שני סיפורים אנושיים ליוו את סגירת הסגל הסופי של נבחרת ישראל, שממריאה הבוקר (ה') לאליפות אירופה. שניהם קשורים בשחקנים ותיקים, יניב גרין ואפיק ניסים.
לא בטוח שבנבחרת אחרת ואצל מאמן אחר היה הסנטר מקבל את הפריבילגיה להשתקם מפציעה קשה בברך (גמר את העונה בסוף דצמבר). ארז אדלשטיין האמין שהוא חייב את זה מוסרית על 15 שנה שגרין נתן מעצמו למדים הלאומיים. ההכנה לוותה בעליות ובמורדות, ובשבוע שעבר היתה פסימיות כשהשחקן נעדר מהמשחקים מול אסטוניה וקרואטיה.
בשורה התחתונה: גרין עולה הבוקר על המטוס לצרפת לאליפות אירופה שמינית. אחרי ההחלטה היה המאמן צריך לנפות גבוה אחד והוא העדיף להשאיר את רוברט רות'בארט (אליפות אירופה ראשונה) על פני אלכס צ'וברביץ'.
"אני מאוד מתרגש, עברתי הרבה כדי להגיע לאליפות הזו", אמר גרין. "כשהתחלתי את הקמפיין עם הנבחרת, היה לי קשה להאמין שאשלים אותו. עם הזמן התקדמתי והתחזקתי וגם עברתי את המשוכה הפסיכולוגית של החשש. אני עדיין לא כשיר ב־100 אחוז, אבל אם החליטו שאני מספיק טוב להיות פה, זה מספיק לי. ארז אמר לי שאם אני רוצה לעשות את השיקום שלי בנבחרת, הדלת פתוחה. מקווה שאוכל להחזיר לו על זה באליפות".
על האליפות הכושלת הקודמת אמר: "זה יושב בזיכרון, כולם עשו את התיקונים. אז היו תקריות, היום חדר ההלבשה מושלם. נקווה לעשות משהו גדול".
בצד השני של הסקאלה נמצא ניסים, שבגיל 34 הקריב המון בקיץ הזה. הוא למעשה שוחרר מהנבחרת, אבל התבקש לחזור בגלל הפציעות. הגארד, שהיה הטוב בנבחרת בקמפיין הקודם, קיבל אתמול הודעת ניפוי, ובר טימור הועדף על פניו במסגרת הצערת הנבחרת. ייתכן מאוד שזהו סוף דרכו של אפיק במדים הלאומיים.
"זה לא קל לשחרר צעיר כמו עוז בלייזר, אז על אחת כמה וכמה אחד כמו ניסים", אמר ארז אדלשטיין, "ודאי שהשחרור שלו הוא הקשה מכולם. הוא כבר שוחרר מהנבחרת פעם אחת כדי להימנע מהיום הזה. אחר כך היו אילוצים, ושמחתי שהוא הסכים לחזור. נותר לי רק להודות לו. זו לא המצאה שלי, ראיתי שגם בנבחרות אחרות היו שחרורים של שחקנים גדולים. אלה לא רגעים נעימים. אני כבר ימים מתחבט בזה, אבל היה צריך לקבל החלטות והאחריות עלי".
פונקראשוב מול פארקר. כל הסגל הרוסי משחק ביורוליג או ביורוקאפ // צילום: Gettyimages
עדיין מאיימים
רוסיה, היריבה הראשונה של ישראל בשבת, מגיעה ללא התותחים הכבדים שלה, שהיו יכולים להפוך אותה למועמדת למדליה. בלי אלכסיי שבד, שני הסנטרים טימופיי מוזגוב וסשה קאון, סרגיי קארסב וויקטור חריאפה, שרוב העונה היה פצוע ולא שיחק בצסק"א, וכמובן ללא אנדריי קירילנקו, שפרש והפך לנשיא ההתאחדות הרוסית.
השמות המאיימים יותר שכן הגיעו הם סרגיי מוניה הוותיק (32), שיתפקד באליפות הזו כאבא של שאר השחקנים. הפורוורד היה שותף בכל הרגעים הגדולים של רוסיה עם דיוויד בלאט - אליפות אירופה ומדליית ארד אולימפית - והוא ידוע כשחקן שקולע לא מעט סלי ניצחון. שני שמות מרשימים נוספים הם הקלע ויטאלי פרידזון והפורוורד אנדרי וורונצ'ביץ', שהציג עונה מעולה בצסק"א מוסקבה.
לנוכח ההיעדרויות מקבלים לא מעט שחקני קו שני בכדורסל הרוסי את הבמה ואת ההזדמנות להוביל את הנבחרת או להפוך לפחות לבורג מרכזי בה. שחקנים מהסוג הזה הם אנדריי זובקוב (קובאן), איגור ויאלצב (חימקי מוסקבה), ייבגני באבורין, סמן אנטונוב ודימטרי חוסטוב (ניז'ני נובגורוד) וניקיטה קורבאנוב, שעבר מקובאן לצסק"א.
דווקא בעמדת הסנטר הרוסים יסבלו מחוסר ניסיון יחסי עם רוסלאן פטייב (2.13 מ') וצעיר שחקני הנבחרת מזניט סנט פטרסבורג, אנדריי דסיאטניקוב בן ה־21, הסנטר המחליף שמתנשא לגובה של 2.20 מ'.
ההבדל הגדול לעומת ישראל הוא שאותם שחקנים משניים משחקים ביורוליג וביורוקאפ באופן קבוע. כל שחקני הסגל הרוסי שיחקו בשני המפעלים הבכירים של אירופה בעונה שעברה - חמישה מהם ביורוליג - בעוד בישראל חצי סגל כלל לא שיחק בהם.
הרוסים הגיעו בעונה שעברה לכמעט 250 משחקים בסך הכל ביורוליג וביורוקאפ - פי שלושה מהישראלים שכן שיחקו שם. היחיד שקצת מקזז את ההבדל הוא עומרי כספי מהאן.בי.אי.
