העולם יצא לחופשת הקיץ מוטרד מהנעשה ביוון, ושב מהווקאנס מודאג הרבה יותר מהמתרחש בסין. עם כל הכבוד לחוסר היכולת של יוון להשיב חובות, את העולם מלחיצה יותר הפאניקה בבורסה של סין. יוון אינה סין.
לסינים היום יש, מן הסתם, השפעה על כל אחד ואחת מאיתנו, בכל יבשת אפשרית.
שגרירי סין בעולם אוהבים בדרך כלל להציג את ארצם כמדינה מתפתחת, אבל סין כבר מזמן הפכה לקטר הכלכלי של העולם. בזמן שמדינות חולמות על צמיחה של שניים עד שלושה אחוזים - סין דוהרת בצמיחה דו־ספרתית.
אלא שלאחרונה המגמה השתנתה. הצמיחה הסינית התמתנה באופן ניכר, והמציאות רחוקה מאוד מהתחזיות. האופטימיים ביותר בסין היום מדברים על צמיחה של שבעה אחוזים בלבד, ואפילו המספר הזה אינו באמת ריאלי. השלטונות כמובן מבקשים לשדר עסקים/נתונים/תחזיות כרגיל, אלא שבפועל יש כבר מי שחוזה נתוני צמיחה חלשים של שניים עד שלושה אחוזים. בהשוואה למה שהרגילה אותנו סין, מדובר ללא ספק בחריקת בלמים.
הנעשה היום בכלכלה השנייה בגודלה בעולם גורם לחוסר ודאות עולמית. סין, שמילאה בסך הכל תפקיד ממתן חשוב במשבר הגדול של 2008, גורמת לבהלה הגדולה של קיץ 2015.
מרק חמוץ־חריף
מי שבאמת עוקב אחר הנעשה בעת האחרונה, לא הופתע מהמשבר הסיני. הכתובת היתה על הקיר, והיא לא היתה רק בסינית. המשבר התבשל כמו מרק חמוץ־חריף. הטעם היה צפוי.
סין השתנתה מאוד בשנים האחרונות. היא גם שינתה את היעדים הכלכליים שלה, ובעיקר את המודל הכלכלי שלה. גם צעדים שנקטה, כגון פיחות המטבע שלה, היואן, במשך שלושה ימים ברציפות (כדי לסייע לייצוא), ערערו את יציבות השווקים.
סין ביקשה להתאים עצמה למציאות בשטח. היא החלה לכוון יותר לעבר השוק הפנימי שלה מאשר לעבר הייצוא. זה אולי היתרון כשיש לך 1.4 מיליארד אזרחים - אבל זה עדיין לא מספיק.
קשה היה להאמין כי הפלא של שנות ה־2000 והצמיחה של יותר מעשרה אחוזים בשנה היו נמשכים לעד. המשקיעים היו מודעים לדבר. קשה להגיד שהם היו מופתעים.
אין ספק כי מה שקרה בבורסה של סין מעיד בעיקר על הדאגה של המשקיעים בסין. העובדה שמניות רבות התרסקו אינה אומרת בהכרח כי החברות הסיניות (מיליונים במספר) מאבדות כסף, אבל זה כן אומר שפחת האמון בהן, וזה לא פחות חשוב.
צריך להבין כי הבורסה של שנחאי, זו שצנחה הקיץ ב־38 אחוזים, צמחה למימדים לא טבעיים עד שהגיעה לשיא בחודש יוני. היא ידעה עליות של 150 אחוזים(!) בשנה אחת, וזה קרה הודות להלוואות של משקיעים מקומיים רבים, אבל בעיקר באופן מנותק לגמרי מהמציאות הכלכלית. במילים אחרות, העלייה הגדולה היתה מלאכותית. דווקא הצניחה של הימים האחרונים היא הרבה יותר מציאותית. הבורסה של שנחאי הפכה לבועה.
כלי התקשורת בעולם, שדיווחו כמובן על "יום שני השחור" בסין, דאגו גם לספר כי בין יוני 2014 למאי 2015 נפתחו 40 מיליון חשבונות חדשים בבורסה הסינית. גם בקנה מידה סיני מדובר במספר עצום. הספקולציה הגיעה לכל מקום אפשרי. גם לנדל"ן, מן הסתם. התיקון הסיני בעיצומו.
הטלטלה של כולנו
אין ספק כי סין חווה היום טלטלה רצינית. זה קצת מזכיר לנו את המשבר הכלכלי שידעה אסיה בתחילת שנות ה־90. המשקיעים מעדיפים להיפטר מכל מה שנראה פחות יציב על הנייר. המשקיעים בכל העולם מוטרדים מההשלכות של ההאטה בצמיחה הסינית. לא פלא שגם הבורסות בפאריס, בפרנקפורט ובסיאול צנחו אתמול. גם מחיר חבית הנפט שצנחה קשור. אולי זה המקום להזכיר כי סין רוכשת שליש מחומרי הגלם המיוצרים בעולם. על הנייר זה נראה כבשורה טובה לסינים, בפועל ירידה במחירי הנפט רק מרמזת על ירידה בצמיחה.
כשסין מתעטשת - כולנו צריכים להוציא את הממחטות. או כמו שאומר פתגם סיני: לא יכול לרדת גשם אצל השכן שלי מבלי שהרגליים שלי יירטבו. הנה כבר סיבה אחת שבגללה נאחל לסינים הצלחה וצמיחה. לא רק למענם - אלא גם למעננו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו