זיכרו: מילים של שנאה מובילות לאלימות

רגעי זעזוע ועצב מתרחשים לצערי לא מעט בארצנו הקטנה. לעיתים הכאב חזק יותר, כזה שפוגע ישר בלב, פוגע באופן אישי, באהובים עלייך, כאב מסוג זה חוויתי שוב אתמול בערב. דקות בודדות לאחר שהשכבתי את ילדיי לישון, שמעתי את החדשות הקשות שהגיעו מירושלים. שוב ירושלים, שוב במצעד הגאווה, שוב אותו דוקר. כאילו לא עברו 10 שנים, כאילו לא למדנו דבר ולא הפנמנו ששנאת האחר היא שנאת חינם המובילה לדם.

אני עובד במרפאת גן מאיר ומדבר עם מטופלות ומטופלים, חלקם במצב של מחלה, קושי ועצבות. רבים ממטופלי הם להט"בים (הומואים, לסביות, טרנסג'נדרים וביסקסואלים) וגם אני הומו שחי עם בן זוג. אנחנו מגדלים באושר את ילדינו לבריאות, לאהבת הזולת ולקבלת האחר. 

לא פעם אני שומע על מצבי הפחד שעוברים להט"בים: פחד מהמשפחה הקרובה, מהחברים, מבית הספר ולעיתים גם פחד מעצמם - האם יעמוד להם כוחם בשעות המשבר הקשות? כל אמירה של איש ציבור, פוליטיקאי, סלב, רב או רופא, מעוררת בתוך כל אחד מהם את אותם פחדים. רובנו מדחיקים, מעלימים עין וצוחקים, חושבים ש"הם" קיצוניים, אך בכל פעם מחדש המציאות טופחת בפנינו. כן, יש כאן שנאה לשונה. דווקא במדינת היהודים, שאמורה לאהוב ולקבל את השונים, ממשיכים לצוץ שוב ושוב אותם קיצוניים. 

הקהילה הגאה חזקה. הגאווה שלנו היא על הכח הפנימי שלנו, על היכולת לעמוד ולהזדקף מגיל צעיר ועד בגרותנו, לקבל את עצמנו, לאהוב את עצמנו ולהיות חזקים. כל אחד שמבין שאני זה אני, יכול להיות גאה בעצמו, לאהוב את עצמו ולחזק את חבריו ואת קהילתו.

מתוך עוצמתנו הפנימית והאמונה באהבת הזולת, אנחנו ממשיכים קדימה וזוכרים אחורה. זוכרים את אלו שלחמו ונלחמים על זכויותיהם בכל העולם, את אלו שנפגעו בעצרות גאווה בעולם ובישראל, וגם את אלו שנפלו כאן - ברצח בבר־נוער רק לפני 6 שנים, שבמוצאי שבת הקרובה תתקיים עצרת בגן מאיר לזכר ההרוגים שם. 

יזכור כל איש ציבור וכל טוקבקיסט, שמילים של שנאה מובילות אנשים לאלימות, שגורמת ליותר שנאה וליותר אלימות. הקהילה הגאה תמשיך לעמוד על זכויותיה כאנשים שווים וגאים במי שאנחנו. נזכור את כאבנו, והוא יחזק אותנו.

הכותב הוא רופא מומחה ברפואת המשפחה ומנהל שותף במרפאת גן מאיר

•   •   •

הזוועה - והמחדל

מרכז ירושלים, 18:46: אלפים צועדים במצעד הגאווה - כשלפתע צרחות אימה מפלחות את האווירה השלווה • ישי שליסל דקר שישה צועדים • הזעזוע: ב־2005 דקר שלושה צועדים - ורק לפני כמה שבועות השתחרר 

המשתתפים שלקחו אתמול חלק במצעד הגאווה הירושלמי נשאו בגאון את הדגלים הצבעוניים, עד שההמולה השמחה הופרה בצרחות מחרידות עת ישי שליסל פרץ אל תוך שורות הצועדים מרחוב צדדי ודקר באכזריות שישה משתתפים. הדוקר יצא מהכלא לפני שבועות ספורים, אחרי שסיים לרצות עשר שנות מאסר בעקבות דקירתם של שלושה משתתפים במצעד הגאווה בירושלים בשנת 2005.

שליסל המתין בסופרמרקט סמוך למקום שבו עבר המצעד. ברגע שבו ראה את הצועדים עושים את דרכם ברחוב קרן היסוד, הוא מיהר אל הרחוב ודקר פעם אחר פעם את הצועדים ההמומים, שניסו להימלט ממנו. הוא המשיך לדקור את הצועדים שנקרו בדרכו, עד שאנשי משטרה שהוצבו במקום כדי לאבטח את המצעד הצליחו להשתלט עליו ולרתק אותו, לפני שהובל למעצר.

המראות ברחובות הבירה היו קשים ודם ניגר מהצועדים שנדקרו, בעוד חבריהם עם כוחות הביטחון וההצלה ניסו לסייע להם ולהרגיע. "זה היה נורא", סיפר רונן, אחד המשתתפים במצעד, "הסתובבתי וראיתי אנשים שוכבים על הקרקע מלאי דם. הדוקר היה בטירוף וניסה לדקור כמה שיותר אנשים. זה היה מחריד. ניסינו לעזור לפצועים כמה שיכולנו. אני לא מאמין שדבר כזה קורה עוד פעם. למרות הכל, לא נוותר ונמשיך לצעוד בכל שנה בירושלים. אף אחד לא יפחיד אותנו".

לנה, שחברותיה נפצעו באירוע הדקירה, סיפרה כי "הייתי עם הגב אל הדוקר. ראיתי אנשים רצים וגם אותו רץ לידנו עם סכין ביד. התחלנו לספור את החברים ולראות מי בסדר. זו תחושה קשה של התרסקות שזה קורה שוב".

"אם הייתי מפסיקה לצעוד זה היה פרס עבור אותו פושע מתועב", אמרה מיכל שהשתתפה במצעד, "עשיתי את זה בשביל אלה שנפצעו ולא יכלו להמשיך ללכת. הרגשתי שאני צועדת עבורם".

בביה"ח שערי צדק מוסיפים להילחם על חייהם של שני פצועים קשה שנדקרו במצעד - צעירה בת 16 שהגיעה במצב קשה ולא יציב, ללא הכרה וכמעט ללא לחץ דם, ופצוע בן 26 שנפגע מדקירות ומצבו קשה, אך יציב ובהכרה.

ד"ר עופר מרין, מנהל יחידת הטראומה בשערי צדק, אמר: "הפצוע עבר בדיקת CT והעריכו שמצבו יציב והוא מאושפז במחלקה לכירורגיית לב חזה. הצעירה סובלת מפגיעה בריאה ומדקירה בגב והוכנסה לחדר ניתוח. מצבה התייצב אך היא עדיין לא יצאה מכלל סכנה". 

במהלך האירוע שירותי הדם של מד"א סיפקו לבית החולים 80 מנות ומרכיבי דם כדי לסייע לטיפול בפצועה הקשה.

לביה"ח הדסה עין כרם פונו ארבעה פצועים, גבר במצב בינוני ושני גברים ואישה במצב קל. ד"ר באלה מיקלוש, מנהל יחידת הטראומה בביה"ח, עידכן כי "ארבעת הפצועים נמצאים בהכרה ומצבם יציב בהחלט. פציעות הדקירה הן באזור הגב ומעט בגפיים. הפצועים מטופלים בהתאם".

יורי ילון 

בהכנת הידיעה השתתפה מיטל יסעור בית־אור

•   •   •

בראיון לרדיו חרדי, לפני שבוע 

"צריך לעשות משהו קיצוני"

מאז השתחרר לפני שלושה שבועות הספיק ישי שליסל להביע את עמדותיו הקיצוניות בפומבי לפחות פעמיים ולהשאיר סימנים שמהם אפשר להסיק שהכתובת היתה על הקיר.

בראיון לאחד מקווי הנייעס (חדשות) החרדיים אמר שליסל: "המאבק לא נגמר. הטמאים האלה רוצים להמשיך לטמא את ירושלים, הקדוש ברוך הוא עזר שבשנים האחרונות זה (המצעד, י"ש) ירד, אבל זה משמיים. הם רוצים לטמא את עם ישראל, להגביר חילול השם, הם רוצים לעשות מצעד ארצי ועולמי להמשיך את המצעד של טמאים ברחבי ירושלים. זה חילול השם שאין כדוגמתו".

לדבריו, "המעשה שלי באמת היה קיצוני, אבל צריך לעצור את המצעד הזה, וכדי לעצור צריך לעשות משהו קיצוני".

במכתב שפורסם אתמול ברשתות החרדיות ואשר עליו חתום שליסל, נכתב: "אם נמנע ממלחמות הם רק ירגישו חופשיים להגדיל את החרפה ולפרסמה בכל העולם, וגם אצלנו ואצל ילדינו".

עו"ד ראובן בר־חיים, שייצג בערעור בעליון את ישי שליסל עם עו"ד אשר אוחיון, אמר אמש ל"ישראל היום": "מי שמכיר את פרטי העניין היה צריך להיות מודע לאפשרות שהמקרה הזה יחזור על עצמו, זאת בשל הטענה שלו שהוא פעל בשל 'כורח אלוהי'".

בנובמבר 2007 הקל ביהמ"ש העליון בעונשו של שליסל, שהורשע בדקירת שלושה משתתפים במצעד הגאווה בירושלים ביוני 2005, וקבע כי ירצה עשר שנות מאסר במקום 12 שנים שנגזרו עליו בביהמ"ש המחוזי בירושלים. העליון, בהרכב בראשות השופטת מרים נאור, כיום נשיאת ביהמ"ש העליון, הותיר את הרשעתו של שליסל על כנה, אולם המיר את העבירה של פציעה בנסיבות מחמירות של ל' שצעדה בסמוך לדגל, לעבירה של רשלנות, ולפיכך הפחית שנתיים מעונש המאסר שנגזר. שאר רכיבי גזר הדין נותרו על כנם.

יהודה שלזינגר ועדנה אדטוטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו