1. לדאוג, אבל עדיין לא להתרגש מדי. זה, במשפט אחד, הסיכום של שני הפסדי ההכנה של ישראל למקדוניה ולאוקראינה. לא מעט אורות אדומים נדלקו, אבל את הנבחרת הזו נוכל לבחון רק עמוק יותר בהכנה ובהרכבה המלא. שני המשחקים ביד אליהו מול סרביה ב־22 ו־23 בחודש כבר יהוו קנה מידה.
המשחקים במקדוניה הציגו מגוון בעיות, חלקן כרוניות: הקליעה משלוש (9 מ־32 בשני המשחקים), התיאום ההתקפי, החוסר בגודל פיזי אצל הגארדים (בטח כשעומרי כספי משחק בעמדה מספר 4) והגנת צבע בעייתית (שלפעמים מתחילה בזה שעוברים את הגארדים בקלות).
יהיה זה לא מקצועי לשפוט את הנבחרת אחרי שני משחקים בלבד ובהרכב חסר. מה כן למדנו? שלא יהיה פשוט להתמודד גם נגד נבחרות שנחשבות בדרג התחתון של האליפות, כמו בוסניה (שתשחק עם ישראל באותו בית ביורובאסקט), שמגיעה בהרכב חסר. ההפסדים האלה הם לא סיבה ל"ועדות חקירה", כמו שאמר גל מקל, אבל הם כמו הסתכלות במראה.
2. לא היינו צריכים את שני ההפסדים לנבחרות בינוניות מאוד כדי לדעת שישראל בבעיה. הנבחרת שעוררה כל כך הרבה תקוות, כאשר חשבו שתשחק בהרכב מלא, היא עכשיו סימן שאלה גדול. לא היה צריך להפסיד פעמיים כדי לדעת שההכנות החלו מאוחר ושבעיית מצבת כוח האדם היא קריטית: החיסרון של יותם הלפרין וגיא פניני; העובדה שיוגב אוחיון מחמיץ חצי הכנה וליאור אליהו יותר משליש ממשחקי ההכנה, ועצם היותו של יניב גרין סימן שאלה לכל הטורניר.
גם לפני המשחקים האלה, היה ברור כמה אליהו ואוחיון חשובים לנבחרת: הראשון מספק כ־12 נקודות בטוחות, הרבה מהם במגרש הפתוח. השני הוא הגארד השומר הכי טוב ומנוסה שיש לנבחרת. בהחלט יכולים להיות משחקים באליפות שיוכרעו על ידי שיתוק הגארד הבכיר של היריבה, כמו פטרי קופנן בפינלנד או אלכס רנפרו, המתאזרח של בוסניה. זה יכול להיות ההבדל בין עלייה לאי עלייה של שלב.
3. הנבחרת תסיים את משחקיה במסע הנוכחי היום ב־17:00 מול מקדוניה, הפעם בסקופייה. הפסד נוסף לא יהיה אסון מקצועי, אבל כבר יכול להתחיל להשפיע בפן המנטלי. בשביל הראש של השחקנים עדיף לא להתחיל את ההכנה ב־3:0.
אקס מכבי ת"א, ריצ'ארד הנדריקס, שוב לא ישחק עם מקדוניה. למרות זאת, זה עדיין זמן טוב לדיאור פישר להיכנס לעניינים. הסנטר עדין לא מציג יכולת טובה, אבל גם את הקיץ שעבר הוא התחיל ככה ואז התקדם.
