1. יותר מכל, ההישארות של נבחרת העתודה בדרג א' היא הישג טקטי של דן שמיר שזיהה היטב את הדנ"א של ההרכב המסוים מאוד (שלא לומר מוגבל מאוד) של הנבחרת הזו ויישם סגנון משחק אגרסיבי המבוסס על הגנה, אתלטיות וריצה, שמנע התקשקשות במאבקי הירידה לדרג ב'.
הניצחון על יוון (64:69) היה ניצחון של אליפות, ההפסד אתמול לסרביה (100:74) היה סממן לפערי איכות והניצחון האדיר היום על לטביה (67:70) היה מפגן אופי עקשני עם תצוגה של נאור שרון וקרב הרואי בצבע של עידן זלמנסון. זו נבחרת מבריקה בצד ההגנתי, שיריבותיה צריכות לעבוד קשה כדי לעשות עליה סל, אך לרוב מביכה בצד ההתקפי, ומנסה להחביא את המחסור ביכולות על ידי ריצה.
ועדיין, היא מוציאה יותר מסכום חלקיה. שרון ניצח היום את המשחק ביכולת שלו ליצור באחד על אחד, אבל הוא מהבודדים שמסוגל לכך ולעיתים קרובות גם נכנס עם הראש בקיר. לו מאמני היריבות היו טקטיים כמו המאמנים הישראלים, הנבחרת הזו לא היתה עוברת 50 נקודות.
2. הסגל הזה הוא תוצר של מהפך מחשבתי שנעשה לפני יותר מעשור באג'נדת טיפוח כדורסלנים ישראלים. הדור הקודם היה חסר באתלטיות ופיזיות והנבחרות שלנו היו קטנות וחלשות, אך חכמות מול גויים אימתניים והסתמכנו על כישרון של גארדים, קליעה ומתאזרחים שסגרו את עמדות הפנים.
אבל מנגנון ההישרדות היהודי עבד והיום הכדורסלנים הצעירים עובדים קשה יותר מכל דור אחר בהיסטוריה, והם תוצר של המנטרה שקבעה שקל יותר ללמד אתלט כדורסל מאשר להפוך שחקן מוכשר לאתלט. זו היתה טענה נכונה לזמנה, אבל היא נלקחה למקום קצת קיצוני. שינוי הרגלי הבילוי והפנאי של צעירים, שלא יוצאים לשחק בספונטניות בחוץ ומשפרים אינסטינקטים אלא עובדים עם מאמן אישי, או במקום לזרוק 500 זריקות על טבעת נטולת רשת במגרש אספלט מעדיפים אולם ממוזג ומכונה שמחזירה כדורים, הביא אותנו למצב שבו היום אנחנו מטביעים את הכדור עד קצה המרפק, אבל בשביל קלע צריכים להביא מתאזרח (ספנסר וייס), במהלך שלא הצדיק את הייבוש של גארדים צברים מוכשרים מחוץ לסגל (למרות שתי קליעות העונשין החשובות שקלע היום).
נאור שרון חוגג בסיום הניצחון על הלטבים // צילום: פיב"א סיאמילו קאסטוריה
מכיוון שאיתי שגב הוא שחקן שעליו מריירים מאמני כדורעף ואתלטיקה, ועל שאר שחקני הסגל מתכננים בעיקר מאמני קבוצות תחתית בליגת העל ומאמני ליגה לאומית וארצית, שחושבים איך להביא שחקן במינימום כסף, אז על הפער בין המחסור בכישרון לתוצאות (והישארות בדרג א' היא בעיקר מסאז' לאגו של הענף ולא קשורה לטיפוח שחקנים שצריך להיעשות באגודות) מגשרים מאמנים שועלי קרבות ולחימה בלתי מתפשרת.
סוף השבוע האחרון הוסיף כבוד לענף, בעיקר בסעיף האופי. היופי? נבחרת הנוער כנראה לקחה הכל.
