נדיר מאוד ששני קוורטרבקים נבחרים במקום הראשון והשני בדראפט, ומה שמעולם לא קרה הוא ששני הקוורטרבקים הללו הם שני זוכי גביע ההייזמן, שחקן השנה במכללות. מה שקצת הוסיף שמן למדורת הוויכוחים הוא ששניהם נפגשו במחזור הראשון, כשמרקוס מריוטה, יוצא אורגון סטייט, הגיע עם טנסי טייטנס למשחק מול ג'יימיס ווינסטון, יוצא פלורידה סטייט, במדי טמפה ביי באקנירס.
בהחלט דרך לא רעה לשווק משחק בין שתי קבוצות שניצחו רק שני משחקים כל אחת בעונה שעברה. הלחץ היה כמובן על ווינסטון שנבחר ראשון, הרבה בגלל תחושה שאולי אין הרבה הבדל בפוטנציאל, אבל הוא הקוורטרבק המוכן יותר ל־NFL.
טוב, אז אחרי מחזור אחד הלחץ עובר כולו למריוטה. כי על הופעת הבכורה שלו מדברים כטובה ביותר מאז פרן טרקנטון האגדי אי שם בתחילת כהונתו של קנדי בבית הלבן. מריוטה ניצח בנוקאאוט מוחץ 14:42 עם ארבע מסירות לטאצ'דאון בהופעת הבכורה, לעומת שני טאצ'דאונים ושני איבודים ליריבו. למעשה, הוא הוצא ברבע השלישי ביתרון 7:42 לאחר שהשלים 13 מ־16 מסירות, ונוסף על כך, הוא הראה התאמות טובות יותר למשחק המקצועני.
הוא הרשים יותר במה שהוא לא עשה. במכללות מריוטה היה קוורטרבק שרץ הרבה יותר עם הכדור מאשר ווינסטון. במחזור הפתיחה הוא רץ רק פעמיים וקבוצתו איבדה יארדים רק בשישה מהלכים - מספר נמוך שמאוד לא מאפיין קווטרבק חסר ניסיון.
* * *
לאס וגאס מסמנת את הגרין ביי פקרס כפייבוריטית די כבדה לזכייה בגביע וינס לומברדי, גביע האליפות שנקרא על שם מאמנם האגדי. אולי בגלל תחושה שחטיבת ה־NFC חזקה יותר ושהם היו די חסרי מזל לא לנצח את סיאטל סיהוקס בגמר האזורי של השנה שעברה.
ובסיאטל סיהוקס הסימנים לא טובים. קאם צ'נסלור, לב ההגנה הדורסנית שלהם, שובת, ולדברים הללו יש נטייה להיות הרסניים מאוד. לא היינו צריכים לחכות יותר מדי - הגנת המסירה אולי הטובה בהיסטוריה בשנים האחרונות איפשרה לניק פאולס מסנט לואיס ממוצע של 11 יארד למסירה בניצחון 31:34 בהארכה. כולל טאצ'דאון ל־37 יארד שקבע שוויון 53 שניות לסיום על המחליף של צ'נסלור, דיון ביילי. "זה בידיים של אלוהים", אמר צ'נסלור לעיתונות אחרי המחזור הראשון, דרך מוזרה לכנות את המנג'ר שאיתו אתה רב על כסף.
רוג'רס. יניף בסוף העונה את גביע וינס לומברדי? // צילום: USA TODAY sports
גרין ביי בינתיים הלכה אל ביתה של יריבתה המושבעת שיקגו ברס והיתה דומיננטית. היא איבדה יארדים רק בשני מהלכים במשחק, והכל היה מאוד קליני: הקוורטרבק ארון רוג'רס דייק ב־18 מ־23 מסירות ומסר שלושה טאצ'דאונים בניצחון 23:31, שנראה פחות צמוד בגלל טאצ'דאון בגארבג' טיים של שיקגו.
אם לחזור לצ'נסלור, בענף שאתה מהלך אחד מסוף קריירה, כוכבים רוצים את הכסף שלהם מייד, ורצוי מראש. קבוצה אחת שכן נכנעה ושילמה כסף גדול מחוץ לעמדת הקווטרבק היתה אטלנטה פאלקונס, ששילמה לרסיבר שלה חוליו ג'ונס שקיבל חוזה של 71 מיליון דולר. הוא הביע את רגשי תודתו במשחק מפלצתי - 11 תפיסות ל־141 יארד ושני טאצ'דאונים, בניצחון 24:26 על פילדלפיה איגלס.
* * *
מוזס מאלון, שהלך לעולמו קצת לפני ראש השנה ליהודים, הוא שחקן פופולרי מאוד בהיסטוריה של הכדורסל קצת במזל.
הוא דווקא עשה את כל הדברים שלא פופולריים אצל הקהל הלבן. למשל, הוא לא הלך לשחק בקולג' - בתקופה שזה היה דבר שלא עושים (היו כמה מקרים קודמים יותר בהיסטוריה העתיקה), ועשה זאת באופן מובהק כחלק מהמהפכה השחורה של ליגת ה־אי.בי.אי נגד הממסד של המכללות והאן.בי.אי. הוא ה־MVP הסדרתי הראשון שהחליף בערך 9,000 קבוצות. והוא כמובן גם לא היה תקשורתי במיוחד, ובשנים האחרונות אמר שהעדיף להתרכז בניצחון מאשר לדבר עם עיתונאים. אבל בנאומים ובראיונות שכן נשא, נחשפה אנגלית מאוד קשה להבנה ואפילו מלאה שגיאות, אנגלית שבה אמר דברי טעם והיה מבריק ומצחיק.
הוא גם אנדרייטד. חבריו למועדון שלוש זכיות ב־MVP הם קארים עבדול ג'אבר, מייקל ג'ורדן, לארי בירד, מג'יק ג'ונסון, לברון ג'יימס, ווילט צ'מברליין וביל ראסל - האריסטוקרטיה המוחלטת של המשחק. ומאלון נשאר קצת אלמוני יותר בתקופה פחות זוהרת של הליגה.
אז מאיפה בעצם באה הפופולריות? כי בתחילת שנות ה־80 היה פחד גדול שג'וליוס אירווינג, השחקן הפופולרי ביותר של המשחק, יסיים את הקריירה ללא זכייה באליפות.
מאלון (מימין) עבר לפילדפליה והביא לדוקטור ג'יי טבעת // צילום: אי.פי
מאלון החליט לקחת את הכישרון שלו אל גדות נהר, ושם זו לא היתה עונה גדולה, זה היה מסע צלב. 66 הניצחונות היו קצת פחות מכמה קבוצות היסטוריות אחרות, אבל נבעו מרוטציה קצרה. וכשמוזס נתן את תחזית הפלייאוף: "פו, פו, פו", חלילה לא חשבנו שהוא חסר כבוד, נרגענו. תהיה טבעת לדוקטור. מילווקי בגמר האזורי קילקלה את התחזית בניצחון בודד.
אם אני צריך לחשוב על שחקן שמשחק כיום ומזכיר את מאלון, אני ממש לא מצליח. אולי בגלל שאין דבר כזה "סרט היילייטס" של מוזס מאלון. נכון שהוא היה מאוד קבוצתי, אבל הוא לא היה איזה טים דאנקן שמוותר על הסטטיסטיקה האישית - יש לו הר של סטטיסטיקה. שחקן פיזי, אבל לא כזה שטורח להבליט זאת, משתמש בכוח במשורה, מחשש לעשות זאת בנדיבות.
אולי בסופו של דבר, למרות השוני בסגנונות, הייתי בוחר בלברון ג'יימס או בקווין גארנט - מי שלכאורה לא למדו כמו שצריך, לא הלכו לקולג', לא היו מזוהים עם איזשהו מאמן, אבל במגרש מבינים את המשחק ברמה אינטואיטיבית נדירה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
