"בכנות, אין לי תשובה לזה". גם ממרחק של יותר מ־48 שעות לא ידע ליאור אליהו להסביר מה קרה לנבחרת ישראל מול איטליה בשמינית גמר אליפות אירופה, או מה היה פשר ההתפרקות הגדולה. הוא רק ידע להסביר איזו תיאוריה אינה נכונה. "זה לא נכון שהרגשנו שעשינו את שלנו ושזה מספיק. גם אין לי טענות לצוות המקצועי, הם הכינו אותנו לכל דבר. איטליה ניצחה אותנו ברמה האינדיבידואלית", אמר אליהו.
אליהו, שחגג 30 במהלך האליפות, חושב גם שהתוצאה היא לא המדד הנכון בין הנבחרות. "על הנייר איטליה טובה מאיתנו, אבל אני לא חושב שההפרש בינינו הוא מה שהיה במשחק (52:82, א"ס). לא הגיע לנו לסיים בצורה שסיימנו כי עד המשחק הזה היה לנו טורניר מהמם", סיפר והוסיף: "לנבחרת היה המון אופי ושיחקנו כדורסל מצוין, למרות שלא נתנו לנו לפני כן הרבה סיכויים. בגלל מה שקרה מול איטליה יש תחושה של החמצה. אתה טוב כמו המשחק האחרון שלך, וזה השאיר טעם מר. זה מאוד פוגע, כי זוכרים את הסוף וחבל שזה הסתיים בצורה כזו. למרות זאת, אני לוקח המון טוב מהטורניר הזה ואת מה שהיה יפה בו, והיו הרבה דברים יפים".
עד הפציעה בקרסול מול בוסניה הצגת טורניר גדול.
"אני מודד את עצמי באובייקטיביות. בדיעבד, אין ספק שזה פגע. באליפות כל כך צפופה, כשנפצעים אין זמן להתאושש. לנקוע פעמיים את הקרסול בתוך 24 שעות זה לא פשוט. כשאתה בקבוצה ומשחק פעמיים בשבוע, אפשר לדלג על משחק אחד ויש שבוע מנוחה. באליפות הזו זה היה בלתי אפשרי. המנוחה מול צרפת נתנה לי תחושה טובה, אבל הפציעה בקרסול גרמה לי למגבלות גם מול איטליה. עם זאת, זה לא תירוץ לכלום".
בשנים האחרונות היו טענות על חוסר המוטיבציה לשחק בנבחרת, הפעם זה לא היה המקרה.
"היה רצון, היתה מוטיבציה והיה ביחד. יש תמונות וסרטונים מכל הזוויות ורואים שם את האהבה שהיתה בנבחרת הזו. לסגל הגיעו שחקנים עם בגרות וזה גרם לחיבור טוב. זו היתה אחת הנבחרות המחוברות ששיחקתי בה".
עברתם שלב אחרי בצורת בת שלוש אליפויות.
"זה ציון דרך, אין כמו מבחן התוצאה בסופו של דבר. עד צרפת היה 1:3 וזה היה צריך להיות 0:4, אלמלא טעויות שלא מתאימות לנו מול בוסניה. זה יכול להקפיץ אותנו קדימה בהמשך. שון דוסון ובר טימור, ששיחקו באליפות הזו, יהיו הרבה יותר דומיננטיים בהמשך. אני רואה תסריט אופטימי לעתיד הנבחרת".
זה המקום שלנו באירופה?
"אפשר לומר שכן. מקומנו הוא איפשהו סמוך לשמינייה הראשונה, זה המקום המציאותי שלנו".
אליהו בסיום התבוסה לאיטליה // צילום: אי.פי
זה היה משחקך האחרון בנבחרת?
"זה לא הזמן לדבר על זה ולהצהיר הצהרות. אני משחק בנבחרת במשך עשר שנים ברציפות וזו עייפות מנטלית שקשה להבין. רוב השחקנים, אלה שלא בנבחרת, נחים בין חודשיים לשלושה. העונה נחתי שלושה שבועות, זו לא המציאות שהייתי רוצה להמשיך בה.
"אני לא פורש מהנבחרת, אבל אני צריך למצוא את החופש שלי. תרמתי הרבה לנבחרת, ובאליפות הזו הגעתי עד המקום החמישי בטבלת הקלעים בכל הזמנים. אני אוהב את הנבחרת ואת המדינה ועושה הכל באהבה גדולה".
הגעת לאליפות עם שק גדול של בעיות אישיות, איך התמודדת?
"אני עובר משהו בחיים האישיים והייתי צריך לעשות את ההפרדה ולשים הכל בצד. הכי קל היה לי לא להגיע לנבחרת בגלל זה ואני בטוח שהיו מבינים אותי. זה שהתייצבתי מראה כמה הנבחרת חשובה לי וכמה אני מוכן להקריב בשבילה. היתה נקודה במהלך ההכנות שביקשתי מנוחה ולא יצאתי עם הנבחרת לטורניר הכנה. זה עזר לי להגיע במצב הרבה יותר טוב לאליפות".
