות ורגישות, ידען וחובב גדול של התנ"ך ושל השפה העברית, שאותן ידע על בוריין". 

נשיאת בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור, אמרה כי חשין היה מעמודי התווך של בית המשפט העליון. "פסקי הדין שלו השפיעו רבות על עיצוב החשיבה המשפטית גם כשנותר בדעת מיעוט", אמרה נאור, שהתמתחתה אצל חשין עוד כשהיה ראש מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה.

הבן שניאור ז"ל. חשין נשבר \ צילום: קוקו

התחיל דווקא בהנדסה

חשין נולד בלבנון בשנת 1936 וגדל בילדותו בתל אביב, עד שמשפחתו העתיקה את מקום מגוריה לירושלים כאשר היה בן 14. הוא למד תחילה הנדסה בטכניון ולאחר מכן משפטים באוניברסיטה העברית. את הקריירה המשפטית שלו החל בפרקליטות, שם כאמור ניהל את מחלקת הבג"צים, ושימש סגן פרקליט המדינה ומשנה ליועץ המשפטי לממשלה. לאחר שלא מונה לתפקיד היועמ"ש, פרש ממשרד המשפטים והקים משרד פרטי לעריכת דין. ב־15 בינואר 1992 נבחר חשין לכהונה כשופט בבית המשפט העליון - השופט העליון הראשון אי פעם שנבחר לערכאה היישר מהמגזר הפרטי.

חשין נחשב לעילוי משפטי. הוא היה שופט אמוציונלי, בעל מזג שיפוטי סוער. פסקי הדין שלו הצטיינו בלשון לירית, לוו בציטוטים מפסוקי התנ"ך והמשפט העברי, וכן מקטעי שירה ופרוזה - ובראשם היצירה האהובה עליו, "אליס בארץ הפלאות". וכך כתב באחת מפסיקותיו: "'כשאני משתמש במילה', אמר המפטי דמפטי בנימה של בוז ניכר, 'מובנה הוא בדיוק המובן שאני בוחר בשבילה - לא פחות ולא יותר'. 'השאלה היא', אמרה אליס, 'אם אתה יכול לכפות על מילים מובנים כל כך רבים ושונים'. 'השאלה היא', אמר המפטי דמפטי, 'מי כאן האדון - זה הכל'. אשר לנו, בית המשפט איננו ממציא השפה, ולא אנו ה'אדון' בלשונו של המפטי דמפטי".

אבל ברור שלא רק בזכות לשונו זכה לפרסום. בפסק הדין בפרשת האונס בשומרת הבהיר חשין כי כדי להרשיע באונס אין צורך להראות שהאישה התנגדה לתוקף - די לוודא שלא הסכימה - במפורש או במשתמע - למגע מיני. "'לא' הוא לעולם 'לא', ואין 'לא' שהוא 'כן'", כתב.

מחמיר בענייני ביטחון

חשין נחשב לשופט מחמיר בעניינים ביטחוניים. הוא התיר לשב"כ להפעיל את שיטת הטלטול בחקירה, זאת כאשר המחבל נחשב ל"פצצה מתקתקת". במהלך דיון בעתירה נגד "הסיכולים הממוקדים" של צה"ל, השיב לעורכת דין ערבייה, שטענה כי גם למחבלים שחוסלו היתה זכות לחיים: "גברתי, תודיעי את זה למי ששולח מחבלים למדרחוב ולדולפינריום" (עוד מאמירותיו בטור משמאל).

חשין היה שופט עצמאי, ולא פעם מצא עצמו בדעת מיעוט. כך היה כשסבר שאין מקום לסגור את כביש בר־אילן בירושלים בשבת. לא פעם גם עורר מהומות - למשל, כאשר התנגד לאיסור הגורף של מכירת בשר חזיר. במהלך הדיון בעתירה נגד מכירת בשר חזיר בכרמיאל ובבית שמש אמר לעותרים: "איפה אתם רוצים שימכרו בשר חזיר, בשדות? חזיר מוכרים במרכזי הערים, בשוק". פסיקתו, שחייבה את המדינה לאפשר ייבוא בשר לא כשר, עוררה סערה בכנסת כאשר הח"כ החרדי מאיר פרוש כינה אותו "השופט החזיר". כאשר כיהן חשין בשנת 2003 כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית של הכנסת ה־16 והפסיק שידור ממסיבת העיתונאים של רה"מ דאז, אריאל שרון, לאחר שקבע שהיה בגדר תעמולת בחירות אסורה. 

בפסק הדין האחרון שלו, שניתן במאי 2006, דחה את הטענה כי יש לבטל את החוק שאסר איחוד משפחות של בני זוג ערבים ישראלים שנישאו לבני זוג משטחי יו"ש. "איש לא מונע מהם את הזכות להקים משפחה, אבל שיגורו בג'נין, במקום באום אל־פחם. הרומנטיקה נוגעת ללב, אך כאן מדובר על חיים ומוות, והזכות לחיים גוברת", כתב. 

עם מינויו של פרופ' דניאל פרידמן לשר המשפטים ועם פרסומה של הרפורמה השנויה במחלוקת שלו, שנועדה לצמצם את סמכויות בית המשפט העליון, אמר חשין - שאז היה כבר בגמלאות: "אבא שלי היה שופט בית המשפט העליון הראשון. אני הייתי לאחר מכן... אני הייתי משנה לנשיא בית המשפט עליון. זה ביתי. מי שירים יד על ביתי אני אגדע את ידו".

בכירים בכל רשויות השלטון הביעו אתמול צער על לכתו של חשין. שרת המשפטים, איילת שקד, אמרה: "פסיקותיו המקוריות של השופט חשין בשפתו הציורית ימשיכו להיות מופת ומקור השראה לדורות של משפטנים בעתיד". "עולם המשפט התייתם", מסרה נשיאת בית המשפט העליון בדימוס, השופטת דורית ביניש, "השופט חשין היה לוחם ללא חת לתיקון כל עוול בקרבנו, להגשמת השוויון בפני החוק ולעצמאות מערכת המשפט".

"מות הבן שבר אותו"

שופטת בית המשפט העליון בדימוס, דליה דורנר, אמרה: "אמר עליו נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק, שהוא היה גאון. לא היה עוד שופט שכתב כמוהו. ליבו נשבר כשבנו, שניאור, נהרג בתאונת דרכים. מאז הוא לא היה אותו אדם". ואילו הסניגור הציבורי הארצי, ד"ר יואב ספיר, שהחל את דרכו כמתמחה של חשין בעליון, אמר: "הוא השאיר חותם עמוק על מערכת המשפט הישראלית וברמה האישית הוא יחסר מאוד לכל מי שזכה להכירו". 

חשין הותיר אחריו את אשתו, רות, מנהלת הקרן לירושלים, ושני ילדים, אפרת ויואל. הלווייתו של השופט חשין תיערך היום בשעה 17:30 בקיבוץ גבעת השלושה. 

בהכנת הכתבה השתתפו עדנה אדטו, שלמה צזנה ויורי ילון

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו