"שמר על ערכי ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית"

המשנה לנשיא בית המשפט העליון בדימוס, השופט מישאל חשין, הלך היום לעולמו בביתו בהרצליה פיתוח, לאחר שנפטר ממחלת הסרטן בה נאבק בשנים האחרונות. חשין היה בן 79 במותו. הלוויתו תערך מחר, יום ראשון בשעה 17.30 בקיבוץ גבעת השלושה. 

חשין הותיר את אשתו, רות חשין, מנהלת הקרן לירושלים ושני ילדים אפרת ויואל. בן דודו של מישאל חשין, השופט דוד חשין, מכהן כנשיא בית המשפט המחוזי בירושלים. לפני קרוב לשנה, לאחר שמישאל חשין חלה בסרטן והתקשה ללכת ועבר ניתוח בעמוד השדרה, עברו בני משפחת חשין להתגורר בהרצליה, אחרי שהתגוררו במשך שנים ארוכות בשכונת רחביה בירושלים.

רה"מ נתניהו על מישאל חשין: "אני מביע תנחומיי למשפחת חשין על לכתו של  השופט ד״ר משאל חשין, שהיה מבכירי המשפטנים של ישראל, ובעל מח חריף, מקוריות ורגישות. ראיתי אותו גם בהדרו וגם בצערו הגדול על מות בנו שניאור ז״ל. חשין היה ידען וחובב גדול של התנ״ך ושל השפה העברית אותן ידע על בוריין.

גם נשיא המדינה ורעייתו הביעו את צערם על מותו של חשין: "אדם שגלימת השופט והמשפטן שלו ניזונה לא רק מחריפות וצלילות מחשבתו אלא מחום ליבו ויושר מצפונו... הוא היה נוח לכעוס כשהמציאות הצדיקה זאת, אך גם רך לרצות כי כזו היתה נפשו העדינה. בשנותיו האחרונות מישה היה גם אבא שליבו הרחב והחזק כל כך נשבר, עת נלקח ממנו בנו אהובו שניאור ז״ל".

שרת המשפטים, איילת שקד, אמר כי "פסיקותיו המקוריות של השופט חשין בשפתו הציורית ימשיכו להיות מופת ומקור השראה לדורות של משפטנים בעתיד". נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, מנהל בתי המשפט מיכאל שפיצר, השופטים והעובדים של מערכת בתי המשפט הביעו צער על מותו של מישאל חשין, ומסרו את תנחומיהם למשפחה. 

שרת המשפטים לשעבר, ח"כ ציפי לבני (המחנה הציוני), אמרה כי  "השופט מישאל חשין השאיר אחריו פסיקה חדה, ישירה, לא מתפשרת עטופה במילים של ספרות יפה, בה עיצב, מילא תוכן ושמר את ערכיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. סוער באופיו , נלחם על דעותיו מאתגר את המונח ׳מזג שיפוטי׳ ומחליף אותו בחדות מחשבה ולשון. הולך מאיתנו כשהוא כואב כאדם את מותו של בנו האהוב שניאור ונלחם כשופט על עצמאותה של מערכת המשפט. מי שירים יד על ביתי, על בית המשפט העליון אגדע את ידו, אמר. מה שנראה לי אז כהתבטאות קשה, אולי מידי , חייב להישאר, בימים אלה יותר מתמיד, כציווי אחר מותו".  

יו׳ר מרצ זהבה גלאון, הוסיפה כי השופט חשין היה: ״מגן על זכויות האדם ולוחם נחוש לעצמאותו של בית המשפט העליון. אפשר רק לקוות שמורשתו תמשיך להנחות את בית המשפט העליון. השופט חשין הוביל מהפיכה בתחום ההגנה על נשים נפגעות כשקבע בפרשת האונס בשומרת, שכדי להרשיע באונס אין צורך להראות שהאישה התנגדה לתוקף, אלא, די בכך שלא הביעה את הסכמתה לקיום יחסי מין אתו. בנוסף השופט חשין היה הראשון שקבע ביחס לסחר בנשים שמדובר ב׳עבדות מודרנית׳ ונודע בפסיקותיו החריפות נגד סוחרי נשים.״

"דגל ישראל הוא אני ואתה ואת"

מישאל (מישה) חשין, חוות משבר אישי עמוק, לאחר שבנו האהוב, שניאור חשין, נהרג בתאונת פגע וברח קטלנית שאירעה במחלף קסם ביוני 2010. כזכור בתום משפט מתוקשר באחד ממקרי הדריסה הקשים שזעזעו את המדינה, הורשע טל מור בביהמ"ש המחוזי בפתח תקווה, בהריגה ובהפקרת פצוע ובנהיגה תחת השפעת סמים ואלכוהול. השופט זכריה כספי, קבע כי מור נהג "לאחר ליל הוללות כשהוא רווי אלכוהול וסם" וכי "חוסר האחריות וקלות הדעת שלו זועקים מיד כאשר הוא עולה על רכבו כדי לנהוג בו במצב כזה". ב-2013 דחה בית המשפט העליון את ערעורו של מור פה אחד ולא מצא עילה להתערב בפסיקה הקודמת. 

חשין פרש לגמלאות ב-16 בפברואר 2006 מכהונתו כמשנה לנשיא בית המשפט העליון, עם הגיעו לגיל שבעים. הוא כיהן כשופט במשך 14 שנה, שלוש שנים יותר מאביו, ד"ר שניאור זלמן חשין, שכיהן בהרכב הראשון של העליון. 

חשין נולד בלבנון בשנת 1936, גדל בילדותו בתל-אביב, עד שמשפחתו העתיקה את מקום מגוריה לירושלים כאשר היה בן 14. הוא למד תחילה הנדסה בטכניון ולאחר מכן משפטים באוניברסיטה העברית, שם גם עשה את הדוקטורט שלו. הוא החל את הקריירה המשפטית שלו בפרקליטות, שם ניהל את מחלקת הבג"צים, שימש כסגן פרקליט המדינה ומשנה ליועץ המשפטי לממשלה. לאחר שלא מונה לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, לאחר שלתפקיד זה מונה אהרון ברק לימים נשיא בית המשפט העליון, פרש ממשרד המשפטים והקים משרד פרטי לעריכת דין.  ב-15 בינואר 1992 נבחר חשין לכהונה כשופט בבית המשפט העליון. היה זה מינוי תקדימי, שכן הייתה זו הפעם הראשונה שבה נבחר עורך דין מהמגזר הפרטי ישירות לכהונה בבית המשפט העליון. 

חשין נחשב לעילוי משפטי. הוא היה שופט אמוציונאלי, בעל מזג שיפוטי סוער, נחשב לחם-מזג וחריף-לשון.  פסקי הדין שלו, הצטיינו בלשון לירית, לוו בציטוטים מפסוקי התנ"ך והמשפט העברי כמו גם קטעי שירה ופורזה מהיצירות האהובות עליו – ובראשם אליס בארץ הפלאות. בפסק הדין בפרשת האונס בשמרת כתב חשין:  "לא' הוא לעולם 'לא', ואין 'לא' שהוא 'כן'. אין עיוור פיקח ואין שיכור פיכח. אין חכם טיפש ואין ותרן עיקש, אין שחור שהוא לבן ואין לילה שהוא יום. 'לא' הוא 'לא'".

בפסק דין אחר כתב חשין: "דגל ישראל אין הוא 'סך הכול ביטוי של מקל עם סמרטוט כחול לבן עליו'. דגל ישראל הוא אני ואתה ואת, הוא והיא, הם הן, אנחנו וילדינו, וגם מי שהלכו ולא ישובו אלינו. ואנו כולנו, אין אנו סמרטוט". עוד כתב חשין באחד מפסקי הדין שלו: "הדג במים לא יראה אלא את אשר סביבותיו ואילו הנשר בשמים ידע מניין יבוא הנהר ולאן ילך. ואנו נבקש לנו כי נדע לשחות כדג אך גם כי נדאה כנשר".

וזכורה גם אמרתו זו של חשין באחד מפסקי הדין שלו: "משפט שלא יתאים עצמו לחיים כמוהו כמשפט נסוג לאחור. שיטת המשפט ביחסה לחיים נדמית היא לשחקן העומד על בימה נעה ומסתובבת. אם לא ינוע השחקן כי אז יעלם מעיני הקהל אל מאחורי הבימה. חייב הוא לנוע למצער בקצב תנועתה של הבימה ולו כדי שיישאר על מקומו, לא כל שכן אם ברצונו להתקדם".

פסיקתו של השופט חשין הייתה מורכבת, ייחודית ורבגונית. הוא היה בדעת מיעוט, כשסבר שאין מקום לסגור את כביש בר-אילן בירושלים בשבת, גם לא למשך שעות התפילה. 

חשין התנגד לאיסור הגורף של מכירת בשר חזיר בישראל. במהלך הדיון בעתירה נגד מכירת בשר חזיר בכרמיאל ובבית שמש אמר לעותרים: "איפה אתם רוצים שימכרו בשר חזיר, בשדות?. חזיר מוכרים במרכזי הערים, בשוק".  פסיקתו אשר חייבה את המדינה לאפשר ייבוא בשר לא כשר לישראל, עוררה סערה בכנסת, כאשר הח"כ החרדי, מאיר פרוש, כינה אותו "השופט החזיר" והוצא ממליאת הכנסת, כאשר הוא אומר "."אם בעיניו חזיר כשר, אז הוא שופט חזיר".

 חשין התיר לשב"כ להפעיל את שיטת הטלטול בחקירה, זאת כאשר המחבל נחשב ל"פצצה מתקתקת".  זאת ועוד, במהלך דיון בעתירה נגד "הסיכולים הממוקדים" של צה"ל, השיב לעורכת דין ערביה שטענה כי גם למחבלים שחוסלו הייתה זכות לחיים: "גברתי תודיע את זה למי ששולח מחבלים למדרחוב ולדולפינריום". כאשר אותה פרקליטה ביקשה שצה"ל "יעצור אותם בשטח A ולא יחסל אותם" השיב חשין: "לשטח A נכנס הבן שלי. הבן של גבירתי לא נכנס לשטח A".

התנגד לשחרור אנשי חיזבאללה

חשין אשר התנגד בדעת מיעט לשחרור אנשי חיזבאללה, שהוחזקו במעצר מנהלי כ"קלפי מיקוח" לשחרורו של הנווט השבוי רון ארד, כתב: "את העותרים ראינו - את רון ארד לא ראינו. אף לא קראנו דברים שכתב אלינו, והרי לא כתב אלינו. ואולם זאת ידענו ונדע: זכויות אדם וכבוד היחיד גם רון ארד קנה, לא רק העותרים. וחוב כבד חבים אנו - כולנו - לרון ארד. חוב כבד במאוד".

בפסק דין נוסף שלו קבע שלצורך רישום פרטי הדת והלאום של מי שהתגייר בישראל, די להציג בפני פקיד הרישום במשרד הפנים תעודת גיור, גם אם מדובר בגיור רפורמי. בפסק דין של בג"ץ שביטל את הפטור מגיוס לבחורי הישיבות כתב חשין: "כיצד חלק מהאוכלוסייה נושא בעול הכלל, ואילו חלקה האחר פטור מעול, אך נהנה מהמשא המונח על שכמי אחרים".

גישתו לעבירות שחיתות של שרים ונציגי ציבור הייתה מחמירה.  הוא הורה על דיון נוסף בזיכויו של שמעון שבס וסבר בדעת מיעוט כי יש מקום לבדוק שוב את החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה דאז וכיום שופט בית המשפט העליון, מני מזוז, לסגור את התיק בעניינו של אריק שרון בפרשת "האי היווני".

פסק הדין האחרון שלו, שניתן במאי 2006, טרם פרישתו מכס השיפוט, בהרכב מורחב של 11 שופטים, דחה את הטענה כי יש לבטל את החוק שאסר על איחוד משפחות של בני זוג ערבים ישראליים שנישאו לבני זוג משטחי יהודה ושומרון. חשין אשר כתב בדעת הרוב, את פסק הדין העיקרי בסוגיה זו, כתב: "איש לא מונע מהם את הזכות להקים משפחה, אבל שיגורו בג'נין, במקום באום אל-פאחם. הרומנטיקה נוגעת ללב, אך כאן מדובר על חיים ומוות, והזכות לחיים גוברת".

כאשר כיהן חשין בשנת 2003 כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית של הכנסת ה-16, הפסיק שידור ממסיבת העיתונאים של ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, לאחר שקבע שהיה בגדר תעמולת בחירות אסורה.   

לאחר פרישתו של חשין מכהונתו בבית המשפט העליון, ועם מינויו של פרופ' דניאל פרידמן לשר המשפטים, ופרסומה של הרפורמה השנויה במחלוקת לו אשר נועדה לצמצם את סמכויותיו של בית המשפט העליון, אמר חשין: "אבא שלי היה שופט בית המשפט העליון הראשון. אני הייתי לאחר מכן. הוא הגיע להיות ממלא מקום קבוע לנשיא בית המשפט העליון. אני הייתי משנה לנשיא בית המשפט עליון. זה ביתי. מי שירים יד על ביתי אני אגדע את ידו".