גננות במעקב

שעת בוקר של יום חול. שמתם את הילד בגן, התנעתם את הרכב ונסעתם לעבודה. גם שי מדר מגיע לעבודה: הוא מחנה את רכבו במרחק בטוח מאחד מגני הילדים באזור המרכז, מוציא מצלמה משוכללת ומתחיל לעקוב אחר הגננת והסייעות מבעד לפירצה בגדר. 

"אני מקבל מדי שבוע לפחות ארבע שיחות טלפון מהורים שמבקשים מעקב בגן", מספר מדר, חוקר פרטי במקצועו. "אם הגן ממוקם בקומת קרקע והגדר לא מכוסה ביוטה, זה פשוט למעקב, ומה שאדם רואה מנקודת התצפית הזו דרך העין - זה מה שמותר לי לצלם על פי החוק. נקודת המוצא שלי היא שאם יש גננת או סייעת בעייתית ואלימה, ההתנהגות הזאת תהיה גם בחצר, בייחוד אם היא חושבת שהיא לבד שם. 

"אם מדובר בגן של רשות מקומית, והיא זו שהזמינה את החקירה, אני יכול להיכנס ולרשת את הגן במכשירי מעקב. אם מדובר בגן שאליו אין לי גישה, אני מברר, בשיתוף ההורים, מי הסייעת הכי רגישה בצוות, ואז מבקש ממנה לעזור עם מצלמה סמויה או מכשיר הקלטה. היה לנו מקרה קשה במיוחד, גילינו שילדים מקבלים סטירות מהגננת וסובלים מהשפלות קשות ומחבורות, את חלקן ממש ראו על הגוף. הילדים היו רועדים מפחד ועושים את הצרכים במכנסיים.

"הסייעת הסכימה לשתף פעולה, דאגה לעמוד עם המצלמה ומכשיר ההקלטה ממש מול הגננת בזמן מעשה, וכך ההורים הלכו למשטרה עם ראיות מצולמות".

חוקר פרטי (400 שקלים לשעת מעקב) הוא הצעד האחרון שנוקטים הורים שיש להם חשד שמשהו ממש לא טוב מתרחש בגן של ילדיהם. בין הפרידה מהילד בבוקר לשעת האיסוף אחר הצהריים משתרע אזור דמדומים שבו נמצאים הילדים עם צוות הגן, ללא שום השגחה חיצונית. ריבוי מקרי ההתעללות של צוותים בגנים, שפורסמו בשנים האחרונות, הדיר לא מעט שינה מעיניהם של הורים רבים.

טלי בריל (42), אם לשלושה ילדים בני 8, 5 ו־3 מראשון לציון, העומדת בראש תנועת "הורים דורשים מהפך בחינוך", החליטה לשלוח את שלושת ילדיה רק לגן שהתקין בשטחו מצלמות. "אני חושבת שעצם הנכונות של גן להכריז על עצמו כשקוף וחשוף לביקורת הוא משהו חשוב ביותר, זו החלטה של צוות לעבוד ביחד עם ההורים.

"השידור מהמצלמות מועבר באופן רציף באינטרנט. למדתי להלביש את ילדיי בצבעים בולטים כדי שיהיה לי קל לזהות אותם, כי התמונות מאוד קטנות. אני יכולה להציץ במצלמות במשך היום, לראות אם הילדים מרוצים ואם הם משתתפים בחוגים. פעם אחת, כשחשבתי שהילדים בוכים ולא הייתי סגורה על זה, התקשרתי לוודא. הגננות אמרו לי שהם בכלל צחקו וקיבלתי את זה, כי לפעמים ילדים צוחקים ובוכים נראים במצלמה אותו הדבר".

יש הורים שמתצפתים על הגן מבחוץ, כמו חלי גורסוי (34), אם לשלושה מראשון לציון. "כשהבן שלי היה בן שנה וחצי שמתי אותו בגן חדש. ביום השלישי נאלצתי להשאיר אותו בוכה וללכת. עמדתי מחוץ לגן ושמעתי אותו בוכה. חיכיתי רבע שעה, והוא עדיין בכה. איכשהו הצלחתי למצוא חור בגדר, הצצתי וראיתי שאף אחד בכלל לא ניגש אליו.

"חיכיתי עוד חמש דקות, התקשרתי לגן ואמרתי: 'הוא עדיין בוכה'. הגננת אמרה לי: 'זה הילד הראשון שלך, וזה רק היום הראשון שלו בגן'. אולי הייתי היסטרית, אבל כשאת רואה את הילד בוכה, נקרע לך הלב. לא חזרנו לשם יותר. מה שאני ממליצה לאימהות זה לבוא בשעות שונות של היום, לעמוד מחוץ לגן ולהקשיב אם הילד בוכה".

יאנה עברי (35), אם לשניים מחיפה, מספרת איך נחתה על צוות הגן ללא התראה מוקדמת. התואנה: הבאת חיתולים לבנה.

"כשנכנסתי לגן, ראיתי שכל הילדים יושבים בכיסאות רגילים, ורק הילד שלי יושב בכיסא מרושת ולא יכול לצאת. שאלתי את הגננת מה קרה, והיא הסבירה שהעבירה אותו לקבוצה של צעירים יותר. אני חושבת שהיה לה קשה להשתלט עליו, אז היא כלאה אותו כדי שלא יפריע לה. מייד הוצאתי אותו והעברתי אותו לגן אחר. הגננת החדשה אמרה לי שהוא כל הזמן רץ ממקום למקום, מרגיש חופשי".

"כהורים, אנחנו נעים כל הזמן בין אמון עיוור לפרנויה מוחלטת", מדגישה ד"ר סמדר מושל, מומחית במדיניות חינוך לגיל הרך. "רוב הזמן אנחנו עמוק במקום של האמון; מעטים ההורים שבאמת ייצאו באמצע יום עבודה וייכנסו במפתיע לגן, או יציצו מבעד לחלון. גם אם זה קורה, זה יהיה בשבועות הראשונים בלבד.

"רוב ההורים מפקידים את הילדים ב־7:30 בבוקר ולוקחים אותם ב־16:00. הם שואלים בסוף היום איך היה, מקבלים תשובה שלילד היה יום מצוין, ובזה זה נגמר. אם הילד לא 'פיספס' במכנסיים או ננשך, אז זה מספיק טוב בשבילם. חלק מהבעיה הוא שהורים לא תמיד יודעים מה לשאול ומה לחפש".

המקצוע הקשה בעולם

בשנת 2008 פירסמו פרופ' אבי שגיא־שוורץ וד"ר תרצה יואלס מאוניברסיטת חיפה מחקר על הטיפול שמקבלים ילדים במעונות לגיל הרך. המחקר היה מבוסס על תצפיות במעונות, ובסיכומו כתבו החוקרים: "הממצאים מורים, במקרה הטוב, על טיפול מכני בלתי מספק ועל השגחה בלבד, ובמקרה הפחות טוב - אפילו על הזנחה... נראה היה שהמטפלות שואפות ליעילות רבה על חשבון היחס והטיפול האישי. זמן מועט ביותר הוקדש לתקשורת מילולית עם הפעוטות, למשחק ולפעילויות משותפות אחרות".

בשיחה איתנו מסביר פרופ' שגיא־שוורץ: "המחקר שלנו הראה שככל שהקבוצה גדולה יותר, כך קטן הסיכוי לתת לילד את מירב תשומת הלב. אם זה מלווה בהכשרה לא מקצועית ולא מספקת של מטפלות, נוצרת סביבת סיכון עבור הילד. המשמעות היא לסכן את ההתפתחות שלו ואת המצב הפסיכולוגי שלו, ואפילו את המצב הפיזי שלו".

"יש הורים שמערימים על הגננת ציפיות גבוהות מאוד", אומרת רוני לנגרמן־זיו, מדריכת הורים בוגרת מכון אדלר. "מצפים שהיא תמלא את מקומם בחינוך ובהנחלת ערכים ומיומנויות, שאמורים להינתן בבית. מצד שני, ההורות היום מגוננת מדי. 'הורי הליקופטר' (כינוי להורים שמרחפים מעל ילדיהם ומגוננים עליהם ללא הרף; מ"פ) הם הורים שלא רק רוצים להיות מעורבים, אלא רוצים גם להתערב בכל דבר, לכוון ולנווט ולשלוט בכל צעד של הילדים, ובדרך בולמים את התפתחות העצמאות והאחריות של הילדים.

"לגננת או למטפלת יש שלל אמצעים להגביר את השקיפות ולעדכן את ההורים - וזו גם הדרישה של ההורים: לקבל דיווחים במייל או בקבוצת ווטסאפ, לראות תמונות מהפעילויות של הילדים בגן וכו'. בטכנולוגיה של היום, הכל קל יותר".

נגה קלינגר. "אני רואה כמה הילד שלי מתרגש בדרך ומושיט ידיים לגננת כשהוא רואה אותה" // צילום: אפרת אשל

נגה קלינגר (38), אם לילדה בת 6 ולילד בן שנה וחצי מתל אביב, מסכימה. "יש משהו לא נכון בזה שאנחנו חייבים לדעת כל שנייה מה קורה. זה לא נותן לילדים לגדול. אני חושבת שאנחנו צריכים לתת לצוותים לעבוד. כשאנחנו אובר־מתערבים, אנחנו לא מאפשרים להם לעשות זאת.

"הייתי רוצה לדעת שהגננת של הבת שלי בגן חובה היא מישהי שלא צריכה לשלוח לי תמונות כל חמש דקות, או שעלי לצפות בה במצלמות בגן. הבן הצעיר שלי נמצא במשפחתון שמצאתי בחיפוש בגוגל, ואין לי שום דרך לדעת מה קורה שם. אבל אני מאוד שלמה וסומכת על תחושת הבטן שלי, שמבוססת על איך שהגננת מדברת ואיך שהילד מגיב.

"השיחות שעשיתי איתה שיכנעו אותי שהיא מטפלת טובה. ישבנו ודיברנו על איך היא תופסת דברים, מה היא מכינה לאכול, איך היא מאכילה ואיך היא מחליפה חיתול. ואני רואה כמה הוא מתרגש בדרך ומושיט אליה ידיים כשהוא רואה אותה".

פרופ' שגיא־שוורץ: "הורה קשוב ומסתכל יכול להבחין אם ילדו מאושר או חרד ולהקיש מזה אם קורה משהו לא טוב. מדי פעם צריך גם לשהות בגן, להסתכל מהצד איך מתבצע הטיפול ואיך הצוות מטפל בקונפליקטים".

מיכל דליות ("סופר נני") מתייצבת לימינן של הגננות. "להיות גננת זה המקצוע הקשה ביותר בעולם, והוא לא מוערך מספיק על ידי ההורים", היא אומרת. "מתוך מקום של התערבות יתר והגנת יתר, ההורים מחבלים במקום הסמכותי שאמור היה להיות לגננת מול הילדים.

"צריך לזכור שגם עדות ישירה של ילדים עלולה להיות לא מדויקת. למשל, אם הגננת מאוד גערה בילד, הוא בהחלט יכול להגיד: 'הגננת הרביצה לי', כי בתחושה שלו היה שם משהו אלים. או משפט כמו 'לא אמרתי לגננת כי אני מפחד ממנה'. אם הילד מבין שההורה דואג או חרד, אז הוא לפעמים ממציא משהו, כדי להמשיך להעסיק את ההורה בדאגת יתר".

ד"ר מושל: "הבעיה החמורה ביותר היא בתקשורת בין ההורים לגננות ובדרכי העברת האינפורמציה על הילד. לצוות הגן יש מנגנונים שמנגישים מידע ומאפשרים שיתוף בידע ושקיפות להורים. חלק מעבודת הפיקוח של המדינה הוא לתמוך בתהליכי העברת המידע והשיתוף בין הגן להורים, וזה צריך להיות חלק מהפיתוח המקצועי של אנשי צוות במסגרות לגיל הרך. זה תחום שכרגע כמעט לא קיים".

הכשרה לוקה, פיקוח רופף

המעורבות של המדינה בנושא הגנים היתה מאז ומתמיד מינימלית. ההכשרה לוקה בחסר, הפיקוח רופף, אם בכלל. העצמאות של צוותי הגנים כמעט מוחלטת.

"התנאים בגני הילדים מחפירים, אבל אני לא מציע להתייחס לכל גננת כמתעללת בפוטנציה, כי המערכת היא הנחשלת", אומר שר החינוך לשעבר יוסי שריד. "הגננות בסך הכל עושות עבודה שלא רבים מתנדבים לעשות. שולחים אותן לזירת התמודדות בלי שום אמצעים כמעט. מחאת ההורים צריכה להיות מופנית כלפי הממשלה, ולא כלפי הגננות.

"יכול להיות שהממשלות בישראל מעוניינות במערכת חינוך נחשלת. מערכת חינוך נחשלת מוציאה ילדים נחשלים, והם מתבגרים והופכים להיות בוגרים נחשלים, וזה משרת את הממשלה. יום אחד נבין שהחינוך הוא הביטחון, ואולי אז המצב ישתפר. אבל כל עוד חושבים שהביטחון הוא הכי חשוב והחינוך לא שייך, אז לא תהיה תקנה למערכת החינוך".

פרופ' שגיא־שוורץ מסכים. "אנשי הציבור שאנחנו בוחרים לכנסת לא עושים די כדי לשנות את התקינה הנוגעת לגיל הרך. תקינה עולה כסף, וזה לא בראש סדר העדיפויות של המדינה. למשל, כדי להקטין קבוצות בגן, דרוש תקציב שמישהו צריך לסבסד, אם לא רוצים להעמיק את הנטל על ההורים ולגרום להם לשלם 5,000 שקלים לחודש על גן. מדובר בהשקעה של המדינה לטווח הארוך, שתשתלם לחברה.

"מנתוני הבנק העולמי וה־OECD עולה כי על כל דולר שמדינה משקיעה היום בגיל הרך, היא תחסוך אחר כך שבעה דולרים על טיפול בבעיות ובעבריינות. משק פורה ומצליח מצריך ראיית עולם עם אופק, מה שלא קורה אצלנו. לא משקיעים בגיל הרך כי אי אפשר להרוויח ממנו מבחינה פוליטית".

שי מדר. "גילינו שילדים מקבלים סטירות מהגננת וסובלים מהשפלות"

לאורך השנים הוגשו הצעות חוק פרטיות או ממשלתיות שעוסקות בחינוך לגיל הרך, אבל הן נבעו יותר מהצורך בכיבוי שריפות מאשר מראייה כוללת. שתי הצעות חוק חשובות במיוחד שנגעו בשקיפות בגנים והוגשו כמה פעמים בשנים האחרונות לא זכו לעבור את המשוכות האחרונות: האחת עסקה בפיקוח על הגנים הפרטיים והאחרת מחייבת התקנת מצלמות בגנים.

את חוק הפיקוח על הגנים הפרטיים מנסים לקדם במדינה כבר מאז שנת 2003. הוא החל כהצעת חוק פרטית, ולימים הפך להצעת חוק ממשלתית תחת הכובע של משרד הכלכלה, כמשרד האחראי למעונות היום עד גיל 3 (מגיל 3 עוברת האחריות למשרד החינוך). זאת בעקבות מסקנות ועדת טרכטנברג משנת 2011, שבה הוחלט על חינוך חינם כבר מגיל 3. 

הגנים יעמדו בסטנדרטים?

חוק הפיקוח היה אמור להסדיר את המצב הכאוטי שבו כל אחד יכול לפתוח גן ילדים. תחקיר "שישבת" על גלגולי החוק, שפורסם בשנה שעברה, הראה כיצד ארגוני הגנים הפרטיים וארגוני הנשים שמפעילים מעונות, החוששים שלא יוכלו לעמוד בסטנדרטים ובשינויים שדורש החוק וייאלצו לסגור גנים, מפעילים לוביסטים כדי להכשיל את העברת החוק בקריאה שנייה ושלישית. לכן הוא חוזר שוב ושוב למשרד הכלכלה, לצורך שינויים בניסוח.

בחודש נובמבר אשתקד הגיש שר הכלכלה דאז (המכהן כיום כשר החינוך) נפתלי בנט את חוק הפיקוח לאישור הממשלה. אלא שהתהליך נקטע בגלל הבחירות, וחוק הפיקוח חזר כלעומת שבא לעבודת ניסוח נוספת במשרד הכלכלה, תחת השר החדש, אריה דרעי.

במשרד הכלכלה אמרו השבוע כי "טיוטת החוק נמצאת בעיצומה של עבודה אינטנסיבית במשרדנו. הארגונים (ארגוני הגנים הפרטיים וארגוני הנשים שמפעילים גנים - ויצ"ו, נעמ"ת, אמונה; מ"פ) נפגשו עם השר לשיחה על החסמים שעלולים לפגוע ביישומו ועל מציאת פתרונות משותפים לחסמים אלו. בימים האחרונים הועברה טיוטת התקנות להתייחסות הארגונים, ואנו פועלים במשותף כדי לקדם את העבודה על הצעת החוק ולהביאה לאישור הכנסת בקרוב".

אם בגן פרטי גננת יכולה להחליט בעצמה על היקף הדיווח, הרי במעונות משרד הכלכלה, מנהלת המעון מחויבת בדיווח. יש נושאים שבהם חובה לדווח - תעריפים, לוח חופשות, תפריט וכדומה. בנוסף, מנהלת המעון צריכה לקיים נוהל של דיווח שוטף להורים: כל מידע פרטני על הילד, מידע התפתחותי, דיווח על תאונות או התרחשויות בלתי שגרתיות.

אבל גם במעונות שבאחריות משרד הכלכלה וגם בגני העירייה של משרד החינוך, הפיקוח רופף מאוד. דו"ח מבקר המדינה משנת 2010, שבדק את התנהלות המעונות של משרד הכלכלה, מצא שב־73 אחוזים מהם לא נערך ביקור של מפקחת מדי שנה.

"תדירות הביקורים הנמוכה פוגמת ביעילות הפיקוח, שכן האגף מתקשה לחשוף ליקויים חדשים בעוד מועד. יתר על כן, כשתדירות הביקורים נמוכה, אי אפשר לקיים מעקב יעיל אחר תיקון ליקויים שאותרו בעבר", נכתב בדו"ח. משרד הכלכלה טען אז כי הסיבה לכך היא מגבלת כוח אדם חריפה.

גם אם מתגלה בבדיקה ממצא חריג או בעייתי, ההורים לא בהכרח מיודעים. "אנחנו לא אמורים לדווח על כל תוצאה שלילית של בדיקה", אומרת מלי שטריגלר, מנהלת האגף למעונות יום ומשפחתונים במשרד הכלכלה. "חובת הדיווח היא על אירועים חריגים. אם מצאו חיידק שצריך להיזהר ממנו - ודאי שנדווח. אבל אין מידע מרוכז להורים.

"אם ההורים לא סומכים על הגננת זה חמור מאוד, ואז הם צריכים לפנות אלינו, להסביר למה הם לא סומכים עליה ולבקש שנבדוק אותה".

בעוד שבמעונות של משרד הכלכלה מתבצעים ביקורי פתע של הפיקוח, בגנים של משרד החינוך הביקורות מתואמות מראש עם הגננת. במצב כזה, יש לצוות הגן את כל הזמן שבעולם להתכונן לביקורת.

"מפקחת זה לא תפקיד בלשי או משטרתי", מסבירה אורה גולדהירש, רכזת היחידה לטיפול בפרט לאוכלוסיות ייחודיות באגף לחינוך קדם יסודי. "המפקחת לא באה לתפוס את הגננת 'על חם', והרעיון הוא שהיא חלק מצוות הגן. הגננת צריכה להיות שמחה כשהיא באה, לא מבוהלת. יש גם גננות שמתנהלות ללא מפקחת כלל - הכל לפי החלטת המפקחת והוותק של הגננת".

איך אתם מטפלים במקרה של התנהגות חריגה של גננת?

"היו מקרים שבהם גננות לא נהגו כהלכה וחרגו מהנהלים, ואז המפקחת והפסיכולוגית נכנסו לגן כדי לראות את ההתנהלות של אנשי הצוות. יש הרבה מאוד נושאים שבהם הגננת צריכה לשתף את המפקחת, כולל קשיים שהיא לא מתמודדת איתם בגן, ודיווח על כל תאונה ועל כל תלונה של הורים או איש צוות בגן. לכל הנושאים הללו יש נהלים ברורים. במקרים חריגים אפילו פנינו למשטרה".

ח"כ מנואל טרכטנברג מבקר קשות את הגישה הזאת. "זה כמו הביקורת על מתקני הגרעין באיראן. אפשר בקלות לסדר את הדברים שיציגו תמונה ורודה, אין לזה ערך".

ח"כ מנואל טרכטנברג // צילום: גדעון מרקוביץ'

"אני עובדת בגני עירייה, וגם כשזה בפיקוח - זה לא בדיוק בפיקוח", אומרת ענת (שם בדוי), שמעבירה חוגים לילדים בגנים במרכז הארץ. "ראיתי שם גננות נהדרות, אבל גם כאלו זוועתיות שצריכות לפרוש, ודחוף.

"בשנה שעברה, למשל, עבדתי עם גננת מבוגרת, שהיה לה הכי חשוב שהגן שלה יהיה מושלם. הילדים היו כמו חיילים, היא היתה משתמשת בכוח כדי להושיב אותם במקום. היתה נותנת להם עבודה, ואם לא סיימו היא היתה משלימה להם אותה, כדי שהכל ייראה מושלם.

"אף אחד, פרט לסייעות שעובדות איתה, לא ידע איך היא מתנהגת לילדים. הסייעות אמרו לי שזה נורא ושהן לא מדווחות עליה כי הן מפחדות. כשהביקורת באה, הן היו עושות הצגה. בגלל שלא היו ביקורות פתע, הן יכלו להכין את הגן מראש".

למה הממסד נגד מצלמות?

הצעת החוק המחייבת התקנת מצלמות בגני ילדים הוגשה לכנסת כמה פעמים בשנים 2007 ו־2009 על ידי חברי הכנסת ישראל חסון, נאדיה חילו ז"ל ומשה מטלון. אילו אומצה, היה כל גן, מעון או משפחתון מחויב בהתקנת מצלמת אינטרנט כתנאי לקבלת רישיון. 

משרד החינוך נעמד על רגליו האחוריות, וההצעה לא הגיעה אפילו לקריאה טרומית. "הצעת החוק נדחתה כי הגישה שלנו מתמקדת בביסוס אמון ולא בחשדות", מסבירה אורה גולדהירש ממשרד החינוך. "אם קורה משהו בעייתי, אנחנו רוצים לדעת את זה לפני שמותקנות מצלמות. יכולות להיות מצלמות חיצוניות בכניסה לגן, כדי לשמור על הילדים. אבל הגישה שלנו היא שחינוך לא עושים עם מצלמות, אלא עם אמון".

פרופ' עמוס רולידר, ראש המחלקה למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית כנרת, סבור שהתקנת מצלמות היא דווקא הכרח. "הייתי ממליץ לכל גן בישראל להתקין מערכת מצלמות. למה לא לנצל את חידושי הקידמה לכך שהורים שעובדים כל כך הרבה שעות לא יוכלו ליהנות מזיו פניו של הילד גם כשהם בעבודה ומתגעגעים? אין סיבה בעולם שלא תהיה בגן שקיפות מלאה".

בסוף החודש שעבר הניח ח"כ טרכטנברג על שולחן הכנסת הצעת חוק להקמת רשות לגיל הרך, יחד עם חברי הכנסת אלי אלאלוף, אורלי לוי־אבקסיס, ד"ר יפעת שאשא־ביטון, יעקב מרגי ודוד אמסלם. על פי ההצעה, יוקם גוף אחד, שירכז את כל היבטי הטיפול בילדים מלידה ועד הכניסה לבית הספר, ובו ישתתפו נציגים ממשרדי החינוך, הרווחה, הבריאות, האוצר והכלכלה, אנשי השלטון המקומי, מומחי אקדמיה, גננות ואפילו הורים. ההצעה אמורה לעלות לקריאה טרומית בתחילת מושב החורף של הכנסת.   

במשרדו של טרכטנברג מאמינים שהעובדה שעל הצעת החוק חתומים בין השאר שני ח"כים ממפלגתו של שר האוצר, אלאלוף ושאשא־ביטון, עשויה לסייע להצעה לקרום עור וגידים. שני הח"כים האלה הם גם בעלי זיקה לחינוך: אלאלוף הוא מנכ"ל קרן רש"י לשעבר, שעוסקת בחינוך, חברה ורווחה, ושאשא־ביטון היא אשת אקדמיה בעלת ניסיון בעשייה חינוכית.

"במדינה שלנו אין אחריות כוללת בתחום החינוך, ואין שום תיאום", אומר טרכטנברג. "הצעות חוק נקודתיות מנסות לעשות סדר בנקודה אחת ומקלקלות בנקודה אחרת. אנחנו מפקידים את הילדים במקומות שבהם אנחנו לא יודעים מה מתרחש אחרי שנסגרת הדלת בבוקר, והמדינה לא נמצאת שם כלל.

"רשות לגיל הרך תיקח אחריות כוללת על קביעת המדיניות ותדאג לרציפות בחינוך ושילד לא יטורטר ממסגרת למסגרת כך שהמידע האישי עליו ילך לאיבוד. יהיה צורך בתוספת תקציבית, אבל אם באים בגישה אחראית ולא מגלומנית מבחינה תקציבית, בתקציב רב־שנתי אפשר לקבל הרבה מאוד ברגע שיש איזשהו חזון לשים על השולחן".

חלי גורסוי, מהנלת הבלוג על הורות 2BMOMMY . "ממליצה לאימהות לבוא לגן בשעות שונות ולהקשיב" // צילום: אפרת אשל

ד"ר סמדר מושל מסכימה כי "תחום הגנים בארץ הוא ממש המערב הפרוע, אבל אני לא בטוחה שהדרך הנכונה היא לבנות מנגנונים חזקים של שקיפות ופיקוח, כי התוצאה שלהם היא שיימינג ואנשי מקצוע שרק מנסים לכסות את עצמם. זו לא המערכת שאנחנו רוצים לבנות בגיל הרך.

"הדרך הכי טובה ליצור אמון היא להגביר את המקצועיות. אנחנו כן רוצים מערכת שיש בה הדרכה שוטפת למטפלות, דגש על פדגוגיה, ושהמערכת באמת תכיר את הילד שלנו ותערב אותנו בתהליכים שהוא עובר בגן. אמון לא יכול להיות רק מכיוון אחד, הוא צריך להיות הדדי. מערכת שבשם אמון ההורים תקטין את אנשי החינוך היא לא התוצאה שלה אנחנו מקווים".  

טרכטנברג: "אני לא יודע אם התקנת מצלמות היא הדבר הכי אפקטיבי, אבל בטווח המיידי יכול להיות שאין ברירה, כי אין אמצעי פיקוח אחר, והביטחון של ההורה לגבי מה שקורה לילד לא יכול לחכות. בטווח הארוך אני מעדיף שנוכל לסמוך על צוותים שהוכשרו לטפל בילדים".   

גדל פה דור הורים חרד

יעל זאבי־פרץ היא הבעלים של גן בראשון לציון שהוקם בשנת 2005 ומרושת במצלמות. בגן שלה יש גם קיר עם מראה חד־כיוונית, שדרכה יכולים ההורים לצפות בילדיהם מבלי שיבחינו בהם. 

"כשפתחתי את הגן, חשבתי בראש ובראשונה כאמא", היא אומרת. "בגן של הבן שלי היתה סייעת אלימה שהגננת לא פיטרה, כי הכירה אותה במשך שנים. הכל נחשף רק כשאחת הסייעות היתה נאמנה לאנושות ולהורים וצילמה הכל.  

"מצלמות בגן הן מתנה. הן מצריכות את הצוות להתנהל בצורה הנכונה ביותר. למה לתת לסייעת שגייסתי, עם כל הראיונות שעשיתי, להרים יד על ילד? שתהיה מצולמת, ושתלך לכלא אם העזה לעשות דבר כזה".

היו פעמים שבהן ראית התנהגות לא הולמת במצלמות?

"לא. אבל היו מקרים שכן חקרתי, שהצמדתי להן זום, אבל בסוף הבנתי שזה לא מה שחשבתי. אני ממש מכורה לזה. בודקת כל צעד ושעל. אני לא צריכה להיות בגן כדי לדעת איך הצוות שלי מתפקד, אני יכולה לדעת את זה מכל פינה בעולם, בזמן אמת".

זה לא מוגזם קצת?

"זה מדהים. אני לא בולשת אחריהם, אלא מפקחת על הצוות שבחרתי שיגדל ילדים של אחרים. אני לא אישן בלילה אם עשיתי בטעות נזק לילד שהיה באחריותי. אז כן, אני מסתכלת ואני מאזינה, כי הילד חשוב לי.

"אני אומרת להורים: תשלחו ילדים רק לגן עם מצלמות. כל השאלות שתשאלו צוותים בגן לא שוות. יענו לכם רק מה שאתם רוצים לשמוע. גדל פה דור הורים חרד, ולאנשים אין סבלנות. רק עם מצלמות צוות הגן יידע שהוא לא יכול לצעוק, לא יכול לכעוס ולא יכול להרים יד, כי הכל מתועד".

הורים ששלחו בשנה שעברה את ילדיהם לגנים עירוניים ברחבי הארץ כשעל גופם מכשיר הקלטה סמוי מצאו את עצמם ניצבים מול תלונה שהגיש משרד החינוך למשרד המשפטים. משרד המשפטים התבקש לקבוע עקרונית אם מדובר בהאזנת סתר, האסורה על פי החוק, ואם יש לנקוט סנקציה כלשהי נגד ההורים.  

בעקבות ריבוי המקרים הללו משרד החינוך אף שוקל להגדיר בחוק כי התקנת מצלמות נסתרות על ילדים היא האזנת סתר. לדברי משפטנים, הפעולה אכן נחשבת פורמלית להאזנת סתר, כי מדובר בהקלטה שבה המקליט אינו נוכח פיזית ואינו צד ישיר בשיחה; ואולם במקרה זה המקליט הוא ההורה, כאפוטרופוס של התינוק או של הפעוט חסר הישע, וההקלטה נעשית לצורכי הגנה על הקטין.

מיכל דליות // צילום: אייל לנדסמן

"משפטית מדובר במצב גבולי", מסביר עו"ד שי רודה, מומחה למשפט פלילי. "הרי את מצלמת או מקליטה גם ילדים אחרים, ואולי גם שיחה של הגננת עם הסייעת - ואז זו האזנת סתר לכל דבר ועניין. אני יודע על כמה הורים שעשו את זה, וברגע שהעניין התגלה הם נחקרו במשטרה בחשד להאזנת סתר.

"זה נכון שהפרקליטות לעיתים סוגרת את התיקים האלה מחוסר עניין לציבור ולא מגישה כתבי אישום, אבל אם את שואלת אם זו עבירה - אז התשובה היא כן".

מיכל דליות רואה בהשתלת מכשירי הקלטה על ילדים פתרון אחרון, אבל לגיטימי. "אם אני חושבת שיש חשד סביר להתנהגות לא הולמת, לא מתלונה של ילד אחד אלא של כמה, לא פעם אחת אלא כמה פעמים - יש סיבה מוצדקת לשלוח את הילד לגן עם טייפ מקליט, ובלי שהגננת יודעת".

גם אם יחקרו אותך אחר כך בחשד להאזנת סתר?

"אם אני חושדת שמישהו מתעלל בבן שלי, אז אני אקליט אותו, גם באופן לא חוקי. גם אם אותו אדם ילך ויתבע אותי אחר כך, אני מקווה שהשופט יידע לראות מה היתה פה טובת הילד. זה חוקי להגן על הבן שלי. ואם אני אצטרך לשלם מחיר כדי לשמור על שלמותו הנפשית, הרגשית והילדית - אז אני אשלם את המחיר". 

•   •   •   •

איך זה בעולם?

כששואלים את אסף ברקת (44), אב לשתיים שמתגורר בסן פרנסיסקו, אם היה שוקל לשתול על גופה על בתו מכשיר הקלטה סמוי לפני שהיא הולכת לגן - הוא לא מבין את השאלה. בתו רני (5) הולכת לגן של ה־Jewish Community Center, הנחשב לאחד הטובים בעיר. בקבוצת הגיל שלה, המקבילה לטרום חובה בישראל, יש ארבעה אנשי צוות קבועים שמטפלים ב־22 ילדים.  

"כל ההורים מאוד סומכים על הצוות ועל המקצוענות שלו", אומר ברקת, "אנחנו לא יכולים לדמיין שיש שם משהו שמצריך מעקב. זה גן פרטי עם הרבה כיתות והרבה גורמים שמפקחים ומנהלים, לא גן פרטי קטן עם מנהלת אחת, כמו בארץ.

"אפילו פיזית אין אפשרות להסתרה - מדובר במסדרון עם הרבה כיתות, כל דלת שקופה בחלקה, כך שאפשר תמיד להציץ ולראות מה נעשה בפנים. למסדרון הזה הורים יכולים להגיע ומגיעים כל הזמן. מאוד מעודדים את ההורים להיות פעילים ולהגיע לגן מתי שהם רוצים. כאן זה מקובל.

"הנהלת הגן מתקשרת להורים לעדכן בכל דבר, גם אם הילדה נפלה וקיבלה שריטה קטנה. מדי יום כל הורה מקבל מייל עם עדכון מלא מה עשה הילד, ובכל סוף שבוע שולחים ניוזלטר עם עדכונים. יש להם אתר אינטרנט עם סיסמה, שבו ניתן לקבל מידע שוטף. יש להם פרוטוקול ממשלתי ופרוטוקול ייחודי לגן, והם נוהגים לפיהם ולא מחליטים בשביל עצמם".

אלון שמואל (40), אב לילדה בת 6 ולילד בן 3 בלונדון, שלח את בתו לגן חובה שמצוי בשטח של בית ספר פרטי יהודי. "יש שם יחס של איש צוות לכל שלושה־ארבעה ילדים", הוא מספר. "יש להם תוכנית עבודה מסודרת, ואני כהורה כל כך מעורב, שאני נמצא שם המון. הם מצלמים, נותנים דו"חות, מספרים לנו מה עומדים לעשות. אתה יכול לבוא לדבר עם הצוות, ומערבים אותך בכל דבר".

ד"ר סמדר מושל אומרת כי בבריטניה יש שקיפות מלאה של המערכת. "מפקח מבקר בגן או במשפחתון, ודו"ח הפיקוח שלו מתפרסם מייד אחר כך באתר האינטרנט של הפיקוח, כך שההורים יכולים לדעת מה בדיוק הוא מצא בגן ומה הציון שקיבל הגן.

"עם זאת, האופן שבו עובדת מערכת הפיקוח בבריטניה יצר משבר אמון גדול בין הפיקוח למפעילים. למנגנונים חזקים של פיקוח ושקיפות יש גם חסרונות, כי אנשי הצוות מרגישים שלא סומכים עליהם".

•   •

מדריך להורים: מה לבדוק לפני שרושמים את הילד לגן

√ ודאו כי מספר אנשי הצוות בגן תואם את מספר הילדים המומלץ על ידי משרד החינוך או משרד הכלכלה. כיום, היחס המספרי בין ילדים למטפלות במעונות של משרד הכלכלה הוא מטפלת לכל שישה תינוקות בכיתת התינוקייה; מטפלת לכל תשעה פעוטות בכיתת הפעוטות; ומטפלת לכל 11 פעוטות בכיתת הבוגרים. בגני קדם־חובה (גילאי 4-3) של משרד החינוך, שבהם יותר מ־30 ילדים, תתווסף החל משנת הלימודים הקרובה סייעת שנייה (ובסך הכל שלוש נשות צוות).

√ בידקו מיהם אנשי הצוות בגן, מהי הכשרתם וכמה שנות ניסיון יש להם בעבודה עם ילדים. בידקו אם מדובר בצוות ותיק או בצוות שמתחלף לעיתים תכופות.

√ בקשו לתצפת על הגן עוד בטרם החלטתם אם לבחור בו: בואו לפחות פעמיים, לשעתיים, בזמנים שונים. הסתכלו כיצד נראים חלל הגן, החצר, המטבח והצעצועים, התבוננו כיצד הגננת או המטפלת מתמודדות עם קונפליקטים, בידקו אם הצוות סבלני או קצר רוח וכו'.

√ בידקו כיצד נראים הילדים בגן - האם בגדיהם נקיים, האם מנגבים להם נזלת, האם יש הקפדה על החלפת בגדים והאם הצוות מקפיד על היגיינה.

√ בידקו את רמת הבטיחות: ודאו כי מתקיימת הפרדה מוחלטת בין תינוקות לבין משחקים המכילים חלקים קטנים. בידקו אם יש הקפדה על שערים נעולים, שערי בטיחות בראש גרמי מדרגות ועזרי בטיחות שמונעים היתפסות אצבעות בדלתות. ודאו שאין מדפים רופפים, חוטי חשמל חשופים או רהיטים ישנים. 

√ שאלו את הגננות מתי מתקני החצר עברו בדיקה בטיחותית, מדי כמה זמן מחליפים את החול בארגז החול, אם יש בגן לחצן מצוקה (ולמי הוא מחובר) ואם צוות הגן עבר קורס בעזרה ראשונה.

√ בידקו את רמת האבטחה: שאלו למי מותר להיכנס לגן ומתי, מהם הסדרי האבטחה, ולמי מותר לקחת את הילדים מהגן הביתה.

√ בידקו איך מיידעת הגננת את ההורים על המתרחש בגן ביומיום ובעיתות מצוקה. מצלמת אינטרנט המאפשרת להורים לצפות בילדיהם מעידה על שקיפות. 

√ שאלו מה סדר היום ובידקו מהם התכנים הלימודיים וכיצד הם מועברים.

√ בידקו את תפריט הגן ואת שעות הארוחות. שאלו מהיכן מגיע האוכל ומי מכין אותו, ואם המטבח מאובטח ואינו מאפשר גישה לילדים.

√ הקפידו לתשאל הורים המכירים היטב את הגן. 

(תודה לפרופ' עמוס רולידר, פרופ' אבי שגיא־שוורץ, מיכל דליות, מנכ"ל "בטרם" אורלי סילבינגר, יו"ר איגוד הגנים הפרטיים (חיב"ה), קרן אוחנה־איוס, ורוני לנגרמן־זיו)

•   •   •

למי פונים?

√ תלונות הנוגעות למעונות של משרד הכלכלה יש להגיש ישירות למשרד. אם מדובר במעונות משולבים של משרד הכלכלה ושל אחד מארגוני הנשים - רצוי להגיש את התלונה במקביל.

√ תלונות הנוגעות לגני עירייה יש להפנות למחלקת החינוך בעיר או ביישוב הרלוונטיים ואף לשקול פנייה למשרד החינוך ישירות.  

√ גנים פרטיים אינם מפוקחים. אם מדובר בגן פרטי החבר באחד מארגוני הגנים הפרטיים, ניתן להגיש תלונה לארגון, אף שלארגונים אלו אין סמכות להפסיק את פעילות הגן. 

√ בכל מקרה של חשד סביר שמשהו אינו תקין בגן, שתפו הורים אחרים. שאלו אותם אם הבחינו או חוו עם ילדיהם משהו דומה.

√ אם יש בידיכם הוכחות או חשד סביר להתנהגות אלימה או מתעללת בגן, פנו מייד למשטרה לשם הגשת תלונה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו