חברת התעופה איראן אייר שמחה לבשר אתמול על רכישת 14 מטוסי נוסעים חדשים עד סוף השנה. במהדורות החדשות של הרפובליקה האיסלאמית אמש הבליטו את הידיעה. אחד מראשי התעופה של איראן, חמיד חביבי, סיפר כי ארצו מתכוונת להוציא 20 מיליארד דולר על רכישת המטוסים החדשים. הוא אפילו ביקר בסלון האווירי בלה בורז'ה.
סיפור המטוסים החדשים מתאים כמו כפפה ליד להסכם הגרעין בין איראן למעצמות: מדינה נטולת אמברגו, כמו שאיראן עומדת להיות אחרי חתימת ההסכם, היא מדינה פתוחה לעולם. ומטוסים הם אמצעי מצוין לכך. השוק האיראני, שעומד להיפתח, קוסם לכולם. הצרפתים, הגרמנים, הרוסים (ציוד צבאי), האמריקנים - כולם רוצים למכור לטהרן. לא פלא ששיחות הגרעין הפכו לבזאר פרסי. וזה עוד בלי שהזכרנו את מורשת אובאמה, שבירתה טהרן. מישהו היה בכלל מופתע שאיראן הכתיבה את הקצב? רק מדינה בטוחה כל כך בעצמה יכולה להתדיין עם האמריקנים ולשרוף את דגל ארה"ב במקביל.
התבשרנו אתמול כי המעצמות ואיראן עתידות היום להכריז על השגת הסכם. התבשרנו כי 98 אחוזים כבר בכיס. אואווו. אנחנו נופלים מהכיסא. איזה הישג אדיר לדיפלומטיה. כמה חבל שאובאמה כבר קיבל את הנובל ב־2009. אי אפשר היה להעניק לו נובל שני? אם וכאשר יודיעו היום על ההסכם, ניזכר בהצגות הקודמות - אלה של נובמבר 2013 (הסכם הביניים) ואלה של אפריל 2015 (הסכם המסגרת). בשני המקרים דיברו איתנו על מכשולים רבים. בשני המקרים קיבלנו ארכה. בשני המקרים קיבלנו הסכמים.
מאז חידוש השיחות בז'נבה 2009 ותחילת הברכות שהרעיפו בוושינגטון על האיראנים לשנה החדשה, היה ברור שזה הכיוון. אי־התערבות הממשל האמריקני בתנועת המחאה האיראנית ב־2009 בעקבות הזיופים בבחירות היתה הוכחה נוספת ליעד של הממשל האמריקני - דיל בכל מחיר עם איראן. בן עלי בתוניסיה, מובארק במצרים וקדאפי בלוב עפו מכיסאם ברגע שבו החלה המחאה הציבורית, אבל חמינאי נותר במקום כי הממשל האמריקני היה זקוק להישג... סליחה, להסכם. והסכם עושים עם אויבים. עיתונאים ופרשנים אולי יריעו היום לאובאמה. היסטוריונים יעמידו אותו במקום.
נשיא ארה"ב ברק אובאמה אמר לא מכבר בראיון לג'פרי גולדברג במגזין "אטלנטיק" כי הוא צעיר מדי ועתיד לחיות עוד שנים רבות (עד 120) ולא היה רוצה לראות את כישלון ההסכם בכך שאיראן הופכת לגרעינית. זה המקום לשאול: האם מישהו בעולם היום מבקר את קלינטון על הסכם הגרעין עם צפון קוריאה (1994), או שמא הוא נתפס כנשיא אדיר האהוב על כולם? לאנשים יש זיכרון הרבה יותר קצר מלהיסטוריונים.
יכול להיות שבווינה דחו המעצמות את הפצצה. במקור, בתחילת השיחות ב־2003 היה אמור העולם לפרק את פרויקט הגרעין האיראני. ההסכם הזה מממש את הסטטוס של איראן כמדינת סף. בעוד כמה שנים כבר לא יהיה פיקוח בלי להתחייב שהאייתוללות ייעלמו.
מן הסתם יהיו רבים היום שיקפצו על ההסכם הצפוי ויגידו כי בנימין נתניהו נכשל מאחר שהבטיח למנוע איראן גרעינית, והנה אנחנו מקבלים הסכם רע במשמרת שלו. זה בדיוק כמו להגיד ששמעון פרס היה צריך לפרוש מתפקידו מכיוון שנכשל בהבאת השלום עם הפלשתינים. בדיוק כמו השלום, גם הגרעין האיראני, לא היה - לצערנו - תלוי רק בנו.
אם וכאשר ההצגה הטובה בעולם תניב את ההסכם המביש, אנחנו ניאחז בקונגרס האמריקני, מאחר שהוא הופך לתקווה האחרונה למנוע את ההסכם. והיה מי שראה את זה קודם. מנהיג הרוב הרפובליקני בסנאט מיץ' מק'ונל הבטיח כי ההסכם לא יעבור בקלות. הלוואי. הסנאט האמריקני יכול להציל את ישראל מגרעין איראני, אבל בעיקר את המערב מאחת הכניעות המבישות בהיסטוריה. וממשל אובאמה אמנם יוכל להתפאר במורשת, אך יוכל גם לדרוש זכויות יוצרים על שיעור ב"איך לא מנהלים מו"מ".
