מיד עם שריקת הסיום לתיקו המאופס בקארדיף, ניגש מאמן נבחרת וויילס, כריס קולמן, למקבילו הישראלי אלי גוטמן, חיבק אותו ולחש לו כמה משפטים באוזן. אחרי ה"מט" שעשה קולמן במשחק הראשון בישראל (ניצח 0:3), הגיע גוטמן למשחק החוץ והגיב במהלך משלו. ישראל אמנם לא ניצחה, אבל שמרה על סיכוייה לסיים במקום השלישי בבית ב' במוקדמות יורו 2016.
גוטמן מעולם לא היה מסוג המאמנים שיגיעו למשחק חוץ כאנדרדוג וינצח 0:3, כנקמה מושלמת על אירועי סמי עופר, אבל כשהוא צריך להתכונן לתכנית הגנתית, גוטמן הוא כמו דג במים. לאורך 48 השעות שקדמו למשחק הצהירו אנשי הנבחרת שעדיף לשחק מכוער ולצאת עם נקודות - וזה בדיוק מה שהשחקנים עשו. זה לא שאפשר לשחק אחרת, עם מערך שכולל שלושה בלמים ו-8 שחקנים הגנתיים במהותם, אבל תכנית המשחק היתה להוציא את העוקץ וההתלהבות של הוולשים במחצית הראשונה, ואת זה ישראל עשתה מצוין. במחצית ביצע גוטמן (היה צריך לראות בכדי להאמין) חילופים התקפיים והכניס את תומר חמד וטל בן חיים, בתקווה לעקוץ את כל 3 הנקודות, אבל אף אחד במשלחת הישראלית לא יוצא מאוכזב שזה לא צלח.
בירה במבצע ואוטובוס ברחבה
האווירה לפני המשחק ברחובות קארדיף גרמה לכל ישראלי להבין שלא ממש סופרים אותנו. הפאבים המקומיים הזמינו את האוהדים לחגוג את העלייה למונדיאל עם בירה במחיר מוזל, ערוצי הטלוויזיה כבר הכינו אולפנים מיוחדים מחוץ ובתוך האיצטדיון למקרה של העפלה ליורו מאז 1958 ועל כל כסא ביציע הונחו אביזרי עידוד מיוחדים.
הכל היה מוכן מבחינתם לחגיגה, אבל האוטובוס שהעמיד אלי גוטמן בחצי המגרש של ישראל לא תכנן לאסוף אף אחד למסיבה. מבחינת ישראל שום דבר לא סגור. הוולשים יהיו באליפות אירופה, אבל גארת' בייל יצטרך להמתין מעט עם השמפניות.
חוליית ההגנה הישראלית עבדה בדיוק כמו מכונה גרמנית משובחת, כמו שגוטמן אוהב. את התרגולים עם אלי דסה (נפלא) ושלישיית ההגנה, ששיחקה יחד לראשונה, עשתה הנבחרת שלשום בבית המלון. האימון המסכם באיצטדיון היה לפרוטוקול בלבד. גם אם לא יודה בכך בפומבי, גוטמן יודע שהוא הופתע במשחק הראשון מול קולמן, וזו היתה דרכו להחזיר את הכבוד העצמי כמאמן מול מאמן.
הנקודה שהשיגה הנבחרת היא בגדר בונוס במאבק על המקום השלישי, אבל מצד שני חייבים לזכור שאף אחד לא לקח בחשבון את המפלה בארץ מול וויילס וההפסד המרגיז 1:0 נגד בלגיה בטדי.
